שם הקהילה:             זאקופנה (206)

שם בפולנית:             Zakopane
מקום/ כתובת:          

​תאריך:                    6/7/2022
אתרי תיעוד/שימור:   בית כנסת, בית עלמין, קברי אחים ,
                                 אתרי זכרון , מחנות כפיה.
מתעדים:                 מאיר שילה     עידן אופוטובסקי
אנשי קשר:     
 

  

תיאור כללי. סיפור הקהילה

אוכלוסיה:

• בשנת 1941: כ-8,808

• יהודים בשנת 1941: כ-533

​

תולדות הקהילה: 1

כללי

זקופנה  מוזכרת ככפר בתעודות החל מהמאה ה- 16. מיקומו הגיאוגרפי למרגלות הרי הטטרי הגבוהים שבקרפטים. המיוחד בכל האזור הזה הוא האקלים המיוחד שנותן מרפא לחולי-שחפת. כל אלה, בצירוף תרבותם האזורית הייחודית של שבט ההרריים (גוראלים בלע"ז) השוכן שם, הפכו במרוצת השנים את זקופנה למרכז הבראה ותיירות ומרכז ספורט-החורף הגדול בפולין (בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם ביקרו שם מדי שנה מאות אלפי-אנשים).

​

עיקר התפתחותו של הכפר זקופנה החלה במחצית השנייה של המאה ה- 19 (ב- 1866 הוקם גם מרכז-הבראה ונופש). לקראת סוף אותה המאה ובתחילת המאה ה- 20 יצא למקום מוניטין וגדולי הסופרים והאומנים הפולנים של אותו זמן (טטמאייר, ז'רומסקי ואחרים) קבעו בה את מושבם. ב- 1899 חוברה זקופנה לקו מסילת-הברזל.

​

ב- 1924 הוכרז  אזור זקופנה כפארק לאומי. בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם הוקמו כמה קווי רכבל לפסגות ההרים, נתיבי גלישה, סקי ובתי- הבראה לרוב. זקופנה הפכה גם למרכז האמנות-הפלסטית, המוסיקה הרגיונלית ומקום ייצור דברי-אמנות מעץ ואריגים "נוסח- זקופנה".

​

מ- 1933 ניתן לזקופנה מעמד של עיר, ראשית התיישבותם של יהודים באזור זה שלמרגלות הרי הטטרי היה בסוף המאה ה- 18, עד לאותו זמן נאסר על היהודים לשבת שם ישיבת-קבע. ב- 1796 התירו השלטונות האוסטריים ליהודים חוכרי המכס או המס ולחוכרי סחורות המונופולין, כגון משקאות חריפים, טבק, מלח ועוד, להתיישב בכפרי האזור.

​

ראשוני המתיישבים היהודים באו לזקופנה ולסביבה מיישובי היהודים בנפות נובי-סונץ' ומישלניצה, ומצאו תנאים טובים להתפרנס ואף להתעשר. אולם תנאי האקלים החריף, ובעיקר תנאי-הבטחון המעורערים, (הסביבה שרצה מבריחים למיניהם וכן כנופיות-שודדים הרריים שידעו להתחמק מידי החוק והמשפט במקום שהיה מנותק כמעט מחבלי-ארץ אחרים) וגם הניתוק מקהילות ישראל - מנעו את התפתחותם המהירה של יישובי היהודים באזור זה עד המחצית השנייה של המאה ה- 19.

​

עם הפיכת הכפר זקופנה למרכז הבראה ותיירות נוצרו גם התנאים לגידולו של היישוב היהודי, ורבים מן המפרנסים מצאו להם מקור פרנסה במסחר ובשירותים למבריאים ולתיירים, ביניהם גם עבור אורחים יהודים שנזקקו למטבח-כשר, לתפילה בציבור ולשירותים קהילתיים-ציבוריים אחרים.

​

בסוף המאה ה -19, יהודים החלו לקנות דירות , לפתוח חנויות ולהציע את שירותיהם במידה הולכת וגוברת. במפקד 1894 הופיעה רשימת שמות של בעלי רכוש יהודי ובעלי בתים. בין היתר ברחוב צ'לובינסקי היה מגרש ביתם של משפחת רינגלהאופט, ברחוב קוסצ'לסקה בית העסק של יצחק שטטר, ברחוב קספרוסי – בית העסק של מנדל בק.

​

רוב היהודים התיישבו ברחוב נובוטרסקה (רב העיר גר כאן בשנות השלושים) ובמרכז העיר ברחוב קרופובקי וקוסצ'ליסקה. הקהילה היהודית שהתחזקה הפכה לקהילת בת הכפופה לקהילה של נובי טארג.

​

בתקופה שבין מלחמות העולם התבטא גודל הקהילה ועושרה בשלל מוסדות דת ותרבות, בשנת 1938 נבנה בית כנסת מאבן והוקם בית קברות. זמן קצר לפני השואה היו שני בתי כנסת בזקופנה, מקווה, חיידר ובית קברות.

​

גם כאן לא היו החיים הציבוריים של יהודי זקופנה שונים בהרבה מחיי ה"יישובניקים" (תושבי הכפרים) שברחבי גליציה, בית-עלמין יהודי לא היה במקום, מלמדי תינוקות היו באים לזקופנה מקהילות אחרות לכל "זמן", ואילו לימודי-חול למדו הילדים אצל מורים פרטיים.

​

ב- 1885 ישב בזקופנה ר' אליהו ב"ר שלמה אייכנשטיין, ומ- 1904 נתמנה מטעם קהילת נובי-טארג, שיהודי זקופנה היו כפופים לה, לרבה של זקופנה. הוא האריך בכהונתו גם לאחר מלחמת-העולם הראשונה (נפטר ב- 1930).

​

יהודי זקופנה לא זכו לקהילה עצמאית עד סמוך לפרוץ מלחמת- העולם השנייה. מ- 1928 השתדלו יהודי זקופנה לקיים קהילה בלתי-תלויה בקהילת נובי-טארג, ומאז פעלה בזקופנה ועדה מקומית. ב- 1938 מינה הווייבודה ועד ארעי של הקהילה העצמאית בזקופנה. רק ב- 1939 נבחר ועד לקהילה ובראשו חבר מפלגת "הציונים הכלליים" ד"ר שילדקראוט וסגנו מ. שארפו חבר "פועלי ציון".

​

בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם גדל היישוב היהודי בזקופנה לעומת מה שהיה קודם למלחמת-העולם הראשונה. בנוסף לסוחרים, לבעלי בתי-הבראה ולעוסקים בשירותי- תיירות, נוספו למקום אנשי האינטליגנציה המקצועית, בעיקר רופאים יהודים. בשנות ה- 20 הראשונות הוקם איגוד הסוחרים היהודים וב- 1928 - בתמיכת הג'וינט - קואופרטיב יהודי לאשראי; ב- 1931 שילש הקואופרטיב את הפיקדונות מטעם חבריו, ומדי שנה גדל מחזור הלוואותיו לסוחרים ולבעלי-המלאכה היהודים.

​

קופת גמ"ח, שנתקיימה בזקופנה עוד קודם מלחמת-העולם הראשונה, תמכה במסחר- הזעיר, ברוכלים, בבעלי-המלאכה, ובמעוטי היכולת ביישוב היהודי. ב- 1929 ניתנו מטעמה לנצרכים הלוואות בסך כולל של 3,825 זלוטי. מבין המוסדות הציבוריים, שקיים היישוב היהודי בזקופנה, אותה תקופה הצטיינה חברת "ביקור חולים", שלא זו בלבד שעזרה לעניי המקום בשירותים רפואיים, אלא יזמה גם ב- 1928 הקמת בית-מרפא ליהודים חולי-שחפת מכל רחבי פולין. ב- 1938 נפתחה מטעם "ביקור חולים" מרפאה לחולים עניים.

​

זקופנה הצטיינה בתקופה ההיא בפעילות ענפה וערה של סניפי הארגונים הציוניים ובעיקר של ארגוני הנוער הציוני. מהם יצאה היוזמה להקמת מוסדות ציבוריים לאשראי וסעד, מוסדות תרבות, והם היו הראשונים לדרישה להתנתק מקהילת נובי-טארג ולהקים במקום קהילה עצמאית. על קיום חוגים ציונים בזקופנה נמסר עוד ב- 1905, משנבחר נציג הוועד המחוזי של החברות הציוניות בגליציה המערבית בקראקוב, שישב בזקופנה.

​

עם תום מלחמת-העולם הראשונה הוקמו בזקופנה סניפי "הציונים הכלליים", "המזרחי" ו"פועלי-ציון", וכוח הכרעה היה נתון בידי "הציונים הכלליים". לאחרונים היה רוב בוועדה הארעית של הקהילה היהודית, נציגיהם ישבו במועצת הקהילה הכפרית (בגמינה - ב- 1929 - שני נציגים) ובמועצת העירייה (ב- 1939 נבחר מחדש ד"ר שטטלר, שישב ראש גם בוועדה הארעית של הקהילה).

​

מ- 1925 נתקיים במקום קן של "הנוער העברי", ארגון הנוער הציוני היחידי בזקופנה באותו זמן. בשנות ה- 30 הראשונות קמו במקומו קן "הנוער הציוני" וקן "עקיבא". ל"שומר הצעיר", שגילה פעילות ערה בשנים 1933- 1934, השתייכו באותן השנים כ- 10 חברים. ארגון זה קיים בזקופנה קיבוץ הכשרה שמנה 19 חברים וחברות. כל משך התקופה פעל במקום ארגון נשים "ויצו".

​

בזקופנה הקימו הארגונים הציוניים במרחבי פולין קייטנות ומחנות בעונות התיירות ובעיקר בחורף לקראת עונת ספורט-החורף. הקייטנות הוסיפו הרבה לגיוון הפעולה הציונית במקום; הושמעו הרצאות מפי עסקנים מרכזיים, אורגנו מופעי תרבות ותחרויות ספורט, בהשתתפות בכירי הספורטאים היהודים בפולין; כן הופיעו במקום אנשי במה דגולים מן התיאטרונים בוורשה ווילנה.

​

בבחירות לקונגרסים ציוניים נמכרו בזקופנה כ- 200 שקלים, ב- 1935 הצביעו 122 שוקלים בעד "הציונים הכלליים", 18 בעד "המזרחי", ו- 58 בעד "רשימת א"י העובדת". ב- 1937 נמכרו בזקופנה 318 שקלים. כמה מבני נוער יהודי בזקופנה השתייכו לארגונים קומוניסטיים או קומוניסטיים בחשאי. ב- 1935 הוכר  "שבתאי" כארגון הנוער הקומוניסטי בזקופנה שרוב החברים בו היו יהודים.

​

מרכז יהודי חשוב לתרבות שימשו אולם-הקריאה, שהוקם ב- 1927, וכן הספרייה שנפתחה לידו כעבור זמן-מה. באולם-קריאה זה רוכזו ההרצאות, מופעי התרבות וכן הקורסים ללימוד השפה העברית. בזקופנה התקיימו לסירוגין בשנות ה- 20 וה- 30 שני מועדוני-ספורט יהודיים: "הכוח" ו"הגיבור". ולהם סקציות למקצועות-ספורט שונים, הבולטות שבהן היו סקציות לספורט-חורף. אירוע וחג נהדר לקהילה היהודית המקומית היה הארגון בזקופנה הראשון משחקי החורף העולמיים "מכביאדה", שהתקיימו בתאריכים 2-5 בפברואר 1933. הם אספו כמה מאות שחקנים יהודים מרחבי העולם ואלפי אורחים.

​

ליהודים היו מונופולים כלכליים, לדוגמא, כמה מהחנויות היהודיות הגדולות ביותר בקרופובקי: היו שם בית ההוצאה לאור המפואר של א. גולדשטיין, חנות טקסטיל של ג'יי פיוק, חנות בגדים של לייסטין ומפעל שעונים ותכשיטים של א. גולדווסר.

​

יהודי זקופנה נפגעו לא פעם מגילויי אנטישמיות, שהגיעה על-ידי אלפי התיירים האנטישמיים שבילו במקום.  בשל תופעות אלה פחת מספר המבריאים והתיירים היהודים בשנים האחרונות לפני מלחמת-העולם השנייה, והדבר פגע אף במקור-פרנסה חשוב של יהודי המקום.

​

ב- 1932 הורה מפקד יחידת משמר הגבול לפיקודיו לנפץ את השמשות בבניין "האגודה היהודית לידיעת הארץ". שישה מן הממלאים פקודה זו הועמדו לדין. ב- 1934 רבו מקרי ניפוץ השמשות בעסקים יהודיים; באפריל של אותה שנה פרצו הבריונים למועדון של ארגון "עקיבא", הרסו את האולמות, השחיתו את הריהוט ואת הספרים שבספרייה והשליכום אל מי הנהר הסמוך. באפריל 1936 אירעו בזקופנה מהומות אנטי-יהודיות רציניות יותר; נהרסו חנויות של יהודים והוכו עוברי-אורח, והעיתונות היהודית שדיווחה על המאורעות הוחרמה על ידי השלטונות. בשנים אלו רבו גם מקרי פיטורין של יהודים שהועסקו במועדוני-בידור בעיר, כגון נגנים, שחקנים ורקדנים.

​

במלחמת העולם השניה נכבשה זקופנה כבר ביום הראשון למלחמה בשל קרבתה אל הגבול. חיילי הוורמכט פשטו מיד על בתי היהודים וחטפום לעבודות-כפייה. באוקטובר 1939 נושלו כל בעלי הפנסיונים היהודים מנכסיהם, מקצתם נאסרו, ולאחר החרמת רכושם שוחררו.

​

מחציתה הראשונה של שנת 1940 עמדה בסימן החמרת הגזירות נגד היהודים. הוטלו עליהם קונטריבוציות כבדות והוגבלה תנועתם. אף נאסר עליהם לעבור ליד בתי- קיט, שבהם שוכנו קצינים ואנשי מנהל גרמנים. באמצע 1940 הוכרזו העיר והסביבה לאזור סגור. כל יהודי זקופנה גורשו מן המקום. רובם הועברו לנובי-טארג ומשפחות אחדות התפזרו בקרב קהילות אחרות.

​

כאן לא תמה פרשת עינויי היהודים בזקופנה. בשטח העיר נתקיימו כמה מחנות-עבודה. 2 כבר בקיץ 1940 הוקם מחנה- עבודה ויושביו שהובאו למקום מכל האזור הועסקו במחצבות. המחנה חוסל בספטמבר 1942 וכלואיו הועברו למחנות אחרים. בעת פינוי המחנה נרצחו במקום כמה אסירים. באותה עת נפתחו בזקופנה שני מחנות-עבודה נוספים. המחנה האחד היה בשטח המחצבה שבבעלות חברה גרמנית "שטואג". במחנה זה נמצאו בממוצע כ- 200 אסירים יהודים מיישובים שונים באזור קרקוב וכן קבוצת יהודים משטח הרייך הגרמני. בתקופת קיומו של המחנה עברו דרכו כ- 1000 יהודים. המחנה חוסל בסתיו 1943. בעת חיסולו נרצחו במקום כ- 10 אסירים ואחרים הועברו למחנות-עבודה בקרבת נובי-טארג. המחנה האחר הוקם בספטמבר 1942 בשטח המנסרה שבבעלות החברה הגרמנית "האבאג" והוחזקו בו כמה עשרות יהודים. כלואי המחנה הועסקו בהקמת צריפי-עץ לצורכי הגרמנים בעיר ובסביבתה. מחנה זה חוסל באוגוסט  1943.

​

ב- 30 באוגוסט 1942 הועברו יהודי זקופנה הנותרים יחד עם יהודי הסביבה למחנה ההשמדה בבלזץ.

​

בתחנת הגסטפו בעיר הוחזקו גם יהודים. ידוע שב- 1943 עונו במרתפי הבניין יהודים שהובאו לכאן מצ'כוסלובקיה. מקצתם הוצאו להורג בתחום התחנה. לאחר 1945 לא שבה הקהילה היהודית להתקיים יותר.

​

הקהילה היהודית אחרי השואה ובשנות ה-2000

לאחר שרוב היהודים נרצחו בזמן השואה לא חודשה הקהילה בעיר אחרי המלחמה.

​

לפני המלחמה היו בעיר שני בתי כנסת: אחד ישן מעץ וחדש מאבן. בזמן המלחמה הגרמנים פרקו את שני בתי הכנסת האלה. על המגרש שבו עמד בית הכנסת החדש נבנה אחרי המלחמה שוק גדול בקצה המדרחוב המרכזי ליד הרכבל להר גובאלובקה.

​

עד למלחמת העולם הראשונה לא היה בית עלמין יהודי בזאקופנה והנפטרים נקברו בבית העלמין היהודי בעיר נובי-טארג. אחרי המלחמה הוחלט לבנות בית עלמין קטן מחוץ לעיר והוא טופל על ידי ארגון  "ביקור חולים". בזמן מלחמת העולם השנייה בית העלמין נהרס על ידי הגרמנים והמצבות נעלמו. בשנת 2004 חודש וגודר בית העלמין על חלק משטחו הקודם.

​

חלק משטחו של בית העלמין נמכר על ידי השלטונות אחרי המלחמה לאנשים פרטיים. בשנת 2013 הצליחה העירייה לרכוש מחדש את המגרש הזה מהאנשים הפרטיים ונתנה אותו לקהילה היהודית בקראקוב, תמורת ויתורה על התביעה להחזרת המגרש בעיר, שבו עמד בית הכנסת החדש, לידיה.

​

מאחר שאין יותר קהילה יהודית בזאקופנה, מטופלים ענייני הרכוש הקהילתי שלה על ידי הקהילה היהודית בקראקוב, לאחר שהועבר בפולין בשנות ה-2000 החוק להחזרת הרכוש הקהילתי לידי הקהילות הקיימות בפולין.

​

​

תיעוד אתר/שרידי הקהילה:

בית הכנסת הישן ברחוב שקולנה

בתקופה שבין המלחמות פעל בית כנסת בזקופנה שנמצא ברחוב שקולנה, היה בנוי מעץ. הבניין נהרס במהלך הכיבוש הגרמני במלחמת העולם השנייה.

 

המקום בו שכן בית הכנסת הישן בזקופנה אותר לכל חיפוש מעמיק בין בתי השכונה בכתובת רחוב נובוטרסקה 17a  בין הבתים ישנה חלקה גדולה שאינה בשימוש מגודרת מלאה בעשביה גבוהה.

 

כתובת: Cicha Woda 1

​

​

בית הכנסת הגדול ברחוב קוסצ'ליסקה

בשנים 1937–1938 יזם  סמואל ריגלוחאוט בניה של בית כנסת מאבן. זה היה בניין עם צורה מודרניסטית, מלבנית; עם גג גמלוני שעליו הייתה כיפת זכוכית על מבנה פלדה. בית כנסת זה נהרס על ידי הגרמנים במהלך הכיבוש במלחמת העולם השנייה. נכון לעכשיו, על שרידיו הוקם שוק עירוני.

​

בית הכנסת החדש שכן במרכז העיירה ברחוב קוסצ'ליסקה 2d לאחר שנהרס בשואה נבנה על שטחו מבנה השוק העירוני. כיום זה מבנה של חניות.

 

כתובת: Kościeliska 2D, 34-500 Zakopane

​

​

בית עלמין יהודי בזאקופנה  (Bachledzki Wierch)

בית העלמין היהודי בזקופנה ממוקם על מדרון Bachledzki Wierch, בגובה 900 מ' מעל פני הים, מה שהופך אותו לבית העלמין היהודי הגבוה ביותר בפולין. כיום, בית העלמין מגודר על שטח של כ- 1800 מ"ר.

 

טקס הקמת בית העלמין 3

הפתיחה הטקסית של בית עלמין התקיימה ביום ראשון, 27 בדצמבר 1931, על פי כתב העת "נובי דז'ניקניק" של קרקוב, התכנסו בבית הכנסת כמעט כל היהודים מזקופנה ואורחים רבים השוהים יחד עם רבה של קטוביץ, ד"ר צ'מד'דס, נציגי הרשויות בזקופנה הגיעו גם הם: ראש העיר ליאופולד וויניצקי, סגן ראש העיר יאן ג'קינה,  סטארוסט סקלקיי מנהל בנק פודהאלהנסקי, נשיא קהילת הסוחרים אנטוני קרז'יזק, אדריכל העיר. את נאום הפתיחה נאם ד"ר אדולף שטטר, שהודה לרשויות על יחסם החיובי ועל מתן רשות להקמת בית העלמין לאחר מכן תיאר הרב אליאש אייכנשטיין את המשמעות הטקסית של הקמת בית העלמין וקרא לתמוך במאמצי ועדת הבנייה של בית הכנסת.

​

בסיום שר החזן לסר מנובי טארג זמירות לכבוד נשיא הרפובליקה של פולין איגנסי מוצ'יצקי והמרשל יוזף פילסודסקי. לאחר התפילה צעדו כולם לבית העלמין  ברחוב בצ'דלצקי וירך, שם התקיימו תפילות והליכה מסורתית של שבע הקפות סביב שטח בית העלמין, ד"ר ברטולד לאס הודה לנציגי הרשויות על התמיכה שקיבלה ועדת הבנייה של בית העלמין שבלעדיה העבודה הזו הייתה מתעכבת משמעותית. מטעם הרשויות הביעו הבמאי וויצ'יץ 'קרבובובסקי והמפקח גאווליק את שביעות רצונם מפתיחת בית העלמין והדגישו כי כולנו שווים כלפי בורא עולם.

​

בית העלמין היה מגודר בקרשי עץ, בכניסה  נבנו בית טהרה וחדר שירות מעץ. מבנים אלו היו רכוש האגודה היהודית לטיפול בחולים, בביקור חולים וארגון הלוויות היהודיות. "חברה קדישא" דאגה לטיפול בבית העלמין  בראשותו של מ. סאפסק.  עד 1939 נערכו כאן כמה עשרות הלוויות, על פי המסורת, המצבות פנו כלפי מזרח.  הקמת בית העלמין הייתה צעד קדימה במסע ליצור קהילה דתית יהודית נפרדת בזקופנה, שהושגה גם בשנת 1938 לאחר הקמת בית כנסת חדש.

​

בעת הכיבוש הנאצי בשנים 1941– 1942, 2 הגרמנים הרסו את בית העלמין כולו - הם פירקו את הגדר ואת בית הטהרה, המצבות נעקרו וחלקן נהרסו.  מיד לאחר המלחמה נשדדו חלק מהמצבות ולא ניתן לקבוע מה עלה בגורלם.

​

לאורך השנים נותרו רק כמה לוחות אבן ובטון המסמנים את הקברים, בית העלמין הוזנח וכוסה בעשביה וסבך ורק בשנת 2004 שופץ מחדש . ב- 13 באוקטובר 2004 התקיים טקס פתיחה מפואר של בית העלמין המשופץ.

​

מעל 3,000 יהודים חיו לפני המלחמה בזקופנה מעט מאוד שרדו את השואה, אחד הניצולים היה שגריר ארה"ב בסלובקיה רונלד ווייזר, שבשיתוף עם הקרן לשימור המורשת היהודית בפולין, תרם לשיפוץ בית הקברות.

       

בית העלמין של זקופנה מצוי על גבעה רמה מחוץ לעיירה בשם  Bachledzki Wierch בדרך המובילה צפונה לקרקוב מימין לכביש ( מרחק של כ 1 ק"מ). בבית העלמין ישנן כ 15 מצבות שמרוכזות מימין לשער הכניסה אליו, קרוב לשער ניצבת מצבת זיכרון ל 3000 יהודים שנרצחו בשואה באיזור זקופנה וקבורים בקבר אחים במקום.

 

כתובת: Bachledy 31 Zakopane  , Dawny Cmentarz Żydowski w Zakopanem

​

​

מחנות עבודה בזקופנה:

מחנה עבודה בזוויז'יניץ

בספטמבר 1942, במנסרה בזוויז'ניץ, הקימו הגרמנים מחנה עבודה, בממוצע שהו שם כ -60 יהודים.  האסירים נאלצו לעבוד בבניית צריפים, הגרמנים ביצעו שם הוצאות להורג, המחנה חוסל באוגוסט 1943 ובמהלכו גורשו האסירים למחנות אחרים. פרטים על מקום המנסרה ניתן לקבל במוזיאון ההיסטורי בזקופנה.

 

כתובת: Krupówki 10, 34-500 Zakopane

​

 

מחנה עבודה בווילה פרימולקה בזקופנה

מאביב 1942 פעל בזקופנה, בוילה "פרימולקה", מחנה עבודה של הנאצים. יהודים שהובאו לשם מפלשוב הועסקו בהקמת תחנת כוח סמוכה, כעשרה אנשים מתו או נרצחו במהלך העבודות, המחנה חוסל באביב 1944.

​

במקום בו עמד מחנה וילה פרימולקה עומד מבנה הארחה לנופשים

 

כתובת: Willa Prymulka, Chłabówka Górna, זקופנה, Chłabówka Górna 18c, 34-500 Zakopane

​

 

מחנה עבודה במחצבות בזקופנה                                                                                מקיץ 1942 ועד סתיו 1943 פעל בזקופנה מחנה עבודות כפייה במחצבות שטואג. אסירים יהודיים שנכלאו במקום מפולין וגרמניה – נלקחו לעבודות חפירה. במהלך העבודות, הגרמנים ביצעו הוצאות להורג מקיפות. בסך הכל עברו במחנה כאלף איש.

 

באזור מחצבות שטואג הוקם אתר פארק מים גדול

 

כתובת: Jagiellońska 31, 34-500 Zakopane

​​

 

אתר זיכרון:

מלון פאלאס - מטה הגסטפו בזקופנה

בזמן הכיבוש במלחמת העולם השנייה, מלון "הארמון" בזקופנה,  רחוב צ'לובינסקייגו 7 הפך על ידי הגרמנים למושב הגסטפו. בקומה הראשונה שכנו משרדים, ושתי הקומות העליונות הוקצו לדירות לקציני הגסטפו. במרתף הוקמו כמה תאי כלא. מאות אנשים עוכבו ועונו כאן, כולל יהודים מפולין וצ'כיה.

​

מחברי המאמר האנציקלופדי שפורסם בשנת 1979 במחנות הנאצים בפולין 1939-1945 תיארו את התנאים הטרגיים בכלא, הידוע גם בשם "לשכת העינויים בפודהלה" :"היו 150- 200 אסירים; קבוצות של  12-28 אסירים נכלאו בתאים נפרדים. נשים הוחזקו בבונקר גדול וחשוך הגדול יותר; גברים היו כלואים. בגלל השטח הקטן (2 מ"ר) הם יכלו להישאר יושבים רק על בטון, לעתים קרובות רטוב וקר. חדר העינויים הוקם בכניסה הסמוכה לבונקרים. בנוסף, בקומה הראשונה, ליד חדר החקירות, היה תא מצויד בשולחן, שרפרף ושרשראות על הקיר."

​

בחקירות אכזריות עינו אנשי הגסטפו עשרות אנשים. אסירים אחרים מתו מרעב והוצאות להורג במטה הגסטפו ובבית הקברות בעיר. רבים נשלחו למחנות ריכוז  והשמדה נאצים.

 

 

מלון פאלאס שימש מטה הגסטפו בזקופנה והיום הוא מוזיאון היסטורי לגורלה של זקופנה תחת הכיבוש הנאצי במלחמת העולם השניה. המוזיאון והמבנה בשיפוצים ולפיכך האתר סגור למבקרים.

​

כתובת: Chałubińskiego 5B Zakopane , Tytusa Chałubińskiego 7, 34-500 Zakopane

​

 

בית הילדים בזאקופנה, פולין 4 - הילדים של לנה קיכלר

לנה קיכלר לבית הולצר נולדה ב-1910 בוויליצ'קה (Wieliczka) שבפולין. היא למדה פסיכולוגיה ופדגוגיה באוניברסיטת קרקוב, היתה מורה בתיכון יהודי בביילסקו ולימדה בסמינר למורים. בפרוץ המלחמה ברח בעלה אלברט ללבוב ולנה חזרה לעיירת הולדתה לשהות עם אביה שלא היה בכוחו לברוח. לאחר זמן מה חברה לבעלה בלבוב ונולדה להם תינוקת, מירה, שמתה זמן קצר לאחר הלידה. קיכלר חזרה לווייליצ'קה. באוגוסט 1942, בעת שילוח אלפי יהודים לבלז'ץ, ברחה קיכלר והגיעה לוורשה, שם שהתה בזהות בדויה. היא פעלה במחתרת, הבריחה תינוקות מהגטו והעבירה אותם למנזר. באחד הימים נחשפה זהותה היהודית, אבל היא הצליחה לברוח והגיעה לכפר אולחובק שבמזרח פולין. בכפר היתה אומנת לשתי ילדות והקימה בית ספר לילדי הכפר. היא שהתה במקום עד השחרור.

​

בקיץ 1945 הגיעה קיכלר לבית הוועד היהודי ברחוב דלוגה 38 בקרקוב כדי לחפש מידע על קרוביה. באחד החדרים ראתה עשרות ילדים יהודים, חלקם קטנים מאוד, במצב גופני ונפשי ירוד, והחליטה לפעול למענם. היא דאגה להקמת בתי ילדים בראבקה (Rabka) ובזאקופנה (Zakopane) לכ-120 ילדים, מרביתם יתומים. בעזרת צוות שארגנה ואותו ניהלה, טופלו הילדים והתאוששו.

​

קיכלר הבינה שמסוכן להישאר עם הילדים בזאקופנה, וצריך להוציאם מפולין. במרס 1946 עזבו הילדים את זאקופנה עם שחר, יחד עם לנה וצוות המטפלים. כמה מהילדים שאחד מהוריהם או שני הוריהם שרדו, נשארו בזאקופנה. קיכלר והילדים חצו את גבול פולין-צ'כיה והגיעו לפראג ומשם לצרפת, דרך גרמניה.

​

לפני שעזבה את זאקופנה, התגרשה קיכלר מאלברט. בישראל נישאה למרדכי זילברמן ונולדה להם בת, שירה. ב-1959 יצא לאור ספרה "מאה ילדים שלי" שתורגם לשפות רבות ובהשראתו נעשה סרט הוליוודי באותו השם. לנה קיכלר הלכה לעולמה ב-1987.

​

כתובת : ul. Chramcowki 27 Zakopne

​​

קישור לסיפור פעילותה של לנה קיכלר – יד ושם

https://www.yadvashem.org/yv/he/exhibitions/childrens-survivors-homes/zakopane.asp

​

הפניה ביבליוגרפית

• Paczyńska I.,  פוליטיקה של הכובש הגרמני ,  זקופנה - 400 שנות היסטוריה , קרקוב 1991.

• סטולארצ'יק י,  כרוניקה של זקופנה הישנה בין השנים 1848-1890 , ורשה - קרקוב 1986