קונטרס ו
בס"ד
בית הכנסת הגדול
בית הכנסת של חסידי בובוב
בית כנסת של חברת לומדי משניות
בית הקהילה היהודית
בית העלמין העתיק
בית העלמין החדש
אושווינצ'ים
שם הקהילה: אושווינצ'ים (228)
שם בפולנית: Oswiecim
מקום/ כתובת:
תאריך: 10/7/2022
אתרי תיעוד/שימור: בתי כנסת, בתי עלמין, בית הקהילה,
אתר זכרון
מתעדים: מאיר שילה עידן אופוטובסקי
אנשי קשר:
תיאור כללי. סיפור הקהילה
אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ-12,187
• יהודים בשנת 1941: כ-4,950
תולדות הקהילה: 1
במאות ה-12-11 היתה אושוויינצ'ים ידועה כמבצר. ב-1179 העביר המלך קזימייז' החסיד את המבצר לרשות נסיכי שלזיה עילית משושלת הפיאסטים. הללו העניקו לאושוויינצ'ים זכויות-יסוד עירוניות במאה ה-13. מ-1313 היתה אושוויינצ'ים לבירת הנסיכות האושוויינצ'ימית, שהיתה תלויה בצ'כיה מ-1327. ב-1357 נמכרה הנסיכות לידי מלכי פולין, תחילה במסגרת האוניון (איחוד), וב- 1564 סופחה לממלכת פולין כסטרוסטה בווייבודיות קרקוב.
בתקופה ההיא ועד סיפוחה של פולין הקטנה לאוסטריה ב-1772, שימשה אושוויינצ'ים מרכז מסחרי חשוב (בעיקר לסחר במלח) של פולין עם צ'כיה ועם שלזיה. על-פי החלטת הקונגרס הווינאי ב-1815 השתייך השטח של נסיכות אושוויינצ'ים לשעבר אל "הברית הגרמנית", וב-1850 צורפה שוב לשטח גליציה.
ב-1863 פרצה דליקה גדולה בעיר, ובתים רבים עלו באש. במחצית השנייה של המאה ה-19 היתה אושוויינצ'ים לצומת מסילות-הברזל והכבישים. הוקמו בה בית-בורסקי, מחסן לתסיסת הטבק וכן מפעלים קטנים של ייצור חומרי-בנין ותעשיית מזון. כל אלה הביאו לידי כך שאוכלוסיית העיר הוכפלה לערך עד מלחמת-העולם הראשונה.
עם חידוש השלטון הפולני ב-1918 לא התפתחה העיר יותר, ולמעשה קפאה על שמריה.
ראשוני המתיישבים היהודים הגיעו לאושוויינצ'ים עוד קודם לסיפוחה הרשמי של העיר לממלכת פולין ב-1564. תושבי העיר הנוצרים ראו בעין רעה את ריבויים של היהודים בעיר, ועל כן ביקשו מאת המלך שיעניק להם פריביליגיה, שתגביל את זכויותיהם של היהודים להתיישב בעיר, "כדי שלא ידחקו את רגלי הנוצרים". ואמנם המלך נענה לבקשתם של תושבי העיר הנוצרים, וב-1563 העניק להם פריבילגיה האוסרת על מתיישבים יהודים חדשים להשתקע באושוויינצ'ים.
היהודים שישבו במקום מזמן נצטוו לעזוב את מגוריהם במרכז העיר ולעבור לגור ברחובות שבירכתי העיר. הם חוייבו למכור את בתיהם ברחובות האסורים עליהם למגורים תוך 6 חודשים מיום חתימת הפריבילגיה, ונאסר עליהם לקנות או לבנות שם בתים חדשים.
במפקד של שנת 1569 הצהירו היהודים שאין להטיל עליהם הגבלות, שכן הם יושבים באושוויינצ'ים מימים ימימה, משלמים מיסים כשאר תושבי העיר, ואף תורמים לטירה 12 ליטראות פלפל וליטרה זעפרן לשנה. לא ידוע אם בוצעה הגזירה שבפריבילגיית המלך כלשונה. נראה שמקצת מיהודי המקום ידעו לעקוף אותה, שכן ב-1588 נמסר שתושב העיר הנוצרי פיוטרשבסקי מכר ליהודי אושוויינצ'ים את בתיו ומגרשיו להקמת בית-כנסת ובית-עלמין.
במאבקם נגד היהודים השתמשו הנוצרים גם בנשק הישן של עלילות שווא. ב-1627 נידון בישיבת הוועד דד"א על אישור הוצאותיה של קהילת קרקוב גם חידוש "עלילת ישן-נושן דאושפיצין". לא פורט האם מדובר בעלילת דם או בחילול לחם-הקרבן וכיו"ב.
היישוב היהודי באושוויינצ'ים נפגע קשה בימי המלחמה עם השבדים ב-1655- 1656.
במפקד של 1660 צויין, שבידי היהודים מצויים רק בתים אחדים מתוך 20 הבתים שנותרו לפליטה בכל העיר. ההתאוששות היתה איטית וכמאה שנים לאחר-מכן (ב-1765) ישבו באושוויינצ'ים 27 משפחות יהודים (123 נפשות) בלבד ב-12 בתים (אם כדיירים ואם כדיירי-משנה). לא רק הצפיפות בדיור באה להוכיח על דלותו של היישוב, אלא גם המבנה המקצועי של המפרנסים; בין 9 המפרנסים שעיסוקיהם ידועים לנו, היו 2 חנוונים, חייט אחד, 2 כובענים, פרוון אחד, גלב אחד, מלמד-תינוקות אחד וכן רב העיר. ניתן להניח, שהיו בין שאר 18 ראשי-המשפחות, כאלה שהתקשו להגדיר את מקור פרנסתם, או שהיו אלה אלמנות ועגונות. מכל מקום, קהילה קטנה ודלה זו חלשה גם על 470 יהודים שהתגוררו ב-41 כפרים שבסביבה.
בראשית תקופת השלטון האוסטרי (לאחר 1772) גדלה אוכלוסיית היהודים באושוויינצ'ים ובכפרי הסביבה. מקור פרנסה חשוב ליהודים שימשו הירידים שנתקיימו בעיר, שבהם היו קונים ראשי-בקר למכירה בערי שלזיה הסמוכה. התרבו אז בקרב היהודים סוחרי הבקר והקצבים, ובין בעלי-המלאכה מייצרי כפפות פרווה. כבשאר ערי גליציה נשאו גם יהודי אושוויינצ'ים בעול כבד של מיסים, שהטילו עליהם השלטונות האוסטרים.
עד 1780 הוטל על תושבי קהילת אושוויינצ'ים ועל היהודים הכפריים שחיו בחסותה (כ-1,295 נפשות) לשלם מס הכנסה ומס-סובלנות סך כולל של 1,645 גולדן, ואילו באותה שנה העלו השלטונות את סכום המס הזה ל-3,552 גולדן. הקהילה לא עמדה בנטל זה, וב-1784 נצטבר חוב על המס שלא שולם ל-2,872 גולדן. השלטונות איימו בקנסות ועונשים, ובני הקהילה הגישו עצומה בנדון אל כס הקיסר, אולם לא נענו. פרנסתם של רוב משלמי המיסים ב-1781 היתה דחוקה, ויעידו על כך סכומי-המס שנתחייבו בהם. בין 201 חייבי-המס חויבו 6 בתשלום עד 25 גולדן, 138 - 25 עד 100 גולדן, ורק 57 חויבו במס של 100 עד 300 גולדן לשנה (שניים מהם שילמו אף יותר מ-300 גולדן).
בתחילת המאה ה-19 נעשתה אושוויינצ'ים למקום מושבו של רב המחוז, מחוז וואדוביצה, והקהילה היתה צריכה לפרנסו בסך 500 גולדן לשנה. היישוב היהודי באושוויינצ'ים הלך והתפתח במאה ה-19, בעיקר במחציתה השנייה של המאה, לאחר ביטול המיסוי המיוחד שהוטל על יהודי גליציה, ולאחר שהעיר היתה לצומת חשוב של מסילות-הברזל ושל הכבישים המוליכים לשלזיה הסמוכה.
היהודים היו בין היוזמים הראשונים להקמת מפעלי-תעשייה זעירים של מזון, בורסקאות וחומרי בנין, וריכזו בידיהם את המסחר (לרבות הסחר במלח שנמכר בערי שלזיה) ואת המלאכה. סוכנות ההובלה, שהקים ארנולד הבר באושוויינצ'ים ב-1868 פעלה עוד בשנות השלושים למאה ה-20, ולה סניפים בערים רבות.
משנות ה-60 באותה מאה היו היהודים יותר מ-50 אחוז של כלל אוכלוסיית אושוויינצ'ים. אך התפתחותו של היישוב נבלמה מדי פעם בעקבות שלוש השריפות הגדולות שפקדו את העיר: ב-1863 פרצה דליקה שאכלה בתי יהודים רבים, ואף שני בתי-מדרש עלו אז באש; ב-1881 פרצה דליקה בכנסייה הנוצרית, ובאש שהתפשטה ממנה נשרפו כ-40 בתי יהודים, שבהם התגוררו כמה מאות נפשות; באותה שנה, בשעת התפילה ביום ב' דר"ה תרמ"ב, אחזה האש של הנרות הדולקים בווילון שהפריד בין עזרת הנשים ובין אולם בית-הכנסת, ובבהלה שקמה נשברו המדרגות המוליכות לעזרת הנשים. ארבע מבין הנשים הנסות נהרגו וכתריסר מהן נפצעו קשה; ב-1901 שוב פרצה בעיר שריפה, ובעקבותיה נשארו רבים מן התושבים היהודים ללא קורת גג, וגם הנזק ברכוש היה כבד.
בני הקהילה ידעו עד מהרה להתגבר בכוחות עצמם על אסונות אלה, וכעבור כמה שנים שבו החיים לתיקנם. כך, למשל, ידעה קהילת אושוויינצ'ים ב-1904 לא רק לכלכל את ענייה, אלא גם לקלוט לזמן ממושך כ-150 פליטים יהודים מרוסיה, לכלכלם בכבוד, ואף לציידם בכסף להוצאות הדרך להמשך נסיעתם אל מעבר לים.
עד להרס המוחלט של העיר בימי המלחמה עם השבדים ב-1656, השתייכה קהילת אושוויינצ'ים לגליל קרקוב. במחצית השנייה של המאה ה-18 זכו יהודי אושוויינצ'ים לקהילה עצמאית. בעת ההיא הוקם בית-המדרש הישן שקדם לבית-הכנסת הגדול (נבנה, כנראה, בתחילת המאה ה-19, אף-על-פי שזקני העיר יחסו לו אורך קיום רב יותר). לבית-הכנסת היו קישוטי פנים העשויים לפאר מוזיאונים.
מבין הרבנים שכיהנו בקודש במאה ה-18 ידועים לנו ר' יואב ובנו ויורש-כסאו ר' יצחק אייזיק, שהיה זמן-מה הנאמן של הוועד דד"א (נפטר ב- 1784). בשלהי המאה ה-18 שימש בקודש ר' נתן נטע סגל לנדא נפטר( ב-1804). ב- 1846 ישב על כס הרבנות באושוויינצ'ים ר' יחזקאל הלוי. ב- 1850 כיהן כאב"ד ר' נתן אהרון. ב-1854 נתמנה לרב באושוויינצ'ים ר' אפרים ישראל בליכר וכיהן בה 3 שנים. מאחר שנמנה עם ה"נאורים", אף היה דוצנט (דרגה של מורה אקדמי) לשפות שמיות באוניברסיטת לבוב, נרדף על-ידי החסידים. הוא עבר לכהן כרב-מחוז מטעם השלטונות בוואדוביצה, ומשם לפרשבורג ובודפשט. את מקומו ירש ר' ישראל איסר ברודי (נפטר ב-1856). ממנו קיבל את הכהונה ר' משה יעקב-יוקל שרף, בעל "דרכי יושר", קודם רבה של זטור (נפטר ב-1869). ב-1880 נתמנה לאב"ד ר' אברהם אבלי שנור, שעבר ב-1899 לכהן בטרנוב. ב-1902 כיהן כרבה של אושוויינצ'ים ר' נתן נטע לנדא. על כסאו באושוויינצ'ים ישב ר' יהושע פנחס בומבך (נפטרב-1921), שקיים באושוויינצ'ים ישיבה, ובה למדו כ-50 בחורים.
במחצית השנייה של המאה ה-19 נודעה אושוויינצ'ים כמקום שרוב יושביו חסידים, בעיקר חסידי צאנז. לא פלא שאדמו"רים משושלת צאנז בחרו באושוויינצ'ים כמקום מושבם. מ-1875 ניהל חצר אדמו"רית ר' שלמה הלברשטם, הידוע כמייסד הזרם החסידי של בובוב, ולאחר שעבר לגור בווישניץ, הוכתר לאדמו"ר באושוויינצ'ים ר' אליעזר רוזנפלד (גם הוא מאנשי צאנז). שני האדמו"רים הנ"ל הוכרו גם כרבני הקהילה. ר' אליעזר עלה לצפת ב- 1936, חזר כעבור זמן-מה לפולין ונספה בשואה.
בשנות ה-80 למאה ה-19 עסקו אחדים מראשוני ה"נאורים" באושוויינצ'ים בפעילות פוליטית במועצת העירייה; למועצה זו נבחרו ב-1874 11 יהודים מתוך 31 כלל נבחרי המועצה. ב-1892 נקבעה אושוויינצ'ים למקום מושב של ועדת הביקורת האזורית של האליאנס הווינאי.
חרף התנגדותם של החסידים ואדמו"ריהם הופיעו בשלהי המאה ה-19 ראשוני הציונים, ובשנים הראשונות למאה ה-20 הוקמה "אגודת ציון"; מלבד הפעולה התרבותית-הסברתית, הצטיינה האגודה בסיוע לפליטי רוסיה. ב-1902 פעל מועדון ציוני, ולו ספרייה ואולם-קריאה. ב-1912 נמסר על קיומם של ועד ההסתדרות הציונית של גליציה המערבית באושוויינצ'ים ועל סניף של הארגון "יוגנד". החינוך היהודי המאורגן התרכז סביב ה"תלמוד תורה", שנוסד בשנות השישים למאה ה-19 ולמדו בו כ-200 תלמידים.
בין שתי מלחמות העולם 1
גם לאחר הסבל של ארבע שנות מלחמת-העולם הראשונה לא ידעה הקהילה היהודית באושוויינצ'ים שלווה, שכן כבר בנובמבר 1918 קפץ עליהם רוגזם של המתפרעים הפולנים, בני הכפרים הסמוכים, שבאו לאושוויינצ'ים בכוונה לפרוע ביהודים ולשדוד את רכושם. במעשי השוד וגזיזת זקנים של היהודים נטלו חלק גם חיילים מחיל-המצב והמיליציה הפולנית. גם הפליטים הפולנים משלזיה היו עוברים את נהר-הגבול, מכים ביהודים, גוזזים את זקניהם ונוטלים אתם כמה יהודים כבני ערובה. אנשי ההגנה העצמית היהודית (רובם חיילים משוחררים), שהתארגנה אז באושווינצ'ים, ידעו גם לעמוד בפרץ ולא אחת הדפו את הפורעים.
היישוב היהודי ידע רעב ממש, והללו ששלחו ידם בהברחה, על-מנת להביא מזון משלזיה או להרוויח משהו, סיכנו ממש את חייהם; המדריכים - בעלי הסירות, היו גוזלים את המטלטלין ומעט הסחורה של המבריחים היהודים, ואף מכים בהם מכות נמרצות. במועצת העירייה השמיעו ראשי העיר דברי-שטנה נגד היהודים, וב-9 בדצמבר 1919 עזבו כמה מנציגי היהודים במחאה את ישיבת המועצה, ד"ר רייך וד"ר פילצר. קיפאון כלכלי ותסיסה חברתית מתמדת ציינו את אושווינצ'ים, בתקופה זו.
עוד ב-1918, קודם שנסתיימה מלחמת העולם הראשונה, פרצו בעיר שביתות פועלים (בעיקר כורי המכרות בסביבת העיר) ונתקיימו הפגנות שבהן השתתפו אלפי אנשים. ב-1925 פקד את האזור שיטפון כבד, שגרם להתרוששות רבים מבני הכפרים הסמוכים לאושוויינצ'ים. בשנות המשבר 1928- 1930 רבו המובטלים, ובעבודות הדחק שהונהגו ב-1931 הועסקו רק חלק ממחוסרי-העבודה. ב-1933 השתתפו בשביתות מחאה כ-300 פועלי עבודות-דחק, שעמדו לפטרם. ההפגנות והשביתות דוכאו על-ידי המשטרה.
ב-1932 הועברו משרדי הנפה לביאלה, ואושוויינצ'ים חדלה להיות עיר-הנפה. סכסוכי עבודה מלווי הפגנות שדוכאו בצורה אלימה על-ידי המשטרה נמשכו עד פרוץ מלחמת-העולם השנייה. ב-1934 נאסרו כל חברי הוועד האזורי של המפלגה הקומוניסטית הבלתי ליגלית. ב-1938 נכלל אזור אושוויינצ'ים ברצועת הגבול, ובכך הוטלו על תושביו הגבלות תנועה ומגורים. מפלגות הימין הפולני ניסו לנצל את מצוקת הפועלים ולכוון את זעמם נגד היהודים, ואכן באותן שנים הלכה וגברה ההסתה נגד יהודי המקום ורבו המתנקשים בהם. הידלדלו מקורות הפרנסה של הסוחרים ובעלי-המלאכה היהודים. ב-1931 פחת ב-30% מספר הרישיונות שנפדו בידי הסוחרים היהודים, ומחמת עקירתם של סוחרים גדולים ובינוניים גדל מספר הרישיונות של הסוחרים הזעירים בתוכם. ב-1937 נשארו בלא מקור פרנסה בגלל גזירת השחיטה 8 מתוך 12 הקצבים היהודים. לא שפר גם גורלם של בעלי-המלאכה; רבים מהם התהלכו מובטלים, ולא רק ב"עונות המתות". העניים שבעניים לא היה לאל-ידם לשלם אפילו שכר-דירה.
ב-1934 בעת אחד הפינויים הכפויים של משפחה מרובת-ילדים מדירתה, התארגנה הפגנה ספונטנית של מאות יהודים (בתוכם חסידי בובוב רבים) כדי למחות על הנעשה. כמה מן המפגינים נאסרו, ונשפטו למאסר של שבועות וחודשים. יהודי אושוויינצ'ים עשו כל שביכולתם לעמוד במצוקה, וב-1929 בא לעזרתם הג'וינט, שהקים "קופת גמילות-חסדים". קופה זו נתנה ב-1929 לנצרכים מבין הסוחרים ובעלי-המלאכה 113 הלוואות בסך 11,717 זלוטי. ביוזמתה של ההסתדרות הציונית הוקם ב-1930 "בנק יהודי", וגם הוא בא לעזרת הסוחרים.
לפי המסורת בשנים הראשונות שלאחר מלחמת-העולם הראשונה, שבהן הוקמו מטבחי-עם לנצרכים, הופעל גם ב-1936 מטבח דומה, והפעם למובטלים. ארגון ויצ"ו הקים ב-1932 ועד-עזרה, שחילק בגדי-חורף לעניים, ובשנים שלאחר-מכן מפעל הזנה נוסף לילדי בתי-הספר. ויצ"ו קיים גם קורסים מקצועיים לבני הנוער (סריגה, תפירה). מלבד התמיכה בחברות סעד ועזרה מסורתיים (כגון "ביקור חולים" ועוד), דאגו בני הקהילה באושוויינצ'ים לקיומו ולכלכלתו של בית זקנים (הוקם ב-1902) ובית-הבראה לילדים ולבני נוער (הוקם ב-1928). בנוסף למפעל "קמחא דפסחא" כלכלה הקהילה בשמונת ימי חג הפסח, בשיתוף עם חברות וארגונים (כגון "איגוד החיילים לשעבר", הארגונים הציוניים ועוד), כמה עשרות חיילים יהודים מחיל-המצב.
התקופה שבין שתי מלחמות-העולם, הצטיינה באושוויינצ'ים בפעילות מוגברת של שני מחנות בקרב האוכלוסייה היהודית. בצד האחד עמדו החסידים, בעיקר חסידי בובוב-צאנז ולהם עשרות קלויזים ואף השליטה בוועד הקהילה, ובצד האחר פעילותם הערה של הארגונים הציוניים וסניפיהם, שייצגו כמעט את כל הזרמים ותנועות-הנוער שנתקיימו בעת ההיא בפולין. בראש התנועות הציוניות באושוויינצ'ים עמדו "התאחדות", "המזרחי" ו"הציונים הכלליים".
מ-1935 נתקיים במקום גם סניף של הצה"ר. ארגון הנשים ויצ"ו היה מן הפעילים באזור בכל תחומי הסעד והתרבות. ב-1919 התארגנה קבוצת "החלוץ", ורבים מחבריה עלו לארץ ישראל כבר באותה שנה. מארגוני הנוער "בני ציון" ו"בנות ציון", שראשית פעולתם ב-1920, קמו לאחר-מכן קני הנוער הציוני, "עקיבא" (ב-1925), "גורדוניה" (באותו זמן לערך), ובשנות השלושים "בוסליה". ב-1927 הוקם קן "הנוער העברי", ובדרכו הלך בשנות השלושים "הנוער הציוני". כן נתקיים במקום קן "השומר הצעיר". ארגוני-הנוער קיימו במקום שתי קבוצות הכשרה, והגדולה מהן על שם בורוכוב. אושוויינצ'ים היתה לא אחת למקום כנסים אזוריים של ארגוני נוער ציוני.
יצויין שב- 1929, שנה שבה ניכרה ירידה בפעולה הציונית בפולין, נמכרו באושוויינצ'ים 1,041 שקלים. על השפעת הציונים באושוויינצ'ים תעיד העובדה, שבבחירות לסיים ב-1928 ניתנו לרשימה הציונית-לאומית 1,532 קולות, שהם רוב קולות הבוחרים, על-אף התנגדותם של חסידי בובוב לרשימה זו. החרדים, ובעיקר החסידים, החזיקו, כאמור לעיל, כל משך התקופה שבין שתי מלחמות-העולם ברסן השלטון בוועד הקהילה. בבחירות לוועד שנתקיימו ב- 1928 קיבלו חברי הוועד הקודם, כלומר החרדים וחסידי בובוב, 7 מנדטים, ולעומתם הציונים ("הציונים הכלליים", "ההתאחדות", "המזרחי" ו"הציונים בעלי מקצוע") 4 מנדטים בלבד. מצב זה חזר ונשנה בבחירות ב-1933; הפעם היה בין 4 הציונים שנבחרו גם נציג אחד של הרביזיוניסטים. גם בבחירות לוועד הקהילה, שנתקיימו ב- 1938, לא עלה על ארבעה מספר המנדטים של הציונים.
לאחר פטירתו של ר' יהושע פנחס בומבך ב-1921, עלה על כסאו באושוויינצ'ים בנו ר' אליהו בומבך. עמו שימשו בקודש כרבנים וכדיינים ר' אליעזר לנדאו (ראב"ד), וממשיכי המסורת של רבנים חסידיים, אדמו"רים באושוויינצ'ים, ר' נחום אפרים הלברשטם, ר' חיים יודא הלברשטם, וכן ר' אלעזר רוזנפלד שהוזכר לעיל ובנו ר' חיים רוזנפלד. כל הרבנים והאדמו"רים הללו נספו בשואה.
מספר הנציגים היהודים במועצת העירייה נע בתקופה ההיא בין 10 ל-12 מנדטים; יהודי היה נבחר בכל הקדנציות לסגן ראש-העיר (ב-1939 כיהן כסגן ראש-העיר אמיל רייך). יהודי אושוויינצ'ים גילו בתקופה שבין שתי המלחמות פעילות ערה בתחום התרבות. ילדי ישראל המשיכו ללמוד בחדרים, וב"ישיבה הגדולה" למדו עשרות בחורים מן העיר וסביבתה. קורסים לעברית אורגנו על-ידי "תרבות" וכן על-ידי כמעט כל הארגונים הציוניים. ויצ"ו הקימה שני גני ילדים.
במרכז התרבותי היהודי החשוב בעיר, במועדון "אולם-הקריאה", נתקיימו הרצאות מדי שבת בשבתו על נושאים בענייני היום וכן על נושאים מדעיים-פופולאריים. עשרות בני נוער השתתפו בחוגים לימוד (עברית ואנגלית, דרמה ועוד) שליד המועדון. חוג לדרמה, הפעיל ביותר מבין החוגים, היה כפוף למועדון של ה"התאחדות". הוועד המקומי של ההסתדרות הציונית קיים בשנות השלושים "אוניברסיטה עממית". כן נתקיים במקום סניף של שוחרי האוניברסיטה העברית בירושלים.
בבית המועדון "אולם-הקריאה" נפתח ב-1936 בית-תפילה של הציונים, ובו הושמעו דרשות ציוניות-לאומיות, וכן דברים מענייני דיומא. ב-1920 התארגן מועדון ספורט "קדימה". בסקציות שלו רוכזו כ-200 בני-נוער, והוא היה למפיץ הגדול של תרבות הגוף בקרב היהודים באזור.
בשנות השלושים, ובעיקר בשנים האחרונות שלפני פרוץ מלחמת-העולם השנייה הורגשה בעיר אווירה דחוסה של תעמולה אנטי-יהודית ושל ניסיונות להתנקש ביהודים. גדרות הבתים כוסו בעלוני-פלסתר ובכרוזים, שקראו להחרמת המסחר והמלאכה היהודיים. היו מקרים שבריונים הרביצו גם מכות לעוברי אורח יהודים (ב- 1935- 1936). הפארק העירוני היה למעשה נעול בפני היהודים וכן מקום הרחצה בנהר סולה שגבל בעיר. ב- 1939 רבו מקרים שבהם הוכו בני-נוער יהודים שבאו לטייל בפארק או לשחות בנהר.
במלחמת העולם השניה 1
אושוויינצ'ים הופצצה על-ידי הגרמנים כבר ב-1 בספטמבר 1939, ביום הראשון למלחמה. בעקבות ההפצצות החלה מנוסה גדולה של תושבי העיר מזרחה, וביניהם היו גם יהודים רבים. חלק מן הפליטים היהודים הגיעו אל שטחי פולין במזרח, ושהו שם גם לאחר סיפוח האזור לברית-המועצות. בהגליות לפנים ברית-המועצות שנעשו על-ידי השלטונות הסובייטים בקיץ 1940, היו גם פליטים יהודים מאושוויינצ'ים. אולם מחמת הקשיים בהמשך דרכם מזרחה, ובשל הרצון לחזור למשפחותיהם, שבו פליטים רבים על עקבותיהם לאושוויינצ'ים.
העיר נכבשה בידי הגרמנים ב-9 בספטמבר,, ומיד החלו הפגיעות באוכלוסייה היהודית. חיילי הוורמכט התנכלו ליהודים ברחובות העיר, גזזו זקנים ופאות, תקפו נשים ושדדו רכוש מחנויות ומדירות פרטיות. בימים הראשונים לכיבוש הועלה באש בית-כנסת על כל תשמישי הקדושה שבו. תושבי המקום שהגדירו את עצמם כ"פולקסדויטשה" הצטרפו אל החיילים הגרמנים במעשיהם אלה. על בני הקהילה הוטלו גזירות כגון עבודת-כפייה, עוצר לילה משעה 6.00 בערב ועד 6.00 בבוקר, נשיאת סרט-קלון וקונטריבוציות.
משפחות רבות הוצאו מדירותיהן אשר הועמדו לרשות קצינים ואנשי ממשל גרמנים. הכבידו במיוחד על בני הקהילה הדרישות הבלתי פוסקות לספק לגרמנים חפצי-ערך, מצרכי-מזון מיוחדים, רהיטים וכלי בית. בסוף 1939 הועברו חנויות יהודיות, שהיו עדיין בידי בעליהן, לידי "הנאמנים הארים". כך הוחרם למעשה רכושם. בדצמבר 1939 הוקם היודנרט. בראשו הועמד יוסף גרוס. היודנרט היה אחראי למימוש כל דרישות הגרמנים. במקביל לו פעלו חברי המועצה היהודית לארגון החיים הפנימיים של הקהילה, ובעיקר בתחום הסיוע החומרי לנזקקים, עזרה הדדית וטיפול רפואי.
באושוויינצ'ים היה קיים סניף של י.ס.ס., ואנשיו דאגו לאספקת מצרכים למטבח הציבורי, לחלוקת בגדים ולטיפול ביתומים ובקשישים. חשיבות רבה ייחסו חברי היודנרט ופעילי י.ס.ס. לארגון קורסים מקצועיים לצעירים יהודים. בלטה כאן היוזמה לא רק להקמת מסגרות-חינוך לצעירים, אלא גם ליצירת מקומות-עבודה קבועים יותר במפעלים חיוניים למשק הגרמני, ובדרך זו למנוע חטיפות פרועות לעבודת-כפייה, ובעיקר למנוע שילוח למחנות-העבודה שמחוץ לעיר.
בפברואר 1940 נצטווה היודנרט לספק עובדים, ובמיוחד בעלי-מלאכה (בנאים, זגגים, נגרים וצבעים), לעבודה בקסרקטינים לשעבר של הצבא הפולני בקרבת העיר. יום יום יצאו לעבודה 500-200 איש, הם שיפצו את המבנים והכשירו אותם לקליטתם של אלפי כלואים. תוך זמן קצר היה המקום למחנה-הריכוז אושוויץ.
במהלך שנת 1940 הוצאו משפחות יהודיות מדירותיהן ברחובות שבהם היתה האוכלוסייה מעורבת ורוכזו ברובע מיוחד, אך לא סגור, וניתן היה לקיים קשר עם חלקי העיר האחרים. מוסדות ציבור לניהול פעילות תרבותית וחינוכית ברובע לא נתקיימו, אך צעירים יהודים התארגנו בקבוצות ושמעו הרצאות על נושאים כלליים ויהודיים וחגגו את מועדי ישראל.
בתחילת 1940 הועברו לאושוויינצ'ים מגורשים יהודים ממיקולוב. בני המקום קלטו את הפליטים ודאגו לצרכיהם. האחרונים מצאו להם קורת-גג אצל משפחות ובבנייני מוסדות-ציבור. באוקטובר 1940 שולחו כ-600 איש למחנה-העבודה באנאברג. בחודשים הראשונים לאחר השילוח ניסו בני המשפחות והיודנרט לשמור על הקשר עם כלואי המחנה, ושלחו להם מזון ובגדים. אולם ב- 1941 נותק המגע עם המחנה ואסיריו, וביניהם גם אנשי אושוויינצ'ים, שמקצתם פוזרו במחנות אחרים. בסוף 1940 הוצאו מאושוויינצ'ים כמה מאות יהודים נוספים למחנות-העבודה באזור שלזיה.
בחורף של שנת 1941-1940התארגנה במקום קבוצה של צעירים במטרה להימלט לסלובקיה, אך סמוך מאוד לגבול הם נתפסו על-ידי משמרות גרמניים, נאסרו והיו צפויים למוות. עם אנשי הקבוצה היה גם חבר היודנרט יוסף מנהיימר. לבסוף שוחררו בזכות התערבותו של היודנרט המרכזי בזגלמביה. 2
במשך כל תקופת קיומו של היודנרט באושוויינצ'ים ניכרה מתיחות בינו לבין היודנרט המרכזי בסוסנובייץ. מוניק מרין ואנשיו הטילו את מרותם על היודנרט באושוויינצ'ים והכתיבו לו דפוסי התנהגות. אך היודנרט המרכזי בסוסנובייץ לא הסתפק בפיקוח מרחוק ובמרוצת הזמן מינה מוניק מרין את אחיו חיים למפקח ישיר על היודנרט באושוויינצ'ים.
באפריל 1941 פרסמו הגרמנים צו שבו נאמר, כי כל יהודי אושוויינצ'ים חייבים לפנות את העיר ולעבור לערים אחרות בשלזיה, בעיקר לסוסנובייץ ולבנדין. בשעת הפינוי הותר להם לקחת עמם חלק מרכושם. בני הקהילה שכרו עגלות, העמיסו עליהן את מטלטליהם ופנו אל מקומות הגירוש. פעולת הגירוש נמשכה 7 ימים. חברי היודנרט פינו את בית-הזקנים ואת המטבח הציבורי, ודאגו להמשך הפעלתם במקומות החדשים. עם השלמת הפינוי חדלה קהילת אושוויינצ'ים להתקיים.
מגורשי אושוויינצ'ים שמרו על קשרים ביניהם במקומות החדשים, ואף טיפחו עזרה הדדית. ביישובים שבהם נקלטו יהודי אושוויינצ'ים נפלו בחלקם כל הגזירות שהוטלו על יהודי אותם היישובים ובמיוחד פגעו בהם החטיפות למחנות-העבודה.
בגל השילוחים למחנות-המוות בקיץ ובסתיו של שנת 1942 היתה מנת-חלקם של מפוני אושוויינצ'ים כגורל יהודי המקומות הללו. שארית יהודי אושווינצים שהיו בסוסנוביץ ובנדין הועברו למחנה ההשמדה בבלז'ץ.
הצבא הסובייטי נכנס לעיר ב-27 בינואר 1945. באמצע אותה שנה , חזרו לאושוויצ'ים המשוחררת 77 תושבים יהודים ששרדו את השואה. בספטמבר של אותה השנה עלה מספרם ל-186. עם זאת, בשנים הראשונות שלאחר המלחמה עלו מרבית היהודים שחזרו לעיר לישראל ולארצות הברית. בשנת 1946 מנתה הקהילה היהודית באושוויצ'ים רק 40 איש,ובשנים שלאחר מכן עזבו ניצולי השואה את העיר. בשנות השישים חזר שמעון קלוגר לעיר הולדתו אושווינצ'ים, והוא גר שם עד מותו בשנת 2000.
בסוף המאה העשרים הוחזר בית הכנסת "לומדי משניות" לקהילה היהודית הדתית בביילסקו-ביאלה. הנהלת בית הכנסת שנוהלה על ידי הקרן למרכז היהודי באושוויץ, הקימה מרכז יהודי באושוויצ'ים, שקשור למוזיאון המורשת היהודית בניו יורק מאז 2006.
תיעוד אתר/שרידי הקהילה:
בתי כנסת
בית הכנסת הגדול 2
בית הכנסת הגדול באושוויצ'ים נבנה באותה תקופה ברחוב Żydowska (כיום רחוב Berka Joselewicza)בשנים 1873-1863.. לפני כן ניצב באותו מקום בית כנסת קדום יותר, ככל הנראה בית עץ, שנבנה ככל הנראה בסביבות 1588. באותה תקופה הציע ראש העיר אושווינצ'ים, יאן פיוטרשובסקי, את חלקת האדמה שלו ליהודי המקום להקמת בית כנסת ובית קברות. בית כנסת ראשון זה נהרס במהלך הפלישה השבדית (1660-1655). הוא נבנה מחדש אך עד מהרה נשרף במהלך שריפת העיר ב-6 ביולי 1711. הבניין שופץ שוב, אך לאחר שריפה נוספת של העיר בשנת 1863, הוקם בית כנסת לבנים, הוא בית הכנסת הגדול.
המראה המקורי של בית הכנסת הגדול אינו ידוע, ידוע שהוא נבנה מחדש מספר פעמים, והתצלומים הקדומים ביותר שלו הגיעו רק מתחילת המאה העשרים. זה בהחלט היה מבנה מלבני. הכניסה עם הפרוזדור הייתה מצפון, אולם התפילה היה יכול להכיל 2,000 אנשים, מוקף משלושת צדדיו על ידי גלריות נשים עם כניסות נפרדות.
בסוף המאה ה-19 נבנתה החזית מחדש, והוסיפה לה אלמנטים ניאו-רומיים, ניאו-גותיים ומוריים. החזית הוכתרה אז בכיפות, אדריכל הפרויקט היה קרול קורן, והאומנים גוסטוב בליכרט וויקטור בורדה השתתפו אף הם ביצירה. מראה בית הכנסת אושוויץ דמה לבתי כנסת בביאלה ובוואדוביצה, שתוכנן גם על ידי קורן. התקרה והקירות היו מכוסים בציורים, עיצוב הפנים התייחס לסגנון הפופולרי דאז של בתי הכנסת הגרמניים הרפורמיים, למשל בהמבורג.
במהלך מלחמת העולם השנייה, בליל 30-29 בנובמבר 1939, שרפו הגרמנים את בית הכנסת. בשנת 1941 פינו את חורבותיו לבניית מקלטים למטוסים. הכיכר אחרי בית הכנסת נותרה מוזנחת עד היום, רק לוח זיכרון הוצב במקום, במימון הבעלים הנוכחי של החלקה – "המרכז היהודי באושווינצ'ים".
החל מה-28 במאי ועד ה-29 ביוני 2004, במקום בו עמד בית הכנסת, נערך מחקר ארכיאולוגי בניהולו של ד"ר מלגורזטה גרופה מאוניברסיטת ניקולאוס קופרניקוס בטורן. באותה תקופה נמצאו למעלה מ-400 פריטים ששייכים לבית הכנסת לפני המלחמה. הם היו עשויים נחושת, כולל נר תמיד, פמוטי חנוכיה רבים ונברשות מהמחצית השנייה של המאה ה-19. . נמצאו שברים של אלמנטים משיש של ארון הקודש, שברי ספסלים, ספרים שרופים ואלמנטים עם כיתובים בעברית. במהלך עבודות החפירה, יצר הבמאי הישראלי יהלי גת סרט תיעודי בשם "אוצר באושוויץ".
במקום בו עמד בית הכנסת הגדול הוקם פארק הנצחה עם אנדרטה ושלט הסבר המתאר את גורלו של בית הכנסת בשואה
כתובת: Berka Joselewicza 5, 32-600 Oświęcim
בית הכנסת של חסידי בובוב 2
קהילת חסידי בובוב הייתה הקבוצה החסידית הגדולה ביותר באושווינצ'ים, היא גדלה מהמחצית השנייה של המאה התשע-עשרה, והגורם להתפתחותה התרחש בראשית המאה העשרים ואחרי מלחמת העולם הראשונה, בזמן כהונתו של הרב בנציון הלברשטם. בראשית המאה העשרים הקימו ארבעה חסידים של בובוב בית תפילה משלהם ברחוב ברקה יוסלביצה. הבניין היה נחלתם של משפחה אמידה תעשיינית ידועה - הברפלד.
אולם התפילה הראשי היה בקומה הראשונה, בקומת הקרקע היה בית תפילה של עמותת "מנחם אבלים". עמותה זו הייתה מעורבת בסיוע לאבלים, ובנוסף לתמיכה רוחנית, היא סיפקה עזרה כלכלית או אספקת מזון, וחבריה דאגו שמנין יתכנס בטקסי ההלוויה.
ליד משרדי הקהילה היו חיידר "יצחק פורת" וישיבת בובוב "אהבת חיים".
הבניין ברחוב יוסלביצה 4 שרד את מלחמת העולם השנייה. לאחר 1945 הוא נבנה מחדש לדירות, ובשנת 2005 הוא נהרס בגלל מצבו הירוד.
כתובת: Berka Joselewicza 4, 32-600 Oświęcim, פולין
בית כנסת של חברת לומדי משניות 2
בית הכנסת היחיד שנשאר קיים באושוויצ'ים נמצא ברחוב יאן סקארבקה 5. הוקם ביוזמת חבורת לומדי משניות. ( Chewra Lomdej Misznajot ) האגודה הוקמה בשנת 1893, אך במשך כעשרים שנה השתמשו חבריה בבית התפילה של חסידי כשאנוב.
רק בשנת 1912 ניתן היה לרכוש חלקת אדמה בכיכר יוזף שפיטל מיוזף וגיזלה גלאס. הבנייה החלה בשנת 1913 והבניין החדש הוזמן לפני ספטמבר 1918. זה היה בניין קטן בן שתי קומות על תוכנית מלבנית, החזית הייתה מעוטרת בצניעות, עם חלונות גדולים סגורים עם קשת. בפנים היו שני חדרים: אחד גדול לגברים ואחד קטן לנשים. האגודה השתמשה בבניין עד 1939.
בזמן מלחמת העולם השנייה 3 הסבו הגרמנים את בית הכנסת למחסן צבאי ותחמושת, ופנים בית הכנסת נהרס באותה תקופה. זמן קצר לאחר המלחמה שימש בית הכנסת לקבוצה קטנה של יהודים ששרדו את השואה, ולאחר עזיבתם עמד הבניין ריק. ובשנת 1977 הוא הפך לנחלת האוצר העירוני, ושימש למטרות שונות, בין היתר מחסן שטיחים.
בשנת 1997 נכנס בית הכנסת לרשימת האנדרטאות תחת מספר A-725/97. שנה לאחר מכן, על פי חוק השבת רכוש יהודי, הפך בית הכנסת לנחלת הקהילה היהודית הדתית בביילסקו-ביאלה. זמן קצר לאחר מכן הוא הועבר לקרן המרכז היהודי באושוויץ, הקרן שיפצה את הבניין ביסודיות עד יולי 2000. הפתיחה הטקסית של בית הכנסת התקיימה ב-12 בספטמבר 2000, ואז הוצגו ספרי התורה שהועברו לידי הקהילה היהודית.
נכון לעכשיו באולם התפילה ישנם שני לוחות מקוריים עם כתובות בעברית, הראשון מונח על הקיר המפריד בין אולם התפילה ועזרת הנשים. לוח זה נשאר משנת 1928, והוא האלמנט המקורי היחיד שנשאר מבית הכנסת. הלוח השני הוצב 10 שנים לאחר שנפתח בית הכנסת להנצחת שלושת הגבאים: יקיר זינגר, חיים גולדשטיין ואלתר נויברג. הטקסט בלוח נכתב בפולנית:
"בית תפילה זה הוקדש לזכרם של הגבאים - יקיר זינגר – ז"ל, חיים גולדשטיין – ז"ל, אלתר נויברג – ז"ל בשנת תרפ"ח (1928) לפ"ק".
הלוח השני מתוארך משנת 1907 ובמקור היה ממוקם במקום אחר. ככל הנראה הוא הוצב בבית הכנסת, בצד ימין של ארון הקודש לאחר מלחמת העולם השנייה, עליו הכיתוב הבא:
"דע לפני מי אתה עומד לפני מלך מלכי המלכים - הקדוש ברוך הוא, ה' לנגדי תמיד".
זוהי המתנה של האישה הינדי קווט – נ"י לכבודה ולזכר בעלה המנוח מורינו ורבנו שלמה זלמן פלקמן - זכרונו לברכה מהעיר קנטי בשנת תרס"ז (1907)לפ"ק .
בית הכנסת "חברת לומדי משניות" הוא כיום חלק ממתחם המרכז היהודי באושווינצ'ים ומנוהל על ידי קרן המרכזי היהודי אושוויץ -ניו יורק.
כתובת: Oświęcim pl. ks Jana Skarbka 5,
במרכז ובית הכנסת ניתן לבקר בימים:
-
א-ה בין השעות 8:30 עד 17:00
-
שישי בקיץ - בין 8:30 ל-17:00 שישי בחורף - בין 8:30 ל-14:00.
הפניה ביבליוגרפית בית כנסת לומדי משניות:
-
בית כנסת של עמותת Chewra Lomdei Misznajot
http://oszpicin.pl/synagoga-styszne-lomdei-misznajot/ Oszpicin.pl
בית הקהילה היהודית 3
בסביבתו הקרובה של בית הכנסת "חברת לומדי משניות" יש מבנה שבו שוכן המרכז היהודי מאז שנת 2000. לפני המלחמה התגוררו בו משפחות קורנרייך ודטנר.
בשנות השלושים היו בידי נתן דטנר המפתחות לבית הכנסת. כל בוקר הוא פתח אותו ודאג שהחדר יהיה מחומם. בנו, משה, חגג את בר המצווה שלו בבית הכנסת בשנת 1929, ואילו בנם של השכנים – חיים אלימלך הירש קורנריך - חגג בשנת 1937. צאצאי שתי המשפחות מתגוררים כיום בארצות הברית ובישראל.
כתובת: Oświęcim , pl. ks. Jana Skarbka
בית העלמין העתיק 3
בית הקברות היהודי הראשון באושווינצ'ים הוקם ככל הנראה בסביבות 1588. לרוע המזל, איננו יודעים את מיקומו המדויק. אפשר רק להניח שהוא נמצא בסמוך לבית הכנסת הגדול. מסמך משנת 1588 מעיד על מסירת השטח לבית הכנסת ובית הקברות בידי יאן פיוטרשובסקי ליהודי אושווינצ'ים. מבית העלמין היהודי הזה לא נותרו עקבות.
כתובת: Polna 11, Oświęcim
בית העלמין החדש 2
בית הקברות היהודי באושווינצ'ים הוקם ככל הנראה באמצע המאה ה-18 בצומת העיר העתיקה של ימינו (רחוב דוברובסקי דאז). כתובתו היום היא Wysokie Brzegi 1 , וויסוקי ברז'י 1.
במהלך מלחמת העולם השנייה, בשנת 1941, נסגר בית הקברות ואז נהרס על ידי הגרמנים. חלק מהשטח שימש להרחבת רחוב דברובסקי, בבית הקברות נחפרו תעלה ומיכל כיבוי אש ונבנו שני בונקרים מבטון, הרס נוסף נגרם במרוצת השנים שלאחר המלחמה, המצבות נהרסו ונגנבו לצרכי בנייה.
במהלך ביקור בבית הקברות בסוף שנות השמונים, של מוניקה קרבציק ויאן יג'ילסקי נמצאו כ-300 מצבות שהיו מונחות מתחת לחומה עם הכתובות למעלה, בית הקברות הוקף אז על ידי חומה עם שער.
בשנת 1986, ביוזמתו של אשר ג'יי שרף, שמשפחתו הייתה קשורה באושווינצ'ים, בוצעו עבודות שיקום שבמהלכן שיקמו את בית הקברות והקימו מצבות הפוכות, בחלק המרכזי של בית העלמין הוקמה אנדרטה שהוקדשה לזכרם של בעלי מפעל Oświęcim ו- Bielsko ממשפחת שרף. בבניית האנדרטה נעשה שימוש בשברים של מצבות שבורות.
בשנות התשעים הקימה קרן משפחת ניסנבאום תאורה באוהל של הרב מדז'יקוב יענקל שרף והביאה מים זורמים לבית העלמין. ב-18 באוקטובר 1994 הוא נכנס לרישום המונומנטים תחת המספר A-618/94.
בשנת 2003 ניקתה קבוצת סטודנטים מאוסטריה, צ'כיה, גרמניה ופולין את שטח בית העלמין.
נכון לעכשיו, בית הקברות מגודר בקיר לבנים עם שער סגור. לפני המלחמה היו הממדים של בית העלמין 90X80 מ', כיום – 70X 80 מ'. על שטח של 1.7 דונם, שרדו כ-1,000 מצבות, שרק חלקן נמצא במקומם המקורי.
בשנת 1997 הכין ד"ר יאצק פרוז'יק רשימה של מצבות שהשתמרו, אנדרטות עשויות גרניט ואבן חול שנותרו מהמאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים, עיטורים שנחרטו עליהם והשתמרו כתובות בעברית, פולנית וגרמנית. כמה מהמצבות שנפגעו ביותר נאספו והונחו על הבסיס המשותף המשמש כאנדרטה.
משמאל לשער נמצא אוהל מודרני, בו קבור שמעון קלוגר (נפטר ב-16 במאי 2000), התושב היהודי האחרון באושווינצ'ים. קצת יותר רחוק למעלה נמצאת המצבה השחורה, מוקפת מעקה, של פריידל, בתו של הרב רבי חיים הלברשטם, ואשתו של הרב אליעזר רוזנפלד.
בחלקו המרכזי של בית הקברות הוצבו שתי אנדרטאות, שהזכירו פירמידה מדרגתית, בבנייתם נעשה שימוש בשברים של מצבות הרוסות. בלפידריום שהוקם על ציר השער ניתן למצוא את המצבה העתיקה ביותר שזוהתה, לזכרו של אברהם אבא בן איסר זליג (נפטר ב-21 באוקטובר 1757). מאחורי הלפידריום נמצא האוהל, שנבנה בשנות השמונים על ידי אשר ג'יי שרף. שם ישנם לוחות זיכרון שהוקדשו לבני משפחת שרף, כולל הרב של אושווינצ'ים משה שרף(1787-1869) .
באופן רשמי בית הקברות נמצא בבעלות הקהילה הדתית היהודית בביילסקו-ביאלה. המעוניינים לבקר בבית הקברות צריכים לבקש מפתחות מהמרכז היהודי באושווינצ'ים שברחוב יאן סקארבקה 5.
כתובת: Jewish Cemetery, Wysokie Brzegi 1, Oświęcim
הפניה ביבליוגרפית לבית הכנסת הגדול:
-
פיליפ ל', יהודים באוסווינצ'ים 1918-1941 , אושוויצקים 2003.
-
שינדלר א'. יישוב יהודי באוסוויינצ'ים במאות ה-17-16 עד 1772 מתווה הבעייה. סטודיה יודאיקה, 2002-2003, מס' 2-1 (11-10)
-
Iwiętek M., בית הכנסת הגדול באושווינצ'ים, עלון מידע מס' 22, ינואר 2005.
-
בית הכנסת הגדול Oszpicin.pl
http://oszpicin.pl/wielka-synagoga-w-oswiecimiu
https://artsandculture.google.com/story/TgVRImdgJOFkKg
הפניה ביבליוגרפית בית כנסת חסידי בובוב:
-
ברגמן א' יגילסקי י'. . בתי כנסת ובתי תפילה בפולין. קטלוג, ורשה 1996, עמ' 99.
-
ספר אושפיצין. Oszwiencim - Oszwic , בעריכת ח'. וולנרמן, א' בורסטיין, מ"ס גרשוני, ירושלים 1977, עמ' 199. .
הפניה ביבליוגרפית:
-
פיליפ ל', יהודים באוסווינצ'ים 1941-1918, אושוויצקים 2003.
-
Michalewicz J., מחוזות רשומות יהודיים וקהילות דתיות יהודיות בגליציה, , קרקוב 1995.
-
אוסויינצ'ים, בתןך: האנציקלופדיה של החיים היהודיים לפני השואה ובמהלכה, עורכים ש' ספקטור, ג' וויגודר, ניו יורק 2001, עמ' 954–955.
-
סמסונובסקה ק', ערכים דתיים וקהילותיהם במחוז קרקוב (1939-1918), קרקוב 2005.
-
שינדלר א', היישוב היהודי באושוויץ בסיבוב השישה - XVII (עד 1772, מתווה הבעיה, סטודיה יודאיקה, 2002, 2 (10).
-
שינדלר א', מעמד משפטי של הקהילה הדתית בישראל באוסווינצ'ים בשנים 1927-1890, בתוך: , יהודים ויהדות במחקרים פולניים עכשוויים, כרך ג ', בעריכת ק' פילארצ'יק, קרקוב 2003.
קישורים
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%95%D7%A9%D7%95%D7%95%D7%99%D7%99%D7%A0%D7%A6'%D7%99%D7%9D
http://www.youtube.com/watch?v=M2yUCA1qqDk
הפניה ביבליוגרפית על בית העלמין ואתרי זיכרון:
-
Burchard P., מזכרות ומונומנטים של תרבות יהודית בפולין, ורשה 1990, עמ' 201.
-
בית קברות יהודי באוסוויצ'ים, Oszpicin.pl :
-
http://oszpicin.pl/cmentarz-zydowski-w-oswiecimiu
[גישה: 22.10.2016] -
Krajewska M., Jagielski J., הערות על מצב בתי הקברות היהודיים בפולין", עלון של המכון ההיסטורי היהודי", 1981, מס' 4 (120), עמ' 52-39.
-
אושוויינצ'ים. Malopolskie ,בתוך: פרויקט בית הקברות היהודי הבינלאומי, 23/06/2009
-
http://www.iajgsjewishcemeteryyproject.org/poland/oswiecim.htm
[גישה: 22.10.2016[
-
מורשת יהדות פולין
-
אתר שטייטל
-
אתר עירית אושווינצ'ים
