שם הקהילה:             זטור (225)

שם בפולנית:             Zator
מקום/ כתובת:          

​תאריך:                     10/7/2022
אתרי תיעוד/שימור:    בתי כנסת, מקווה, בית עלמין,

                               אתר זיכרון
מתעדים:                  מאיר שילה     עידן אופוטובסקי
אנשי קשר:     
 

  

תיאור כללי. סיפור הקהילה

אוכלוסיה:

• בשנת 1941: כ-1,995

• יהודים בשנת 1941: כ-436

​

תולדות הקהילה: 1

כללי

בתחילת המאה ה-13 היה הכפר זטור אחוזתו של הנסיך, ועבר לידיים פרטיות של בני האצולה. לאחר שנת 1273 היתה זטור בידי נסיכי אופולה, ולאחר-מכן בידי נסיכי אושווינצ'ים. נתקיימו במקום ימי-שוק והיתה בה תחנת-מכס. ב-1292 ניתן לזטור מעמד של עיר. ב-1327 עמדה על תילה טירה בצורה, ובמאה ה-15 היתה העיר מוקפת-חומה. מ- 1445 היתה זטור עיר-הבירה של נסיכות עצמאית בזעיר-אנפין, ומ- 1513 סופחה נסיכות זטור אל ממלכת פולין.

 

במאות ה-15 וה- 16 נודעה זטור כמרכז חשוב של מסחר ומלאכה, ובעיקר בגידול הדגים בבריכות שבסביבתה. באותן המאות עבר דרך זטור נתיב-המלח מקרקוב לשלזיה. במאה ה-18 ירדה העיר מנכסיה, אולם בעת ההיא נתקיימו בה ירידים של בקר, בעיקר לייצוא לשלזיה. לקראת סוף המאה ה-19 הוקמו במקום שתי טחנות-קמח, 2 מלבנות, בית-ייצור של סבון, ובתקופה שבין שתי מלחמות-העולם נבנה בית-חרושת לרעפים.

 

היישוב היהודי בזטור נמנה עם 61 קהילות, או יישובי יהודים, שנתקיימו בפולין בשלהי ימי-הביניים. ב-1502 מוזכרים יהודים בזטור כמשלמי מס-גולגולת. בתעודה מ-1547 מחו העירונים בזטור נגד מסירת החכירה של הפרופינציה (ייצור ושיווק משקאות חריפים) לידי יהודי המקום, אולם לאחר 20 שנה לערך נמצא בזטור רק יהודי אחד שנתחייב לשלם מס-גולגולת.

 

בשנים שלאחר-מכן התיישבה בעיר קבוצת יהודים גדולה יותר, שקבעו את משכנם מאחורי הטירה. הסטרוסטה (המושל מטעם המלך) אף מסר ליהודים את חכירת הפונדק שבארמון. על כך מחו העירונים בפני המלך (בשנות ה-70 למאה ה- 16) והלה פסק להחזיר את החכירה לידי העירונים.

 

בעת המגפה שפרצה בקרקוב ב-1662 מצאו מקלט בזטור כמה וכמה משפחות מיהודי קרקוב, מהן מכובדות ונודעות שנמלטו מעיר-מכורתם מפחד המגפה. כשוך המגפה שבו, כנראה, משפחות אלה לקרקוב. בסוף המאה ה- 17 התלוננה גלדת-הפרוונים הנוצרית שבזטור שהפרוונים היהודים בעיר מתחרים בפרוונים הנוצרים, שכן הראשונים עבודתם זולה יותר, והם אף סוחרים בפרוות משומשות ומתקינים מהן מעילים.

 

ב- 1765 ישבו בזטור 98 יהודים, ובכללם ילדים וטף. בבעלותם של יהודים היו אז 12 בתים שבהם התגוררו 19 משפחות. ראשי בתי-אב מן הוותיקים בזטור שילמו באותו זמן 260 זהובים מס - חסות, והללו שבאו מקרוב - 240 זהובים לשנה.

 

בתעודות מ-1783 נמסר על יהודי זטור כעוסקים בעיקר במסחר זעיר ובמלאכה. בין בעלי-המלאכה מוזכרים קצבים ועושי- כפפות; הזגג היחידי שבעיר היה יהודי. ב-1786 חכר את הפונדק שבארמון היהודי שלמה גרנק.

 

התפתחותה של הקהילה היהודית בזטור במאה ה-19 היתה איטית, ואף בשנים הראשונות למאה ה-20 שבהן הגיעה לשיאה, לא חרגה ממסגרת קהילה קטנה. בראשיתו היה כנראה היישוב היהודי בזטור כפוף לקהילת אושווינצ'ים (אושפיצין), ועל פי  מקור יהודי מ- 1652 מדובר בקהילת אושפיצין-זטור. אין מידע מתי הפכה קהילת זטור לעצמאית. לפי המסורת שנתקיימה ביישוב היהודי, עמד בית-כנסת במקום כבר באמצע המאה ה- 18. זקני העדה היו מצביעים על כורסה בבית, עליה ישב ר' אלימלך מליז'נסק, בעת "שערך גלות" וישב אז בזטור.  

​

ב-1830 כיהן במקום הרב א' מוץ, אולם כפי שנמסר בתעודה מאותה שנה לא קיבל הרב משכורת קבועה מידי הקהילה. בזטור ידועים לנו שמות הרבנים הבאים: ר' יעקב שרף, בעל "דרכי האש", שעבר לכהן באושווינצ'ים, אחריו ר' אברהם מרדכי גוטווירט, שב-1882 כיהן כדומ"ץ בזטור, ומ-1886 היה אב"ד בעיר זו. עוד בחייו מילא את מקומו ב-1906 בנו ר' צבי הירש, וממנו קיבל חתנו ר' משה יוסף זלץ, אחרון הרבנים בזטור (נספה בשואה).

 

בשנת 1867 2 היו תושבי זטור העשירים ביותר הסוחר אברהם סאס, אברהם קלוגר, מויש דזנר ובעל הדוכנים מויש מנשה. שלוש שנים אחר כך התברר כי משה מנשה היה העשיר ביותר, ואחריו הבעלים פפי קלוגר ואברהם סאס הנזכר. מקור ההכנסה העיקרי, עשיר ופחות משגשג,  היה המסחר, ובמידה פחותה מלאכות וטברנות. יהודי זטור התפרסמו באזור גם כסוחרי סוסים ובקר. שתי משפחות חיו בחוות קטנות. 

 

העושר היחסי של יהודי זטור נתן להם את ההזדמנות להחליט יחד ולהשתתף בחיים הפוליטיים של העיר, כאשר בשנת 1866 השיגה זטור את הזכות להיות ממשל עצמי ולמנות מועצה עירונית, המורכבת מ-24 חברים ו-12 צירים, עקב יכולת העיר לתשלום מיסים גבוהים.

 

זטור היתה אחת הקהילות הראשונות באזור. יהודי וודוביצה השתייכו לקהילת זטור מפני שהצורך ברישום עיריות וחוקים שהונהגו על ידי הרשויות האוסטריות לא אפשרו להם ליצור קהילה עצמאית משלהם.

 

לפני 1882 נקברו יהודי וודוביצה בבית העלמין בזטור. בדומה להם,  גם  יהודי קלאווריה זברז'ידובסקה שרצו להיפרד מעיריית זטור, אולם הרשויות לא הקצו להם את השטח להקמת בית עלמין עצמאי, לפיכך, יהודי קלאווריה השתייכו לקהילת זטור זמן ארוך יותר מוודוביצה.  בשנות העשרים של המאה העשרים התגוררו רוב היהודים השייכים לקהילות של זטור בעיירות מסביבה, ומשנת 1874 הפכה להיות המחוז היהודי לקהילות באזור זה.

 

בתחילת המאה ה-20 היה בית כנסת בזטור. בשנת 1911 הוקם בית כנסת חדש על חלקה מספר 91.  באותו הרחוב בבניין מספר 274, שכן המקווה, שגם הוא היה שייך לקהילה.

 

מלחמת-העולם הראשונה 2 גרמה למצוקה חריפה לרוב יהודי זטור. מצוקתם החמירה יותר בעקבות הפרעות שפרעו בהם כפריי הסביבה והבריונים המקומיים בנובמבר 1918, בתוך גל הפרעות שהתחוללו אז בכל רחבי גליציה. כנופיית הפורעים, מקצתם חמושים נשק חם, שמנתה כ-100 איש, פלשה אל העיירה ופתחה בשוד שיטתי של חנויות היהודים  ובתיהם. הם שדדו מכל הבא ליד ומה שלא ניתן היה לגזול השחיתו או השליכו אל מי הנהר. הפורעים הכו בנשדדים, אף לא חסו על היולדות ועל החולים שהיו מוטלים במיטותיהם.

 

בשל הפרעות נעשו גם האמידים המעטים מבין תושבי זטור היהודים למחוסרי פרנסה, ואילו העניים רעבו לפת-לחם ממש. יצוין, שהפורעים הודיעו מראש ליחידת חיל-המצב ש"כוונתם לפרוע ביהודים בלבד", ומאחר שלא באה תגובה מימשו את זממם. הפורעים פגעו גם בכל אזרח פולני שהתייחס בשלילה או גילה התנגדות למעשיהם וניסה לעמוד לימין היהודים, ביניהם הכומר נוקה, ראש העיר ביסצ'נובסקי ומספר אזרחים. כמה מהם אף נפצעו.

 

במשך כל התקופה שבין שתי מלחמות-העולם הסתמנה ירידה מתמדת במצבו הכלכלי והחברתי של היישוב היהודי בזטור. המצב החמיר עם השיטפון שפקד את העיירה ב- 1934 ובו נפגעו 38 יהודים מתוך 56 כלל הנפגעים באסון.  נהרסו אז כליל 3 בתים ו-27 דירות של יהודים.

 

ועד הקהילה 1 באותה תקופה היה בראשותם של הרב ר' משה יוסף זלץ ושל אנשי "אגודת ישראל", והללו ניסו אף בשנות ה-20 להפריע לציונים ולבני הנוער הציוני, שהתחילו אז בפעולות ארגון ותרבות. ב-1926 הוקמה אגודת "ידע" ו"עזרה" חלוצית. רק בשנות השלושים עלה בידי "הציונים הכלליים" לרכז בסניף שלהם כ-40 חברים, וכן הוקם קן "עקיבא", ארגון הנוער הציוני היחיד בעיר.

 

על היקפה הדל של הפעולה הציונית במקום תעיד העובדה, שבבחירות לקונגרס הציוני ב-1927 הצביעו בסך- הכול 9 (שוקלים 4 נתנו קולותיהם ל"ציונים הכלליים" ו- 5 לרביזיוניסטים). בבחירות ב- 1935, שבלטו בכל פולין במספר הבוחרים הגדול, הצביעו בזטור 29 שוקלים בלבד (כל הקולות ניתנו לרשימת "הציונים הכלליים").

​

זמן קצר לאחר כניסתם של הגרמנים לזטור גורשו היהודים מדירותיהם ורוכזו באזור "בלייכע" ליד העיירה. הם שוכנו בדירות רעועות, במחסנים ובסככות. התנאים במקום היו קשים ביותר, ומצוקתם של יהודי זטור גברה. רבים מהם נחטפו לעבודות-כפייה, הוטלו עליהם היטלים כספיים, רכושם נגזל והגבלות התנועה מנעו מהם קשר עם הסביבה.

​

אחרון רבני העיר, ר' משה יוסף זלץ, שנתפס בעת לימוד תורה, נכלא יחד עם בני משפחתו ועקבותיהם נעלמו. השוחט ר' אלי אליאש נאסר כיוון שעסק בשחיטה כשרה. רק תמורת שוחד שוחרר ונמלט לטשביניה, אך כעבור זמן-מה שולח משם לאושוויץ. בשנים 1940 ו-1941 הועסקו יהודי זטור בעבודות-כפייה והצעירים שולחו למחנות-העבודה.

​

לאחר ספטמבר 1939, הרסוהגרמנים את בית הכנסת ואת בית הקברות. באוגוסט וספטמבר 1942 החלו הגירושים לגטו הסמוך בוודוביצה, ומשם הועברו למחנה ההשמדה אושוויץ. 2

​

הגירוש התרחש ב-2 ביוני 1942.  מעטים הצליחו לשרוד את השואה, והקהילה לא השתקמה מחדש.

​

​

תיעוד אתר/שרידי הקהילה:

בית הכנסת 2

כל מה שידוע על בית הכנסת בזטור הוא אזכור בארכיון הגיאוגרפי של ממלכת פולין ומדינות סלביות אחרות, שלפיו היה ליהודים בית תפילה משלהם משנת 1895.  בשנת 1911 נבנה מבנה חדש על חלקה מספר 91. הוא היה ממוקם באחד הרחובות היוצאים מהשוק, ומוזכר בתקנות השוק משנת 1924, המגדירות  את הכיכר והרחוב ליד בית הכנסת כמקום עצירה לעגלות ריקות של בעלי דוכן וסוחרי עופות וחלב.   כמו כן ידוע מאותה תקנה, שחנותו של מנשה היתה ממוקמת בחזית הדרומית של השוק.

​

כאמור, בית הכנסת זטור נהרס לחלוטין על ידי הנאצים.

​

על חורבות בית הכנסת של יהודי זטור נבנה בית מגורים ברחוב Cicha. במקום יש שרידי קירות ומגרש רחב פנוי של מבנה שהיה.

​

​

בית העלמין

בית העלמין היהודי בזטור (רחוב סלונצנה) הוקם במחצית השנייה של המאה ה-19, אך לא ניתן היה לקבוע את התאריך המדויק להקמתו.  בית העלמין שימש את כל היהודים השייכים לקהילה בזטור, ולכן לפני שהופרדו הקהילות  בוודוביצה ובקלאווריה, אותם היהודים נאלצו לקבור את מתיהם בזטור.

בית העלמין ממוקם בסוף רחוב סאני.השער סגור, עליו הכתובת: "בית קברות יהודי,  כבדו את השלווה של המקום הזה". נכון לעכשיו, המקום שייך לקהילה הדתית היהודית בביילסקו-ביאלה, ואחוזת דיור חד-משפחתית נמצאת בסמוך (אחוזת קרולוי) .

 

במהלך מלחמת העולם השנייה נפגע בית העלמין קשות.

 

ב-2 בנובמבר 1965 העלה  מאיר יעקובוביץ,  יו"ר הקהילה היהודית הדתית בקרקוב, ​​רשימת בתי עלמין הממוקמים במחוז קרקוב, שם נכתב כי: "בית העלמין זטור סגור, אין יהודים בעיר, ואין מי שישמור על בית העלמין. ההוצאה הכספית הנדרשת ל שיקום ושימור היא 12,500 PLN ,  יש להקים מחדש את המצבות שנהרסו". בשנים שלאחר מכן, טופל ונוהל בית העלמין  על ידי הקהילה היהודית הדתית בביילסקו-ביאלה, שבעזרתה בית העלמין נוקה וגודר בגדר בטון דקורטיבית.

​

בשנת 2007 ערכה אנה קולפה, סטודנטית ללימודי יהדות באוניברסיטה היגילונית, ביחד עם עובדת המחלקה לחינוך במוזיאון גליציה בקרקוב, דו"ח מצאי של בית העלמין, שכולל תיעוד צילומי של מצבות. הדו"ח נערך יחד עם רישום הכתובות ותרגומן, בצירוף הסבר לתצלומים.

​

כ-50 מצבות עשויות אבן חול ואבן גיר שרדו בשטח של 0.5 דונם. המצבה העתיקה ביותר ששרדה היא משנת 1864. במהלך עבודות שיפוץ, כמה מצבות שוחזרו על ידי הדבקת עמודים שבורים בחזרה על בסיסם. העמודים והמצבות הנמוכות האופייניים לבית העלמין בזטור, נשמרו בצורה הטובה ביותר. לרוע המזל, הם מכוסים כמעט לחלוטין בסבך של עשבייה שמנוכשת לעתים נדירות מדי. רוב המצבות הגדולות מאבן חול, האופייניות לבתי קברות פולניים, והן הפכו בלתי קריאות כמעט או לגמרי. מספר גדול של מצבות נשברו.

 

אין מידע על קברי אחים בבית העלמין.

​

בית העלמין מגודר בגדר בטון דקורטיבית, גבולות בית העלמין נשמרים ועומדים במקומם משנת 1939. הכניסה דרך שער סגור מובילה לבית העלמין מהכביש הראשי. בסביבתו הקרובה ישנם בתי מגורים, מדי פעם מגיעים מבקרים לבית העלמין. המקום מוזנח ומלא בעשבייה סבוכה. אין סימנים לוונדליזם.

 

בית העלמין של זטור נמצא ברחוב סלונצ'נה 10 בקצה דרך העפר שמובילה מסוף כביש האספלט. מצבות רבות ניצבות ובית העלמין מטופח ומטופל.

 

כתובת: Cmentarz żydowski w Zatorze, Słoneczna 10, Zator  

 

 

האנדרטה לזכר קרבנות השואה

בבית העלמין היהודי בוודוביצה, על האנדרטה - גוש גרניט גדול - שהוקמה באתר קבר האחים, יש כתובת בעברית ובפולנית:

 

"לזכרם של יהודים מוודוביצה, צ'יז'ין, קטוביץ ', יובייץ, בילסקו, דז'יצ'יצה, צ'כוביץ', אנדריצ'וב, קטי, סוחה וזטור, שעונו בגטו בוודוביצה על ידי בריונים נאציים ונרצחו בשנים 1942-43 במחנות ההשמדה בבלז'ץ ובאושווינצ'ים. בקבר זה נטמנו 92 יהודים שנרצחו על ידי הנאצים בשנת 1943 במקוב פודהלנסקי, ביניהם גודמן ג'קוב וברנרד, סלימר פריידריק ואולגה והבן שמעון, בן 4. אנו נוצרים בלבנו את זכרם והשמדתם."

 

כתובת:  Wojska Polskiego 52, 34-100 Wadowice ( פניה ימינה מכביש 28 צפונה מוואדוביצה) 

​

 

הפניה ביבליוגרפית

• בלבן מ.'. תולדות היהודים בקרקוב וקז'ימייז',  קרקוב 1913.

• שמונה מאות שנים של היסטוריה ותרבות של העיר זטור והאזור,  בעריכתT. Gąsowski , קרקוב 2006, עמוד 98.

• סמסונובסקה ק',  ערכים דתיים וקהילותיהם במחוז קרקוב (1939-1918), קרקוב 2005.

• זאטור, בתוך:  האנציקלופדיה של החיים היהודיים לפני השואה ובמהלכה , ת . III, ניו יורק 2001.

 

הפניה ביבליוגרפית על בית העלמין:

• פרויקט בית הקברות היהודי הבינלאומי  (קישור)

• רשימת כתובות קברים מבית הקברות בזטור www.iajgsjewishcemeteryyproject.org/poland/zator.html

 

​​