שם הקהילה:              קלסנו (191 א') ראה וייליצ'קה

שם בפולנית:             Klasno
מקום/ כתובת:          

​תאריך:                     4/7/2022
אתרי תיעוד/שימור:    בתי כנסת, בית עלמין, קברי אחים
מתעדים:                  מאיר שילה     עידן אופוטובסקי
אנשי קשר:     
 

  

תיאור כללי. סיפור הקהילה

קלסנו כפר ואחוזה של בני האצולה בדרומה של וייליצ'קה. 1

ההיסטוריה של הקהילה היהודית בקלסנו קשורה קשר הדוק עם וייליצ'קה השכנה, שם מההתחלה הייתה תחרות קשה בסחר המלח הרווחי, שנמשכה בין יהודים לבורגני וייליצ'קה. סוחרים נוצרים דרשו כל העת מהמלך לגרש את היהודים מהעיר. בשנת 1525 אסר זיגמונט אוגוסט על יהודים להתיישב בוייליצ'קה. איסור זה חזר על עצמו בחוק של 1538 ובחוקה הפרלמנטרית של 1562–1563. חוסר היעילות של הפעולות שננקטו בא לידי ביטוי עם החלטתו של מלך לובלין בשנת 1566 להוציא מחדש מסמך המתייחס לחוקות קודמות, האוסר על "זרים ויהודים להישאר בוייליצ'קה ולקנות מלח". נכון שבעיר עצמה לא הייתה באותה תקופה קהילה יהודית, אך היהודים התיישבו ביישוב קלסנו, ושמרו על קשרים מסחריים הדוקים עם תושבי העיר מווייליצ'קה. בניגוד לתקנות הרשמיות, הם הפיקו רווחים מסחר המלח, ומילאו תפקיד מרכזי בכלכלה. בפועל, אפוא, איסורים רשמיים נותרו לרוב כשטר ללא כיסוי. מצב עניינים זה נבע מעמדתם הדו-משמעית של רשויות המדינה והמדיניות האמביוולנטית של דיירי השכירות, שמצד אחד היו בעד הוראות המפלות יהודים, ומצד שני לא מנעו מהם לסכם עימם חוזי סחר נוחים למסחר במלח. לדוגמה, מתן זכות של גזבר המכרה יאן מיקולאג דנילוביץ'משנת 1631, המאפשר לסמואל זלוטניק מקרקוב לסחור בשקי מלח.

 

תחום תחרות נוסף בין העיר וייליצ'קה ליהודים היה סחר הוודקה. ההצעה  הייתה אינטרס משתלם ביותר, ולכן אין זה מפתיע שבמאות ה -17 וה-18 נעשו ניסיונות להדיר יהודים ממחוז שויינצ'יצ'ה ממנהג זה. היו גם סכסוכים רבים בין חוכרים יהודים וטברנות קתוליות. בשנת 1701, אפילו חברי מועצה מווייליצקה הואשמו בפני בית המשפט על ידי תושבי העיר בהבאת יהודים לעיר למרות האיסור. מצב זה השתנה רק במחצית השנייה של המאה ה-18, כאשר בשנת 1770 הם קיבלו את הסחר לאחר מאבק והתערבות פנימית של בעלי עניין. דוגמה לכך הייתה פעילותו של סלומון מנדל, שבשנת 1784 מיזג את מפעלו עם חברת הברון קונופקי, ומשנת 1787 היה נציב המלח של אגף מכירות המלח גליציאית  בוורשה. סוחרים יהודיים סיפקו מוצרים מעץ, אלמוג, חבלים, חציר ושיבולת שועל. במקביל נעלמו תקנות אנכרוניסטיות, כמו החובה לשלם לרקטור בית הספר לקהילה עבור מעבר ליד כנסיית וייליצקה.

​

מסוף המאה ה-18, ובעיקר בתחילת המאה ה-19, הפכה קלסנו לעיירה בזכות היהודים שיישבוה והיו לרוב בקרב תושבי המקום. ב-1921 ישבו במקום כ-400 יהודים - רוב מוחלט של תושביו. בשל איסור על מגורי היהודים בווייליצ'קה התיישבו הללו עד לשנות ה-70 של המאה ה-19 בקלסנו, ורק כשגברה הצפיפות במקום התחילו מקצתם מעתיקים את דירותיהם לווייליצ'קה.

​

כבר לקראת סוף המאה ה-18 היו בקלסנו יסודות של קהילה מאורגנת. השלטונות האוסטריים הטילו חובה על הקהילה לשלוח כמה משפחות יהודיות להתיישבות בכפר, ואמנם עד 1804 יצאו מקלסנו שתי משפחות שהתיישבו בכפר לדניצה שבמזרח גליציה. ב-1830 קבעו השלטונות את משכורתו של רב העיר בקלסנו ל-150פלורין לשנה - משכורת שנקבעה לרבנים של קהילות גדולות.

​

בית-הכנסת בקלסנו הוקם כנראה בתחילת המאה ה-19. המבנה  בעל עיצוב פנימי מקושט ומפואר, וגם דבר זה יש בו כדי להעיד על חשיבותה של הקהילה. מלבד עסקי המלח, שהתפרנסו עליהם כמה מיהודי קלסנו האמידים, עסקו רוב תושבי קלסנו במסחר, ומקצתם גם במלאכה. יהודי קלסנו היו היוזמים של הקמת מפעלי-תעשייה ובתי-מלאכה בעיר: בית-זיקוק לכוהל, בית-בורסקי שהתפתח במרוצת הזמן לבית-חרושת אשר בו עבדו כ-80 פועלים, מבשלת-בירה ועוד.

​

עד שלא התמזגה קהילת קלסנו עם קהילת וייליצ'קה ב-1895 חלשה הראשונה גם על הישובים היהודים בגדוב ובדובצ'יצה. הקהילה בקלסנו קיימה חדר תלמוד-תורה, שבו למדו ב-1869 100 תלמידים והורו שני מלמדים. הקהילה העסיקה שני שוחטים, לצד הרבנים ר' יחזקאל שרגא פייבל פרנקל-תאומים ור' שמואל שמילקה פרנקל-תאומים שכיהנו בקלסנו, ולאחר מכן ב-1899 בוייליצ'קה. שם כיהנו גם הדיינים ר' עקיבא ור' צבי ארצר, בעל "אמרי בינה" (נפטר ב-1890) ור' מנחם-מנדל שלום ולדמן (נפטר ב-1930). את מקומו של האחרון מילא חתנו ר' אורי מעט.

​

במועצה המקומית של קלסנו, שנתקיימה עד צירופה ב-1934 מבחינה אדמיניסטרטיבית אל וייליצ'קה, היו כמעט כל חבריה יהודים, וגם ראש המועצה היה יהודי. הוא הדין לגבי עובדי הדואר המקומי והשוטרים העירוניים.

​

ב-1918 היה ניסיון להעליל על יהודי קלסנו עלילת-דם. אישה נוצרייה נכנסה לאופה יהודי לקנות לחם ואת ילדה השאירה בחוץ. בצאתה מן האופה לא מצאה את הילד ומיד לחשו השכנים באוזניה שאחי האופה, השוחט המקומי, הוליך את הילד לשחיטה לצורכי פולחן. ההמון שנתקהל בסביבה עמד לפרוע ביהודים, אולם הילד נמצא והתברר שהמעלילים עצמם החביאוהו.

​

בשנת 1780 התקיים בקלסנו בית חולים יהודי לעניים, חיידר ומקווה. באותה תקופה סומנו רשמית גבולות בית הקברות שכבר הוקם באמצע המאה ה-16 בגבעה הסמוכה לכפר גרובובקי. בשנת 1789 היו רשומים  כ-300-200 תושבים בקהילת קלסנו, שהייתה כפופה באופן רשמי לקומונה בסייצ'ה עד 1869).התושבים התגוררו בבתי לבנים, והיו בבעלותם גם מזקקה, מבשלת בירה, מפעל מי סודה, מאפייה ובורסקאות. בשנת 1867 התגוררו בקלסנו 558 איש. המצב היה שבתוך עיר אחת, ווייליצ'קה (Wieliczka  ), היו שתי קהילות יהודיות עצמאיות.

​

בשנת 1878 נשרפה קלסנו. בשנה שלפני כן נשרפה העיר וייליצ'קה, ומאורעות אלה שינו באופן מהותי את יחסי הבעלות בעיר. השריפה גרמה להתרוששותם של תושבי העיר הנוצרים ולרכישה המונית של בתים ומגורים במרכז העיר בידי יהודי קלסנו. הם פיתחו את עסקיהם בתחומים שונים: סחר סיטוני וקמעוני, מלאכה, וענפי ענף  שונים. פעילי מודיעין  ופעילים פוליטיים הופיעו גם הם, הם עברו בשיטתיות מקלסנו לוייליצ'קה.

​

בסוף המאה ה-19 התגברו הקונפליקטים בין הקהילה המקומית ליהודים. מהומות אנטי-יהודיות התרחשו בעיר באותה תקופה, וזמן קצר לאחר המלחמה פגעו מבצעים לא ידועים בבית הכנסת בקלסנו. בתקופה הבין-מלחמתית הייתה הקהילה היהודית אורגניזם דינאמי, שהתבסס על יסודות פיננסיים איתנים. חבריה תפסו תפקידים מובילים בסחר סיטוני ותעשייתי.

​

בשנת 1924 שולבה קלסנו בווייליצ'קה.כתוצאה מכך הוקמה קומונה שמאגדת יהודים המתגוררים ביותר מ- 170 עיירות ותופסים תפקיד משמעותי בקרב קומונות בפולין הקטנה. בניין הקהילה הדתית היהודית נמצא במרכז העיר ברחוב שרף, והוא שימש גם בית תפילה וחיידר. בנוסף היו בתי כנסת בקלסנו, כמו גם ברחוב גורסקו ורחוב שפונרה, שם שכן גם גן ילדים. כמו כן היו בתי מדרש ברבים מבתי קלסנו, וביניהם ששימשו כבית תפילה, בתי ספר ומרכזים חברתיים.

​

מלחמת העולם השנייה הביאה להשמדה מוחלטת של הקהילה היהודית. עד 1942 נורו יהודי קלסנו באופן שיטתי בבית הקברות היהודי בווייליצ'קה. באמצע אוגוסט 1942 החלו הגרמנים את השלב האחרון בהשמדת יהודים מווייליצ'קה. ב-24 באוגוסט הוקם בית חולים לדרישת קצין הגסטאפו קונדה.  יומיים לאחר מכן נלקחו ונרצחו ביער נייפולומיצה113 חולים יחד עם אנשי צוות רפואי , במקום שנקרא גבעת העיזים. ב-27 באוגוסט 1942, בשעה 7 בבוקר, אספו הגרמנים כ-6,000 יהודים בשדות בוגוציצה. 5,000 מהם הועברו למחנה ההשמדה בלז'ץ , 500 איש למחנה עבודת הכפייה בסטלובה וולה, ו-200למחנה בפלשוב. האחרים נלקחו ליער נייפולומיצה ונורו. לאחר הפינוי, במשך זמן מה נמשכו לכידתם ורציחתם בירי של יהודים במסתור וביזת הרכוש היהודי. עם זאת, משפחות יהודיות רבות שרדו בזכות עזרתם של פולנים. בין השורדים : רישארד הוליצקי (אוסקר הס), קסיה סובל, ומשפחת שניאור. (השמות נמסרו על ידי וויטק קובלסקי ומיכה קניה).

​

​

בית הכנסת העתיק 1

ראה: בית הכנסת העתיק בווייליצקה.

כתובת : Wiejska 11

​

בית הכנסת החדש

בית התפילה בקלסנו ברחוב Wiejska 9 נבנה בראשית המאה ה-19 כבית תפילה לנשים, ובית ספר יהודי (חיידר) נבנה בצדו המזרחי של בית הכנסת. הבניין נבנה מלבנים אדומות. במהלך מלחמת העולם השנייה נהרס פנים המבנה על ידי הנאצים. במשך שנים רבות שימש כמחסן לחומרי בניין של Przedsiębiorstwo Gospodarki Mieszkaniowej. המבנה כעת נטוש ונמצא בסכנת קריסה.

כתובת: Seraf 11, 32-020 Wieliczka

​

בית העלמין 2

ראה: בית העלמין בווייליצקה.

כתובת: Wieliczka Jewish Cemetery

​

​

​

​​

​