שם הקהילה:             סקאווינה (190)

שם בפולנית:             Skawina
מקום/ כתובת:          

​תאריך:                    4/7/2022
אתרי תיעוד/שימור:   בית כנסת, בית עלמין, קברי אחים 
מתעדים:                 מאיר שילה     עידן אופוטובסקי
אנשי קשר:     
 

  

תיאור כללי. סיפור הקהילה

אוכלוסיה:

• בשנת 1941: כ-2,444

• יהודים בשנת 1941: כ-280

​

תולדות הקהילה: 1

סקאווינה היתה ידועה כעיר עוד מן המאה ה-14.באותם הימים היא השתייכה למנזר בטינייץ. ב-1364 קיבלה סקאווינה באורח רשמי מאת המלך קאזימיר הגדול מעמד של עיר, ונבנו בה כנסייה וטירה. במשך מאות בשנים היה לעיר אופי חקלאי, ובמקצת גם שירתה את הסביבה במסחר ובמלאכה. ב-1884 חוברה סקאווינה לקו מסילת הברזל. בסוף המאה ה-19 ובתחילת ה-20 נודעו סקאווינה וסביבתה בגידול דובדבנים ששווקו בקרקוב. בתחילת המאה ה-20 הוקמו במקום כמה מפעלי תעשייה, בין השאר מפעל גדול לייצור תחליפי-קפה.

​​

בסקאווינה, כעיר השייכת למנזר, נאסרו מגורי יהודים. למעשה, לא ישבו בה יהודים עד 1860, כשבוטלו ההגבלות על מגורי יהודים בגליציה. היישוב היהודי בסקאווינה גדל במחצית המאה ה-19 והגיע למעמד של ארגון קהילתי ערב מלחמת-העולם הראשונה.

​

המשפחה היהודית הראשונה שגרה כאן מאז 1860 הייתה משפחת גולדברג. 2

 

נתן גולדברג היה מעורב ברכישה ומכירה של נדל"ן ונכסים רבים אחרים.

​

משפחה יהודית אחרת הייתה משפחת נייגר. הם התגוררו בסקאווינה מאז 1865, ולראש המשפחה ,לאון נייגר, היה מונופול על מכירת משקאות אלכוהוליים. בשנת 1871 הוא היה היהודי הראשון שישב במועצת הקומונה של העיר סקאווינה.

​

בסוף המאה ה-19 התגברה ההתיישבות היהודית בעיר והגדילה המספרית המתמדת שלה מתוארכת לאותה תקופה.​

​​

בתי היהודים באזור השוק : 2

בכיכר השוק היה בית דירות מס' 9 שהיה שייך לאיגנץ קליינברגר.    

בכניסה לכיכר השוק ברחוב קונופניצקה, בפינה הראשונה משמאל, בית מס' 1 היה שייך ליוסף פלצר.  בניין מס' 20 בכיכר השוק היה שייך לשאצ'ני לנדאו.

בבית מספר 22 הייתה המספרה של סטפניה שרייכוב (ככל הנראה הבית נקנה על ידי גולדשטיין).

מחצית בית מספר 6 (זה היה בית בן קומות  לפני המלחמה) היה שייך לאהרון גרייוב, שהיתה לו כאן חנות.

בצומת רחובות   A. Mickiewicza  וולנושי, משמאל, עומד בית מספר 14 שהיה בבעלות הנריק קליינצולר.

באותה הצומת נמצא גם בית מספר 4 - בעליו היה פנחס שפילמן.

ברחוב  Słowackiego מס' 6 היה ביתו של דוד גרוס.

​

בשנת 1894 קיבלה הקהילה היהודית אישור לבנות בית כנסת ומקווה, שנבנו על ידי "חברת תהילים".

​

בגל המהומות של האיכרים והפרעות נגד היהודים שהציפו ב-1898 ערים אחדות בגליציה המערבית, היה גם ניסיון לפרוע ביהודי סקאווינה, אך הללו נמלטו על נפשם למקומות אחרים. לסקאווינה הגיעה יחידת-צבא והשליטה סדר. גל פרעות נוסף בנובמבר 1918 לא פסח על יהודי סקאווינה. אירעו מעשי שוד ביהודים, וכמה מהם אף נפצעו. המשטרה עצרה לאחר המעשה כמה מן הפורעים.

​​

רוב המפרנסים היהודים עסקו במסחר, בעיקר מסחר זעיר; כמה מהם קנו תוצרת חקלאית בסביבה (בעיקר עופות, ביצים ודובדבנים) ושיווקו אותה בקרקוב. ב-1921 היו בבעלות יהודית כ-10 מפעלי-תעשייה זעירה ובתי-מלאכה. הועסקו בהם 33 איש, מהם 22 בעלים ובני משפחותיהם. בבעלות יהודית היו בית-הזיקוק לנפט, וכן המלבנה שייצרה לבנים חסינות אש. במפעלים אלה הועסקו כמה פקידים יהודים.

​​

רבה של סקאווינה בתקופה שבין.שתי מלחמות-העולם היה ר' שמעון אלטר פרנקל. ב- 1920 ערך הרב תפילה בבית-הכנסת לניצחונה של פולין על הבולשביקים, ובנאומו קרא ליהודי סקאווינה להתגייס לצבא הפולני ולתרום למען "קרן ההגנה". הרב ייסד במקום חיידר "יסודי התורה"; היה זה המוסד החינוכי היהודי היחיד בסקאווינה.

​​

ליהודים היה גם מוסד חינוכי לבנות. בשנת 1936 נרכשו אדמות לבית הקברות היהודי, אך פרוץ המלחמה מנע את פתיחתו. 

​

רוב יהודי סקאווינה נולדו בעיר זו. שם למדו, עבדו, הקימו משפחות וגידלו ילדים.זה היה כל עולמם בו הם חיו טוב. שינוי זה במצבם בא לידי ביטוי בכניסתם של שמות יהודיים לספרם של אזרחי סקאווינה הנכבדים, שם היו שמות כמו: ברבר מרקוס, ברבר בריסאג, פרנקל שמעון, גרונברג לאון, גרוס דוד, גרוס הנריק, קמפלר זיגמונט, קליינברגר אייזיג, קליינזולר הנריק, שפילמן מויש, וספריטוט זכריוס.

​

חוגים ציוניים קמו בסקאווינה בגמר מלחמת-העולם הראשונה. ב-1926 נתארגנו קורסים של "תרבות", אולם תנועה ציונית מאורגנת נוסדה רק בשנת 1932.היתה זו תנועת "עקיבא". בבחירות לקונגרס הציוני של 1935 נתנו כל השוקלים (26 במספר) את קולותיהם לרשימה של "הציונים הכלליים".

​

לפי פקודתו של מושל קרקוב מיום 7.4.1941 היתה סקאווינה לאחד מיישובי הנפה, שהותר ליהודים להמשיך להתגורר בהם. מן הידיעות החלקיות שבידינו ידוע שבמקום הוקם יודנראט, ובראשו ממאי 1941 עמד מ' שפילמן.

​

קודם לפסח תש"א גורשו כ-150 יהודי סקאווינה למיינדזיז'ץ פודלסקי. ב-1942 היה קיים בסקאווינה סניף של י.ס.ס., ובפברואר 1942 היו בחסותו כ-100 יהודים. באותה תקופה היו במקום מטבח ציבורי וכן מרפאה. אנשי י.ס.ס השתדלו אצל השלטונות למצוא מקומות עבודה ליהודים במשקים החקלאיים, ואמנם הובטח להם להעסיק 40 איש.

​

בקיץ 1942 פעלו בסקאווינה כמה בתי-מלאכה יהודיים, בין השאר בית-מלאכה לחייטות.  

​

בקיץ 1942 ריכזו הגרמנים בסקאווינה את יהודי הסביבה. בתחילת יולי ציווה המושל הגרמני של נפת קרקוב שעל כל היהודים שעיבדו עד כה את אדמותיהם בקהילות כפריות לישקי, צ'רניאחוב, קששוביצה, טנצ'ינק ונובה-גורה להתכונן לעקירה לסקאווינה, שתחול ביום ה-8 ביולי 1942.

​

לפי הצו, הותר ליהודים לקחת עמהם את כל הרכוש הדרוש להעתקת מקום-מגורים למעט בהמות, עופות וכלי-עבודה חקלאיים. בצו גם הובטח שהיודנראט בסקאווינה ידאג למגורי העקורים. ביום שנקבע נעו אפוא לסקאווינה מכל הכיוונים כ- 150 עגלות של גולים. כ- 2 ק"מ לפני סקאווינה רוכזו כולם בשדה שכותר מכל הצדדים באנשי משטרה גרמנית ופולנית. מקרקוב הגיעה יחידה מיוחדת של המשטרה הגרמנית, ואנשיה קיימו סלקציה במחנה היהודי. כ-140 איש, ובכללם קשישים ונכים, הועלו על המשאיות, שגויסו אצל מעבידים פרטיים בסביבה, והובלו ליער ליד הכפר טינייץ, המרוחק 6 ק"מ מסקאווינה. ביער הם נצטוו להתפשט ואז נורו ליד שלושה בורות שנכרו מראש. נערים פולנים, שהיו מגוייסים ל"שירות הבנייה", קברו את ההרוגים.

​

בין הקורבנות היו גם כמה מאנשי האינטליגנציה היהודית המקצועית מקרקוב, שנעצרו בתחילת יולי 1942 באקציה בכפר בנדקוביצה. ליהודים, שנשארו עדיין בשדה, כ-200 איש במספר, הוקצה מקום מגורים בסקאווינה. אין אנו יודעים אם היה במקום גטו.

​

לקראת סוף אוגוסט 1942 גורשו לסקאווינה יהודי קלוואריה, זבז'ידובסקה ומישלניצה. לפי עדויות אחדות נעקרו לסקאווינה יהודי גדוב ודובצ'יצה. ב-28 באוגוסט 1942 הגיעו לסקאווינה 128 יהודים מווייליצ'קה שהוגדרו בעת הסלקציה שנערכה שם כ"בעלי מקצוע". רבים מן העקורים לסקאווינה לא זכו אפילו לקורת-גג. באוגוסט 1942 חוייבו יהודי סקאווינה לשלם שלוש קונטריבוציות לשלטונות הגרמניים.

​

ביום שבת 29 באוגוסט 1942, הוחל בגירושם של יהודי סקאווינה. למקום הגיעו יחידות מיוחדות של המשטרה הגרמנית. העיר כותרה, וכל היהודים, יותר מ-2000 איש, הוצאו מבתיהם לכיכר השוק, ושם נערך המיון: זקנים, נכים וילדים בגיל הרך הובלו במשאיות ליער פודבורי שליד סקאווינה, שם נורו מעל לבורות מוכנים ונקברו בידי אנשי "שירות הבנייה" הפולני. קציר הדמים היה כ-180 נפש.

​​

גברים צעירים וכשירים לעבודה שולחו למחנה בפלשוב. הנותרים - גברים, נשים וטף - שולחו ב-30 באוגוסט ברכבת למחנה-ההשמדה בבלז'ץ. גם הדרך להמתה היתה ארוכה רוויית סבל ומלאת אימים - רכבת זו נראתה בתחנת קרקוב עוד ב- 3 בספטמבר 1942.

 

​

​תיעוד אתר/שרידי הקהילה:

​

בית הכנסת 2

בית הכנסת "חברת תהילים" נבנה בצומת הרחובות  באבטי וקוזמיר הגדול.

​בית הכנסת הוקם בשנת 1894 ביוזמת חברת תהילים. צמודים אליו בניין החיידר, דירת הרב והמקווה. בשנת 1920 נחגג שם אירוע מיוחד לניצחון במלחמת פולין בבולשביקים, בראשותו של הרב שמעון אלתר פרנקל. במהלך מלחמת העולם השנייה הרסו הנאצים את בית הכנסת. לאחר המלחמה שימש המבנה כמחסן, וכעת לאחר שיפוץ נרחב הפך למשרד.

​

מבנה בית הכנסת היה בנוי מלבנים. פנים בית הכנסת היה במקורו מחולק לשנים: אולם ועזרת נשים. בית הכנסת נשמר בחלקו החיצוני המקורי כולל חלונות גבוהים. המבנה שימש אתר בעל ערך היסטורי, ונכלל בפנקס הלאומי של אנדרטאות תחת המספר A-712 ב-2 ביולי 1996.

 

בית הכנסת של סקאווינה נמצא היום בצומת הרחובות וילקייגו ובבטי, במקום שוכנת חנות ספרים. בשיחה עם מנהלת החנות היא גילתה דעתה שבמקום זה שכן בית הכנסת חברת תהילים. בתוך המבנה אין כל סממן של בית כנסת, אך מבחוץ אופי המבנה נשמר עם חלונות גדולים ומשקוף מעוגל. כמו כן, אין לוח זיכרון או שלט הכוונה לציון המקום.

כתובת :  ul.  Babetty 2, 32-050 Skawina

​

אתרי זיכרון 2

רצח יהודי סקאווינה בקברי אחים

בימים הראשונים של יולי 1942,  בשטח הכיבוש הגרמני של קרסנדורף לנדקומיסריאט, הוצא צו ממפקדת האס אס בפיקודו של מפקד המחוז בקרקוב  איינסטאב שרנר, שהורה על האוכלוסייה היהודית לעזוב את בתיהם ולעבור לסקאווינה.  שם, על פי תוכניות הרשויות הגרמניות, היה צורך לקבץ את האוכלוסייה היהודית המקומית. מטרת פעולה זו הייתה לנקות לחלוטין את לנדקומיסריאט  מיהודים. הרשויות העירוניות בסקאווינה חויבו לקבל עקורים ולארגן להם מקום מגורים חדש.

​

מרבית המשפחות היהודיות כבר נעקרו לגטו קרקוב, שהוקם בשנת 1941. אלה שלא גורשו ועדיין התגוררו בבתיהם, הצליחו לעשות זאת בזכות אישורים מיוחדים של מה שנקרא תנועה חופשית. ניתן היה להשיג אותם רק אם עבדו בחווה.

​

ב-7 ביולי נקבע רציף הרכבת המחבר בין פיקארי וטיינייץ כנקודת האיסוף של היהודים המגורשים.  בצהריים החל מעבר נהר הוויסלה לצד השני.  משם, דרך הכפר טינייץ, הופנו עגלות עם יהודים עקורים אל סקאווינה. במהלך המסע נעצר טור העקורים והוקף על ידי חיילים גרמנים. הם בחרו קבוצה של כ-150 אנשים שלא היו מסוגלים לעבוד והפרידו אותם משאר העקורים. האנשים שנבחרו מהקבוצה הועמסו על שלוש משאיות ונלקחו ליער סמוך, שם החלה הוצאה להורג המונית שתוכננה במשך זמן רב .  כ-150 איש נורו לשלושה בורות שהוכנו מראש.

​

בעוד הרצח ההמוני מתבצע ביער,  העקורים שנותרו בשיירה הגיעו לסקאווינה,  שם אולצו להצטרף למשפחות יהודיות שכבר התגוררו בעיר.

​

המקום היום:

בתחילת 2005 התקיים טקס חשיפת מצבת זיכרון, בו נכתב: "בשני קברים אלה טמונים יותר מ-500 יהודים שהיו קורבנות רצח העם של הנאצים שנרצחו בקיץ 1942, מקרקוב וסביבתה". יש גם רשימת שמות של הנרצחים: ישראל ורג'ינה, אברהם מזיילונקי, חיים ואסטרה שיין מסקאווינה, פלצ'רובה עם בתה מסקווינה, פואר מפייקר, סמואל ושרה קנר (לבית ברנר), זיגמונט קליינברג מזילונקי, קליינר לובה עם שלושה ילדים, קנלר, נייגביץ עם אשתו, זיגמונט ואסטרה פורנשסי מקרקוב, הרמן שפילמן מדז'יצ'יצה, ג'וליה וויינברגר מווילבורניה, זים פרץ.  חודשים ספורים לאחר חשיפת המצבות הראשונות, נוספו 3 שמות שנמצאו: שוורץ דוד, רומן וסג'ה מפיליפוביץ.

​

קברי האחים  ואתר הזיכרון ליהודי סקאווינה שנרצחו בשואה – ממוקמים ביער טינייץ. יש קושי להגיע לאתרים אלו בגלל חוסר איכון מדויק שלהם ע"ג מפה וללא נתוני ניווט.

כתובת: Tyniec Forest,   Zbiorowe Mogiły – Skołczanka,

​

קברים יהודיים המוניים "בביצות" ממלחמת העולם השנייה. (לא נותר מהם זכר) 3

לאחר המלחמה הוקם באזור אתרי הרצח מפעל האלומיניום סקאווינה. במהלך בניית המפעל בשנת 1952 נתקל מנהל העבודה בעבודות עפר בעצמות אדם. הוא הודיע ​​למנכ"ל ומהנדס הראשי של מפעל הפלדה שמצא גוויות יהודים שנרצחו. הוא פיקח על ליקוט ובדיקה של הגוויות שנמצאו. תוצאות הבדיקה של שמונה גופות שנמצאו אישרו כי קורבנות אלה נורו. במרשם המקומות והעובדות של פשעים נאציים במחוז קרקוב, שהונפק בשנת 1984 על ידי הוועד המרכזי לפשעי הנאצים בפולין, מאשר כי יער "Na Bagienkach" היה מקום רצח המוני של האוכלוסייה היהודית. עם זאת, לא נמצאו גוויות נוספות במהלך עבודות בנייה.

​

יאן פרוחוביץ, מחבר הספר "יהודי סקאווינה", הצליח לחשוף את שמותיהם הבאים של אנשים שנרצחו כאן: הון חיים עם אשתו אסטרה, קליינברגר, זימפרץ' וגולדברגר פרידה. תושבים אחרים בסקאווינה, שצפו באקציה שנערכה בשוק ב-29 באוגוסט 1942, העידו כי פלסטשרובה הזקנה הועמסה על המשאית, כמו גם יהודים זקניםמסידזינה: לווק, אנסלם עם אשתו ופרידמן. אף אחד ממוסרי העדות לא ידע לומר כיצד הסתיימה האקציה הזו ומה עלה בגורלם של המגורשים.

​

אתר מפעל האלומיניום קיים אך אין אפשרות להיכנס לתוכו.

כתובת: Józefa Piłsudskiego 23, 32-050 Skawina  

 Boryszew SA. Department of Modern Aluminum Products Skawina

​

​​

אנדרטה שהוקדשה ליהודי סקאווינה שנרצחו (בבית העלמין היהודי החדש בקרקוב, רחוב מיודובה 55)

בבית הקברות בקרקוב ברחוב מיודובה 55, בשורה מס' 22, יש קבר אחים מסומן, בו טמון אפר של כ-180 יהודים, שנרצחו במהלך השואה בסקאווינה.