שם הקהילה:             שצ'קובה (234)

שם בפולנית:             Szczakowa
מקום/ כתובת:          

​תאריך:                     10/7/2022
אתרי תיעוד/שימור:    גטו
מתעדים:                  מאיר שילה     עידן אופוטובסקי
אנשי קשר:     
 

  

תיאור כללי. סיפור הקהילה

אוכלוסיה:

• בשנת 1941: כ-3,723

• יהודים בשנת 1941: כ-405

• יהודים לאחר השואה: 15

​

תולדות הקהילה: 1

בסוף המאה ה-18 היתה שצ'קובה כפר, אחוזת המלך. באותו זמן הוחל בה בכריית פחם והוקם מכרה, שהיה מן הראשונים בסביבה. במאה ה-19 היתה שצ'קובה בעלת מעמד של עיר לשנים אחדות, אך מעמד זה נשלל ממנה והוחזר לה שוב רק ב-1933.

 

לקראת סוף המאה ה-19 היתה שצ'קובה לצומת חשוב של קווי מסילת-הברזל. בין שתי מלחמות-העולם פעלו בשצ'קובה בתי חרושת למלט, לזכוכית, ואף כרו חול לצורכי מכרות הפחם שבסביבה. ב- 1956 ה סופחה שצ'קובה לעיר יאבוז'נו והי תה לאחד מפרבריה.

 

ראשוני היהודים התיישבו בשצ'קובה בעשורים האחרונים למאה ה-18. ב-1787 היו בה 31 יהודים מכלל 353 תושביה. נראה ש-3-23 משפחות יהודיות עזבו את שצ'קובה כעבור שנה או שנתיים, שכן ב-1790 נמסר על ישיבת קבע של 4 משפחות יהודיות בלבד (13 נפשות ומלמד שישב במקום ב"זמני" הלימודים).

 

בשנת 1885 התגוררו בשצ'קובה 162 יהודים, המהווים 14.8% מכלל האוכלוסייה, רובם עבדו ברכבות. בשנת 1910 התגוררו בשצ'קובה כבר 469 יהודים. לאחר שקיבלה פולין את עצמאותה מחדש ב-11 בנובמבר 1918, מצאו עצמם יהודי שצ'קובה כתושבים בגבולות המדינה הפולנית. 

​

המפרנסים עסקו בחכירה, בעיקר בחכירת טחנת-הקמח ומבשלת-הבירה. חוכר מבשלת-הבירה שילם לבעליה 500 זהובים דמי חכירה לשנה. המשפחות היהודיות גרו בבתים משלהן וב-1781 צויין, שלא סילקו את החוב של מס הבתים.

​

מאותה תקופה מוזכר ר' גבריאל משצ'קובה, כאחד מתלמידיו של ר' אלימלך מליז'נסק. יהודי שצ'קובה היו כפופים לקהילת בנדין. לאחר שנת 1815 כשבנדין נכללה בתחום פולין הקונגרסאית ואילו שצ'קובה היתה בשלטון האוסטרים, הלך וגדל היישוב היהודי בשצ'קובה והגיע למלוא גידולו עד לשנים הראשונות למאה ה-20. רוב המפרנסים שלחו אז את ידם במסחר זעיר, אך מספר ניכר של יהודים היו עסוקים כפקידים או כמחזיקי מזנונים קבועים ונעים בתחנת-הרכבת. לקהילה עצמאית זכה היישוב בעשורים האחרונים למאה ה-19.

 

רבה של שצ'קובה מלפני מלחמת-העולם הראשונה היה ר' בריש זלדוביץ'. ב-1905 היה במקום חוג ציוני, ואף איש-אמונים מטעם ועד ההסתדרות הציונית שבגליציה המערבית בקרקוב. ב-6 בנובמבר 1918 הגיעו אל שצ'קובה איכרים, כורים, ופועלים מבית-החרושת למלט מיאבוז'נו הסמוכה, והחלו לפרוע ביהודי שצ'קובה. חנויותיהם של יהודים רבים נשדדו, בית יהודי אחד אף הועלה באש. הרכוש הנשדד, שנאמד במאות- אלפי מארקים, הוטען על העגלות שהוכנו מראש, והוסע משצ'קובה. במקום היתה קבוצה קטנה של מיליציה יהודית, ואנשיה ניסו לעמוד בפרץ, אולם נשקם נלקח על-ידי המיליציה הפולנית. במאי 1919 חזרו ונשנו השוד והגזל של רכוש יהודי בשצ'קובה.

 

בין שתי מלחמות-העולם הוטל על קהילת שצ'קובה, מלבד הדאגה למוסדותיה ולענייה, גם לטפל בחיילים יהודים, ששירתו בחיל-המצב שחנה במקום. ב-1939 כלכל ועד הקהילה, שבראשו עמד אז יואל וייס, 80 חיילים יהודים במשך 8 ימי חג הפסח. יצויין, כי ר' יעקב ב"ר סיני הלברשטם שנתמנה לאב"ד בשצ'קובה ב-1923 דאג במיוחד כל משך זמן כהונתו כרבה של שצ'קובה לצורכי מזון כשר ושאר צרכיהם של החיילים  היהודים. ב- 1933 לערך עלה לארץ- ישראל, במקומו נתמנה בשצ'קובה ר' שמואל אברהם ב"ר אנשל יצחק זלטנרייך. ר' שמואל אברהם היה מחסידי רדומסק, והוא גם עמד בראש עדת חסידים קטנה בשצ'קובה.

​

בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם נתקיימו בשצ'קובה סניפים של הארגונים הציוניים הבאים: "הציונים הכלליים", "המזרחי" ו"התאחדות". מארגוני-הנוער הציוני פעלו: קן הנוער העברי "עקיבא"; ב- 1931 מנה הקן 40 חברים וחברות. נאספו או נרכשו ספרים לספרייתו ולידה אורגנו קורסים לעברית.

​

בשנות השלושים פעל קן "גורדוניה-בוסליה" ולו קיבוץ הכשרה, ב-1933 היו בקיבוץ הכשרה זה 15 חברים ו- 4 חברות. אגודת "עזרה" לחלוצים הוקמה בשצ'קובה עוד ב-1925. הפעולה התרבותית ביישוב היהודי בשצ'קובה התרכזה סביב הספרייה "התקווה" שנפתחה עם גמר מלחמת-העולם הראשונה. ב-1927 נפתחה לידה "אוניברסיטה עממית" שארגנה הרצאות פופולאריות ושיחות מענייני-דיומא.

​

בבחירות לקונגרס הציוני של 1935 נתנו 120 השוקלים את קולותיהם כלהלן: 49 ל"ציונים כלליים", 37 ל"המזרחי" ו-34 ל"רשימת ארץ-ישראל העובדת".

 

בסתיו 1939 סופחה שצ'קובה לרייך, ועל היהודים חלו כל הגזירות שהוטלו בשטח זה. רכושם הוחרם והועבר לידי ה"נאמנים הארים". בסוף 1939 הוקם היודנרט והיה עליו לספק אנשים לעבודות כפייה. כן נדרש לערוך מפקד של האוכלוסייה היהודית.

 

בשנת 1940 היו בשצ'קובה 113 משפחות יהודיות, בסך הכל 489 איש. 2

 

באפריל 1941 נחטפו כ-60 צעירים יהודים, שהועברו למחנה מעבר "יולאג" שבסוסנובייץ ומשם למחנות-העבודה. בנובמבר 1941 גורשו כ-200 קשישים וילדים לאושוויץ. בדצמבר של אותה שנה שולחו יהודים נוספים משצ'קובה, אף הם לאושוויץ, ונספו שם.

 

במרץ 1942 הקימו הגרמנים גטו בשצ'קובה בשטח ששכן בין שיפולי הר החול לנהר קוזי ברוד, שנקרא פסטרניק ((Hirtenstrasse.  בסך הכל גורשו לשם 423 יהודים. כל הגטו היה מוקף רשת תיל. במקביל, אסירים ממחנות עבודות כפייה סמוכים בנו רמפת רכבת, ודרך גישה מהכביש.

​

ב-14 בינואר 1942 הוצאו להורג כמה עובדי רכבת פולנים באשמת חבלה, וביניהם היה גם יהודי אחד. ב-8 ביוני 1942 ביצעו הגרמנים את חיסול הגטו.   האקציה של היהודים בוצעה בשטח מרעה על יד פסי הרכבת. כ-287 אנשים מבוגרים, ילדים ונשים נלקחו ישירות למחנה הריכוז אושוויץ-בירקנאו, קבוצה של 40 הכשירים לעבודה הועברה לגטו סוסנובייץ, ו-240 לגטו כשאנוב. הם הועברו בפברואר 1943 למחנה אושוויץ-בירקנאו.

​

אחרוני היהודים משצ'קובה גורשו לאושוויץ בקיץ 1942. בשצ' קובה היו קיימות שלוחות של מחנות-עבודה רבים באזור, וכן מחנות-מעבר בהם נכלאו בעיקר פולנים. גם במסגרת בית-הכלא במקום הוקם ב-1942 אגף מיוחד, כעין מחנה לעבודות-כפייה, שהוחזקו בו גם יהודים. אסירי מחנה זה הועסקו בתיקון כבישים ובעבודות ציבוריות אחרות. לפי מקור אחד לאחר המלחמה שרדו כ-15 יהודי שצ'קובה; 12 במחנות ו-3 בברית-המועצות.

​

​

תיעוד אתר/שרידי הקהילה:

 

אנדרטת זיכרון בשצ'קובה

מול בית 18 ברחוב יגילונסקה ניצבת מצבת זיכרון שלידה צלב גדול. על המצבה רשימה ארוכה של שמות נרצחים בשואה ע"י הנאצים תושבי שצ'קובה והסביבה.

​

כתובת:  Jagiellońska 18, 43-602 Jaworzno

​

​

הגטו של שצ'קובה ויאבוז'נו

כתובת: Pasternik 5 Jaworzno

​

​

עדויות על יהודים משצ'קובה:

​

דבורה ספירה
חברת H. Spiry בשצ'קובה הוקמה בשנת 1905. בשנת 1938 התמקמה בכתובת  ul. Jagiellońska 341  הבעלים והמנהלת היה דבורה ספירה, והפרקליט היה ד"ר יעקב ספירה. החברה עסקה בסחר סיטוני וקמעוני במוצרי מתכת ומכשירים טכניים. בשנת 1936 היה המחזור השנתי כ-500,000 זלוטי.

​

דבורה ספירה לבית הירשברג (ילידת 1882) הייתה אלמנתו של המייסד, היא ובנה יעקב ספירה יליד 1910 מצאו את עצמם במהלך הכיבוש הנאצי בגטו קרקוב. שניהם מתו בשואה. 

​

​

יומן מסע:- פולין בשנייה 2

​

מוקדש לגלי גן, למרדכי האשורי ולשרה רשף

​

כבר כמעט צהריים. לאט ובאיחור, אנחנו פותחים במירוץ של כ-300 ק"מ כדי להגיע למרשם התושבים של יאבוזנו. השעה 12 וזה נראה די סביר. אנחנו מכוונים את המכונית לקרקוב, אבל הדרך נמשכת ונמשכת וטוחנת אותנו. רק סמוך לשלוש אחר הצהריים אנחנו
מוצאים את כביש A4 בקרבת קרקוב, ועליו אנו טסים ליאבוזנו ומגיעים למרשם התושבים בשלוש וחצי. הפקידה בעלת הפנים האטומים לא מוצאת כלום, ומפנה אותנו לארכיון בקטוביץ, רח' יוזיפובה 104.

אנחנו נוסעים לצלם קצת בעיירה הקטנה שצ'קובה, כאן גדלה אמי בילדותה. בפעם הקודמת קיבלתי כתובת לא נכונה מקובה, אותה לא מצאתי ולכן לא הבאתי תמונות משצ'קובה, שכל כולה רחוב וחצי.

הפעם אני מצלם כאחוז שד את כל הרחוב למורת רוחם של היורשים הפולנים המרחרחים סביבי בחשדנות. אוכל להביא תמונות לקובה, שיזהה את חנות המכולת המשפחתית.

 

עכשיו, למשימה כבדה של איתור הקבר של סבא רבה שלי בבית הקברות בכשאנוב. הגברות החסודות שאנחנו פוגשים בדרכנו מלאות רצון טוב וטוענות שהן יודעות איפה הוא נמצא. כמו כל הפולנים הן מאוד אסרטיביות, אבל לא יעילות. אחרי התברברות קלה ועוד כמה שאלות, אנחנו מגיעים לבית הקברות הנעול.

השער שהגענו אליו נראה עלוב לעומת תמונתו בחוברת שהבאתי איתי, שם הוא צולם לפני כארבע שנים, כשנסתיימו עבודות השיפוץ.

הלוחות המוזהבים נקרעו מעל השערים, ויד זדונית מרחה גרפיטי ענק עליהם. עשיתי קצת שיעורי בית ואני יודע שהמצבה שמספרה 3753 נמצאת באזור ג'. לפי המפה שבידינו אנו מקיפים את בית הקברות ונכנסים דרך החומה. בית הקברות מפתיע במידת השימור שלו, אולי השמור ביותר בפולין וכולו טובל בירק. המצבות גבוהות ומעוצבות והרושם שמתקבל לא ניתן כלל לתיאור.

אנחנו לא מוצאים את המצבה של הסבא אבל לפי המספרים בגיר מאתרים את מיקומה המדויק. יש שם כארבע מצבות שכובות, שכל מאמצינו להרים אותן עולים בתוהו.

אכזבה, אבל ייתכן שאנו מפרים שלווה של מתים שכלל אינם מעוניינים בנו. אני מצלם מצבה שאולי יש לה קשר למשפחה שלנו. מרק מצלם אותי כשאני יוצא מבית הקברות בדרך הקיצור הישראלית (קפיצה מעל הגדר) שבגללה אוהבים אותנו בכל העולם.

עכשיו אנחנו יוצאים לסדרת צילומים בוואדוביצה (עירו של האפיפיור הפולני וגם של אמי המנוחה). כבר אחרי חמש אחה"צ ואנחנו רעבים. בדרך נכנסים לבר באחת מתחנות הדלק. כל הארוחות כאן נפלאות, במיוחד במקומות הקטנים. אני מזמין בורשט (חמיצת סלק) וכשזה מגיע אליי - בכוס דווקא ולא בצלחת - יד נעלמה מעיפה את הכוס עליי ויוצרת מהפכה אדומה על מכנסיי. מובס, אני הולך להחליף מכנסיים. קיבלתי אות קטן מסבא רבה שהוא אינו מרוצה מהביקור שלי.

 

וואדוביצה בסיור קצר. זו עיירה בת שלושים אלף תושבים בלבד שידועה היטב לכל הפולנים בגלל יאן פאבל ה-II האפיפיור שנולד וגדל שם. אחות של חברה טובה של אמי הייתה ידידה אישית של האפיפיור וגם לאמי היו מספר התכתבויות איתו.

אני מצלם את תחנת הרכבת שממנה יצאה אמי לפלסטינה בשנת 1938 ואנחנו דוהרים ללא שהיות משם לקטוביצה. עיר גדולה ומכוערת שכנראה יש לה ראש עיר נמרץ. כל מרכז העיר חפור - כנראה עבור רכבת תחתית. התחבורה כמעט בלתי אפשרית גם בשעות הערב. אנחנו מתייאשים מהמלונות המעופשים, היקרים והמשעממים של קטוביצה
ומנסים לחזור ליאבוזנו הסמוכה, בה ראינו מספר בתי מלון. הלילה שירד עלינו מטעה. הלכנו לאיבוד באיזור הכפרי מסביב.

יום שלישי
הלילה ישנו ביאבוזנו במלון שדומה יותר לאכסניית נוער. הגענו למלון אחרי הסתובבות של שעות בכל הכפרים בסביבה. מסתבר שיאבוזנו אמנם עיר קטנה מבחינת מספר תושבים, אבל מעצמה תעשייתית, עם בתי זיקוק ותחנות כוח, שמשתרעת על שטח ענק. טעות קטנה של סטייה בכביש 79 עלתה לנו בשעות של סיבובים מעגליים בין הכפרים בסביבה. בסביבות שעה 24:00 מצאנו בית מלון אחד, חביב מאוד, אבל ב"אובר-בוקינג", והם הפנו אותנו למלון הזה. כנראה שלא נמליץ עליו. מרק טוען שזו ארוחת הבוקר הגרועה ביותר שלנו. אני פחות רגיש.

 

אחרי שלושה ימי שרב קשים, ירד פתאום גשם בלילה. אנחנו מתנדנדים קצת ברוחות הבוקר העזות ויוצאים לקטוביצה, לארכיון שברח' יוזיפובה 104.

גברת חמוצת פנים (שכנראה אינה מחסידות אומות העולם) עושה כל שביכולתה להוריד אותנו מהנושא. אפילו הפולנית שלה נראית כאילו יוצאת ברברס. היא לא מדברת, היא ממלמלת נלן... מלן.... לממ... בררר.... גרר.... מעולם לא שמעה על מקום בשם שצ'קובה ושולחת אותנו להכין שיעורי בית. מעבירה לידיי כרך עב כרס שבו רשום לאיזו רשות הועברו הארכיונים המקומיים מכל הרשויות הקטנות ומטילה עליי לחפש את מבוקשי. שצ'קובה כצפוי לא נמצאת וזה אומר שאולי הגרמנים שרפו את הארכיון.

 

ש' בר

​

​

ביבליוגרפיה

• ספר שנתון לתעשייה וסחר פולניים, ורשה 1938, מס' 1569.

• הפרויקט מומן במימון משותף של קרן קרוננברג ב- Citi Handlowy.

• אנציקלופדיה של החיים היהודיים (2001), עמ' 1275: " שצ'קובה ".

• Shtetl Finder (1980), עמ' 91: " שטקווה ".

• מילון גיאוגרפי של ממלכת פולין (1902-1880), XI, עמ' 817: " שצ'קובה ".

​​