קונטרס ו
בס"ד
אתר זיכרון
ליבייץ
שם הקהילה: ליבייץ (230)
שם בפולנית: Libiaz
מקום/ כתובת:
תאריך: 10/7/2022
אתרי תיעוד/שימור: פונדק של היהודי, אתר זיכרון,
מחנה עבודה
מתעדים: מאיר שילה עידן אופוטובסקי
אנשי קשר:
תיאור כללי. סיפור הקהילה 1
המידע הראשון על יהודים בליבייץ מופיע רק במאה ה-18.על רקע הסכסוך של העיריות בכשאנוב ובאולקוש על קבורת יהודים מכשאנוב בבית העלמין באולקוש והשתתפותם בירידים באולקוש, הוזכר ניתוק הכפר ליבייץ יחד עם תשלום המיסים לקהילה בכשאנוב כמו כן מדברים שם על שילוב פונדק יוסק והמשך השתתפותם של יהודי ליבייץ בחיים הדתיים בקהילה בכשאנוב (הקיימת מאז 1745). יהודי ליבייץ היו כפופים לקהילה של כשאנוב משנת 1790. יש גם התייחסות לפונדק הראשון (1790), ואחר כך לשני, הידוע בכינויו "של היהודי". בעל הפונדק היה פיוטר גולאש.
במפקדים משנת 1790–1792 מוזכרים 9–11 היהודים הראשונים בליבייץ שעסקו בחכירה והתגוררו בכפר עם משפחותיהם.
בתחילה היו היהודים מיעוט בכפר עם אופי חקלאי. עם פיתוח תשתיות הלכה נוכחותם וגדלה. הם הגיעו בעיקר מצ'רשוב - בעלי מלאכה, סוחרים קטנים ורגילים. היו גם יהודים שקנו משקים ועסקו בחקלאות. בשנת 1910 התגוררו כאן 156 יהודים. הם היו אחוז זניח בכלל האוכלוסייה - בקושי 2%, וכמו כן נמנו על בני המעמד החברתי הנמוך. לפני מלחמת העולם הראשונה לא התיישבו יזמים ולא נציגי האינטליגנציה היהודית.
בשנת 1921 התגוררו 39 יהודים בליבייץ. בספר הכתובות של פולין למסחר, תעשיה, מלאכה וחקלאות משנת 1929 מופיעים שמות הסוחרים היהודים במקום: ס' שניצר, מ' ווקסברג, החייט א' תאלר, אופה - ל' גולדשטיין, סנדלר - ג' מונדשיין, קצבים: ג' שונרץ, מ' שונרץ, ג' וולף, וסחורות שונות נסחרו על ידי ל' הלטנר, א' קלוגר, ג' מונדשיין, ג' וולף ויעקובוביץ.
ליבייץ נכבשה במהלך הפלישה הגרמנית לפולין בספטמבר 1939, ובאביב 1940 גורשו כל היהודים מליבייץ לגטו בכשאנוב. לאחר חיסול הגטו שם ב- 18 בפברואר 1943, הועברו כל היהודים שנכלאו בו למחנה הריכוז אושוויץ-בירקנאו. יחד עם חורבן קהילת כשאנוב, חרבה גם הקהילה היהודית של ליבייץ.
בספטמבר 1943 הקימו הגרמנים מחנה עבודה ינינאגרוב (גוטה הופנונג) בליבייץ. המחנה היה סניף של מחנה הריכוז אושוויץ-בירקנאו, ורוב האסירים בו היו יהודים. המחנה חוסל בינואר 1945.
תיעוד אתר/שרידי הקהילה:
אתר זיכרון 2
באביב 1941 הורו הרשויות הגרמניות לעובדים רבים שעבדו לפני המלחמה במכרה הפחם " ינינאגרוב" בליבייץ, לעבור ולעבוד במכרה ווסטפליה. כתוצאה מכך נוצר מחסור בעובדים, וכדי לפתור בעיה זו, הוחלט להקים מחנה שבויים קטן ליד המכרה, בו עתידים היו להיות כלואים כ-200 שבויי מלחמה בריטים.
בשנת 1942 התעניין הקונצרן הכימי הגרמני IG Farbenindustrie AG במכרה" ינינאגרוב". מיקומו של המכרה המקומי אפשר הובלה מהירה וזולה של פחם למפעל הכימי החדש שהוקם באושווינצ'ים. באותה עת הפיק המכרה בליבייץ 400,000 טונות פחם בשנה. תוכנן להעבירו לאושווינצ'ים ברכבל מעל הקרקע. בעקבות התייעצויות רבות הגישה חברת איג פרבן בחודש דצמבר בקשה להעביר לשליטתה את המכרה ואת הפעילות בו. ב-1 בינואר 1943, הפך המהנדס גינטר פאלקנהאן להיות מנהל המכרה.
בינתיים הוקם בליבייץ מחנה שבויים, שכלל שני צריפי מגורים, מחסנים ומטבח. האסירים הובאו לליבייץ ב-20 בינואר 1943. עם הגעתם התברר כי הם היו בעיקר יהודים שבויי מלחמה בריטים. המחנה החדש שהוקם נקרא ינינאגרובKriegsgefangenen-Arbeitskommando E-562 Janinagrube , והיה כפוף למערכת המחנות של Stalag VIII B בזאבז'ה .Hindenburg, Kronprinzenstrasse 397.
שבויי מלחמה בריטים ספגו תאונות תכופות במכרה והתלוננו על מחלות רבות. רופא מחנה השבויים באמבינוביצה, שערך את הבדיקות, יעץ להנהלת המכרות כי אסירים צריכים להימנע מעבודה קשה ומתישה. ייתכן שזו הייתה פעולה מכוונת של אסירים, שניסו לדמות מחלות שונות ולהימנע מעבודה מתישה. היו גם מקרים של סירוב לבצע עבודות שהשומרים לא יכלו להתמודד איתם.
במצב זה, הודיע מנהל המכרה על הקשיים לממונים עליו. ב-16 ביולי 1943 ביקר באזור המכרה ומחנה השבויים בליבייץ מנהל מפעל IG אושוויץ, וולטר דוררפלד ומפקד מחנה הריכוז הנאצי באושוויץ רודולף הס. הוחלט כי שבויי המלחמה הבריטיים יוחזרו בהקדם האפשרי לפיקוד הרשויות הצבאיות, והצריפים שננטשו יאוכלסו על ידי אסירים שיובאו ממחנה הריכוז אושוויץ. ההערכה הייתה כי 300 אסירים יספיקו להחליף 150 בריטים. במקביל, תוכנן להרחיב את המחנה עד 900 אסירים עד סוף השנה.
ב-20 באוגוסט 1943 נלקחו שבויי מלחמה בריטים למחנה שבויי המלחמה באמבינוביצה.
בספטמבר 1943 הקימו הגרמנים את מחנה העבודה בכפייה בליבייץ:
Arbeitslager Janinagrube ( Gute Hoffnung )
גם מחנה זה היה סניף של מחנה הריכוז הנאצי אושוויץ-בירקנאו. 1
ב-4 בספטמבר 1943 בחר רופא מחנה אושוויץ 300 אסירים המתאימים לעבודה במכרה ליבייץ. ביניהם היו גרמנים, פולנים ויהודים (שהובאו ב-27 באוגוסט ברכבת ממחנה עבודה בוולשטיין). בין השיקולים בבחירה היה חשוב להבין שהאסירים יבינו פולנית או גרמנית כדי שיוכלו לקבל בקלות הוראות עבודה.
קבוצה נוספת של כ-200 אסירים יהודים הגיעו למחנה ליבייץ ב-28 בספטמבר בטרנספורט גדול. הם הגיעו מהגטאות בפרוז'ני, צ'חנוב, פלונסק, נובי דווור מזובייצקי, סלוניקי (יוון), טרזינשטט (צ'כיה) ומחנות מעבר במלינס (בלגיה), ווסטרבורק (הולנד). ב-16 בפברואר 1944 הגיע טרנספורט ממילאנו וורונה (איטליה) וכן מדרנסי (צרפת). בסוף אפריל ותחילת יוני 1944 הובאו שתי קבוצות עם 150 יהודי הונגריה. בדרך זו הגיע המחנה לסך של כ - 900 אסירים.
אקציות תכופות נערכו במחנה, אסירים שהיו חולים או שלא התאימו לעבודה נוספת נשלחו למחנה הריכוז אושוויץ-בירקנאו, שם הומתו בתאי הגזים. אסירים חדשים הובאו במקומם. ידוע לנו על לפחות שלושה שילוחים כאלה: בתחילת אוגוסט נשלחו 82 יהודים ממחנה העבודה בפיונקי, בתחילת ספטמבר נשלחו 97 יהודים מגטו לודז' ובסוף אוקטובר 71 יהודים שהגיעו מגטו טרזיינשטט בצ'כיה.
המחנה כלל שני צריפי אבן שבהם שכנו למעלה מ-400 אסירים, עם הזמן נוספו שלושה צריפים מעץ. האזור הוקף בגדר תיל חשמלית כפולה, מגדלי שמירה על כלונסאות הוצבו בפינות המחנה. על שער כניסה הוצב שלט ועליו הכתובת "ארביצלגר ינינגרובה", בצמוד לשער היה בית משמר .(Blockführerstube)
האסירים הועסקו בכריית פחם במכרה. הם עבדו בשלוש משמרות של 8 שעות, בכל יום ראשון היה להם יום חופש. קבוצה קטנה יותר של כ-200 אסירים עבדה על פני השטח, הם עבדו בצד הרכבת, בבתי מלאכה ובהובלת עץ המשמש לבניית תמוכות. תנאי העבודה היו קשים ביותר, ואלה הביאו לתמותה גבוהה של אסירים. כפי שהעיד האסיר לשעבר הרברט רוזנברג, לאחר שהגיע עם 130 יהודים מהולנד לעבודה בליבייץ, 65 מתו או לא היו מסוגלים לעבוד אחרי שבועיים. רופא המחנה העריך כי אסיר בריא מסוגל לעבוד במחנה במשך חודש. במחנה היה בית חולים, אך לאסירים החולים היו מנות המזון מאד מצומצמות ורבים מהם מתו.
ההערכה היא כי כ-3,000 אסירים עברו במחנה. התמותה הייתה סביב 30 איש בחודש. מספר האסירים הממוצע היה 800-500 איש, מכאן עולה כי במהלך האקציות נשלחו כאלפים וחמש מאות אסירים לתאי הגזים באושוויץ.
על המחנה שמרו כ-37 אנשי אס אס, בפיקודו של אס אס אונטרשרארפהרר פרנץ באומגרטנר. בפברואר 1944 הוחלף על ידי SS-Oberscharführer Hermann Kleeman, ואז בספטמבר 1944 על ידי SS-Unterscharführer Rudolf Kamienski.
המחנה חוסל ב-17 בינואר 1945. ערב פינוי המחנה צורפו 853 אסירים ששהו בו לקבוצה גדולה של אסירים שפונו מאושוויץ 3 – מונוביץ, ומשם המשיכו ב"מצעד המוות" לעבר גלייוויץ. חלקם הועברו ברכבת למחנות הריכוז מאוטהאוזן ובוכנוולד, אחרים הגיעו ברגל עד גרוס-רוזן בשלזיה התחתית.
כשישים אסירים נותרו במחנה ינינגרובה שהיו חלשים מכדי לצעוד, הם נשארו עד לשחרור המחנה ונלקחו תחת חסותם של תושבי ליבייץ.
במקום בו היה ממוקם המחנה ברחוב אובאזובה הוקמה אנדרטה
ינינאגרובה 2
מחנה משנה בליבייץ, ליד אושווינצ'ים, במכרה הפחם ינינאגרובה שהופעל על ידי חברת גרמניה Fürstengrube GmbH. . 400 האסירים הראשונים הובאו לשם מאושוויץ בספטמבר 1943 החליפו שבויי מלחמה בריטים, כולל יהודים ארצישראלים, שעבדו במקום עד לפינוים בגלל חבלה וסירוב לעבודה תכופות.
במהלך הפינוי בינואר 1945 הועברו חלק מהאסירים ברכבת מגלייוויץ למחנות מאוטהאוזן ובוכנוולד, בעוד אחרים נאלצו לצעוד יותר מ-200 ק"מ ברגל עד גרוס-רוזן שבשלזיה התחתית. האס-אס הותיר אחריו כ-60 אסירים במחנה המשנה, משום שלא היו מסוגלים לצעוד. לאחר השחרור הם נלקחו תחת חסותם של תושבי ליבייץ.
הגענו לקצה הכפר ליבייץ אל הדרך המוליכה אל היער. לא היתה גישה לרכב בגלל עבודות פיתוח. הגענו רגלית אל אתר הזיכרון – מצבה במעלה המדרגות לזכרם של נרצחי מחנה ינינגרובה בליבייץ.
כתובת: 32-590 Libiąż ליד בית: Obieżowa 28
הפניה ביבליוגרפית
-
Grzegorzek P., Szymaszkiewicz M., Chrzanów., בין פולין הקטנה לשלזיה, קרקוב 2004.
-
ספר הכתובות הפולני (יחד עם גדנסק) למסחר, תעשיה, מלאכה וחקלאות, ורשה 1929.
-
Leś-Runicka M., היסטוריה של Libiąż עד 1939 [באינטרנט] http://www.libiaz.pl/components/download/send.php?pos_id=125 [גישה: 20.12.2014].
-
Sadło-Ostafin A., חוק הקהילה הדתי, בתוך: Kronika Chrzanowska" 2007, 150.
-
אתר שטייטל
-
אתר מועצת העיירה ליבייץ
