שם הקהילה:             נובי טארג (207)

שם בפולנית:             Nowy Targ (Neimarkt)
מקום/ כתובת:          

​תאריך:                    6/7/2022
אתרי תיעוד/שימור:   בתי כנסת, בית עלמין, קברי אחים,

                              אתרי זיכרון, גטו, גימנסיה
מתעדים:                 מאיר שילה     עידן אופוטובסקי
אנשי קשר:     
 

  

תיאור כללי. סיפור הקהילה

אוכלוסיה:

• בשנת 1941: כ-8,071

• יהודים בשנת 1941: כ-1,342

• יהודים לאחר השואה: מעטים

​

תולדות הקהילה: 1

קרוב לוודאי שנובי טארג הוקמה כיישוב במאה ה-13 על-ידי הנזירים הציסטרסים, ומעמד של עיר ניתן למקום בידי המלך קזימיר הגדול ב-1346.

מראשית המאה ה-15 היתה נובי טארג למרכז האחוזות המלכותיות, ומטעמו של המלך היה במקום נציגות שלטונית (סטרוסטה). במאה ה-16 השתתפה נובי טארג בסחר שבין פולין להונגריה; שיירות הסוחרים נצטוו אז להתעכב בעיר, לשלם מכס ולתת זכות-קדימה לסוחרי המקום בקניית מרכולתם.

מאחר שנובי טארג' שוכנת למרגלות רכס הרי הטטרה, מצאו הכנופיות ההרריות שבסביבתה כר נוח לפעולה (שוד, הברחה). במאות ה-16 וה-17 פרצו בסביבה מרידות של ההרריים נגד הסטרוסטה המלכותית ומשטרו.

במאה ה-18 היתה נובי טארג במצב של ירידה, והיו בה בסך הכול כ-150 בתי-עץ. מש"נתגלה" רכס הרי הטטרה על תושביו כנוף מיוחד בהדרו ומשגבר העניין בפולקלור של ההרריים במחצית השנייה של המאה ה-19, הלכה העיר והתפתחה כמרכז חשוב לייצור מזכרות מן הסביבה (מעץ, עור, מתכת וזכוכית), ומוצרים אלה שווקו בכל רחבי פולין. כמו-כן התפתחו בעת ההיא במקום תעשיות עץ, מוצרי-עור וחומרי-בניין.

​

עד סוף המאה ה-18 ישבו בנובי טארג משפחות יהודיות יחידות בלבד. בשנים 1712-1710 היה בה פונדק בבעלותו של יהודי, ב- 1765 התגוררו במקום 2 משפחות יהודיות (5 גברים ו-7 נשים מעל לגיל שנה).     למעשה, עד 1796 נאסר על יהודים לגור באזור הטטרים. באותה שנה ניתנה מטעם השלטונות האוסטריים רשות לגור בנובי טארג וסביבותיה ליהודים העוסקים בסחר דברי מונופולין, לחוכרי הפרופינציה (ייצור משקאות חריפים ושיווקם) ולמוכסים (מכס בשר וכדו').

​

אמנם אז התיישבו שם ובכפרים הסמוכים, בעשורים הראשונים לשלטון האוסטרי כתריסר משפחות יהודיות: סוחרי-מונופולין, מוכסים וחוכרים.  נהירה גדולה יותר של יהודים לנובי טארג החלה בשנות ה-60 של המאה ה-19, בעיקר לאחר ביטול המגבלות על מגורי-היהודים בגליציה על פי חוקי היסוד משנים 1868-1867. רוב המתיישבים באו מן האזורים נובי-סונץ', וייליצ'קה ומישלניצה.

עם הגל הגדול יותר של המתיישבים גדל בנובי טארג מספרם של הסוחרים היהודים (בעיקר העוסקים במסחר זעיר ורוכלות) וכן בעלי-המלאכה. פרנסתם של אלה היתה מצויה ,שכן התפתחה בעיר בעת ההיא תעשיית המזכרות וכן תעשיות-עץ וחומרי-בניין. לאזור החלו נוהרים תיירים ונופשים, אחדים מיהודי המקום התעשרו מעסקי הברחה, ונמצאו מקרב פשוטי העם שקשרו קשרים עסקיים (רכישת סחורות גנובות וכד') עם כנופיות השודדים ההרריים, שעדיין היו מצויות באזור.

​

ב-1897 נטל בעל האחוזות שבסביבה, הגרף זמויסקי, מידי יהודים רבים עסקי חכירות רבות, ובין השאר גם את עסקי הפרופינציה. בכפר הסמוך לנובי טארג חי היהודי חיים פרבר, שהיה בעל בית מבשלת-בירה, והוא התנגד למזימותיו של זמויסקי. פרבר הוחשד באי תשלום מס- אמת, ובשעה שאנשי הגרף שמרו על המפעל שלא להוציא ממנו בירה בלא תשלום מס, אירע שהמשרתת בביתו של חיים פרבר נפטרה במפתיע, וחיים פרבר הואשם ברצח המשרתת והושם במאסר. בנובי טארג ובסביבה הופצו שמועות על רצח שנעשה כביכול לצורכי הדת (עלילת-דם). תגבורת של חיילים שהוזעקה למקום והשליטה סדר; חיים פרבר אמנם הועמד לדין, אולם חבר השופטים זכהו מעלילת-שוא.

​

בעשורים האחרונים של המאה ה-19 גדל היישוב היהודי בנובי טארג, אולם אופיו נשאר כשל יישוב יהודי כפרי לכל דבר; הכתבות בעיתונות היהודית בת הזמן הרבו לתאר את "העזובה הרוחנית" ששררה בקרב יהודי נובי טארג, את "הליכתם באורחות הגויים" ואף באורחות "ההרריים הפראים". כמו כן תיארו הכתבות את מקרי חילול-השבת בפרהסיה והבערות ששרויים בה פשוטי העם ואפילו ה"תקיפים" והאמידים שבחברה. אף צויין, שההווי ביישוב היהודי בנובי טארג שונה ונבדל מן ההווי שביישובי היהודים ברחבי גליציה. ב-1910 למדו בבית-הספר הכללי המקומי בסך הכול 63 תלמידים, משם 10 בלבד היו יהודים.

תחילה היתה קהילת נובי טארג 2 מסונפת לקהילת נובי-סונץ', אך בשנות השישים של המאה ה-19 זכתה לעצמאות. רבה הראשון של הקהילה היה ר' יעקב יוקל ב"ר מרדכי זאב-וולף הירש בעל "ברכת יעקב". ר' יעקב כיהן עד 1862 כרבה של גורליצה, ובאותה שנה עבר לכהן בנובי טארג ובה ישב עד לפטירתו ב-1880 לערך.     ב-1885 החל לכהן כרב בנובי טארג ר' חיים דובער ב"ר שמואל-ראובן שטורק; הוא ישב על כס הרבנות 46 שנים (נפטר ב-1932).

​

באמצע המאה התשע עשרה המצב החל להשתנות. באותה תקופה, ד"ר אברהם בלומנפלד, הבעלים (משנת 1847) של מתחם תעשייתי וחקלאי שהתמקד בייצור בירה, חי ופעל בנובי טארג , רכושו היה: טחנת קמח, מנסרה, בית מגורים, בנייני שירות ומסחר ושדות עיבוד. בשנת 1871 מכר את הנכסים הרבים הללו לעירייה בסכום של 21,500 זלוטי ריין. בכדי לקנות, לוותה העירייה כסף מכמה בנקאים יהודים: ארון מנדל, סלומון גולדמן ויוסף הרץ. בשנת 1875 השכירו הרשויות חלק מן הנכסים ליוסף גולדמן. בשנת 1894 רכש יוסף הרץ את הטחנה. באותה תקופה היו המשפחות היהודיות העשירות ביותר בנובי טארג: הרץ, גולדפינגר, מנדל, זילברינג וריג'האופט.

​

מעמדם הכלכלי והמשפטי של היהודים השתפר בתקופת האוטונומיה של גליציה. באותה תקופה החלו לזרום לנובי טארג מתיישבים יהודים רבים, שתרמו להתפתחות הכלכלית של העיר. בסוף המאה ה -19 מספר היהודים הגיע ל- 1,000 איש, שהיוו כ- 18% מכלל האוכלוסייה. הם השתתפו באופן פעיל בחיי העיר, ומימנו, בין השאר את מכבי האש שהוקם על ידם באותה תקופה ויעקב גולדפינגר, ששימש כסגן ראש העיר במועצת העיר במשך חמש עשרה שנים.

​

בית הכנסת הראשי שכן ברחוב יאנה קזימייז'ה. זה היה בית כנסת גדול עם מקום ל- 800 מתפללים. הוא נבנה בסגנון מודרני, עם חלונות גבוהים וגלריה רחבה לנשים. בעיר היו גם כמה בתי תפילה נוספים. הקהילה החסידית התרכזה סביב הרב הרשל מייזלס. בעיר הייתה ישיבה חסידית מבובוב. רוב גדול מהקהילה היהודית בעיר התגורר ברחוב יאנה קזימייז'ה.  

ב-1898 נבחר על-פי התקנון הממשלתי החדש ועד הקהילה בנובי טארג.

חוג ציוני ראשון בנובי טארג התארגן ב-1898, וב- 1900 כבר פעל הארגון "בני ציון".

​

ב-1909 נמכרו במקום שקלים בסך 30 מארק. ב-1912 סונף הארגון אל ההסתדרות הציונית של גליציה המערבית.

בסוף 1918 פשטו באזור כנופיות של עריקי הצבא האוסטרי שניסו לפרוע ביהודים. התארגנה מיליציה יהודית שאנשיה היו משוחררי צבא וזו הדפה את הפורעים. על פי המפקד משנת 1921 פחת מספר היהודים תושבי נובי טארג; השלטונות שידלו כמה עשרות מיהודי נובי טארג להצהיר על השתייכותם ללאום הפולני.

​

בגמר המלחמה הוקמו ב-1919 "ועד עזרה" יהודי, ולידו קואופרטיב "קונסום". הללו נועדו להושיט עזרה לנזקקים בכסף, במזון ובביגוד, וכן לשיווק הסחורות הקצובות ובלימת תופעות הספסרות והפקעת המחירים, שנתלוו למחסור הכבד במזון ובחומרי-הסקה. הסחורות שהקציבו השלטונות ניתנו לחלוקה לקואופרטיב הפולני "קולקו הולניצ'ה" שהתעלם לחלוטין מצורכי היהודים. "ועד העזרה" וה"קונסום" נתמכו גם בכספי הג'וינט.

 

הסוחרים היהודים התארגנו ב-1920 לערך, באגודה משלהם. כעבור שנים מעטות מנתה אגודה זו כ-300 חברים, כלומר כמעט את כל הסוחרים, הרוכלים ובעלי-הדוכנים היהודים בנובי טארג. כמו-כן הוקם קואופרטיב "אגודה לאשראי" למתן הלוואות לסוחרים בריבית נמוכה. במשך שנות פעילותו עלה בידי הקואופרטיב להגיע אף לרווחים ניכרים, ואמנם ב-1937 הקציב מרווחיו 1,000 זלוטי לקופת גמ"ח.

אגודת בעלי-המלאכה היהודים "יד חרוצים" נוסדה בנובי טארג ב-1926, וכללה 80 חברים בעלי סדנאות מכל ענפי המלאכה. בעלי מלאכה שכירים, זבנים בבתי-מסחר, פועלים במפעלי תעשייה ופקידים התארגנו ב-1924 לקראת הבחירות לוועד של קופת החולים הכללית, והללו אף זכו ב-20% מכלל המנדטים.

ב-1926 נוסדה קופת "גמילות חסדים", אשר במשך 12 שנות קיומה (כולל שנת 1938) נתנה לכ-200 מחבריה   867 הלוואות בסך כולל של 138,800 זלוטי. ליד קופת גמ"ח נתקיימה ועדה לפרודוקטיביזציה. הון-היסוד של הקופה הגיע ב-1938 לכ-20,000 זלוטי, וגדל גם בשנת 1939.

בתחום הסעד והעזרה לנזקקים גילו פעילות ענפה אגודות וארגונים אלה: ארגון הנשים הציוניות ויצ"ו (ראשית פעולתו ב-1927) שטיפל בבית-תמחוי "אוחרונקה" לילדים, חילק מזון נוסף לכ-100 מתלמידי בית-הספר, ואירגן קייטנות וקייטנות-יום; סניף "צנטוס" שטיפל במיוחד בילדים העניים, חילק להם מזון נוסף ודברי-הלבשה; ו" האגודה לטיפול בילדים ובני הנוער היהודים" (הוקמה ב- 1938). ב-1928 הותירה הנדבנית סלומיאה שטרן למשפחת פישגרונג בצוואתה סכום של 2000 דולר לרכישת בניין למען ה"אוחרונקה" וה"תלמוד-תורה", גם בתרומותיהם של נדבנים נוספים נרכש הבניין שעלה בסך הכול 5,500 דולר. יצוין שבראש החברות וארגוני הסעד והעזרה עמדו אנשים מבין האינטליגנציה היהודית בנובי טארג (רופאים, עורכי-דין).

ב-1928 נתקיימו הבחירות לוועד הקהילה על-פי התקנון החדש. בבחירות אלו השתתפו 580 איש מתוך 671 בעלי זכות בחירה ובכללם הבוחרים מזקופנה ומצ'רני- דונייץ, שיישוביהם השתייכו באותם הימים לקהילת נובי טארג. מתוך 8 חברי הוועד נבחרו 3 ציונים, ואילו שני הנבחרים מזקופנה באו מאנשי מפלגת השלטון ה"סנציה".

תקציבי ועד הקהילה הלכו והצטמצמו משנה לשנה, ובהם השתקפה הירידה במצבם הכלכלי של יהודי נובי טארג בשנות השלושים;

​

לאחר פטירתו של ר' דוב-בר שטורק ב-1932 1 נתמנה לרבה של נובי טארג חתנו, רי אליהו וייס. בקיץ 1942 נרצח בידי הנאצים יחד עם עוד עשרות מיהודי המקום. בין הנרצחים היה גם ר' נפתלי ב"ר יהודה אונגר, שנתמנה ב-1939 לרבה של נובי טארג. בין שתי מלחמות-העולם כיהן בדומ"ץ בנובי טארג ר' נחום הורביץ, וכאדמו"ר ר' נפתלי ב"ר חיים אלכסנדר רוזנפלד שניהל את עדת חסידיו.

במועצת-העירייה שנבחרה ב-1922, קיבלו היהודים 6 מנדטים. בבחירות שלאחר-מכן (ב-1927, ב-1932 וב- 1939) לא הגיע אחוז המנדטים של היהודים ליותר מ- 12% מכלל המנדטים. חלוקת העיר לקוריות (אזורי- בחירות) הייתה שרירותית, ובאה להפלות לרעה את הבוחרים היהודים. חברי המועצה היהודים לא צורפו אפילו לוועדה אחת. כמו-כן הופלו היהודים לרעה בחלוקת התקציבים; ב- 1930 ניתנו מטעם העירייה לקופת גמ"ח 100 זלוטי לפנימיית-נוער, ו-250 זלוטי ל"אוחרונקה" ; וגם זה לאחר מאבק קשה של חברי-המועצה היהודים.

בגמר המלחמה, ב-1919, פתחו בפעילות ציונית במקום הארגונים הציוניים "העתיד", "העבודה" וכן ארגון הסטודנטים "הכוח". כעבור שנתיים נפתח בנובי טארג קן "השומר הצעיר". בשנות ה-20 הוקמו סניפים של "הציונים הכלליים", של "התאחדות", של "פועלי ציון", של "המזרחי", וב-1934- של ארגון ייהשחר", מארגוני הנוער הציוני, מלבד "השומר הצעיר" יש לציין את: "הנוער העברי" (הוקם ב-1929) שהיה ב-1932 לקן "עקיבא הרצליה" ; תנועת "תורה-ועבודה" (לאחר מכן "השומר הדתי"), ו"דרור פרייהייט" שקיים קיבוץ הכשרה במקום. מספרם הכללי של חברי ארגוני הנוער האלה הגיע ל-200. במועדוני הארגונים היו ספריות ונוהלו קורסים לעברית תולדות העם היהודי והציונות.

על פעולתם והשפעתם של הארגונים הציוניים בקרב היישוב היהודי בנובי טארג יעידו הנתונים הבאים: בבחירות לסיים (הפרלמנט) הפולני ב-1928 הצביעו כמעט כל בעלי זכות-הבחירה היהודים 406 במספר, בעד הרשימה הלאומית היהודית, ובבחירות של אותה שנה לסנט הצביעו 359 בעד הרשימה הלאומית, 33 בעד רשימת הסנציה (מפלגת השלטון הפולנית) ו-4 בעד רשימת "אגודת-ישראל".

לקראת הבחירות לקונגרס הציוני של 1936 נמכרו בנובי טארג  376 שקלים, וחלוקת קולותיהם של הבוחרים היתה: 118 ל" ציונים הכלליים", 63 ל"המזרחי" ו-125 ל"רשימת ארץ-ישראל העובדת". שאר הקולות נפסלו.

חרף המצב הכלכלי הקשה של היישוב היהודי בנובי טארג נאספו ב-1935 1,626 זלוטי למען הקרן הקיימת לישראל. בתקופות השפל לפעולה הציונית בפולין, בשנים 1939-1937 נמכרו בנובי טארג כל שנה כ-350 שקלים.

סניף "אגודת-ישראל" בנובי טארג הוקם רק ב-1934.

בתא הבלתי ליגלי של ארגון הנוער הקומוניסטי בנובי טארג היו רוב החברים בשנים 1935-1933 יהודים, ועיקר פעולתו בתחום ועד הקהילה.

מרכז חשוב לפעולה תרבותית-הסברתית בקרב יהודי נובי טארג היתה אגודה בשם "אולם הקריאה" (כעין בית-עם) שנפתח מחדש כבר ב-1919. בספרייה שליד האגודה הזאת היו כ- 150 מנויים קבועים, ובשנת 1930 בלבד הוצאו 1,230 זלוטי לרכישת ספרים חדשים. ב"אולם הקריאה" הושמעו בימים קבועים הרצאות, וחוג החובבים לדרמה הציג בנובי טארג ובערי הסביבה. בשיעורי-ערב ללימוד השפה העברית ולימודי- יהדות אחרים השתתפו עשרות מבוגרים ובני-נוער.

ב-1925 פתחה בפעולתה האגודה להפצת תרבות יידיש ע"ש מוריס רוזנפלד. בגמר המלחמה חזר ונפתח "התלמוד תורה".  ב-1927 פתח סניף "המזרחי" בנובי טארג בית-ספר עברי משלים -- "חדר עברי".

 

נראה שבית-ספר זה חדל מלהתקיים בשנות השלושים הראשונות. ב-1937 נפתח בית- ספר עברי משלים "יבנה", ובאותה שנה נרשמו לבית-ספר זה כ-70 תלמידים.

חוג הסטודנטים היהודים בנובי טארג הקים ב-1931 "אגודה למתן עזרה לתלמידים יהודים בבתי-ספר תיכוניים בנובי טארג".

​

בשנת 1929 מימן נורברט שטרן את הקמתו של מבנה בן שתי קומות שהוקם בבית הכנסת. הבניין שוכן את מועצת הקהילה היהודית, בית ספר לילדים ממשפחות עניות, חדר מגורים למבקרים ואולם לישיבות סמוכות.

​

בנובי טארג' פעלו גם שני מועדוני ספורט יהודים -- "הגיבור" ו"מכבי" ובהם סקציות שונות לספורט, בעיקר סקציות לספורט-החורף. ב-1932 נפתח מסלול-גלישה של "מכבי". ב-1936 התאחדו שני המועדונים ל"אגודה יהודית להתעמלות ולספורט בנובי טארג"', ליד האגודה היתה תזמורת של כלי-מיתר.

​

בתקופה שבין שתי מלחמות העולם שימשה נובי טארג וסביבתה כמרכז נופש ותיירות חשוב לתושבי פולין כולה ולבאי חוץ-לארץ.

בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם, ובעיקר בשנות ה-30 שלה, היו בנובי טארג גילויי אנטישמיות שמצאו את ביטויים תחילה בהחרמת הסקטור היהודי בעיר על-ידי השלטונות והארגונים הרשמיים, ובשנים האחרונות לפני פרוץ מלחמת- העולם השנייה בהפצת תעמולה אנטי-יהודית, החרמת המסחר והמלאכה היהודיים ואף במעשי אלימות נגד יהודים.

​

ב-1930 לא הזמינה הנהלת בית-הספר העממי שום נציג יהודי לחגיגה של הקדשת הדגל, אף כי רוב התרומות לדגל באו מידי ההורים היהודים. באותה שנה נהג כך גם "הוועד להגנה אנטי-אווירית", אף כי רוב החברים של הארגון ובעיקר רוב התורמים לקרן שלו, היו יהודים. ב-1931 חגג ארגון מכבי-האש בנובי טארג את יובל החמישים שלו. ארגון זה הוקם בנובי טארג על-ידי יהודי, יוסף הרץ. רוב התרומות לקיומו באו מידי יהודים, ואף-על-פי-כן לא הוזמן לחגיגה נציג אחד של יהודי נובי טארג.

​

בבית החולים הכללי אירעו באותה שנה כמה מקרים, שבעת הוצאת נפטר יהודי השמיעו עובדי בית- החולים קריאות לעג ובוז. ב-1936 הפיצו האנדקים המקומיים כרוזים אנטי-יהודיים, וכן צויירו כתובות וסיסמאות אנטישמיות על הגדרות והבתים. ב-1937 פנו כמה לא-יהודים מבעלי הדוכנים בשוק בדרישה למועצת העירייה להקים "גטו" ליהודים בעלי דוכנים. בהשתדלות הקהילה היהודית לא נענתה המועצה לדרישה זו. באותה שנה נתקיימה בנובי טארג אספה המונית לזכר ניצחון הפולנים על הבולשביקים ב-1920. באספה הופצו כרוזים אנטי-יהודיים, ובתום האספה התנפלו כמה עשרות מן הנאספים על היהודים בחוצות העיר והיכו בהם.

ב-1938 הלך וגבר החרם על המסחר היהודי, ליד החנויות הועמדו משמרות-החרם של האנדקים, והמשטרה לא הגיבה כלל.

​

עם תחילת המלחמה בספטמבר 1939 החלה בריחת היהודים מנובי טארג מזרחה. מקצתם הגיעו לאזור גליציה המזרחית ונשארו שם תחת שלטון הסובייטים, אך רובם חזרו לבתיהם שבנובי טארג. אלה שביקשו למצוא מקלט בגליציה המזרחית סבלו מקשיים בהשגת דיור ועבודה, ובקיץ 1940 הוגלו מרביתם לאזורים מרוחקים של ברית-המועצות.

כבר מן היום הראשון לכיבוש התנכלו הגרמנים ליהודים. גברים ונשים נחטפו לעבודות-כפייה; תנועתם של היהודים הוגבלה; נאסר עליהם לקנות בשוק בשעות המסחר. עובדי- כפייה יהודים הועסקו בעבודות הטענה בתחנת-הרכבת, בסלילת כבישים ובתיקונם, בכריית כבול, ואף בעבודות חקלאיות בסביבה.

​

זמן קצר לאחר שנכנסו הגרמנים 2 לעיר נלקחו 36 בני-ערובה יהודים (לפי גרסה אחרת 60 איש) ועקבותיהם נעלמו. עם הכיבוש דרשו הגרמנים מן היהודים לפתוח את חנויותיהם, אך עד מהרה נשדדו כל הסחורות והחנויות הועברו ל"נאמנים אריים".

בסוף 1939, או בתחילת 1940, הוקם בנובי טארג יודנרט, ובראשו הועמד גרינברגר, ועם חבריו נמנו לאופולד שטיינר ועמנואל זינגר. על היודנרט הוטל לקיים מפקד של האוכלוסייה היהודית, לספק מדי יום מכסות אנשים לעבודות-כפייה, לשלם קונטריבוציות ולמסור לגרמנים חפצי-ערך לפי דרישתם.

ב-1940 הוחל בחטיפות של יהודים למחנות-עבודה, וכך שולחו בין היתר, במאי של אותה שנה כ-100 צעירים לעבודה במחצבות בזקופנה.

בתחילת 1941 הורע מצבם הכלכלי של יהודי נ' ט'. הגזירות השונות רוששו את בני הקהילה. לעזרת הנזקקים בא היודנרט והסניף המקומי של י.ס.ס. ; נפתח מטבח ציבורי וחולקו מצרכי מזון ותרופות.

במאי 1941 1 הוקם הגטו שהקיף את הרחובות קרשינסקי, דורוטי, נבודנייה וחלק מרחוב וסמונסקי. לגטו הוכנסו עקורים יהודים מיישובי הסביבה. בתחילת 1942 היו בו כ-2,500 יהודים.

ביולי ובאוגוסט 1942 גבר זרם העקורים היהודים שהוכנסו לגטו בנובי טארג. הובאו לכאן יהודים מקרושצ'יינקו, מצ'ורשטין, מיטצ'בניצה, מצ'רני-דונייץ ומיישובים אחרים. ב-8.1942. 29 הודיעו הגרמנים, כי על כל יהודי נובי טארג להתרכז למחרת היום במגרש הספורט. במגרש נאספו בין 3,000 ל-4,000 איש. נערכה סלקציה; חולים וקשישים הופרדו ותוך זמן קצר הובלו לבית-העלמין ושם נרצחו; יש האומדים מספר קרבנות אלה ביותר מ-80. במגרש נמשכה עדיין הסלקציה. מנהלי מפעלים קראו רשימות של עובדיהם והללו הוצאו למקום מיוחד, כדי להבטיח את הישארותם הזמנית בנובי טארג. משפחות רבות הופרדו; הורים הושארו וילדים נלקחו.

​

בסיום הסלקציה נדרשו היהודים למסור את כל דברי-הערך שברשותם. בשעות אחר הצהרים הובלו כל המיועדים לגירוש לתחנת-הרכבת, ושולחו למחנה-המוות בלז'ץ. באותו יום ערכו הגרמנים סריקות וחיפושים בכל בתי הגטו, וכל מי שנתגלה נרצח במקום ; כך נרצחו כ-150 איש. אלה שעלה בידם להימלט בעת האקציה הוסגרו ברובם על-ידי האוכלוסייה המקומית (ההרריים) לגרמנים ואף הם הוצאו להורג בבית-העלמין היהודי.

אחרי הגירוש נשארו בנובי טארג יותר מ-100 איש "כשרים לעבודה". מקצתם נשלחו לעבודה במנסרות בצ'רני-דונייץ, והאחרים רוכזו במחנה עבודה שהוקם בנובי טארג עצמה. אסירי המחנה עבדו במנסרה של החברה הגרמנית "הובאג". התנאים במחנה היו קשים, וכמה מן הכלואים מתו ממחלת הטיפוס.

​

ב-1943 היו ניסיונות להימלט מן המחנה ולעבור את הגבול לסלובקיה, אולם אסירים אלו נתפסו והוצאו להורג. ניסיונות לברוח מן המחנה נמשכו גם לאחר מכן. קבוצה אחת של אנשי מחנה העבודה עסקה בסידור הרכוש היהודי שנותר במקום לאחר הגירוש. המחנה חוסל במאי 1944, והאסירים הועברו למחנה פלשוב. 

​

על פי מפקד האוכלוסין בשנת 1945 היו בנובי טארג 15 יהודים  ואילו בשנת 1946 נותרו רק חמישה. באותה עת נעשו ניסיונות להפעיל מחדש את החיים הדתיים והתרבותיים. דוד גרסגרון, שלפני המלחמה עסק בחקלאות ובסחר בסוסים, הכריז על עצמו כנשיא הקהילה, באורח פלא הוא שרד את הטבח ב- 30 באוגוסט 1942, הוא ועוד 3 ניצולים שחזרו לנובי טארג נרצחו זמן קצר לאחר השחרור בפוגרום שבצעו פולנים שהיו חלק מכנופית "אוגניה" הלאומנית של יוסף קוראס,  כתוצאה מכך הניצולים המעטים ששרדו החליטו להגר מפולין.

​

​

תיעוד אתר/שרידי הקהילה:

עדות הנריק גולדברג 3

חלק מהיהודים עזבו את נובי טארג לפני 1939, כמו מחוז טראונשטיין. במהלך ההתקפה הגרמנית על פולין בספטמבר 1939, יהודים רבים ברחו לשטחים שנכבשו על ידי ברית המועצות. חלקם חזרו אחר כך כמו אלוג'י זינגר, אך רבים נותרו בכיבוש הסובייטי. גורלם של אלה שנשארו ונמלטו היה לעתים קרובות טרגי, אופייני לתקופות ההן. יהודים רבים נרצחו במהלך הפוגרומים בקיץ ובסתיו 1941. אלה שהיו ברי המזל במהלך הפוגרומים קיפחו את חייהם במהלך חיסול הגטו.

​

יהודים שהצליחו להימלט לשטחים הסובייטים גורשו לעיתים עמוק לברית המועצות או הפכו לחיילי צבא הגנרל ולדיסלב אנדרס, או הצטרפו לחייליו של הגנרל זיגמונט ברלינג, כמו יצחק בראון.

 

סיפור גורלם לוקט בשברי זיכרונות של תלמיד בית ספר זה, הנריק גולדברג.

​

​

בית כנסת ברחוב שפלרסקה 2

בית כנסת הממוקם בנובי טארג ברחוב Szaflarska 19, הוקם כנראה בסוף המאה ה -19 וה - 20. זהו בניין לבנים, במקור היו לחזית הראשית שלושה חלונות ודלת חצי עגולה.

 

במהלך הכיבוש במלחמת העולם השנייה נהרס המבנה על ידי הגרמנים. לאחר 1945 שופץ ביסודיות והותאם לשמש כמסגריה, החלק החיצוני השתנה לחלוטין, מהצורה המקורית של העיצוב נשמרו רק חורי האוורור בעליית הגג , כיום המבנה נטוש.

​

בית כנסת שפלרסקה עמד ברחוב שפלרסקה 19 בשנתיים האחרונות נהרס המבנה המקומי לטובת מבנה מסחרי חדש שהולך ומוקם על שטחו.                                                                                                    

כתובת:  Szaflarska  19  Nowy Targ  

​

​

שטיבל חסידי ברחוב י. קז'ימייז'ה 2

בית הכנסת ברחוב יאנה קז'ימייז'ה 2 בנובי טארג הוקם ככל הנראה בראשית המאה ה -19 וה - 20. זהו בניין פינתי מלבני, קטן, בן קומה אחת. היה שייך לחסידים. הגרמנים הרסו את המבנה במהלך הכיבוש במלחמת העולם השנייה. נכון לעכשיו, יש בו מבשלת בירה/חנות לחלקי רכב.

​

השטיבל החסידי ברחוב יאנה קזמייזה 2 עומד ריק סגור ללא שימוש בעבר שימש לחנות למוצרי רכב.

​

כתובת: Jana Kazimierza 2 Nowy Targ

​

​

בית הכנסת הגדול ברחוב י. קז'ימייז'ה

בית הכנסת הגדול בנובי טארג שנמצא ברחוב הנוכחי יאנה קז'ימייז'ה 17, נבנה ככל הנראה בראשית המאה העשרים. זה היה בית הכנסת המרכזי של הקהילה היהודית בנובי טארג, שנמצא במרכז העיר ממזרח לכיכר השוק. בניין הלבנים בסגנון ניאו-בארוק , בבית הכנסת היה ארון קודש עשיר ותאורה חשמלית.

​

במהלך הכיבוש במלחמת העולם השנייה הרסו הגרמנים את בית הכנסת. לאחר המלחמה, הבניין ההרוס חזר לקהילה היהודית שחזרה לפעול מחדש, אך עד מהרה הוא הולאם על ידי השלטונות, ונפתח בו בית קולנוע "טטרי" שפעיל עד היום. בשנות השבעים, במהלך שיפוץ יסודי, שונה המראה המקורי של הבניין וטושטש לחלוטין.

​

בית הכנסת הגדול ברחוב יאנה קזמייזה 17 על הריסותיו עומד עד היום בית הקולנוע קינו טטרי.

 

כתובת: Kazimierza 17-20- Nowy Targ

​

​

בית העלמין  2 - ("בית החיים ניימארקט")

בית העלמין היהודי בעיר נובי טארג  ממוקם ברחוב יאנה פאולה  74 לשעבר שטרזלניקצה, נוסד  בסביבות 1875. גבולות בית הקברות נשמרים ,האזור מגודר לחלוטין.

​

בשטח של 0.58 דונם שרדו כ -50 מצבות מהמאה ה -20. המצבות היו עשויות משיש ואבן חול. על מצבות האבן השטוחות נשמרו עיטורים וכתובות אופייניים בעברית ובפולנית. בחלק המזרחי של בית העלמין נקבר הרב  של נובי טארג. במהלך הכיבוש הגרמני במלחמת העולם השנייה בית העלמין היה מקום להוצאות להורג המוניות של האוכלוסייה היהודית.

​

בית העלמין נהרס על ידי הגרמנים, אך הוא נהרס כמעט לחלוטין רק לאחר 1945, אז החליטו הרשויות המקומיות להשתמש במצבות בכדי להקשיח את הרחוב בסמוך לשוק לשעבר באזור הפארק הנוכחי. בשנת 1990 בוצעו עבודות ניקיון ביוזמת הקהילה היהודית בפודהייל. הגדר שופצה, שער הכניסה שופץ וחלק מהמצבות תוקנו, מצבת זיכרון הוקמה על קבר האחים.

​

באביב 2010, נמצא שבר של מצבה בסמוך לשדה התעופה של נובי טארג ככל הנראה מבית העלמין. הכתובת ביידיש מעוטרת בפוליכרום כתוב עליה: "כאן קבור מר ארנסט גייסלר" וחתימתו של הבונה שלמה לייזר וולקן מביילסקו.

​

בית העלמין נמצא תחת אחריות של הקהילה היהודית הדתית בקרקוב.

​

בית העלמין בנובי טארג שמור ומטופל ע"י העיריה מכיל עשרות מצבות ו 3 קברי אחים גדולים כולל מצבות גדולות עם רשימות הנרצחים מקהילות שונות שהוגלו לגטו נובי טארג ונרצחו בגטו או במחנה העבודה. בפינת בית הקברות ניצבת מצבת קברו של רבי יעקב יוקל הירש מי שהיה רבה הראשון של נובי טארג בשמה היהודי נייאמרק וגם קהילות מסביב במשך עשרות שנים.

​

כתובת: Jana Pawła II 74, 34-400 Nowy Targ

​

​

אתרי זכרון 3

בשנים 1939 - 1942 בבית העלמין היהודי, הגרמנים הוציאו להורג במספר הוצאות להורג כ - 1,500 יהודים מנובי טארג והסביבה. ההוצאה להורג הגדולה ביותר התרחשה במהלך חיסול הגטו בנובי טארג ב- 30 באוגוסט 1942.

​

כל היהודים הצטוו להתאסף באצטדיון הספורט בתחנת הרכבת. לאחר הסלקציה הם חולקו לשלוש קבוצות: חברי הנהלת הקהילה, האינטליגנציה היהודית, קשישים וחולים והובלו לבית העלמין היהודי בנובי טארג. כולם נאלצו להתפשט ובקבוצות התקרבו לבורות שנחפרו עבורם.. עורך הדין ברנרד שלכט היה האחרון שנרצח.

​

לאחר השחרור הוקמה על קברי ההמונים של הקורבנות אנדרטה עם לוח זיכרון.

​

כתובת: Jana Pawła II 74, 34-400 Nowy Targ

​

 

הגטו בנובי טארג 3

במהלך מלחמת העולם השנייה התגוררו בהתחלה יהודים בנובי טארג בבתיהם הפזורים ברחבי העיר. הקהילה היהודית הגדולה ביותר הייתה באזור רחובות ווקמונדצקה, לודמירסקה וקרשינסקיגו.

​

במאי 1942 הורו שלטונות הכיבוש הגרמניים על הקמת גטו בנובי טארג, שהוקם ברחוב קרסינסקיגו. פולנים שהתגוררו כאן קודם לכן פונו. יהודים משצ'אווניקה (343 איש), קרוצ'יינקו (282 איש), צ'רני דונייץ וראבקה, וכן משפחות בודדות מכפרים קטנים יותר בסביבה הובאו לגטו, בסך הכל הצטופפו בגטו כ -2,000 יהודים.

​

חיסול הגטו התרחש ב- 30 באוגוסט 1942. כל היהודים הצטוו להתאסף באצטדיון הספורט בתחנת הרכבת. לאחר סלקציה הם חולקו לשלוש קבוצות:

 

חברי מועצה בקהילה היהודית, האינטליגנציה, קשישים וחולים נלקחו לבית העלמין היהודי המקומי ונורו.

 

כמאה צעירים המסוגלים לעבוד קשה הובלו למחנה עבודה בכפייה שהוקם במנסרה מקומית.

 

כל השאר הועמסו בעגלות רכבת. הם נלקחו למחנה ההשמדה בבלז'ץ.

​

גבול הגטו של נובי טארג עבר ליד בית מס' 24 בפינת רחוב זיגמונט קראשצינסקייגו ורחוב ולדיסלב אורקנה הוא סימן את מקום מושבם של היהודים לפני גירושם להשמדה.

 

כתובת: Zygmunta Krasińskiego 24, 34-400 Nowy Targ

​

​

מחנה עבודה בנובי טארג 3

ב- 30 באוגוסט 1942 הגרמנים ביצעו את חיסול הגטו בנובי טארג. כתוצאה מהסלקציה שנערכה באותה תקופה, נבחרה קבוצה של כמאה צעירים שהיו מסוגלים לעבוד קשה מבין אלה שהיו עתידים למות, הם היו גברים ונשים.

​

הם התגוררו בצריפים בתחנת הרכבת. נוצר כאן מחנה עבודה בכפייה ליהודים. האסירים נאלצו לעבוד בעבודות עבודות יד במנסרה מקומית השייכת לחברת Aktiengesellschaft Hobag. שטח המחנה שימש את המנסרה. המחנה היה מוקף בגדר תיל, ומספר הממוצע של האסירים היה כמאה איש.

​

האסירים עבדו ללא הפסקה בשתי משמרות במשך 12 שעות. הוצאות להורג אד-הוק התרחשו במהלך העבודות, ומגפת טיפוס גבתה דמים.

​

המחנה חוסל ב- 25 במאי 1944. עבודות האסירים פסקו בפתאומיות, כולם נאספו במקום אחד ואז הועמסו על משאיות, ומשם נלקחו למחנה הריכוז בפלשוב.

​

מבנה התעשיה הגדול ברחוב קרמיצ'נה 6A שימש כמחנה עבודה בכפיה ליהודי נובי טארג.

 

כתובת: Ceramiczna 6A, 34-400 Nowy Targ

​

​

הגימנסיה בנובי טארג 2 - Seweryn Goszczyński in Nowy Targ

תלמידים יהודים ובוגרי הגימנסיה בנובי טארג:

הדו"ח ההיסטורי של יאצק וקסמונצקי - מורה להיסטוריה בתיכון א'  Seweryn Goszczyński ב - Nowy Targ:

​

לסוורין גוסצ'ינסקי ( Liceum Ogólnokształcące im ) בנובי טארג היו שמות שונים לאורך ההיסטוריה שלה: גימנסיה אימפריאלית-רויאל (CK), גימנסיה ממלכתית ולאחר המלחמה, בית הספר התיכון הכללי. היא נוסדה על פי צו של הקיסר פרנץ יוזף הראשון מ-5 ביולי 1904, והחלה לפעול ב-10 בספטמבר של אותה שנה. המאמצים להקים אותה נמשכו למעלה משלושים שנה. מלבד הציבור הקתולי, הצטרפו לעבודת ההקמה גם יהודים מנובי טארג. בשנת 1880 כללה ועדת חטיבת הביניים 11 פולנים וד"ר איזידור פרומרשלאגר ויעקוב גולדפינגר.

​

רשימת התרומות לקרן להקמת גימנסיה כוללת שמות יהודיים רבים, וילדי ונכדיהם של התורמים למדו לעתים קרובות בבית הספר מאוחר יותר. בין 21 התלמידים שנכנסו לבית הספר החדש היו: אדולף לוסטבאטר, זיגמונט מנדל, אמיל מנדלר, יאקוב מוקנברון, גוסטאו פקאנובר, סיימון פאפיר, יהודה רוסבך.

​

בשנים הבאות, המבנה הדתי של תלמידי חטיבת הביניים היה כדלקמן: 2

​

​

​

​

​

​

​

​

 

 

 

 

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אנשים שהצהירו על אמונתם היהודית הרשומה בספרי התלמידים היוו למעלה מ- 12% מהתלמידים.  כמו שאר התלמידים, הם הגיעו מפודהלה ומהאזורים הקרובים והרחוקים יותר של גליציה. כשניתחתי את החומרים, במקרים רבים הצלחתי לבסס את הקשר ברמת האחים, אבל גם בדורות מאוחרים יותר. בכמה מקרים קבעתי שהתלמידים היו ההורים וגם ילדיהם, כפי שהיה במקרה של משפחת גולדנר.

​

כמה יהודים עזבו את נובי טארג לפני 1939, כמו מויז'ש טראונשטיין. במהלך המתקפה הגרמנית על פולין בספטמבר 1939, נמלטו רבים מבני דת הפסיפס לשטחים שנכבשו על ידי ברית המועצות. חלקם חזרו מאוחר יותר כמו אלויזי זינגר, אבל רבים נשארו בשטחי הכיבוש הסובייטי. גורלם של אלה שנשארו ושל אלה שנמלטו היה לעתים קרובות טרגי, אופייני לאותם זמנים. יהודים רבים נרצחו במהלך הפוגרומים בקיץ ובסתיו 1941. מי שהתמזל מזלם בזמן הפוגרומים קיפחו את חייהם במהלך חיסול הגטו.

​

יהודים שהצליחו להימלט לשטחי ברית המועצות גורשו לרוב לעומק ברית המועצות או הפכו לחייליו של הגנרל ולדיסלב אנדרס, או הצטרפו לחייליו של הגנרל זיגמונט ברלינג, כמו אייזק בראון שמת בלנינו. ניתן להמחיש את גורלם על ידי קטעים מזיכרונותיו של תלמיד בית ספר זה, הנריק גולדברג:

​

"ביום שישי, בשעה 6 בבוקר (1 בספטמבר 1939), פרצה המולה ברחוב, רעש כלי רכב וקולות אימה,  הסתכלתי מהחלון המשקיף על רחוב קרופובקי וראיתי בהלה, כאוס ומהומה. התברר כי חיילים גרמנים חצו את הגבול. נפגשתי עם כמה עמיתים, ולאחר מכן רצנו לצריפים הצבאיים כדי לקבל נשק כדי להדוף את הפולשים. לרוע המזל, הצריפים היו ריקים, אז החלטנו לרוץ לכיוון נובי טארג. לא הלכנו לאורך הכביש, אלא במורדות ההרים, על פני יערות ושדות. כשהגענו לנובי טארג, הטנקים הגרמנים כבר הקדימו אותנו, עקפנו את העיר והמשכנו עמוק יותר לתוך פולין. היינו קבוצה קטנה של צעירים במצב גופני טוב. הגענו לטרנוב תוך כמה ימים. שם הלכנו למחנה הצבאי כדי לקבל אישור לפגוש איזה קצין גבוה.

​

עשרות או אולי מאות אלפי פליטים מכל רחבי פולין הסתובבו כעת ברחובות לבוב. הגעתי לבית שבו גר דוד אחי, על סף ביתו פגשתי שכן שסיפר לי שגם אחי השני ליפק גר כאן. בלבוב פגשתי חברים מהעיר שלי - נובי טארג: מורגנבסרס - שני אחים - הנייק ומונדק, מושק גראי, הנייק זינגר, הנייק גונסברג ועוד רבים אחרים. אחי הבכור, ליפק, שהותיר את אשתו  זי'סקה בהריון בנובי טארג - החליט לחזור הביתה לאשתו, עם זאת, הוא אסר עלינו לחזור.

​

שלטונות לבוב ביקשו מכל התושבים ללכת למשרד המתאים על מנת לקבל תעודת זהות המאשרת אזרחות סובייטית. החלו שמועות כי מי שאין לו אזרחות כזו יגורש לעבודה ברוסיה. כל הקבוצה שלנו החליטה לא לקבל אזרחות סובייטית. התחלנו להתכונן ליצוא אפשרי. שכרנו דירה יחד עם מוסק והנריק גונסברג. משפחת מורגנבס (הנריק ואדמונד) גרו לידנו. יום אחד אנחנו מקבלים גלויה מתחנת רכבת על ידי שליח. האחים מורגנבסר כבר בעגלה. הם נלקחו מהרחוב, ולכן הם מבקשים להביא להם את חפציהם האישיים. מוסיק והנייק הלכו לסדר את זה, אבל בדרך עצרו אותם סוכני NKVD וגם נכלאו בכרכרות. מאוחר יותר באותו לילה הם באו בשבילנו. וכך מצאנו את עצמנו על רכבת משא, בלי שום מושג מה קרה למוסק והנייק. עוד בלבוב, קניתי כמה מכשירים דנטליים והספקתי לעצמי ספרות מומחית.

​

התאספנו כולנו החניכים והוכרז שלאחר ההסכם בין שתי הממשלות, הפולניות והסובייטיות, שוחררו אזרחי פולין ועל חשבון הממשלה, כל אחד יכול ללכת לאן שהוא רוצה, אבל מומלץ ללכת ל- מדרום למדינה, כי כאן מתגבש הצבא הפולני".                                                                                                                                                                                                                                                                 

הזיכרונות של בוגר בית הספר, אדמונד קורנגוט: 2

במהלך מלחמת העולם השנייה, יהודים בנובי טארג התגוררו בתחילה בבתיהם הפזורים ברחבי העיר. האוכלוסייה היהודית הגדולה ביותר הייתה באזור הרחובות ווקסמונצקה, לוד'מיירסקה וקרסינסקיגו. במאי 1941 הורו שלטונות הכיבוש הגרמניים על הקמת גטו בנובי טארג בתוך Krasińskiego, św. Dorota, Jan Kazimierz, Gimnazjalna and Nadwodzie,  בסביבה הקרובה של בית הספר, הגטו היה פתוח, הפולנים שחיו כאן בעבר נעקרו. יהודים משצ'צ'וניצה (343 נפשות), קרושצ'ינקו (282 נפשות), צ'ארני דונאיץ' ורבקה יושבו בגטו מחדש, וכן משפחות בודדות מכפרים סמוכים. כ - 2500 איש נדחסו לתוך הגטו.

​

באפריל 1942 היו בנובי טארג 1945 יהודים, בהם כ-500 מישובים אחרים, ב-8 ביוני 1942 ירו הגסטפו ב-42 גברים בבית הקברות היהודי, בהם חיים גולדנר, וכ-100 איש (ביניהם סלומיה זולמן-זינגר) נשלחו למחנה ההשמדה בלז'ץ. לאחר אירוע זה ביצעו הגרמנים רציחות שיטתיות, כולל בתחילת אוגוסט ירו בבית הקברות בכ-400 איש. אירועים דומים התרחשו גם בערים אחרות (Gustaw Pacanower). באותה תקופה, יהודים מקרוצ'ינקו ושצ'צ'וניצה יושבו מחדש בנובי טארג. החיסול הסופי של האוכלוסייה היהודית התרחש ב-30 באוגוסט 1942. כל היהודים נצטוו להתאסף באצטדיון הספורט שליד תחנת הרכבת, הם חולקו לשלוש קבוצות:

1. חברי הנהלת הקהילה היהודית, נציגי האינטליגנציה, הזקנים והחולים נלקחו לבית הקברות היהודי המקומי ונורו;

2. כ- 100 צעירים, המסוגלים לעבוד קשה, הובלו למחנה עבודת כפייה, שהוקם במנסרה המקומית. כמה מהם הגיעו מאוחר יותר למחנות ריכוז, בכמה מקרים מצאתי שם את שמותיהם.

3. השאר הועלו על קרונות רכבת. הם גורשו למחנה המוות בבלז'ץ, ההובלה למקום ההשמדה נמשכה 1-3 ימים, ובין ההגעה למקום ועד הנחת הגופות בקברי אחים חלפו 2-3 שעות, בשל העובדה לעיל, זה תאריך הפטירה המצוין לעיל - 30 באוגוסט.

​

לא שרדו רשימות מדויקות של הנרצחים בבית הקברות היהודי בנובי טארג או של אלה שנלקחו למחנה ההשמדה בבלז'ץ. לפעמים הצלחתי לקבל מידע שאדם מסוים חי בגטו, סביר מאוד שהיא מת, אבל אין לי את המקורות המתאימים המאשרים את העובדה הזו, כי קרה שמשפחות שלמות נהרגו ולא היה מי שידווח על כך, קרה שבן משפחה שהצליח לשרוד את השואה דיבר על זה, בפעמים אחרות זה היה מישהו שהוא מכיר, אבל הוא לא ידע דבר על שאר בני המשפחה. מדי פעם הועילו מסמכים ממחנה ההשמדה. בעניין זה התייעצתי עם דר. Robert Kuwałek, מחבר הטקסטים על המחנה הזה, אשר ערך ביוגרפיות של הניצולים.

 

הדו"ח של יאצק וקסמונצקי

להלן אני מציג מידע בסיסי על אנשים ממוצא יהודי שהיו תלמידי הגימנסיה נובי טארג ומתו במהלך מלחמת העולם השנייה:

​

ינינה ולוצ'אן בלדינגר - נולדו בלודז': ג'נינה אירנה - 22 באוקטובר 1922, ולוצ'אן אדם - 3 במאי. 3 במאי 1925. הוריהם היו מיכל ומריה. ינינה בשנת הלימודים 1938/39 סיימה את כיתה ד' של הגימנסיה, ולוצ'אן היה תלמיד כיתה א"ב של הגימנסיה. שניהם מתו באביב 1943 במהלך חיסול גטו ורשה. אחיינו של מייקל באלדינגר היה הבמאי המפורסם בילי ויילדר.

​

ברוניסלבה בליצר - נולדה ב-25 באוגוסט 1922 במשאנה דולנה. בשנת הלימודים 1938/39 סיימה את לימודיה התיכוניים כתלמידה בכיתה י"ב. ב-19 באוגוסט 1942 היא נרצחה על ידי הגרמנים במהלך חיסול הגטו במשאנה דולנה.

​

אברהם בק - נולד ב-7 בדצמבר 1892 בנובי טארג כבן של מנדל ועמליה. בשנות הלימודים תרפ"ה/06 - תרפ"ט/תרס"ט היה תלמיד בכיתות א''ב, ג'א' ו-ד'ב . הוא מת בזקופנה.

​

איזאק בראון - נולד ב-3 באפריל 1913 בנובי טארג כבן של הרמן ולאה. את לימודיו בגימנסיה החל ב-1 בספטמבר 1925 מכיתה ב'. הוא קיבל את תעודת הפסקת בית הספר התיכון שלו ב-18 ביוני 1934. הוא נפטר בלנינו ב-12 באוקטובר 1943.

​

ליאון ברונר - נולד ב-15 במרץ 1913 באויזולי שבמחוז ז'יבייץ כבן של יעקב ורוזליה. את לימודיו החל כנראה בגימנסיה בשנת הלימודים 1923/24. בשנת 1931 קיבל את תעודת הסיום שלו בבית הספר התיכון. הוא נרצח במהלך חיסול גטו נובי טארג או ב-30 באוגוסט 1942 נלקח למחנה המוות בבלז'ץ.

​

ברנרד דרהליך - נולד ב-1 ביולי 1910 בנובי טארג, בנם של נתן והלנה. הוא כנראה הפך לתלמיד חטיבת ביניים בשנת הלימודים 1924/25. כשהיה בכיתה ח' עזב את בית הספר (ביום 01/01/1932). במהלך המלחמה היה אסיר במחנה הריכוז (KL) אבנזה מס' 121 564, נפטר ב-21 באפריל 1945.

​

גימפל-הירש דרהליך - נולד ב-13 בינואר 1900 בקרוסצ'ינקו, בנם של סלומון ורוזליה. את לימודיו התיכוניים החל בכיתה א' בשנת הלימודים 1910/11. בשנת 1918 קיבל את תעודת הפסקת בית הספר התיכון. הוא נעלם במהלך המלחמה.

​

איגנסי-איזאק איינהורן -  נולד ב-17 במאי 1908 בשצ'וניצה, בנם של יוזף יזרעאל ורגינה שרה. הוא היה תלמיד חטיבת ביניים בכיתות ב'-ג'ב בשנות בית הספר תרפ"א / 21-21 / 22 (כנראה גם בכיתה א' תרפ"ט/20 ואולי מאוחר יותר). אסיר KL אושוויץ מס' 27 146, שם נפטר ב-5 באפריל 1942.

​

הרטה פרבר -  נולדה ב-14 בספטמבר 1924 בשפלארי הייתה בתם של הרמן ועמליה. בשנות הלימודים 1937 / 38–38 / 39, היא למדה בכיתות IIb ו-IIIb של הגימנסיה, וככל הנראה היא גם הייתה שנה קודם לכן. ככל הנראה היא מתה במהלך חיסול גטו נובי טארג.

​

אירמה וברונו פישר -  ילידי נובי טארג. אירמה - 12 בספטמבר 1899, וברונו - 2 ביוני 1901. הם היו בני דוד ורחל. הם הפכו לתלמידי חטיבת ביניים בשנת הלימודים 1911/12. כפרטית קיבלה אירמה את תעודת בחינת הסיום שלה בבית הספר התיכון ב-1919, וברונו ב-10 ביוני 1921. אירמה נפטרה כנראה במהלך חיסול הגטו במשאנה דולנה. מקום ותאריך מותו של ברונו אינם ידועים, אם כי ייתכן שזה היה נובי טארג.

​

שרלוטה פישגרונד -  נולדה ב-15 באפריל 1923 בנובי טארג, בתם של הנריק ואווה. בשנת הלימודים 1938/39 סיימה את לימודיה בכיתה ד ב' בגימנסיה. היא מתה במחנה ההשמדה בבז'ץ או בזמן חיסול הגטו בנובי טארג.

​

וילהלם גלסנר -  נולד ב-25 באפריל 1924 בנובי טארג, בנם של סולומון ופרל. בשנת הלימודים 1938/39 סיים את כיתת IIb של הגימנסיה. גורלו הנוסף אינו ידוע.

​

אידה גולדברג -  נולדה ב-21 בפברואר 1924 בנובי טארג. היא הייתה בתם של דוד וסלה או שרה. את לימודיה בגימנסיה החלה כנראה בכיתה א' בשנת הלימודים תרצ"ה/1936. היא כנראה מתה במהלך חיסול הגטו ב-30 באוגוסט. 1942 או גורש למחנה המוות ב-Bełżec.

​

ברוך גולדברגר - נולד ב-3 בספטמבר 1902 בנובי טארג, היה בנם של וולף ופרנצישקה. בשנת הלימודים 1913/14 למד בכיתה א'. ב-8 ביוני 1942 הוא הועבר מגטו נובי טארג למחנה המוות בבלז'ץ.

​

הנריק גולדפינגר - נולד ב-13 בינואר 1914 בלובומייז', בנם של מוריץ וברטה. בשנת הלימודים 1926/27 היה תלמיד כיתה ג'א (כנראה גם כיתות א'-ב' קודם לכן). בהיותו בכיתה ו', הוא עזב את בית הספר ב-19 בספטמבר 1928. הוא מת ב-14 ביולי 1942 בנובי טארג.

​

משפחת גולדנר - ילידת נובי טארג. זכריה - ב-12 בנובמבר 1892, וחיים - ב-16 באפריל 1896, היו בני יעקב. זכריאש נכנס לגימנסיה בכיתה א''ב בשנת הלימודים תרס"ד/1905. הוא קיבל את תעודת הפסקת בית הספר התיכון בשנת הלימודים 1911/12. ב-27 באוגוסט 1942 הוא נרצח בעיירה סרני בוולין. בשנת הלימודים 1938/39 היה בנו הנריק תלמיד כיתת יא של הגימנסיה. הוא נעלם במהלך המלחמה. חיים החל את לימודיו התיכוניים בכיתת יא בשנת הלימודים תשע"ו. הוא עבר את בחינת הסיום של בית הספר התיכון בעל פה ב-8-10 ביוני 1914. ב-8 ביוני 1942 הוא נרצח על ידי הגרמנים בגטו נובי טארג.

​

ילדי אחיהם אברהם היו: שמואל-אליאש (נולד ב-2 בספטמבר 1921), בוגר הגימנסיה ב-1938, ורוזליה (נולדה ב-26 במרץ 1923), אשר בשנת הלימודים תרצ"ז (1937/38) הייתה תלמידה של כיתה א' של הגימנסיה . הם כנראה מתו במהלך חיסול גטו נובי טארג.

אדולף גרוס - נולד ב-13 באוגוסט 1914 בנובי טארג, בנם של מיילך ושרה. למד בגימנסיה בשנים 1928/29 - 15 באפריל 1933 בכיתות ד' עד ז' ב. הוא היה אסיר KL אושוויץ מס' 24 543, נפטר ב-26 במרץ 1942.

​

ברנרד גוטר - נולד ב-4 בספטמבר 1920 בנובי טארג. את לימודיו התיכוניים החל בשנת הלימודים 1930/31, את תעודת בחינת התיכון קיבל בשנת 1938. כנראה נלקח לגטו בפודגורזה בקרקוב ונרצח שם ביוני 1942.

​

אמה האמרשלאג-מנשה -  נולדה ב-8 בפברואר או ב-2 בנובמבר 1904 בנובי טארג, היא הייתה בתו של ברנרד. היא הייתה תלמידת הגימנסיה בשנת הלימודים תרע"ה/16. היא קיבלה את תעודת הפסקת בית הספר התיכון ב-12-14 ביוני 1923. היא מתה ב-28 במאי 1943 במחנה ההשמדה בסוביבור.

​

הנריק הנדלר - נולד ב-15 ביוני 1914 בנובי טארג, בנם של יאקוב ורוז'ה. היה תלמיד כיתות ב' - ד'א בשנות בית הספר תרפ"ה/26 - 27/28. הוא מת ב-1942 בנובי טארג או במחנה המוות בבלץ'.

​

וילהלם האובנשטוק - נולד ב-24 באוגוסט 1895 בסטניסלבוב, בנה של אנה. בשנת הלימודים 1911/12 למד בכיתה IVb של הגימנסיה. הוא נרצח ב-1943 בסטניסלבוב.

​

יואכים וברוך-הנריק הוטמן - נולדו בנובי טארג, יואכים - ב-14 ביולי 1894, וברוך-הנריק - ב-4 ביוני 1902, היו בניהם של פאוול ואליונורה. יואכים היה תלמיד כיתות א"ב - ו"ב בשנים 1908/09 - 1913/14, ואילו ברוך החל את לימודיו בשנת הלימודים 1913/14. הוא קיבל את תעודת הפסקת בית הספר התיכון שלו ב-22 ביוני 1922. יואכים נפצע ליד חלם ב-1 באוגוסט 1915 ומת יומיים לאחר מכן בקרסניסטאו. ברוך מת ככל הנראה במהלך חיסול גטו נובי טארג ב-1942.

​

ארווין קוגל - הוא נולד ב-21 בספטמבר 1912 בירדן, הוא היה בנם של אלויזי ואנה. את לימודיו התיכוניים החל בכיתה IIIb בשנת הלימודים 1926/27. הוא קיבל את תעודת הפסקת בית הספר התיכון שלו ב-2 ביוני 1932. הוא נפטר בשנת 1939 בירדן.

​

סבינה לקס-הבר - נולדה ב-6 בדצמבר 1900 בנובי טארג, הייתה בתם של גימפל וגיזלה. בשנים 1912/13 - 14/15 הייתה תלמידת כיתות א' - ב'. היא גורשה מבלגיה ל-KL אושוויץ בטרנספורט מס' XI מ-26 בספטמבר 1942 או מס' XV מ-24 באוקטובר 1942.

​

נינה לינדנברגר - נולדה ב-6 בספטמבר 1924 בנובי טארג, בתם של אליאש ואווה. בשנת הלימודים 1937/38 למדה בכיתה א' בגימנסיה. היא מתה ב-1942 בנובי טארג, זה יכול היה לקרות באוגוסט בזמן חיסול הגטו.

​

ארון לוסטיג - נולד ב-1 באפריל (08) 1902 בסלופניץ קרולבסקי, היה בנם של שמעון וסלומאה. בשנות בית הספר 1916 / 17-1919 / 20 למד בכיתות ג א-ו של הגימנסיה. הוא היה אסיר KL אושוויץ מס' 27210, נפטר ב-19 באפריל 1942.

​

יצחק לוסטיג - נולד ב-1 באוגוסט 1905 בסטארי סץ', בן אברהם. הוא הפך לתלמיד כיתה א' בשנת הלימודים 1916/17 ולפחות בשנה שלאחר מכן, אבל הוא עזב את בית הספר לפני 1920. ב-28 באוגוסט 1942 גורש בטרנספורט מס' 25 ממחנה המעצר בדרנסי לקל.אושוויץ. גורלו הנוסף אינו ידוע.

​

איזידור מנהיימר - נולד ב-3 באפריל 1920 בנובי טארג. את לימודיו התיכוניים החל בכיתה א' בשנת הלימודים 1930/31, את תעודת בחינת גמר בית הספר התיכון קיבל בשנת 1938. לדברי חברו, נפטר במהלך המלחמה.

​

Mojżesz Mastbaum -  נולד ב-30 בינואר 1898 בנובי טארג, בנו של יעקב. למד בגימנסיה בשנים 1909/10 - 10/11, בהיותו תלמיד בכיתות IIa ו-IIIa (ייתכן שגם בכיתה א' שנה קודם לכן). ב-1942 הוא נרצח בק.ל. טרבלינקה או בלבוב.

​

אנה מנדלר - נולדה ב-25 במאי 1906 בלבוב, בתם של הירש ורג'ינה. היא למדה בכיתה IVb של הגימנסיה בשנת הלימודים 1920/21. ככל הנראה, היא נרצחה ב-Bełżec.

​

יוזף מנדלר - נולד ב-26 במרץ 1910 בקרקוב, בנם של מקסימיליאן ומריה. הוא היה תלמיד חטיבת ביניים בכיתה IIb בשנת הלימודים 1921/22. הוא נפטר בכפר ראדז'יכוב, מצפון ללבוב.

​

מקסימיליאן מנדלר - נולד ב-17 באפריל 1910 בנובי טארג, היה בנם של יוזף ואסתרה. הוא הפך לתלמיד חטיבת ביניים בשנת הלימודים 1920/21. את תעודת בחינת הסיום בבית הספר התיכון קיבל ב-20 ביוני 1928, היה אסיר KL אושוויץ מס' 43333. נפטר ב-31 ביולי 1942.

​

ברונו ויוזף מורגנבסר - נולדו בנובי טארג: יוזף - 15 באפריל 1916, וברונו - 24 באוקטובר 1917, כבנים של לאופולד וסלמה. הם החלו את לימודיהם בבית הספר התיכוני: יוזף בשנת הלימודים 1927/28, וברונו בשנת 1928/29 (במשך שלוש שנים למדו יחד כיתה אחת). יוזף עזב את בית הספר ב-31 בינואר 1932, וברונו קיבל את תעודת בחינת הסיום שלו ביוני 1936. יוזף נפטר בנובי טארג. ברונו הפך לאסיר מס' 86 890 של KL Ebensee, מת ב-1 במרץ 1945.

​

שמעון נטוביץ' - נולד ב-1 באפריל 1911 בנובי טארג, בן דוד ואסתרה. למד בכיתות IIa-IVa בגימנסיה בשנות הלימודים 1924/25 - 1926/27. כסמל בצוער המילואים, ב-29 בספטמבר 1939, נפטר מפציעות שנגרמו לו בבית חולים בלובלין.

​

Gustaw Pacanower - נולד ב-28 במאי 1893 בצ'ארני דונאיץ', כבן של הנריק ומריה. למד בכיתה א' בשנת הלימודים תרס"ד עד הגימנסיה. הוא נורה בדירה בצ'ארני דונאיץ' על ידי הגסטפו ביולי או באוגוסט 1942.

​

רוזליה פאפיר - נולדה ב-31 באוקטובר 1910 בנובי טארג, כבתם של יוזף והלנה. היא החלה את לימודיה בגימנסיה בכיתה א' בשנת הלימודים 1920/21. היא קיבלה את תעודת הפסקת בית הספר התיכון ב-26 ביוני 1928. היא הייתה אסירה של KL אושוויץ, שם נפטרה ב-4 במרץ 1943.

​

Feiwel Riegelhaupt - נולד ב-7 במאי 1904 בקרוסצ'ינקו, בנם של שמואל-וולף ואידה. הוא התחיל את לימודיו התיכוניים בכיתה IIa בשנת הלימודים 1915/16. הוא קיבל את תעודת הפסקת בית הספר התיכון שלו ב-21-22 ביוני 1922. הוא נפטר ב-1942 בבוריסלב.

​

זיגמונט ריגלהאופט -  נולד ב-31 במאי 1923 בזקופנה, בנם של מרקוס וגיטלה. בשנת הלימודים תרצ"ט סיים את שיעור ד' ב (כנראה היה תלמיד מכיתה א', בשנת הלימודים תרצ"ה). הוא היה אסיר של KL מאוטהאוזן, שם נפטר ב-18 באפריל 1945.

​

טאובה, דינה, לאה ריגר - נולדו בנובי טארג: טאובה - 11 בנובמבר 1919, דינה - 17 במרץ 1921, לאה - 22 במרץ 1922. הן היו בנותיהם של אברהם והלנה. טאובה ודינה נכנסו לגימנסיה בשנת הלימודים 1933/34. ב-1939 הם עברו שם את בחינת הגמילה מבית הספר העל-יסודי, וסיימו את בית הספר העל-יסודי למדעי הרוח. לאה סיימה את לימודיה בכיתה ד' בגימנסיה בשנת 1938 והמשיכה את לימודיה בבית הספר הגבוה למדעי החיים. הם מתו במחנה ההשמדה בבלז'ץ - כנראה היו בטרנספורט של יהודים מנובי טארג, שיצא למחנה זה ב-30 באוגוסט 1942.

​

עמנואל רוזנבלוט - נולד ב-5 באוגוסט 1912 בבודפשט, היה בנם של ברנרד וארנסטין. הוא היה תלמיד כיתה ב'ב' של הגימנסיה (אפשר גם שנה קודם) - כיתה ד'ב' בשנות בית הספר תרפ"ד/25 - תרפ"ו/27. הוא היה אסיר של KL אושוויץ מס' 43 834, שם נפטר ב-7 באוגוסט 1942.

​

חנוך רומר - נולד ב-9 בפברואר 1907 בנובי טארג, בן מנדל וחנה. את לימודיו בחטיבת הביניים החל בכיתת יא בשנת הלימודים 1919/20. הוא קיבל את תעודת הפסקת בית הספר התיכון שלו ב-2 ביוני 1927. הוא נרצח בלבוב ב-1943.

​

פינקוס שניצר - נולד ב-25 ביוני 1906 בנובי טארג, בנם של יעקב ומינדלה. הוא הפך לתלמיד חטיבת ביניים בכיתה א' בשנת הלימודים 1917/18 והיה לפחות עד כיתה Va 1922/23. הוא היה אסיר KL אושוויץ מס' 42519, נפטר ב-16 באוגוסט 1942.

​

יאדוויגה ויוזף שלאצ'ט -  נולדו בקרקוב: יאדוויגה - 23 בפברואר 1921, ויוזף - 14 במאי 1925, היו ילדיהם של יעקב ופלורה. יאדוויגה החלה את לימודיה התיכוניים כפרטיסטית מכיתה Ia בשנת הלימודים 1931/32. בשנת 1939 קיבלה תעודת בחינת גמר בבית הספר התיכון למדעי הרוח. יוזף הפך לתלמיד כיתה א' בשנת הלימודים 1937/38. הם מתו ב-1942, לפי גרסאות שונות, בנובי טארג או בקרקוב.

​

יוזף, ארתור, הנריק זינגר וסלומה זולמן-זינגר -נולדו: יוזף - 22 במאי 1906 בפורונין, וארטור - 16 במרץ 1916 והנריקן - 30 במאי 1919 בנובי טארג. הם היו בניהם של עמנואל-מנדל והלנה. כל האחים למדו בגימנסיה בשנים הבאות: יוזף מכיתה א' 1917/18 והיה תלמיד לפחות עד כיתה IVa בשנת 1921/22. ארתור מכיתה א' 1926/27 ועזב את שיעור IVb ב-5 באפריל 1930. הנריק מכיתה א' בשנת 1929/30 והיה תלמיד לפחות עד כיתה ו' בשנת הלימודים 1933/34, אך הוא לא סיים את לימודיו. אשתו של יוזף הייתה סלומה זולמן, שנולדה ב-12 בפברואר 1907, כבתם של יצחק וג'נטל-עמליה. את לימודיה החלה בגימנסיה מכיתה א' בשנת הלימודים תרע"ח/19. היא השיגה את בחינת הסיום שלה בבית הספר התיכון בשנת 1926. יוזף והנריק נרצחו בקיץ 1941 בוויניקי. ב-8 ביוני 1942 הועברה סלומה למחנה המוות בבלז'ץ. ארתור נרצח על ידי הז'נדרמים 23.

​

זיגמונט סטמבולקה - נולד ב-6 בדצמבר 1903 בקרקוב, בנם של עמנואל ורג'ינה. בשנת הלימודים 1914/15 היה תלמיד כיתה א' של הגימנסיה. הוא מת בלבוב.

​

סלומון, סז'ה וארון שטמלר - נולדו בנובי טארג: סלמון - 9 בינואר 1900, סז'ה - 1 בספטמבר 1904, ארון - 27 במרץ 1911. הם היו בני אברהם ושרה. סלומון החל את לימודיו בגימנסיה בכיתת יא בשנת הלימודים תרע"א. את תעודת הסיום מבית הספר התיכון קיבל בהצטיינות בשנת הלימודים 1917/18. סז'ה נרשם לחטיבת הביניים, התחיל בכיתה א' בשנת הלימודים 1915/16, וסיים לפחות שש כיתות. ארון למד בחטיבת הביניים מכיתה ב' בשנת הלימודים 1921/22; הוא קיבל את תעודת הפסקת בית הספר התיכון שלו ב-28 במאי 1929. כל המשפחה הייתה אמורה להירצח בנובי טארג. זה יכול היה להיות בזמן חיסול הגטו ביולי 1942, אם כי זה יכול היה להיות במקום אחר.

​

יוזף סטטר - נולד ב-6 במרץ 1899 בזקופנה, בנם של מרקוס ופניה. בשנות בית הספר 1909/10 - 1912/13 היה תלמיד הגימנסיה; מחלקה Ia -IVa. הוא מת במהלך המלחמה, כנראה ב-1942 באוקראינה.

​

ברטה שטיינלאוף - נולדה ב-16 בפברואר 1920 בנובי טארג, כבתם של זיגמונט-סלמון וסלה. את לימודיה החלה בבית הספר בכיתה א' ב' בשנת הלימודים תרצ"ד, ובשנת הלימודים תרצ"ט סיימה את בית הספר הגבוה למדעי החיים. במהלך חיסול גטו נובי טארג נלקחה ברטה למחנה המוות בבלז'ץ ומתה שם.

​

ברוך שטרנברג - נולד ב-11 בנובמבר 1893 בקרקוב, בנם של עמנואל ומינדלה. בשנת הלימודים תרס"ט היה תלמיד כיתה ד'א. הוא היה אסיר של KL אושוויץ מס' 29 880, שם כנראה מת.

​

אוסקר שטיגליץ - נולד ב-24 בדצמבר 1916 באורובקה. הוא היה תלמיד חטיבת ביניים בשנים 1927/28 - 1929/30. ב-29 במרץ 1942 הובא לקל' מיידנק. היה לו את המספר 300 במחנה ומת ב-2 בנובמבר 1942.

​

Cecilia, Renta and Halina Stiller - Cecilia נולדה ב-27 באפריל 1905 באוסטרוסקו, בתם של עמנואל וגולדה. את לימודיה החלה בגימנסיה בשנת הלימודים תרע"ה/16. היא מתה בבולכובו ליד סטניסלבוב. בנותיהם של אחיה יעקב ורוזליה היו רנטה והלינה, שנולדו ב-20 באוקטובר 1924 בנובי טארג. רנטה בשנת הלימודים תרצ"ח סיימה את כיתה ד'א בגימנסיה, והלינה סיימה את כיתה ג'ב בשנת הלימודים תרצ"ט - כנראה למדו בגימנסיה מכיתות א'. בזמן המלחמה הם שהו עם אמם בבז'ני/טרנופול. הם כנראה נרצחו בבולכיב - אולי עם דודתם ססיליה.

​

אדולף, ליאון ורחלה סטוטר - נולדו בנובי טארג: אדולף - 23 באפריל 1915, ליאון - 8 בספטמבר 1920, רחלה - 6 באפריל 1922. הוריהם היו איזידור והלנה חיה. אדולף נרשם לחטיבת הביניים בחטיבת הביניים, החל בכיתה א' בשנת הלימודים 1925/26. הוא קיבל את תעודת הפסקת בית הספר התיכון שלו ב-21 ביוני 1933. את לימודיו התיכוניים החל ליאון בכיתה א' בשנת הלימודים 1930/31. את תעודת הסיום בבית הספר התיכון קיבל בשנת הלימודים 1937/38. בשנות הלימודים 1934/35 - 1937/38 סיימה רחלה את לימודיה בגימנסיה, ובשנת הלימודים 1938/39 למדה במחזור א' של התיכון למדעי הטבע. אדולף וליאון מתו בלבוב. רחלה מתה כנראה ב-1942 בנובי טארג או במחנה המוות בבלז'ץ.

​

Gustaw Süsmann - נולד ב-7 או 24 בספטמבר 1900 בצ'בובקה, הוא היה בנם של ליאון ופניה. היה תלמיד גימנסיה בשנים 1911 - 1913/14 (יב - IIIb) ו-1916/17 - 1919/20 (כיתות IVb - ו'). הוא נרצח במחנה ההשמדה טרבלינקה ב-1942.

​

איזידור סירופ והלנה סירופ-שרייברסדורף - נולדו בנובי טארג, איזידור - 5 בספטמבר 1895, והלנה - 10 בפברואר 1906. הוריהם היו הסוחר יוזף וארנסטינה. איזידור החל את לימודיו בגימנסיה מכיתה א' בשנת הלימודים תרס"ה והמשיך בה (בהפסקות) עד לכיתה ז' בשנת הלימודים תרע"ג/14. הוא נרצח בלבוב. הלנה התחילה את לימודיה התיכוניים בכיתה א' בשנת הלימודים 1917/18 ולמדה לפחות בכיתה ה' בשנת הלימודים 1921/22, אך היא לא סיימה את בית הספר. היא נרצחה על ידי הגרמנים בחג יום הכיפורים בבז'ני שבמחוז טרנופול.

​

פפי טינדל - נולדה ב-29 בפברואר 1904 בקולומיה, בתו של סלומון. היא הייתה תלמידת הגימנסיה בכיתה IIIb בשנת הלימודים 1917/18 ועזבה את בית הספר לפני ספטמבר 1920. היא נרצחה ב-1943 בקולומיה.

​

Mojżesz Trauenstein - נולד ב-24 ביולי או ב-24 בדצמבר 1899 בווקסמונד, הוא היה בנם של מרקוס ופניה. היה תלמיד חטיבת ביניים בכיתות א' - ז' בשנות בית הספר תרצ"ט/י' - תרע"ה/ט"ו. הוא נרצח בשנת 1942 ברוז'ישצ'ה או בגטו ברוונה.

​

מויז'ש וסלומון טרפר - נולדו בנובי טארג: Mojżesz - ב-19 או 5 במרץ 1896, וסלומון - ב-9 בנובמבר 1897, הם היו בניהם של זכריה ודבורה. מויז'ש למד בגימנסיה בכיתות א' - ו' בשנות בית הספר 1906/07 - 1910/11. סולומון, בתורו, החל את לימודיו בכיתה א' בשנת הלימודים תשע"ז והיה תלמיד עד כיתה ח' ונמחק מרשימת התלמידים ביום 11.11.1914. מוזס אבד בחזית בין השנים 1916 ו-1917. סלומון נרצח בשנת 1943 בטורקה נאד סטרייג'ם. אחיהם היה ליאופולד טרפר.

​

יוזף וייס - נולד ב-24 בפברואר 1902 ב-Maków Podhalański כבן של מוריסי ומלכה. את לימודיו בגימנסיה החל בשנת הלימודים תרע"ה והיה תלמיד לפחות עד כיתה ו' בשנת הלימודים תרפ"א, אך לא סיים את לימודיו. הוא נרצח במחנה המוות בבלז'ץ.

​

Mojżesz and Herman Wildfeuer - נולדו במניוב, Mojżesz - ב-1 באפריל 1897, והרמן - ב-25 ביוני 1899. הם היו הבנים של יעקב ורוזליה. מוזס נכנס לגימנסיה בכיתה א''ב בשנת הלימודים תרס"ט. ב-12 באוקטובר 1915 הוא עבר את בחינת הסיום שלו בבית הספר התיכון. ככל הנראה הוא נרצח בטרבלינקה באוגוסט 1943.

​

הרמן זולמן -  נולד ב-6 או 15 ביולי 1915 בלופוסנה, בנם של מרקוס וסלומה. את לימודיו התיכוניים החל בכיתה IVb בשנת הלימודים 1929/30 ועזב אותה ב-15 בדצמבר 1931. הוא נלקח ל-KL Mauthausen וקיבל מספר 88 291. הוא נפטר ב-19 בפברואר 1945.

​

הרמן -  היה תלמיד כיתות א' - ג' ב בשנות בית הספר 1910/11 - 1912/13. ביולי 1942 הוא נורה במניוב על ידי קציני גסטפו מזקופנה.

​

לינה ומרקוס זולמן - נולדו בנובי טארג: מויז'ש - 4 בפברואר 1900, לינה - 6 במאי 1909. הם היו ילדיהם של יצחק ועמליה. מרקוס היה תלמיד חטיבת ביניים מכיתה א' בשנת הלימודים 1910/11, הוא קיבל את תעודת בחינת סיום בית הספר התיכון שלו ב-1919. לינה למדה בגימנסיה מכיתה א' בשנת הלימודים 1919/20, היא קיבלה את תעודת הפסקת בית הספר התיכון שלה ב-3 ביוני 1927. הם מתו ב-1942, כנראה במהלך חיסול גטו נובי טארג, אם כי חלק מהמקורות אינם מאשרים את שהותו של מרקוס בנובי טארג. אחותם הייתה סלומה.

​

בנוסף, ישנם תריסר תלמידים שככל הנראה מתו. עם זאת, בין אם זה בגלל מיעוט המקורות ואי דיוקם, או חוסר היכולת לאשר את הזהות, אני רואה בעובדה זו סבירה.

​

Aleksander Dröhlich - נולד ב-17 במאי 1920 בנובי טארג, בנם של יוזף ורוז'ה. את לימודיו התיכוניים החל בכיתה א' בשנת הלימודים 1931/32. הוא התגורר בנובי טארג בזמן המלחמה, גורלו לא ידוע.

​

מנדל גולדמן - נולד ב-26 בינואר 1904 בנובי טארג, בנם של יצחק ולוטי. את לימודיו התיכוניים החל בכיתה א' או ג' בשנת הלימודים 1917/18, ב-28 באוקטובר 1920, עזב את כיתה ד'א. גורל נוסף לא ידוע, יתכן שהוא מת במהלך הרס גטו נובי טארג.

​

זיגמונט, הילדה ופפי גריי - זיגמונט נולד ב-14 ביולי 1896 בנובי טארג, הוא היה בנם של שמעון וסלמה. את לימודיו התיכוניים החל בכיתה א' בשנת הלימודים תרס"ו ועזב את בית הספר בכיתה ז' ב-14 במאי 1914. בתו הילדה (נולדה ב-14 בפברואר 1925 בטרנוב) למדה בכיתה א' של הגימנסיה בשנת הלימודים 1938/39. הם כנראה מתו במהלך חיסול גטו נובי טארג. אחותו הייתה פפי - פסל, ילידת 2 ביוני 1899, שלמדה בגימנסיה מכיתה ב' בשנת הלימודים תרפ"ב/13. היא קיבלה תעודת סיום בית ספר תיכון ב-1919. ביד ושם יש דיווח שפפי מרקוביץ לבית גריי בת שרה התגוררה בקרקוב ומתה בעיר זו. כנראה אותו אדם.

​

אנה מנדלר - נולדה ב-25 במאי 1906 בלבוב, בתם של הירש ורג'ינה. היא למדה בכיתה IVb של הגימנסיה בשנת הלימודים 1920/21. יש מידע ביד ושם שאנדה מנדלר נרצחה בבלז'ץ. למרות שאין מידע אחר זמין, זו חייבת להיות אנה, שכן אותו אדם נותן מידע על מות אמה ואחותה.

​

תאופילה מנדלר - נולדה ב-24 בספטמבר 1909 בנובי טארג, הייתה בתם של מקסימיליאן וסלומיאה. את לימודיה החלה בחטיבת הביניים בכיתה א' בשנת הלימודים 1920/21. היא קיבלה את תעודת הפסקת בית הספר התיכון ב-21 ביוני 1928. אתה יכול למצוא מידע מגוון על גורלה. סביר להניח שב-6 בפברואר 1945 היא הועברה ל-KL Ravensbrück. גורל נוסף לא ידוע.

​

Rudolfina Mückenbrun-Gelb -  נולדה בנובי טארג ב-10 בספטמבר 1905, הייתה בתם של חיים ורחלה. בשנת הלימודים 1920/21 הייתה פרטית בכיתה ו' נפטרה ב-Rivne בוולהיניה ב-1942.

​

רות שינדל - נולדה ב-17 במאי 1923, הייתה בתם של פשה ואסטרה. היא כנראה התחילה את לימודיה בחטיבת הביניים בכיתה א' בשנת הלימודים 1935/36 וסיימה אותו בכיתה IVa ב-1939. גורל נוסף לא ידוע, היא כנראה מתה במהלך חיסול גטו נובי טארג.

​

אדולף וייסמן - נולד ב-15 באוקטובר 1920 בצ'ארני דונאיץ', בנם של גדל ואסתרה. בשנת הלימודים 1937/38 סיים את לימודיו בכיתה ד' בגימנסיה. גורל נוסף לא ידוע, הוא כנראה מת במהלך חיסול גטו נובי טארג.

​

כאשר באפריל 2009 התחלתי לחדש את רשימת הפרופסורים והתלמידים של בית הספר שמתו במהלך המלחמות, בקרב כ-90 אישים מפורסמים, רק אחד היה באמונת הפסיפס והוא מת במהלך מלחמת העולם הראשונה. בית הספר לא ידע על ההישגים או על גורלם של תלמידיו היהודים בזמן המלחמה. ב-9 בנובמבר 2012 הותקנו לוחות חדשים עם 215 שמות, בהם 72 יהודים. הסדר נקבע רק לפי סדר האלפביתי והאם האדם היה פרופסור, סטודנט או בוגר בית הספר. מאז, מצאתי או הצלחתי לאשר אנשים אחרים. במהלך האסיפות השנתיות של הנופלים קוראים את שמותיהם. הצלחתי ליצור קשר עם המשפחות.

​

ב-26 באפריל 2013 ביקרה בבית הספר ג'נט אפלפילד - גוסטווה זינגר, בתו של יוזף, שהנציחה את דודיה מתחת ללוחות. באולם הכינוסים של בית הספר היא פגשה צעירים ודיברה על גורלה הטרגי של משפחתה. בתורו, ב-09/09/2013 ביקרו בבית הספר אשתו וחבריו - פרופ. חנוך גוטפרוינד, לשעבר רקטור האוניברסיטה העברית בירושלים. עד 1939 התגורר ברחוב הסמוך ואביו אדולף סיים את לימודיו ב-1921.

 

כתובת: plac Krasińskiego 1, 34-400 Nowy Targ

​

הפניה ביבליוגרפית

• Brzoza Cz.,  יהודים מ Nowy Targ בין מלחמה, [ב:] ההיסטוריה של העיר Nowy Targ , בעריכת M. Adamczyk, Nowy Targ 1991.

• Chomet A., History of the Community Jewish in Nowy Targ, [w:]  ספר Nowy Targ ve ha Seviva,  ספר זיכרון של נובי טארג וסביבתה , אדום. מ 'וולצר-פאס, תל אביב 1979.

• תולדות העיר נובי טארג , בעריכת מ. אדמצ'יק, נובי טארג 1991.

• אנציקלופדיה של קהילות יהודיות. פולין , כרך א ' III, גליציה המערבית, שלזיה , אדום. A. Wein, A. Weiss, Jerusalem 1984, s. 256.

• ספר Nowy Targ ve ha Seviva, נערך על ידי מ 'וולצר-פאס, תל אביב 1979 און ליין http://www.jewishgen.org/yizkor/Nowy_targ/now005.html נגש 9 בספטמבר 2014

• השמדת יהודי נובי טארג: partyzanciAK.podhaleonline.pl
  http://www.partyzanciak.podhaleonline.pl/zydzi-terror-okupanta/56-zydzi/81-zagada-ydow-nowotarskich

 

 

​​​​​​