שם הקהילה:             סוחה בסקידצקה (214)

שם בפולנית:             Sucha Beskidzka
מקום/ כתובת:           המוזיאון ההיסטורי בסוחה

​תאריך:                     7/7/2022
אתרי תיעוד/שימור:    בית כנסת, בית מדרש, מקוה, גטו.
מתעדים:                  מאיר שילה     עידן אופוטובסקי
אנשי קשר:     
 

  

תיאור כללי. סיפור הקהילה

 

נפה: ז'יווייץ

אזור: גליציה המערבית ושלזיה

גדות הנהר סקאווה

​

אוכלוסיה:

• בשנת 1941: כ-5,151

• יהודים בשנת 1941: כ-332

​

תולדות הקהילה: 1

סוחה ממוקמת על שפת הנהר סקאווה, ב- 1550 הוקמה לידו טירה מפוארת, ובמאה ה- 18 - פארק רחב ידיים סביבה. במאות ה- 18 וה- 19, היתה סוחה בבעלותן של משפחת האצולה ברניצקי ויורשתה משפחת טרנובסקי, סוחה היתה המקום למרכז מסחר ושירותים לסביבה הכפרית. אולם הטירה והאחוזה המשיכו לעמוד במרכז חיי הכלכלה של היישוב כולו.

​

יהודים הופיעו ככל הנראה בסוחה בוסידצקה 2 בסביבות 1820. מהרישומים משנת 1827-1845 ידוע על חקירה שנערכה לבקשתו של מיכה קוליג, סוחר עור, נגד שודד ופועל הבלו וויקטור קלפולץ המואשם בסחר בעור בלתי חוקי. חיפוש שנערך בביתו של הנאשם (ליהודים היו כבר בתים בסוחה באותה תקופה!) הראה 62 עורות פרה ועגל יבשים. מעניין לציין כי ברשימות הקהילה מוזכרים יהודים, אך רק כתושבי הקהילה, ולא של סוחה עצמה. בשנת 1848 היו 3 יהודים, בשנת 1880 -  היו כבר 136 יהודים. יהודי המקום היו שייכים לקהילה הדתית Żywiec-Zabłocie  שהוקמה בשנת 1864.

 

עד 1860 ישבו בסוחה משפחות יהודיות אחדות. ואולם למעמד של יישוב יהודי, אמנם קטן, הגיעו משפחות המתיישבים היהודים לאחר ביטול ההגבלות על מגורי היהודים בגליציה, ובעיקר לאחר שהפכה סוחה לצומת קווי מסילת-הברזל. היהודים התרכזו סביב כיכר-השוק ובסביבות תחנת הרכבת. במלחמת-העולם הראשונה לא נכבשה העיר על-ידי הרוסים, אבל רבים מיהודי המקום נמלטו מפחד החזית המתקרבת.

 

בשנת 1876 הושלמה הקמת קו הרכבת ביילסקו-יובייץ. בשנת 1884 הוקמה הרכבת החוצה גליציאנית מצ'דקה להוסיאטין, והעניקה קשרים בין היתר עם וינה, נובי סאנץ ולבוב. פיתוח מסילות ברזל עורר את הצמיחה הכלכלית של האזור כולו, ובמיוחד העיירות שנמצאות בסמוך למסילת הרכבת, במקביל הורחבה רשת הדרכים מה שיצר תנאים נוחים להמשך פיתוח הסחר, כל הגורמים הללו תרמו להתיישבות יהודית באזור. יהודי המקום עסקו בעיקר במסחר, ובהמשך הפכו לבעלי חנויות, טברנות, מלונות ומסעדות. הם הקימו את בסיס התיירות והחופשה הראשון באייביץ סקידס.  עם הזמן, יהודים משכילים יותר הפכו לרופאים ועורכי דין, ותרמו בעצמם לחיי התרבות באזור.

​

בסוחה התגוררו יהודים במבנים המקובצים סביב כיכר השוק, בעיקר היו בנייני  לבנים דו קומתיים – בקומה העליונה הוקמו מסעדות וחנויות, ובקומה הראשונה – דירות. מחסנים, בתי מסחר וסדנאות מלאכה היו ממוקמים בדרך היציאה לקרקוב, הם היו מוקפים בבתי עץ של העניים היהודים. יהודים אף לקחו חלק בעבודות של צומת הרכבת המקומית, בשנת 1895 הועסק ברטיג גצל בקטע תחזוקת הרכבת כעוזר. 

​

בין שתי מלחמות-העולם שמשה סוחה כמקום קייט; ב- 1931 התארחו בה כ- 1,000 קייטנים. מעמד של עיר ניתן לסוחה ב- 1889, וב- 1956 היתה למקום מושבם של שלטונות הנפה.

​

בנובמבר 1918 פרעו כפריי הסביבה ביהודי סוחה, ורכושם של כמה יהודים נשדד. עיסוקם של רוב המפרנסים היהודים היה מסחר זעיר ורוכלות, בעיקר בעת יום-השוק שחל אחת לשבועיים, או בירידים בערי הסביבה. כמה יהודים התפרנסו מעסקי תיווך באחוזה ובטירה של הפריץ.

​

בין שתי מלחמות-העולם 1 היו בסוחה כ- 27 חנויות יהודיות וכ- 10 איש התפרנסו מרוכלות בכפרים ובירידים. 9 יהודים עסקו במלאכה (2 חייטים, פחח, שען, ספר, 2 אופים, קצב ומנקר). 6 מסעדות ובתי-מרזח בעיר וסביבותיה היו בבעלות יהודית. מספר הלקוחות שבהם גדל עם בוא הקייטנים, שרבים מהם היו יהודים (סוחה נחשבה למקום קייט זול).

​

בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם מצאו את פרנסתם בסוחה גם 3 עורכי-דין, רופא ומרפא-שיניים יהודים. בשנות ה- 30 נפגעה במידה רבה כלכלתם של יהודי סוחה בעקבות הקמת הקואופרטיב הפולני, ובשל התעמולה האנטי-יהודית והחרם שהוכרז על המסחר והמלאכה היהודית. כמה משפחות נאלצו לעזוב את העיר, מאחר שאיבדו את מקור פרנסתן.

​

בשנות ה- 30 פעלה במקום קופת גמ"ח; ב- 1938 הגיעה אליה תרומה בסך של 750 דולאר מיוצאי סוחה בארצות-הברית. תחילה השתייכו המשפחות הספורות של יהודי סוחה לקהילת ז'יווייץ-זבלוצ'יה. ואולם מסוף המאה ה- 19 היה היישוב היהודי בסוחה מעין חלק אוטונומי של קהילה זו.

​

עד 1872 שימש ברבנות בסוחה רבה של זיווייץ הרב יואל שרף 2. לאחר מותו, קיבל את תפקידו של יצחק הכהן זילביגר שנפטר בשנת 1888.

​

רבה של ז'יווייץ הוכתר גם בתואר רבה של סוחה. במקום כיהן דומ"ץ מטעם קהילת ז'יווייץ וכן הועסק שו"ב. בתחילת המאה ה- 20 כיהן כדומ"ץ סוחה ר' יהודה מרקר, ואחריו נתמנה ר' אלטר-חיים קוזניק (נפטר ב- 1921). בהשפעת ר' ישעיהו הלברשטאם האדמו"ר מצ'חוב - נתמנה ב- 1923 בנו  ר' יעקב-צבי לכהן בסוחה, שכבר קיבל את התואר אב"ד סוחה. (ר' יעקב-צבי נספה בשואה). התפילה בציבור נתקיימה תחילה בבית פרטי. זמן-מה קודם למלחמת-העולם הראשונה נרכש מגרש והוקם עליו בניין ציבורי, ובו שוכנו: בית-המדרש, מקווה-טהרה, חדרים ללימוד ילדים, ללינת אורחים ועוד.

​

בית-עלמין לא היה במקום, והיהודים קברו את מתיהם בזבלוצ'יה. נציגים של יהודי סוחה ישבו בוועד הקהילה בז'יווייץ-זבלוצ'יה. במועצת העירייה ישבו עד מלחמת-העולם הראשונה 2- 3 נציגים יהודים. בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם היה ליהודים נציג אחד, אך בשנות השלושים כבר לא היתה כלל נציגות יהודית במועצה זו.

​

משנת 1896 הוענק לסוחה מעמד של עיר רשמית, בשנת 1907 היא השתייכה לקבוצת עיריות עם 601 עד 1000 מצביעים, מה שהעניק לתושבים את הזכות לכהן מועצה עירונית בת 30 חברים, באותה עת כללו חברי מועצה 23 קתולים ו 7 יהודים, בשנת 1912 היו כבר יותר מ -1,000 בוחרים בסוחה. , מועצת העיר גדלה ל -36 חברים, ביניהם היו גם יהודים: פיוטר שגווינד (עורך דין), אברהם הולנדס (סוחר), לאסר רובין (סוחר), יוסף קלפהולץ (מסעדן), ישראל לוי, רובין לנדרר (בעל מפעל לדשנים). יהודים בסוחה השתייכו גם למועצת בית הספר, בשנת 1907 הפך הנריק הורוביץ לאחד מסגני היו"ר.

​

ב- 22 ביוני 1906 נולד סמואל וילדר, לימים המכונה בילי ווילדר, בסוחה, במאי, תסריטאי ומפיק אמריקאי, יוצר סרטים ידועים כמו " חצי בדיחה", "חצי ברצינות" ו "שדרות סאנסט", הוריו ניהלו מסעדה בסוחה.

​

לאחר תום מלחמת העולם הראשונה בנובמבר 1918, נבחרה מועצת בתי הספר המקומית, שאליה הצטרף יוסף קלפהולץ כנציג הקהילה היהודית, בשנת 1906 קיבל אלתר קורצ'ניק את תפקיד של סגן הרב בסוחה .

​

הוקם איגוד סוחרים יהודי בסוחה בראשות סלומון מנדלבאום בראשית המאה העשרים. בישיבה ב -19 במאי 1914 השתתפו רק שלושה עשר מתוך מאתיים חברים, חתימות החברים תחת הפרוטוקול היו של: ישראל זיילהרדט, שמעון פנדר, אליאש טופלרופ, ג'קוב רייכנבוים, חנינה רייכנבוים ורובין לנדרר. איגוד בעלי המלאכה והתעשיינים הקולקטיביים (של תעשיות קולקטיביות), היה פעיל הרבה יותר, בספר ההחלטות שנשמר חתמו בין משתתפי הישיבה ב- 5 ביולי 1908: רובין לנדרר, סלומון גוטר, מרקוס אבל ודויד נבנצל. בשנים 1908–1919 היו שותפים באיגוד התעשייה הקולקטיבית: רובין לנדרר, סלומון גוטר, מרקוס אבל, דוד נבנצל, ג'קוב נגבורן, ברנרד הורוביץ, אפרים שוט והנריק הורוביץ, האחרון שייך גם לחטיבת הכיבוי המתנדבת, ובשנת 1907 קיבל תג כבוד שהוענק על ידי האיגוד הארצי של הכבאים המתנדבים על שירותו ברציפות במשך 20 שנה.

​

סמוך למלחמת העולם הראשונה, סוחה וכפריה הסמוכים היו מאוכלסים על ידי 94 משפחות יהודיות, במהלך המלחמה עשו יהודי סוחה מאמצים להשיג אישור לבנות בית כנסת משלהם, זה כנראה היה קשור למאמצים ליצור קהילה דתית עצמאית, עם זאת, ההשתדלות לא צלחה ורק בית תפילה קטן פעל בסוחה. בית כנסת גדול היה ממוקם במלינובקה. סגנו של הרב מזיווייץ מילא את כל התפקידים הדתיים.

​

סיום המלחמה הביא לחוסר בסחורות בסיסיות ועלייה בחוסר שביעות רצון, שהביאו לעלייה במתיחות האנטישמיות בפולין הקטנה, הודות למעשיהם האפקטיביים של רשויות העיר ומשמר העירייה המאורגן שפעל במהירות, התרחשו מקרים בודדים בלבד של תקיפת יהודים.

​

ההווי החסידי 1 (רוב ראשי בתי-האב היו חסידי בובוב, בלז וצ'חוב) טבע את חותמו על היישוב היהודי בסוחה כל זמן קיומו. הניסיונות להקים ארגונים ציוניים לא עלו יפה בשל התנגדותם של החסידים, אנשי "אגודת-ישראל" והרב ר' יעקב-צבי בראשם. על-פי-רוב קמו הסניפים של הארגונים הציוניים למשך זמן קצר בלבד. זה היה גם גורלם של ארגוני-הנוער: "ביתר", "בני עקיבא" ו"השחר" (ציונים כלליים). ליד "השחר" נפתחה ספרייה, ששוכנה בבית פרטי והכילה 120 ספרים.

​

בשנת 1920 התקיימו בחירות מקומיות בסוחה, כפי שדיווחה מועצת העיר הזמנית, נבחרו: ד"ר פיוטר שגווינד, עורך דין; אברהם הולנדס, סוחר; רובין לנדרר, סוחר; מוזס קליין, סוחר; יוליוס קוניריך, סוחר, ישראל לוווי בעל פונדק; רובין לאופר, סוחר

​

ב- 1929 נמכרו בסוחה 20 שקלים בלבד, ובבחירות לקונגרס הציוני ב- 1935 נתנו 39 השוקלים את קולותיהם כלהלן: 38 ל"ציונים כלליים", וקול אחד ל"המזרחי".

​​

האינטרסים של אזרחיה של סוחה היה עיסוק במסחר, ורובם היו שייכים ליהודים ומאוגדים על ידי תאגיד הסוחרים והתעשיינים, בתחילת שנות השלושים הוא איגד כמאה איש, ההשתייכות אליו הייתה בלתי תלויה בדת, והיא נוהלה על ידי פולנים ויהודים כאחד.

​

עליית הרגש הלאומני הביאה לפיצול בתאגיד בשנת 1937, זה הפך את הארגון ליהודי בלעדי בראשותו של ברנרד הורוביץ, ואילו הנוצרים הקימו סניף של קהילת הסוחרים בקרקוב .

​

יהודי סוחה ושכניהם הנוצרים חיו זה לצד זה, לעתים קרובות עשו עסקים יחד, אך הם ידעו מעט זה על זה, אלה של נציגי היהודים שישבו במועצה העירונית, מועצת בתי הספר או אגודות סחר היו שייכים למיעוט ורובם חיו שכונה נפרדת, ניהלו אורח חיים ומנהגים שונה, דת, חינוך ושפת היידיש . המצב השתפר לאחר מלחמת העולם הראשונה, כאשר התחזקו המגעים בקשר למקום החינוך המשותף של ילדים יהודים ונוצרים. היהודים מעולם לא הקימו חיידר בעצמם בסוחה, ולכן לימדו את הילדים את העקרונות וההיסטוריה של הדת בבית, וצברו ידע אחר בבתי הספר הציבוריים הפולנים.

​

הרב יעקב הירש הלברשטם שימש ברבנות בסוחה ויהושע קנוהל היה שוחט, בשנת 1935 היה בסוחה מהפך פוליטי, כתוצאה ממנה נאלץ הרב הלברשטם לעזוב, הוא עמד בראש "ועד הרבנים" - תומכי אגודה, שנתמכה על ידי פרוגרסיבים וציונים.

​

יהודי סוחה מילאו תפקיד משמעותי בחייה הכלכליים של העיר ובעיקר בסחר. בשנת 1933 ביקשה מועצת העיר לדחות את היריד מיום שלישי לרביעי עקב נפילת החג היהודי באותה תקופה, והיעדרם של סוחרים יהודים היה גורם להפסדים בלתי ניתנים לשינוי בתקציב הקהילה.

​

בשנת 1938 היו בבעלותם של יהודים ארבעה מתוך חמש חנויות טקסטיל בסוחה, שניים מתוך שלושה מפעלים לחייטות וכל חנויות חומרי הגלם. לאחר המלחמה הוקמה עמותת גמילות חסד, לסייע לבעלי מלאכה יהודיים עניים באמצעות מתן הלוואות ללא ריבית לצורך שיקום פעילותם של בתי מלאכה הרוסים, שמירה על קיומם והגנתם מפני איומי כלכלה וחיים, אחד המייסדים היה אברהם הולנדס, וחברי הדירקטוריון היו: שסל קורנדוט, ברנרד הורוביץ, שמעון בוכבאום, חיים שנברג, אברהם מנדלבונד, ישראל דורף ושרסל שטיינר. במקביל (1919) הוקם ארגון סיוע של האזרחים "עזרה עצמית" המציעה עזרה סוציאלית. זה היה מנוהל על ידי: יוסף קלפהולץ, רובין לנדרר, הרמן שטיינר, יוליוס קושנריך ובנימין קליין, בוועד ההנהלה ישבו: שסל קורנדוט, ברנרד הורוביץ, שמעון בוכבאום, חיים שנברג, אברהם מנדלבונד, ישראל דורף ויחזקאל שטיינר.

​

הארגון הציוני הקים את הוועדה המקומית של ההסתדרות הציונית בשנת 1930, אך ללא הצלחה רבה, לאחר מספר שנים של חוסר פעילות מוחלט, נבחרה ועדה חדשה בראשותו של סול נבנצל, זמן לא רב אחר כך היא התפרקה. היא הוקמה בשילוב עם פנייה אל חברים מצטרפים לשורות התנועה הרוויזיוניסטית ושל הצופים ובית"ר. אגודת הנוער היהודית עקיבא פעלה גם היא בסוחה.

​

לנוכח התפרצותה הבלתי נמנעת של מלחמה נוספת, הקהילה היהודית של סוחה נדרשה לגיוס כספים לקרן ההגנה הלאומית באוגוסט 1939. בסך הכל אספו יהודים 2,749.20 זלוטי בסוחה.

​

כשפרצה מלחמת העולם השנייה בספטמבר 1939, יהודים רבים הצטרפו למשמר האזרחי בסוחה. הם הופיעו עם סרטי זרוע לבנים ואדומים ושמרו על הסדר ברחובות העיר. לאחר נפילת הגנת המבצרים בווג'ירסקה גורקה, הצבא הגרמני כבש את סוחה ב -5 בספטמבר.

במלחמת העולם השניה 1

עם פרוץ מלחמת-העולם השנייה עזבו רוב יהודי סוחה את עיירתם ופנו מזרחה, אך רובם חזרו לאחר טלטולים ותלאות מרובים. בימים הראשונים של המלחמה אירעו בסוחה מקרי שוד בחנויות היהודים ובבתיהם, מעשה-ידי תושבי העיר הפולנים. ב- 4 בספטמבר 1939 נכנסו לסוחה יחידות הצבא הגרמני. העיירה צורפה יחד עם כל הנפה אל מחוז שלזיה העילית המזרחית וסופחה לרייך השלישי. סוחה שכנה על גבול הגנרל-גוברמנט והיתה לתחנת-מעבר ליהודים שגנבו את הגבול, בעיקר בדרכם לאוסטריה (מתחנת-הרכבת בסוחה היה ניתן להמשיך בלא הגבלות ברכבות לווינה). סוחה, היישוב היהודי השוכן בחלקה המזרחי של נפת ז'יווייץ, נקבע על-ידי השלטונות הגרמניים כמקום-ריכוז ליהודי הנפה כולה.

 

בשנים 1940- 1941 גורשו לסוחה כל יהודי הנפה, שנותרו בה לאחר הגירוש הגדול לגנרל-גוברמנט בסתיו 1939. העקירה כללה את יהודי ז'יווייץ-זבלוצ'יה, ראיצ'ה, מילובקה וכן הכפרים ילשניה, לחוביצה, סטרישאבה, וייפש ועוד. במארס 1941 היה מספר היהודים בסוחה 480 נפש. אפשר, שלאחר-מכן גדלה האוכלוסייה היהודית והגיעה עד ל- 600 נפש. בשנת 1940 הוקמה בסוחה בידי קבוצת-נוער מז'יווייץ ומראיצ'ה מעין קומונה.

 

עוד בסוף 1939 הוקם בסוחה יודנרט, שהיה קרוי באזור שלזיה "אלטסטנרט". היודנרט היה כפוף למרכז הקהילות בסוסנובייץ, הקרוי "צנטרלה". ליו"ר היודנרט נתמנה בוכנבאום. במשך הזמן הוא הוחלף בארווין קלפהולף, בן למשפחה יהודית-גרמנית מראיצ'ה. חברי היודנרט היו: יוסף קורנהאוזר, קלאר, אגון וולקאן (מזכיר). היודנרט העסיק שלושה שוטרים יהודים. רוב היהודים הצעירים, כ- 200 איש, הועסקו דרך קבע בעבודות שונות, רובם בוויסות מי הנהר סקאווה. מקצתם עבדו גם בסלילת כבישים, בעקירת עצים, בעבודות ניקיון בעיירה ובגננות. לשם אספקת מזון ליהודים הקים היודנרט מאפייה וחנות משלו.

 

ב- 1941 נפתח מטבח ציבורי שהכין מדי יום 200 ארוחות-צהריים (שתי מנות) במחיר של 50 פניג בלבד. בחולים יהודים בסוחה טיפל תחילה ד"ר ראוק מביילסקו, ואולם, בסוף 1941 הוקמה במקום מרפאה, וכרופא כללי שירת בה ד"ר קורנהאוזר (רופא-שיניים במקצועו). החולים קיבלו עזרה רפואית בלא תשלום. מקרים קשים הועברו לבית-החולים היהודי בסוסנובייץ. פעם בחודש ביקר הרופא בכל בית יהודי כדי לבדוק שם את המצב הסניטרי.

 

בשנת 1941 החלו משלוחים למחנות-עבודה. תחילה שולחו כ- 50 צעירים למחנה-עבודה ליד ברסלאו. במארס 1942 באו לסוחה שוטרים יהודים מן ה"צנטרלה" בסוסנובייץ ולקחו 30 צעירים למחנה-מעבר שם. קבוצה של 70 צעירות נשלחה יום-יום לעבודה בוודוביצה. בסוף יוני 1942 הגיעו מסוסנובייץ לסוחה 40 אנשי אס-אס ובראשם שני אנשי גסטפו - לינדנר וקוצ'ינסקי. עמהם הגיע גם יו"ר ה"צנטרלה", משה מרין. המשטרה הגרמנית המקומית כיתרה את העיר, ואנשי הגסטפו הוציאו את היהודים מבתיהם לפי רשימות, שהכין מראש היודנרט בסוחה בשביל המשטרה.

 

יהודי סוחה ציפו אמנם ל"אקציה", אך מעטים מהם ניסו להתחבא. כל היהודים, למעט חברי היודנרט ופקידיו וכן השוטרים היהודים, רוכזו בבניין בית-הספר. בחצרו נתקיימה הסלקציה בנוכחותו של מ. מרין. חולים, זקנים (גם אלה שהיו מועסקים עד כה במקומות עבודה שונים), ואף משפחות שלמות מרובות ילדים הובלו לתחנת-הרכבת ושולחו לאושוויץ. מסופר, שהגרמניים קבעו למשלוח זה כ- 270 אנשים. מרין ביקש מאת השלטונות להפחית במספר המשלוחים, ואכן עלה בידו לצמצם את המכסה ל- 220 איש; 50 גברים היו אמורים להישלח למחנה-מעבר בסוסנובייץ.

 

הודות להשתדלויותיהם של נציגי החברה הגרמנית "מפעל המים" ("וואסרווירט-שאפטסאמט") מביילסקו, שהעסיקה רבים מיהודי סוחה בוויסות המים, נשארו ה- 50 במקום, יחד עם שאר ה"כשרים לעבודה" ובני-משפחותיהם של חברי היודנרט. יהודי סוחה שעבדו בוודוביצה עברו לשם. בסוחה התרכזו כ- 40 יהודים בלבד מוודוביצה ומזטור, וסוחה הוכרזה אז כמטוהרת מיהודים ("יודנריין").

 

כל היהודים שנשארו בסוחה הועברו למבשלת-הבירה הישנה ובה הוקם מחנה עבודה ליהודים הכפוף למפעל המים בביילסקו. המחנה, הקרוי "ברובר" (בפולנית: מבשלת-בירה) היה מוקף חומה בגובה של 1.50 מ'. היציאה מן המקום היתה מותרת לאסירים רק בקבוצות ההולכות לעבודה, או על סמך רישיון מיוחד. יו"ר היודנרט, ארווין קלפהולף, נתמנה על-ידי הנהלת מפעל המים לממונה על כלואי המחנה ("לאגראלטסטה"). המחנה היה קשור אל ה"צנטרלה" בסוסנובייץ, וכל יהודי מסוחה שילם לקופה של ה"צנטרלה" מס-גולגולת.

 

ב"ברובר" 2 היו כ- 300 יהודים, ובתוכם כ- 20 ילדים בגיל 3- 10. כ- 200 מכלואי המחנה הועסקו בוויסות הנהר סקאווה בסוחה עצמה ובכפר סקוויצה, המרוחק מסוחה כ- 8 ק"מ. בדצמבר 1942 הוקמה בכפר ווייפש שלוחה של המחנה ב"ברובר", ובו נכלאו 50 יהודים מסוחה, אף הם עבדו בוויסות מי הנהר. לעומת מחנות-העבודה האחרים נראו תנאי העבודה של האסירים ב"ברובר" כסבירים. אלה שעבדו במים, קיבלו מאת המעבידים מגפי-גומי גבוהים. העבודה התנהלה רק 6 ימים בשבוע, וגם בערב יום הפגרה עבדו רק עד 12.00 בצהריים. שעות העבודה היו מ- 7.00 בבוקר עד 16.00. אלה שעבדו בסקוויצה, נסעו ברכבת הלוך וחזור למקום העבודה. בתור שכר-עבודה במפעל-המים קיבלו העובדים 3 או 4 מארק ליום.

 

כ- 15 איש מן המחנה עבדו במשרד ראש-העיר, והוא שילם את השכר בעד עבודתם למשרד המים שבעירייה. במחנה "ברובר" גרו מקצת מן האסירים עם משפחותיהם בחדרים נפרדים; לרווקים ולרווקות סודרו שני אולמות וחדר-אוכל משותף. הילדים היו נשארים בבית בפיקוח גננת, שנשלחה למקום מסוסנוביץ. ממפעל-המים קיבלו האסירים תלושים למצרכי מזון, שאותם קנו בחנות שב"ברובר". חלק מן המזון הועבר בידי הנהלת המחנה למטבח המשותף, ששירת את כל הכלואים. בבוקר שתו קפה עם סוכר ללא הגבלות, וארוחות-הצהריים היו שתי מנות. (3- 4 פעמים בשבוע היה אפילו בשר). רבים שלחו חבילות לקרוביהם בכשנוב ובסוסנובייץ, שם היה מצבם של היהודים קשה יותר.

​

בשבתות ובמועדי-ישראל נערכו תפילות בציבור בחדר-האוכל. מנהלי מפעל-המים הרגיעו את כלואי ה"ברובר" שעד גמר המלחמה יוכלו לעבוד בשקט ולא ישולחו מן המקום. ואמנם היהודים האמינו להבטחותיהם ואף חגגו בציבור במחנה את חג הפורים תש"ג. אולם תקוות הכלואים לא התגשמה. יום אחד, בין ה- 5 ל- 8 במאי 1943 כותר לפנות בוקר ה"ברובר" על-ידי המשטרה הגרמנית המקומית וכן על-ידי אנשי הגסטפו בראשותו של לינדנר. נתקיימה סלקציה: אמהות עם ילדים וכן הקשישים והתשושים, כ- 120 נפש, הועלו על מכוניות משא שהובילו אותם למחנה-המוות באושוויץ.

​

כ- 120 כלואים אחרים, הכשרים לעבודה, שולחו ברכבת למחנה מעבר בסוסנובייץ ומשם למחנות-עבודה שונים. יום לאחר חיסול ה"ברובר" בא גם קצו של התת-מחנה בכפר ווייפש. בסך הכול נספו בשואה כ- 300 מיהודי סוחה. מן הראוי לציין את היחס האוהד ליהודים מצד ראש-העיר הגרמני בסוחה בשם פולק, וכן את היחס התקין של האוכלוסייה הפולנית המקומית. ראויים לציון חסידי אומות העולם, מהנדס העיר הפולני טישקובסקי, שהיה לעזר רב ליהודי סוחה, וכן אשתו. הם שילמו בחייהם על עזרתם ליהודים ונספו במשרפות אושוויץ. 

​

ב- 8 במאי 1943, חוסל גטו סוחה, כל היהודים נשלחו להשמדה למחנה אושוויץ כמו במקומות רבים בפולין, זה היה סוף הדו קיום של שני העמים, מעטים הניצולים או צאצאיהם חיים כיום בישראל או במקומות אחרים בעולם.

​

​

תיעוד אתר/שרידי הקהילה:

המוזיאון ההיסטורי של סוחה

​

כתובת: Municipal Museum of Sucha Beskidzka, Zamkowa 1, 34-200 Sucha Beskidzka

​

​

בית הכנסת בסוחה 2

בית התפילה בסוחה בסקידצקה נבנה ככל הנראה בסביבות שנת 1914. זה היה בניין לבנים קטן שעמד ליד הנהר מלינקה. את פעילות בית הכנסת משנת 1923 ניהל השמש (סגן הרב) יעקב הירש הלברשטם, שקיבל שכר של 3500-4600 PLN מדי שנה. יהושע קנוהל היה שוחט וקיבל שכר עד 3,000 PLN לשנה.

 

בשנת 1935 התרחש בקהילה בסוחה מהפך פוליטי, כתוצאה ממנה נאלץ השמש הלברשטראם לעזוב. הוא עמד בראש מה שמכונה "מפלגת הרבנים", המורכבת מתומכי אגודה וביקורת מצד מתקדמים וציונים.

 

בשנת 1940 או 1941 תחת הכיבוש הגרמני במלחמת העולם השנייה הרסו הגרמנים את בית התפילה, תוך שימוש בעובדי כפייה יהודים.

​

בית הכנסת של סוחה עמד על שטח רחב מול הכנסיה המקומית. בית הכנסת נהרס על ידי הגרמנים עם כניסת הנאצים ב 1941.    

​

כתובת: Kościelna 3, 34-200 Sucha Beskidzka  

 

​

מחנה עבודה בסוחה

בסתיו 1942 במבשלת הבירה של טרנובסקייגו בסוחה סקידצקה ברחוב. Mickiewicza 32 הקימו הגרמנים מחנה עבודה בכפייה בו הועסקו יהודי סוחה. המחנה הכיל  במהלך פעילותו כ- 300 איש. האסירים נאלצו לעבוד על הסדרת נהר שטרישווקה ועבודות בניין. המחנה חוסל ב- 8 במאי 1943. באותו יום גורשו עובדים ששהו במקום לכיוון לא ידוע.

​

כתובת: Adama Mickiewicza 32, Sucha Beskidzka

 

​

גטו בסוחה בסקידצקה 2

לאחר הכיבוש הגרמני בספטמבר, נותרה סוחה בסקידצקה בגבולות הרייך השלישי, בפוביאט .Kreis - Żywiec  - בעיר הוקמה תחנת משטרה, שהיה בה תחנת מעצר משלה, שאליו נשלחו פולנים ויהודים. בדצמבר 1939 ערכו הגרמנים מפקד כדי להפריד בין יהודים לבין לאומים אחרים, על פי מפקד זה אוכלוסיית Zywiec poviat הייתה מאוכלסת על ידי  939 אנשים, מהם  413 פולנים ורק 557 יהודים, על פי הכרוניקה של הקהילה, בשנת 1939 היו בסוחה בסקידצקה 780 יהודים. 

 

בסתיו 1942, לאחר השלמת יישובם מחדש של הפולנים, הקימו הגרמנים גטו הקשור למחנה העבודה ליהודים במבשלת הרוזן טרנובסקי בסוחה בסקידצקה,  יהודים מעיירות סמוכות הועברו לבתים הנטושים, בגטו היו בערך 300 איש.  האסירים הועסקו בוויסות נהר שטרישווקה ובעבודות בנייה אחרות. 

 

עדות:

"בכל בוקר, כשכוכבי מגן דוד נתפרו על בגדים וכלים לעבודה, הופנו יהודים לסדר את העיירה. הרחובות נוקו מגדרות, בקתות ומחסנים שונים. לאחר מכן, הגרמנים החלו להרוס כמה בתים ומגורים יהודיים. בפינת השוק היו פינות שוק, מבנים שהסתירו את הראות בכניסה ממקוב נהרסו והוסרו. מבנה רב קומות נהרס במרכז כיכר השוק, בית הכנסת נהרס גם הוא. מתריסר בתים יהודיים בערך נותרו עוד כמה מבנים מרשימים, כמו הבית של הולנדר, קינרייך, מנדלבאום, לאפרה, ועוד כמה אחרים". 

 

ב- 8 במאי 1943, חוסל גטו סוחה, כל היהודים נשלחו להשמדה למחנה אושוויץ.

​​

הגטו היהודי בסוחה היה ממוקם ברחוב אדם זמקובה שם היה גם מחנה עבודה שהפעיל מבשלת בירה. היום מוקמים על שטח זה מבני תעשיה ומסחר.

 

כתובת: Zamkowa 2, 34-200 Sucha Beskidzka

 

​

הפניה ביבליוגרפית

• קפוטה ר ', יזיורסקי הראשון . על תולדות היהודים באזור יובייץ , קרקוב 2000

• סמסונובסקה ק ', ערכים דתיים וקהילותיהם במחוז קרקוב (1918–1939) , קרקוב 2005.

• Sucha Beskidzka , בעריכת J. Hampel, F. Kiryk, Kraków 1998.

 

​