על החורבות

לעינינו נחרב המרכז היהודי החיוני ביותר ביהדות הגולה, ויחד עם השמדתו הפיסית נהרסו גם אוצרותיו הרוחניים והחומריים אשר הצטיינו – מלבד בחשיבותם ההיסטורית, הלאומית – גם בערכם האמנותי הרב.

ידיעות מזעזעות הגיעו אלינו על מקדשי מעט, בתי כנסיות ובתי מדרשות שהועלו באש, על מצבות היסטוריות עתיקות שנהרסו, ספריות ואוספים של חפצי אמנות יהודית יקרים שנשדדו או נשחתו בידי המשמידים...

גם חורבן יצירות האמנות היהודית אין לו קנה מידה בתולדות שנאת ישראל, אין לו אח ודוגמא בקורות ההתעללות בקודשי איזו שהיא אומה, כאן לא היתה רק התפרקות יצר ההרס של פולש אכזר על מקדשי מעט, יצירות רוח יהודיות עתיקות גם חדישות, אלא מעשה הרס מחושב, שיטתי, מתוכנן מראש ומבוצע ביסודיות. ותודגש כאן לא רק ההשמדה והגזילה, אלא גם הרשעות והזדוניות שליוו אותן, ושבאו לידי ביטוי באותן פקודות שניתנו ליהודים לשרוף במו ידיהם את בתי התפילה והמדרש, להרוס מצבות בתי העלמין ותשמישי קדושה, על מנת להאשים אחר כך את האומללים שנאלצו לעשות את זאת, כדי להציל את חייהם כפי שדימו בלבם, ומאידך – בהענשת המסרבים להוציא לפועל את הפקודות הללו.

כאחת ההוכחות לתכנון מעשי של הרס זה, יכולה לשמש הקמת בריגאדות אש בכל עיר ועיר, שמתפקידן היה להצית את בתי הכנסת, לשרוף את ספרי התורה ולהשחית ספריות יהודיות, שאין עוד צורך בהן בפולין המנואצת...

האמנות הדתית של יהודי פולין אינה רק חוליה חשובה בתולדות האמנות היהודית, היא גם אחד השלבים המעניינים ביותר בהתפתחות תרבותנו עתיקת הימים ורבת השלוחות.

אמנות זו של יהודי פולין חותם הסביבה טבוע בה, אך לא פחות מזאת בולטים הקווים העצמאיים שלה, הערכים שהם פרי ייחוד האמונה וייחוד אורח החיים, החל ממקור מחצבתם בארץ הקודש, דרך השלוחות הקרובות-רחוקות בארצות המזרח התיכון, ומשם דרך אפריקה הצפונית וספרד ואיטליה וגומר בארצות הגלות האשכנזית והצרפתית, דרך החולייה המקשרת: ביהם. מכל אלה ינקה, ניזונה, האמנות הדתית של יהודי פולין.

ערכם המיוחד של בתי הכנסת בפולין בתולדות האמנות היהודית מתבטא בשתי עובדות יסוד:

​

1. בפעם הראשונה מאז פריחתה המופלאה של אמנות בתי הכנסת בארץ ישראל במאות הראשונות לאחר חורבן בית שני, כלומר, לאחר הפסקה של אלף שנה בקירוב, מופיעים שוב אמנים יהודים כבוני בתי תפילה, צייריהם ומקשטיהם..

2. אמנים אלה עולים ממעמקי המסורת הדתית היהודית, דבר שממנו מתחייבת השאיפה המתמדת והניכרת להשתחרר עד כמה שאפשר מהשפעות אמנותיות של הסביבה הלא יהודית, חיפוש מתמיד אחר ביטוי חיצוני יהודי טהור לערכי הנפש היהודית.
    

פריה של אותה שאיפה אדירה היא אמנות בתי הכנסת של יהודי פולין וייחודה הסגנוני המובהק...

כל בית כנסת הוא מצבת זכרון היסטורית, הקשורה במאורעות ובמעשים מדורות עברו; סביבו נרקמות אגדות המספרות על חייהם ותלאותיהם של יהודי העיר. כל בית כנסת הוא גם כעין בית נכות לחפצים, לרהיטים ולכלים יקרי ערך מבחינה היסטורית, כגון: ארונות הקודש, בימות, פרוכיות, כסאות אליהו, פמוטים, נברשות, סידורי תפילה ושאר תשמישי קדושה.

"אויבי ישראל ושונאי תורתו שופכים את חמתם לא רק על בני אדם אומללים אלא גם על אבני בתי כנסיותיהם" – אומר פרופ' ש. קליין; במקומות בהם נתלשו התושבים היהודים, מחמת פעולות האויב, הרי הצעד הראשון לאחר גירוש היהודים היה חורבן בתי הכנסיות.

עוד בראשית המלחמה שידרה תחנה אנטי נאצית חשאית את הסיכום הבא על תוצאות הרדיפות הנאציות על היהודים: בשטח הכיבוש בפולין, במשך ששה חודשים בלבד –

ארבע מאות אלף יהודים גורשו מערים שונות בפולין ונאלצו לחפש מקומות חדשים לגור בהם; שלש מאות בתי כנסת נשרפו או נהפכו לקסרקטנים של נאצים ואלפיים ספרי תורה נשרפו או הושחתו... תחנת השידור מדגישה, כי המספרים האלה מדוייקים. יתר על כן, הם נשאבו ממקורות נאציים רשמיים בברלין.

"בבקשם תואנה לפרוע פרעות ביהודים, מציתים הנאצים את בתי הכנסיות באש ומאשימים בפעולות אלה את היהודים שנאשמים ב'התנגדות לשלטונות והפרעת הביטחון הציבורי ".

רבבות יהודים נענים ונהרגים על קידוש השם, ברצותם להגן על בתי הכנסיות בקהילות ישראל שעל אדמת פולין. יש ו"מזלם משחק להם" והם נאלצים לשלם "רק קנס" על שהציתו "בעצמם" את בתי תפילותיהם.

בשנת 1953 פרסם "המכון ההיסטורי היהודי" בוורשה את אחת העדויות ההיסטוריות החשובות ביותר על חורבן בתי הכנסת... פרי עטו של עד ראייה של חורבן זה, הרב שמעון הוברבנד. בארגון המחתרתי "עונג שבת" הוטל על הרב  שמעון הוברבנד לאסוף חומר היסטורי, עובדתי, על הרס בתי הכנסת, השמדת תשמישי קדושה ושריפת ספרי תורה.

הוברבנד תיאר את מלאכת החורבן, שנעשתה בנכסי דת, אמנות ותרבות יהודיים, החל מתשמישי קדושה, ספרי תורה, ספריות וכתבי יד יקרי ערך וגומר בריהוט בתי תפילה, בניני בתי כנסת ומדרש.

בד בבד עם התיאור המזעזע של חורבן קדשי ישראל, אשר ברוב המקרים סמל גם את חורבן הקהילה וחיסול החיים היהודיים שבה, הוסיף פרטים על "הרס אגב" של בתי מדרש ו"שטיבלעך" של חסידי אדמורי"ם... על יהודים שחרפו נפשם למען הציל ספרי תורה או תשמישי קדושה מתוך בתי כנסת שהוצתו ואשר שילמו במחיר חייהם, על שההינו למלא מצווה יהודית.

מלאכת החורבן נמשכה לפי כללים דומים בכל הישובים היהודיים בהם דרכה רגל הכובשים הנאצים ובמשך כל מלחמת ההשמד ביהודי פולין ויהודי אירופה המזרחית והמרכזית בכלל.

ההסטוריון הנודע, פרופסור מאיר בלאבן מספר בספרו "מצבות היסטוריות של היהודים בפולין", כי בבית הכנסת בפינצ'וב היו כ- 50 פרוכות וכפורות יקרות ערך, ואותה כמות נמצאה גם בבית הכנסת באפט, אולם חפצים אלה "היו רק טיפה בים העושר הרב של חפצי אמנות דתית יהודית הנפוצים בבתי הכנסת המרובים בפולין"...

הכובש ההיטלראי השאיר אחריו חורבות בתי כנסת לאחר ששדד מהם את כל רכושם. דבר זה קרה גם באותם מקומות ספורים שם ניצלו בתי כנסת, כמו בקראקא או בפלוצק, הואיל וגם בבתי כנסת אלה שדד הכובש או השמיד כל קישוטי הפנים וכל נכסי דניידי (ארונות קודש, בימות, פרוכיות, נברשות ואחרים).

כמעט כל בתי הכנסת לשעבר משמשים היום למטרות חילוניות כמחסנים ובתי מלאכה, בקשר לחלק מהם קיימת תוכנית להפכם לבתי קולנוע או תיאטראות.

קטעים מתוך ספרו של דוד דוידוביץ "בתי כנסת בפולין וחורבנם""
(דוד דוידוביץ, "בתי כנסת בפולין וחורבנם", ירושלים, תש"ך)

 

 

 הדילמות

 

דיון הלכתי רש"י ותוספות במסכת מגילה כ"ה עמ' ב':

במסכת מגילה מבואר ההיתר להשתמש תשמישים של חולין בבתי כנסיות שהיו בבבל, משום "שעל תנאי הם עשויים". רבותינו הראשונים נחלקו, אימתי תנאי זה מועיל, האם דווקא בחו"ל ולאחר שנחרב בית כנסת, או גם בארץ ישראל ובשעה שבית הכנסת עומד על תילו.

​

"רש"י פירש שהתנאי המדובר הוא "על מנת שישתמשו בהן" לכל צורך שירצו, ומשמע שמדובר גם בזמן שהם בנויים. אולם התוספות חלקו על כך וצמצמו את היתר השימוש בבתי כנסיות שבבבל ל"כל זמן שהן בטלין". לדעתם כשבתי הכנסיות עודם בנויים אסור להשתמש בהם אפילו תשמיש שאינו של קלות ראש, והתנאי בנוגע לקדושתם נובע מכך שהם עתידים להתבטל כשעם ישראל ייגאל וישוב לארצו."

(ציטוט מן התלמוד)

​

​

בתי כנסיות שבבבל על תנאי הן עשויין
יש מתירים לאכול בבתי כנסיות של בבל. שכך אומרת הגמרא (מגילה כח): "אמר רבי אסי בתי כנסיות שבבבל על תנאי הן עשויין. ואף על פי כן אין נוהגין בהן קלות ראש. ומאי ניהו? חשבונות". מזהירה הגמרא ואומרת כי מקום שמזלזלים בו – נחרב והופך לביזיון. "אמר רב אסי: בית הכנסת שמחשבין בו חשבונות - מלינין בו את המת. מלינין. סלקא דעתך? לא סגי דלאו הכי? אלא לסוף שילינו בו מת מצוה". יש מחלוקת בין הראשונים מתי מותר לאכול בבית כנסת בבבל בכובד ראש. לפי דעת תוס' מותר לאכול בהם רק אחרי חורבנם, כי הם על תנאי. לפי דעת רש"י גם כשהם בנויים מותר לאכול בהם בבבל בכובד ראש. השו"ע והרמ"א פסקו כמו תוס' שמותר לאכול בבתי כנסת של חו"ל רק אחרי חורבנן.

​

בתי כנסיות שבבבל על תנאי הן עשויין: דעת תוספות ורא"ש ש, התנאי מועיל להשתמש בבית הכנסת רק כשהוא ורק לתשמיש שאינו מגונה. דעת רמב"ן, רשב"א , ור"ן ש, התנאי מועיל לשימוש בבית הכנסת מפני צורך הכרחי - חרב ודעת רש"י ואור זרוע ש התנאי מועיל לכל מה שהוזכר לאיסור בברייתא, אך לא  בלבד, בין ביישובו ובין בחורבנו. לתשמיש מגונה. הו ע"שו פסק כתוספות ורא"ש.

​

או"ח קנא,יא. וכתב הביה"ל ( ד"ה אבל בבתי כנסיות), דלכאורה אין דין זה ברור לכולי עלמא, ולמעשה ניתן להקל מדוחק גם בארץ ישראל, כשיטת הרמב"ן וסיעתו המתירים להשתמש בבית הכנסת בבבל אף בישובו. ומה שאמרו בגמרא בתי כנסיות שבבבל, זה משום שהם בסתמא על תנאי עשויים, מה שאין כן בארץ ישראל שבסתמא אין עומדים על תנאי . אבל אם התנו בפירוש , למה לא יועיל , וכמו על כל תשמישי קדושה. מקורות : תוס' (ד"ה בתי כנסיות).

 

פעילים יהודיים בפולין מציינים שההלכה קובעת מפורשות כיצד לנהוג במקרים של מכירת בית כנסת. "ראשית, מכספי המכירה יש לקנות בית כנסת חדש ובמקום שישרת את חברי הקהילה. שנית, אין לאפשר לקיים במבנה בית הכנסת פעילות שעלולה להעליב או לפגוע בדת היהודית. ושלישית, מי שיכול לעשות זאת, הם אלו שהם הבעלים של בית הכנסת", מסבירים הפעילים.

​

לדבריהם, "נוצר מצב פרדוקסלי, שאלו שהיו הבעלים של בית הכנסת, נרצחו בשואה. היורשים שלהם אינם מורשים לקבוע כל קביעה לעניין גורלם של בתי הכנסת, כיוון שמי שקיבלו לידיהם את הבעלות על בתי הכנסת הם זרים שעושים בבתי הכנסת כנכס להפקת רווחי נדלן תוך כדי התעלמות ברורה ומפורשת מקדושת בית הכנסת. לא זו בלבד, הרי שאין יכולת לדעת מה עולה בגורל הכספים שהתקבלו מבתי הכנסת וברור שלא נבנה כל בית כנסת אחר מהכספים שהתקבלו".

​

​

"הקדושה לא הלכה"

"בית הכנסת הוא בית אלוהים. הוא נבנה על ידי חברי הקהילה שרכשו ובנו את בית הכנסת מכספם תוך שהם מעניקים לבית הכנסת קדושה. אמנם אותם חברי קהילה לא בחיים יותר, אולם הקדושה לא הלכה עימם וזהו בית אלוהים שניתן לאלוהים ולא לידי העסקנים, יהיו אשר יהיו. לצערי, לא רק שנעשה חילול הקודש בבתי הכנסת האלו בימים אלה כיוון שהם משמשים כמסעדות, פאבים, חנויות מכולת, חנויות למזכרות, אולמות אירועים ועוד, הרי שמי שמחזיק בהם אינו ראוי לכך", אומר מאיר בולקה, יו"ר ארגון ג'ינריישנס שסיפר על מכירת בית הכנסת ל"ישראל היום".

​

"יש יותר מ־100 בתי כנסת שעומדים על תילם. בתי כנסת אלה שרדו את התופת של האויב הנאצי שמטרתו היתה להשמיד כל זכר לעם היהודי", מוסיף בולקה. "לא יעלה על הדעת שדווקא בימים אלה, שאין לנו אויב שרוצה להשמיד את העם היהודי ופולין מציגה עצמה כאומה המעוניינת לשמר את ההיסטוריה שלה, של העם היהודי ואת זכר השואה, יהיו בתי כנסת בסכנת הכחדה שיעמדו למכירה כנדל"ן סחיר לכל במעוניין.

 

"על כל האחראים לדבר להתכנס ולהגדיר את הדרך הנכונה כיצד לשמר בתי כנסת אלה וכיצד לגרום להם להיות עדות ניצבת ל-1000 שנות פאר של יהדות פולין ומצד שני, מצבה חיה ונושמת לזכר אותם יהודים שהקימו את בתי הכנסת האלה ונרצחו בשואה".

(מתוך מאמרו של מאיר בולקה)

​

​

גורלם של בתי כנסת ששרדו את השואה בדרום פולין

​

"אמר רבי אסי בתי כנסיות שבבבל על תנאי הן עשויין"  (מסכת מגילה כ"ח, ב)

​

במהלך מחקרי לאורך שנים על 240 קהילות יהודיות שחרבו בדרום פולין,  על מורשתן, תפארתן וגורלן, גיליתי להפתעתי מעל 80 בתי כנסת ששרדו את השואה.

​

בתי הכנסת ששרדו, בחלקם שינו את ייעודם לצרכים ציבוריים ומסחריים, שופצו ושוקמו ע"י הרשויות המקומיות, יוצאי הקהילות, הקרן לשימור מורשת יהדות פולין ויזמים פרטיים, ומעטים משמשים כמוזיאונים, בתי תפילה ואתרי הנצחה לקהילות שהושמדו.

​

בשנים האחרונות שבה ועלתה בעיתונות ובכתבי עת שונים, שאלת מעמדם של בתי כנסת אלו בימינו, ללא קהילה יהודית במקום,  מבחינה יהודית-הלכתית והן מבחינה מעשית.

​

בספר זה ריכזתי את תיאור מצבם העדכני של בתי הכנסת בדרום פולין.

​

מאיר שילה

​

תמוז תשפ"ג

​