שם הקהילה:              וישניובה (197)

שם בפולנית:             Wiśniowa
מקום/ כתובת:          

​תאריך:                     5/7/2022
אתרי תיעוד/שימור:    בית כנסת
מתעדים:                  מאיר שילה     עידן אופוטובסקי
אנשי קשר:     
 

  

תיאור כללי. סיפור הקהילה 1

ההתיישבות היהודית בווישניובה החלה משלהי המאה ה-18. מרבית היהודים עסקו באותם מקצועות שהקהילה הנוצרית הזניחה או מקצועות שלא נאסרו עליהם. עם זאת, האוכלוסייה היהודית הייתה קטנה. יש לזכור שבאמצע המאה ה-19יהודים לא יכלו לחיות בנפת מישלניצה  אך באותה עת כבר הצליחו כמה משפחות יהודיות להתגורר בווישניובה. הם היו מעורבים בסחר, חייטות ונעליים. בסוף המאה ה-19, היו בווישניובה 60 יהודים מתוך 1,600 תושבים.

​

בתקופת הרפובליקה הפולנית השנייה עלה משמעותית מספר הקהילות היהודיות באזור מישלניצה  , בעיקר בערים ובמרכזים תעשייתיים ומסחריים. אולם הקהילה היהודית בווישניובה הייתה קטנה מכדי ליצור קהילה עצמאית, ולכן היא הייתה שייכת מנהלית לקהילת ווייליצקה בקלסנו. בית המשפט היה בדובצ'יצ'ה.

​

מרכז חשוב של הקהילה היהודית בווישניובה היה בית הכנסת, שנבנה במאה ה-20 (אחד משלושת בתי הכנסת הבנויים מעץ שנשמרו עד היום). שירותי הדת נתנו על ידי הרב ממישלניצה. בעיירה לא היה בית קברות יהודי, ולכן הנפטרים נקברו בבית הקברות במישלניצה. לא ידוע האם היו מקווה וחיידר בווישניובה.

​

בווישניובה לא היה אטליז כשר. יהודים קנו בשר מבית המטבחיים היהודי העירוני בדובצ'יצ'ה. לכן, כאשר בשנת 1937 רשויות המינהל רצו לסגור את בית המטבחיים בדובצ'יצ'ה, קהילת וישניובה מחתה נגד הגזירה, דבר שהביא לאספקת  בשר כשר מגדוב שלא היה באיכות גבוהה.

​

בתקופה שבין מלחמות העולם התגוררו ככל הנראה תריסר משפחות יהודיות בווישניובה והסביבה. משפחתו של יוסף פרבר, שהיה בעל פונדק ואכסניה במרכז וישניובה, הייתה אחת מהמשפחות היהודיות העשירות בעיירה. בניין זה היה ממוקם בחניון (ליד קואופרטיב האיכרים בסמוך למרכז הקניות והדואר של היום). פרבר עצמו נפטר בווישניובה ב-26 בדצמבר 1935 ונקבר בבית הקברות במישלניצה. בית אחר של פרבר,  בית מספר 17, שרד את המלחמה - הוא עמד עד אפריל 1994, עםמרפסת זכוכית מרווחת ומדרגות לעליית הגג.  הבית שרד מכיוון שאחרי המלחמה הוא שימש זמן רב כמקום מושבם של משרדים שונים: תחנת המיליציה של האזרחים, משרד הקומונה, מרכז הבריאות, אולמות בתי ספר, גן ילדים וכן הלאה. ידוע גם גורל משפחת פרבר - אחת מבנותיו, אנה, התחתנה ולפני המלחמה היא היגרה להולנד ולגרמניה ובשנת 1939 חזרה לווישניובה. הבת השנייה נסעה לסדיצקי יחד עם בעלה, השלישית - רג'ינה-פסיה, נשאה לקרז'ביצקי וחיה בפונדק של המשפחה.  לפני המלחמה עזב בנו של פרבר, מוזס, לארצות הברית.

​

בתקופה שבין מלחמות העולם אנשי הקהילה היהודית המקומית עסקו בעיקר בסחר, בעיקר בשווקים גדולים שבהם סחרו בבשר בקר. האפשרות לערוך ירידים גדולים נקשרה בין היתר עקב המרחקים קצרים לתחנות הרכבת ( 9 ק"מ לקסינה), יצירת כיכרות שוק מיוחדות והשכרת מקומות לקצבים. הירידים נערכו בווישניובה באופן קבוע בימי חמישי כל שבועיים.

​

בנוסף לסחר, מהמאה ה-19 ניהלו יהודים מווישניובה חנויות ופונדקים קטנים. בתקופה שבין המלחמות היו באזור שלושה פונדקים יהודיים. על פי נתוני פנקס הכתובות משנת 1929, הם נוהלו על ידי יוסף פרבר הנזכר לעיל, וכן בידי מ' נייטברגר  וסולדינגר. פונדק יהודי נוסף היה קיים גם ברחוב קוביאלניק: זה היה מבנה שנמצא על המגרש השכן  לחנות GS במרכז הכפר. בעליו, יואכים, נפטר לפני המלחמה, ואשתו יצאה לחוץ לארץ עם שני בניה. עקבותיהם אבדו. עפ"י עדות ראש הקהילה של  וישניובה, בשנות התשעים של המאה ה- 19 הוא פגש קבוצת תיירים יהודים במשאנה, ביניהם בנו של בעל הפונדק מקוביאלניק.

​

בווישניובה לא היו מלאכות יהודיות או מפעלי תעשייה יהודיים, הם היו ממוקמים בעיקר במרכזים גדולים יותר, כמו מישלניצה ודובצ'יצ'ה. מרכז ההתיישבות היהודית בווישניובה היה ממוקם מדרום לכפר ליד בית הכנסת. כיום, ברוב המגרשים הללו ישנם בתים חדשים, אך ניתן למצא כמה מבנים ישנים שנותרו מלפני המלחמה.  בתים יהודיים בודדים עמדו גם ברחובות קוביאלניק ו-ויירזבנובה הסמוכים, וגם שם פעל פונדק יהודי.

​

במלחמת העולם השנייה גורשה הקהילה היהודית בווישניובה בתחילה לדובצ'יצ'ה, ואז לוויליצ'קה. משם שולחו המגורשים למחנה ההשמדה אושוויץ.

​

לאחר המלחמה אף אחד מיהודי וישניובה לא חזר לעיירה.  רק בית כנסת מעץ נותר במקום.

 

​

תיעוד אתר/שרידי  הקהילה:

בית הכנסת 1

בית הכנסת בווישניובה, בית ,369  צמוד למגרש  167  בעיירה.    ממוקם מול מרכז התרבות והספורט של הקהילה (Wiśniowa 320)  בחלק הדרומי של הכפר, ליד  נהר קטן. זהו אחד מבתי כנסת העשויים  מעץ הבודדים שנותרו בפולין ומהשמורים ביותר.

​

הוא נבנה בראשית המאה העשרים על חלקת אדמה השייכת למשפחת פרבר. הבניין מעץ, בן קומה אחת, האולם הפנימי מחולק לחדר תפילה ראשי מרובע מדרום וגלריית נשים מצפון. הציפוי המקורי שרד בחדר הגברים. במהלך מלחמת העולם השנייה נהרס חלקו הפנימי של בית הכנסת על ידי הגרמנים, אך הבניין עצמו שרד. לאחר המלחמה שימש המבנה את מועצת הכפר. תחילה היו בו מחסני ציוד ורהיטים, ועד אמצע שנות השמונים הוצבה תחנת כיבוי אש.

​

בשנת 1993 פנה האוצר המחוזי של האנדרטאות בקרקוב, ד"ר Andrzej Gaczoł  למועצת הכפר בדרישה לשימור בית הכנסת.2  כתוצאה מהתערבותו, ב- 7 במאי 1993, נבדק ונחקר מבנה בית הכנסת על ידי ד"ר אלונורה ברגמן מהמכון היהודי ההיסטורי בוורשה, ונקבע כי "בית הכנסת מעץ שנבנה בראשית המאה ה-20 בווישניובה הוא ייחודי במבנהו ובעל ערכים היסטוריים".3 המכון ההיסטורי היהודי הצהיר גם כי "זהו אחד משלושה בתי כנסת מעץ ששרדו בפולין ובנוסף בית הכנסת הכפרי היחיד שזוהה". על סמך החומרים שהוצגו, ב- 22 בספטמבר 1993 נכנס בית הכנסת, יחד עם סביבתו הקרובה, לפנקס האנדרטאות תחת המספר הסידורי A-661 (A- 360 / M).

​

בזכות סבסודו של האוצר הכללי של האנדרטאות, בשנים 1993-1999 בוצע שיפוץ בפיקוח משרד השימור בקרקוב. העבודות כללו החלפת תמיכות של הקירות והגג.

​

מאז השיפוץ נשאר בית הכנסת נטוש ואין בו מבקרים עד היום נותר תחת אחריות הרשות המקומית, אשר מבצעת תיקונים קלים ושומרת על מפתחות המבנה. המבנה  סגור כל היום, ריק מבפנים, ואין כל סימן  המזכיר את היותו בית כנסת.

​

רעיונות לפיתוח הועלו על ידי  עמותת "קהילת מישלניצה" בנושא הקמת מרכז החינוך בבית הכנסת.  בשנת 2013 תמכו חברי המועצה של וישניובה ברעיון למסור את בית הכנסת לפארק האתנוגרפי, אך זה לא קרה.  בתחילת מאי 2016 הגישה מנהלת מרכז התרבות והספורט הקהילתית בווישניובה Agnieszka Dudek תכנית חדשה לבית הכנסת.  לאחר שיפוץ והתאמה, ישמש בית הכנסת  כמוזיאון.

​

בית הכנסת בווישניובה בתהליכי שיפוץ מתקדם. אננה ממועצת הכפר פתחה לנו את בית הכנסת והסבירה על תהליכי השיקום וחידוש בית הכנסת, יש בו 2 אולמות לתפילת גברים ועזרת נשים, בשלב זה משלימים את עבודות העיטורים על קירות בית הכנסת.

​

כתובת:  369, 32-412, Wiśniowa

​

רשימת יהודים מ- Wiśniowa על פי פנקס הכתובות 1929:

גולדשטיין - חנות בדים

וולד א' - אופה

פרוינדליך ג '- חנות למוצרים שונים

גטרר - חנות מוצרים שונים

ל'שולדיגר -  חנות מוצרים שונים

ניכטברגר מ'- מלאי

יוזף פרבר - מעצב

​

​

הפניה ביבליוגרפית

• Piechowicz Stanisław, W Wiśniowej i na jej granicach dawniej i dziś, Wiśniowa 1998.

• Reinfuss Roman (red.), Monografia powiatu myślenickiego, t.1, Historia, Kraków 1970.

• Dyląg Dariusz, Piotr Sadowski, Beskid Myślenicki – przewodnik, Białystok 2005.

• Mysieński Aleksander, Ziemia myślenicka w dwudziestoleciu międzywojennym 1918 – 1939 r., Kraków 2003.

• Michalewicz Jerzy, Żydowskie okręgi metrykalne i żydowskie gminy wyznaniowe w Galicji doby autonomicznej, Kraków 1995.

• Kawałek świata okrojony ramą, Gazeta Wyborcza, 11 grudnia 1993, reportaż Kamili Sypniewskiej.

​

​