שם הקהילה:             ז'יווייץ (220)

שם בפולנית:             Zywiec
מקום/ כתובת:          

​תאריך:                     8/7/2022
אתרי תיעוד/שימור:    בית כנסת, אתר זיכרון, בית עלמין
מתעדים:                  מאיר שילה     עידן אופוטובסקי
אנשי קשר:     
 

  

תיאור כללי. סיפור הקהילה

אוכלוסיה:

• בשנת 1941: כ-5,320

• יהודים בשנת 1941: כ-900

​

תולדות הקהילה: 1

ז'יווייץ קיבלה את מעמדה כעיר לפני שנת 1327, והיתה מאז למרכז מסחרי חשוב בתחום נסיכות-אושוויינצים.  ליד העיר הוקמה טירה בצורה, ב- 1460 נכבשה ז'יווייץ על טירתה בידי מלך פולין, וב-1474 הועברה לרשותם הפרטית של בני האצולה. ב-1656 נפגעה העיר מן הכיבוש השבדי.

 

לאחר חלוקת פולין הראשונה עברה העיר לידי הנסיך אלברכט, בנו של אוגוסט השני, מלך פולין וסכסוניה. מ-1838 היתה ז'יווייץ בבעלותם של בני ענף-המשנה של ההבסבורגים, הללו פיתחו במקום את תעשיית-המזון -הוקמה מבשלת-בירה, שיצאו לה מוניטין בארץ ומחוצה לה, העץ - מנסרות, מפעל לנייר, העור - בתי-בורסקי וייצור פרוות, ועוד.

 

בין שתי מלחמות- העולם המשיכו התעשיות האלו להתפתח ובנוסף לכך היתה ז'יווייץ למרכז תיירות. הכפר זבלוצ'ה השוכן במרחק של קילומטר אחד מן העיר ז'יווייץ, היה מעין פרבר, שבו הוקמו רוב המפעלים התעשייתיים של העיר. העיר ז'יווייץ היתה היחידה, קודם בגליציה ואחר-כך בפולין המחודשת שנשמר בה הלכה למעשה, עד סמוך למלחמת העולם-השנייה, האיסור שהוצא ב-1603 על מגורי היהודים בה. מעידה על כך גם הטבלה הסטטיסטית של מספר האוכלוסים בעיר.

 

תושבי העיר הלא-יהודים, הפולנים והגרמנים, התנגדו, ואפילו בכוח, לכל ניסיון של היהודים להתיישב בז'יווייץ הן בתקופה האוסטרית והן בזמן השלטון הפולני המחודש (1918- 1939).

 

ב- 1900 ניסה סגן-הנוטריון היהודי, ד"ר לזר, להתיישב בז'יווייץ, אולם תושבי העיר למאותיהם הקיפו את ביתו ואילצוהו לסגור את דירתו, לנטוש את העיר ולחזור אל "תחום-המושב" בזבלוצ'ה. (כל-אימת שמוזכר בערך היישוב היהודי בז'יווייץ, הכוונה היא ליהודים מזבלוצ'ה- פרבר של זיווייץ). כך, למשל, נקרא מסוף המאה ה-19 על שם ז'יווייץ רב-הגליל של זיווייץ, אולם למעשה ישב הרב בזבלוצ'ה, ומשם פרס את חסותו על הקהילות ועל היישובים היהודיים שבאזור. פרנסתם של יהודי ז'יווייץ היתה על המסחר ועל המלאכה, אך יהודי ז'יווייץ היו גם בין מקימי מפעלי-התעשייה שבאזור.

 

ההווי היהודי בז'יווייץ עד 1918 היה דומה לזה של יהודי שלזיה האוסטרית, וכך גם הארגון הקהילתי. רוב בני היישוב נמנו עם "הנאורים". לקראת סוף המאה ה-19 נבנה בית-הכנסת הגדול וקודש בית-העלמין. כנהוג בערי שלזיה האוסטרית נתמנה ב-1902 לרב הגליל ז'יווייץ בעל תואר דוקטור לפילוסופיה, ה"ה ר' נחמן-צבי (המרן) באו. מלבד היותו רב הגליל כיהן ד"ר באו בעת ובעונה אחת בשתי קהילות קטנות אחרות שבאזור - שמילובקה ובראיצ'ה, וכן היה למורה-דת בבית- הספר היהודי בז'יווייץ.

 

בית-ספר כללי ראשון לילדי ישראל בז'יווייץ נפתח ב-1869, והורו בו שני מורים. ב-1884 הוקם, בתמיכת קרן הברון הירש (קרן ה"אליאנס" שבווינה הבירה) בית-ספר לילדי ישראל בן 3 כיתות, והורו בו 4 מורים. בנוסף ללימודים כלליים וללימוד מקצוע מלאכה, לימדו גם עברית ודת משה וישראל. לתקציבו של בית-הספר תרם הציבור היהודי 2,000 פלורין ואילו ה"אליאנס" 1,000 פלורין לשנה. בין 92 התלמידים, היו 60 שמוצאם מן הכפרים הסמוכים. במרוצת השנים גדל מספר התלמידים, וגם התקציב של בית-הספר הגיע ב-1903 לסך 19,000 כתרים לשנה.

 

החוגים הציוניים הראשונים בז'יווייץ נוסדו ב-1899. באותה שנה התחייבו 30 איש מקהילת ז'יווייץ להירשם כחברי החוג הציוני במקום. גל הפרעות נגד היהודים בנובמבר-דצמבר 1918 לא פסח גם על אזור ז'יווייץ. הנזק ברכוש, שנגרם ליהודים יושבי הכפרים הסמוכים לז'יווייץ, נאמד ב-100,000 כתרים לערך. אולם בז'יווייץ גופא התארגנה הגנה עצמית יהודית, וזו זכתה אף בתמיכתו של מפקד המיליציה הכללית המקומית, הסגן דרפפל. גם הכמרים המקומיים הטיפו להרגעת הרוחות, ולא במעט השפיעו על מניעת הפרעות. ארבעה בריונים מקומיים ניסו לפרוץ לבית-מסחר יהודי ולשדוד אותו, אולם התערבותו של מפקד המיליציה הכללית שמה לאל את הניסיון הזה.
בשנת 1914 התגוררו בזבלוצ'ה 500 יהודים. 

​

​

בין שתי המלחמות 1

גם בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם המשיכה נפת ז'יווייץ להיות דלה באוכלוסייה יהודית. מספר היהודים בנפה כולה הסתכם ב-1931 ב-2,245 נפש מתוך 130,949 נפשות של כלל האוכלוסים. 1,902 יהודים גרו ביישובים שלא היה להם מעמד של עיר ו-343 ישבו בערים (מתוך 12,480 כלל תושבי הערים). בז'יווייץ, כלומר בפרברה זבלוצ'ה ובשני הכפרים ספוריש ואיפץ' הסמוכים לעיר, הגיע מספר היהודים ב-1938 כדי 900 נפשות.

 

יצוין שבתקופה שבין שתי המלחמות גדל לערך מספר החרדים ואף החסידים בקרב האוכלוסייה היהודית בז'יווייץ; רובם באו אל העיר מערי גליציה. היישוב היהודי בז'יווייץ נחשב בתקופה ההיא לאחד האמידים והמאורגנים ביותר שבערי גליציה המערבית. ואמנם בזבלוצ'ה נמצאו אז בידי היהודים כמה מפעלי- תעשייה, שהיקף ייצורם נמנה עם הגדולים באזור ואף בארץ כולה. בלטו בהם בית-החרושת של תרמילי-נייר לסיגריות "סולאלי", מפעלי-כימיה "זבלוצ'ה", בית-חרושת לעיבוד עורות "שילה", תעשיית-עץ "וסחוד", מנסרה גדולה ועוד.

 

גם המסחר הסיטוני בזבלוצ'ה היה נתון ברובו בידי היהודים. ז'יווייץ הצטיינה במספר ניכר של יהודים בעלי מקצועות חופשיים, אולם כמקובל בשאר ערי גליציה היו גם בז'יווייץ רוב המפרנסים היהודים סוחרים זעירים, בעלי-מלאכה ואף בעלי דוכנים בשוק. ארגון סוחרים יהודי בז'יווייץ הקים ב-1929 "בנק קואופרטיבי יהודי", אחד המוסדות הפיננסיים החשובים בעיר. ב-1935 היו בבנק 100 חברים והאשראי שנתן הגיע לאלפי זלוטי לדורש.

​

במקביל נתקיימה במקום קופת גמ"ח שגם מחזור הלוואותיה - אומנם בסכומים קטנים יותר - היה גדול מאד; ב- 1929 נתנה הקופה 234 הלוואות בסך כולל של 29,094 זלוטי. מוסדות האשראי הנ"ל פעלו בז'יווייץ בלא הפסקה עד לפלישת הגרמנים בספטמבר 1939. יהודי ז'יווייץ לא הסתגרו בד' אמות של פרנסתם ותרמו מרווחיהם לצורכי סעד ותרבות. ב-1934 תרם "הבנק הקואופרטיבי" 1,100 זלוטי לצורכי בית-הספר העממי שבחסות הקהילה ו- 800 זלוטי לעזרה לעניים. גם אגודת בעלי-המלאכה "יד חרוצים" חרגה ממסגרתה הארגונית-מקצועית, וקיימה ומימנה בין השאר, חוג לדרמה, שהופיע בהצגותיו בעיר ובאזור כולו.

 

בענייני סעד ועזרה לנצרכים עסקו בז'יווייץ "אגודת הנשים", ארגון פילנטרופי, שראשית פעולתו עוד קודם למלחמת העולם הראשונה, וכן ארגון "ויצו" (הוקם ב-1926, ומספר החברות שבו ב-1930 הגיע ל-120). האחרון קיים, בין השאר, גן-ילדים. נציגות "אגודת-הנשים" וכן נציגות ארגון "ויצו" היו בין הפעילות בוועד העזרה לפליטים ששקד על מילוי צורכיהם של הפליטים שהגיעו לז'יווייץ מגרמניה ומצ'כוסלובקיה ב-1938 וב-1939.

 

ז'יווייץ היתה בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם למוקד של פעילות ציונית, ארגונית והסברתית במקום פעלו הסניפים של "הציונים הכלליים", ההתאחדות, "המזרחי" וסניף "הציונים הרביזיוניסטים". ב-1935 נוסד ארגון ציוני מקומי שריכז סוחרים, בעלי-מלאכה ואנשי אינטליגנציה מקצועית. שמו היה "אגודה אזרחית-ציונית". בתנועות הנוער הציוני שפעלו בז'יווייץ תפס מקום בראש הקן של ארגון "עקיבא" ( הוקם ב- 1926) ובשורותיו היה רוב הנוער היהודי במקום. "עקיבא" קיים שנים רבות קיבוץ-הכשרה (33 חברים ב-1934). קן "השומר הצעיר" שהוקם ב-1920 פסק לפעול ב- 1930. "החלוץ" ו"עזרה" חלוצית ארגנו את עלייתם הראשונה של בני הנוער מז'יווייץ לארץ-ישראל ב-1924. בשנות ה-30 פעל במקום קן "גורדוניה". ארגון הנוער "בני ציון" ו"ויצו הצעירה" התאחדו ב-1938 לארגון אחד למען פעולה תרבותית משותפת.

 

בבחירות לקונגרס הציוני ב-1935 הצביעו ציוני ז'יווייץ והסביבה כלהלן: 345 בעד "הציונים הכלליים", 21 בעד "המזרחי" ו-128 בעד "רשימת ארץ-ישראל העובדת". ציוני ז'יווייץ השיגו רוב בכל הבחירות לוועד הקהילה בתקופה ההיא, ובו כללו גם נציגי היישובים היהודים בסוחה וביילשניה. בבחירות ב-1928 קיבלו הציונים 5 מנדטים, החרדים - 2 מנדטים, והיישוב היהודי בסוחה גם( נציגו היה ציוני), קיבל מנדט אחד. ב-1932 קיבלו הציונים 4 מנדטים, ויהודי סוחה - 2, החרדים והבלתי-מפלגתיים - 2. בדומה היתה חלוקת המנדטים בבחירות ב- 1936.

 

משנה לשנה הלך וגדל תקציבו של ועד הקהילה; ב-1937 הגיעו סכומי ההכנסות וההוצאות של מוסד זה כדי 41,000 זלוטי לכל סעיף. כרבה של הקהילה המשיך לכהן, עד פטירתו ב-1937, ד"ר נחמן צבי באו. את מקומו מילא זמנית הרב כ"ץ (נספה בשואה). כרב או דומ"ץ של החרדים כיהן באותה תקופה ר' חיים בומבך (נספה בשואה). גם הציונים על-פי-רוב ייצגו את יהודי ז'יווייץ במועצה המקומית של הגמינה - מרכז אדמיניסטרטיבי לכמה כפרים, בסביבת זבלוצ'ה. ב-1935 נבחרו למועצה 5 יהודים מתוך 12 כלל הנבחרים. יהודי נבחר גם לסגנו של יו"ר המועצה (הוויט). ב-1939 לא הוקמה רשימת-מועמדים יהודית נפרדת, ושלושה יהודים נבחרו מן "הרשימה האזרחית-הכלכלית" שבעדה הצביעו הבוחרים היהודים.

 

גאוותו של היישוב היהודי בז'יווייץ היתה על בית-הספר שלו, שהתרחב בין שתי מלחמות-העולם ל-7 כיתות, ובו למדו רוב ילדי-ישראל שבמקום. בשנות ה-20 הוקם גם בית-ספר משלים מיסודה של "תרבות" ובו כ-50 תלמידים. החרדים, ובעיקר חסידי בובוב, קיימו תלמוד-תורה זוטא. למרכז תרבות חשוב היה "בית-העם" שנחנך ב-1929 ובו אולםאסיפות ל-500 איש, אולמות לספרייה, לחוגי חובבים, למועדון-ספורט ועוד. ב"בית-העם" נתקיימו הרצאות בימים ה ו- ו, וכן הצגות תיאטרון ומופעי תרבות ובידור אחרים, מ-1935 הוקרנו בו גם סרטי-קולנוע. בז'יווייץ פעל מועדון להתעמלות ולספורט "מכבי".

​

בז'יווייץ העיר נודעה השפעה ניכרת למפלגת האנדקים. חבריה עסקו גם בזבלוצ'ה-הפרבר בתעמולה אנטי-יהודית, בארגון החרם המסחרי על היהודים ובהסתה למהומות אנטי-יהודיות. ואמנם ב-1933 פרצו בזבלוצ'ה מהומות נגד יהודים, בהן השתתפו גם פועלי בתי החרושת. המהומות שככו לאחר התערבותה של המשטרה ויחידת צבא. ב-1935 הופצו מדי פעם בשוק המקומי כרזות אנטי-יהודיות. האנדקים הציבו משמרות, שמנעו מן הלא-יהודים את הכניסה לחנויות של יהודים או קנייה בדוכנים של יהודים. כמה יהודים בעלי-דוכנים הוכו קשה. בהשפעת האנדקים ציוו שלטונות הנפה (ובטסורטסה) להקים ב-1937 כעין גטו לבעלי-דוכנים יהודים בשוק של ז'יווייץ. ואכן השוק נחלק ל"יהודי" ו"נוצרי", בתגובה לכך אספו היהודים את סחורותיהם ונטשו את השוק.

 

בשנת 1937 עזבו הרבה יהודים מקומיים לארץ ישראל.

​

​

בעת מלחמת העולם השניה 2

מחמת קרבת הגבול הורגשה כבר באוגוסט 1939 מתיחות בז'יווייץ; צעירים יהודים גויסו לשירות פעיל בצבא הפולני. העיר נכבשה בידי הגרמנים בימים הראשונים למלחמה, ותוך זמן קצר סופחה לרייך. בסתיו 1939 (לפי מקור אחד, בסוף ספטמבר אותה שנה) גורשו כל יהודי ז'יווייץ לתחום הגנרל-גוברנמנט. עקורי ז'יווייץ הגיעו לקרקוב וליישובים אחרים בסביבה.

 

ככל הנראה בשנת 1942 מצאו עצמם יהודים רבים מזיווייץ  ב"טרנספורטי  המוות" שהופנו למחנה ההשמדה הגרמני אושוויץ-בירקנאו, שם נרצחו כולם.

 

בנובמבר 1943 הוקם בז'יווייץ מחנה עבודה ורוב כלואיו היו גם יהודים מכפרי הסביבה. ה י.ס.ס. מקרקוב סיפקה לאסירים מן המחנה מזון להשלמת מנות-הרעב הקצובות. מדי פעם הוצאו קבוצות אסירים מן המחנה ושולחו להמתה באושוויץ. המחנה חוסל בינואר 1945.

 

​

תיעוד אתר/שרידי הקהילה:

בית הכנסת

בית הכנסת טמפל בזיווייץ' (פינת רחוב וויסולה ורחוב דבורה) נבנה באמצע המאה התשע עשרה. במקביל נבנו מקווה בסמוך, ולידם בית ספר יהודי ומבנים נוספים של הקהילה.  במהלך מלחמת העולם השנייה הרסו הגרמנים את המבנה כולו, ואחרי המלחמה הוקם כאן בית ספר.

 

ביולי 2003, במקום בו עמד בית הכנסת שנהרס על ידי הגרמנים, הוקמה מצבת זיכרון עם כתובות זהב בפולנית ובעברית:

 

"כאן עמד בית הכנסת טמפל, שנהרס על ידי הכובש הנאצי במלחמת העולם השנייה, לזכר יהודי אזור ז'יווייץ - תושבי ז'יווייץ - יולי 2003 ".

​

כל האזור בכתובת  ul. Szololna 2 הוא כיום מתחם משרדים.

​

בית הכנסת טמפל של ז'יווייץ היה ממוקם באתר בו עומד היום בית ספר ברחוב סקולונה 2 .  כל האזור סביבו הוא מתחם משרדים, ולפיכך לא ניתן לראות אותו מן הרחוב. במתחם בית הכנסת היה גם חיידר ומקווה ועוד, וכאן התנהל כל עולמם התרבותי של יהודי ז'יווייץ. בקדמת הכניסה לחצר בית הספר (חטיבת ביניים) ניצבת מצבה לזכרם של יהודי ז'יווייץ שנספו בשואה.

 

כתובת:  Szkolna 35, 34-300 Żywiec  בחניה ליד חטיבת הביניים

 

​

בית העלמין
בית הקברות היהודי ברחוב סטולרסקה (Stolarska), נוסד במאה ה-19  לפני 1860.  הוא שכן ממזרח לבית הקברות הקתולי.

 

במהלך מלחמת העולם השנייה הרסו הגרמנים את בית הקברות,  רוב המצבות משיש שחור, היקרות ביותר, נשדדו. הרס בית הקברות ובזיזת המצבות נמשכו גם לאחר המלחמה.

 

כ-300 מצבות שרדו באזור של 0.5 דונם  העתיקות שבהן כוללות: מצבת זימל, בנו של משה, שנפטר בשנת 1853, ומצבה של יוזף אריה, בנו של הירש מונק, שנפטר בשנת 1856.

 

בשנת 2002 שופצו מספר מצבות ושבילי בית העלמין והגדר נבנתה מחדש. בשנת 2005 נהרס כתוצאה מדליקה בית ההלוויות שעמד במרכז בית הקברות.

 

באפריל 2018, בזכות תמיכתו של יזם אנונימי מאזור ז'יווייץ' החלו עבודות ניקיון יסודיות בבית העלמין.

​

הכומר יוגניוש גרדק מטפל בבית העלמין.

​

בסוף רחוב סקולרסקה בצד ימין מצוי בית העלמין של ז'יוויץ, מטופח ומטופל להפליא באחריות הכומר המקומי שמטפל גם בבית העלמין הנוצרי המצוי כ 200 מטרים לפני בית העלמין היהודי. כ-300 מצבות עומדות ועוד כ-30 הוצבו ביחד בכניסה לבית העלמין,כפי הנראה, לאחר שנמצאו פזורות בבית העלמין. בית העלמין היה נעול ונאלצנו לצלם מעבר לחומה שלו.

​

כתובת: Stolarska, 34-315 Żywiec Cmentarz żydowski,  צמוד לבית העלמין הקתולי.

​

​

הפניה ביבליוגרפית:

• Bura A., Tu nieobecni, Żywiec 2014.

• Zhywiec [w:] Encyclopedia of Jewish Life, 2001, s. 1509.

• Zhivits, Zeibush [w:] Shtetl Finder, 1980, s. 127.

• Żywiec [w:] Słownik geograficzny Królestwa Polskiego, Warszawa 1880–1902, t. XIV, s. 915–918.

​