שם הקהילה:             קנטי (224)

שם בפולנית:             Kety
מקום/ כתובת:          

​תאריך:                    10/7/2022
אתרי תיעוד/שימור:   בתי כנסת, חיידר, מקווה, בתי עלמין,

                              אתרי זיכרון, מוזיאון.
מתעדים:                 מאיר שילה     עידן אופוטובסקי
אנשי קשר:     
 

  

תיאור כללי. סיפור הקהילה

אוכלוסיה:

• בשנת 1941: כ-5,751

• יהודים בשנת 1941: כ-329

​

תולדות הקהילה: 1

כללי

עיר על נהר סולה, למרגלות ההרים בסקיד מאלי (בסקיד הקטן). בתחילת המאה ה-13 השתייכה קנטי למנזר של הבנדקטיניות בסטניונטקי. ב-1260 עברה העיר לרשות הנסיכים. מעמד של עיר ניתן לה לפני שנת 1277. בשל סמיכותה לנתיב-המלח, שהוליך מקרקוב לשלזיה ולמורביה, התפתחה העיר במאה ה- 14, ובאותה מאה הוקפה חומה בצורה.

 

במאה ה-15 עברה קנטי יחד עם הנסיכות אושוויינצ'ים לרשות מלכי פולין.

 

במאות ה-15 וה-16 היתה העיר מרכז לייצור בדים. לאחר ירידתה במאה ה-17 שוב נסתמנה התפתחותה במחצית השנייה של המאה ה-19; הוקמו בה אז יסודות לתעשיות: בדי-צמר, בתי-יציקה למתכות, מנסרה ועוד.

​

ליהודים בקנטי לא היה רב משלהם בשנים הראשונות לקיומה של התיישבות יהודית בעיר זו, את תפקידו של המנהיג הרוחני מילא סגן הרב של אושווינצ'ים: א' גוטוויץ  ויואכים קופר. בשנים שלאחר מכן משנת 1981 ועד 1899, שימש בתפקיד יו"ר בית הדין הרבני באושווינצ'ים, הרב אברהם שניאור. לאחר מכן מילאו תפקיד זה: נתן וילקון (סגן הרב מאושווינצ'ים), ד"ר נתן גלסר (הרב מביאלה) וליבר דובשיץ (הרב מסקוצוב .( החל משנת 1903 היה זה אושיאס פינקוס בומבך, שהוחלף לאחר ארבע שנים על ידי בנו, אליהו, שנישא  לרבקה ספרין, ילידת קנטי.

​

עד סמוך לשנת 1860 נשמר בעיר האיסור על יהודים להתיישב בה ישיבת קבע. ב-1871 ישבו בקנטי רק כ-66 יהודים (כ-15 משפחות), וב- 1874 לא היה אפילו נציג יהודי אחד במועצת העירייה. בשנים שלאחר-מכן גדל היישוב היהודי, הוקם בית-תפילה, הועסק שו"ב, ונזרעו הזרעים למוסדות הקהילה האחרים. ב-1907 נבחר לרב הקהילה ר' אליהו ב"ר יהושע פנחס בומבך, שכיהן בקודש עד לשנת 1921 שבה עבר לאושוויינצ'ים למלא את מקום אביו. את מקומו בקנטי מילא אחיו, ר' אברהם ב"ר יהושע פנחס בומבך (נספה בשואה).

​

ארגון "אנשי אמת" בראשותו של יעקב הופרט, היה פעיל מאוד בעיר. בסביבות 1893, בזכות מאמצי ארגון זה, הוקם ברחוב קזימיר הגדול בית כנסת מרכזי שהתחיל קודם לכן כבית תפילה בבניין קטן, שהיה קיים כבר בשנות ה-40 של המאה העשרים, ועליו נבנה בית הכנסת הגדול בסגנון מורי.

 

בשנת 1892 2 קנתה הקהילה היהודית בקנטי שטח של כ-0.2 דונם להקמת בית העלמין, אדמה זו ממוקמת בהרי קצקי, ברחוב בשם זהה. ברישומי המקרקעין העירוניים ישנו תיעוד על מתן הבעלות בשטח בשנת 1893 לעמותת "אנשי אמת" עבור בית העלמין. הוא היה מוקף חומה שנותרה בחלקה עד היום, בפינת בית העלמין הוקם בית טהרה.

 

אף כי באופן רשמי הקהילה היהודית בקנטי עמדה בכל הדרישות, כלומר היה בה בית כנסת, מקווה, בית עלמין וחדר, היא מעולם לא הפכה לקהילה דתית נפרדת והייתה שייכת לקהילה באושווינצ'ים עד סוף קיומה. אולי זה נובע מהגודל הקטן של הקהילה הזו. 

​

למרות היעדר הסדרים רשמיים ומשפטיים, היא נקראה "הקהילה" במקורות מסוימים, למשל, ניתן למצוא אזכורים ל"קהילה הישראלית בקנטי" במסמכים הנוגעים להקמת מקוה ובית מרחץ.

​

ברישומים של ממלכת גליציה ולודומריה עם הדוכסות הגדולה של קרקוב לשנת 1900 שפורסמו בלבוב מוזכרים בקנטי ו 18 כפרים השייכים למחוז של קנטי - 685 יהודים שחיו פזורים באזור זה. יש להניח שכמחצית ממספר זה הם תושבי קנטי, מכיוון שבשנת 1910, במפקד הנוגע רק לתושבי קנטי, רשומים 343 יהודים.

 

לאחר תקופה של התפתחות מהירה החל מספר היהודים המתגוררים בקנטי לרדת.  זה נבע מקשיי דיווח - מועצת העיר סירבה לעיתים קרובות לרשום אדם ממוצא ודת יהודית, ומגורים בעיר ללא הסכמתה גררו חיוב מיסים גבוהים יותר.

 

עמותת ביקור חולים הייתה פעילה בקנטי, ועסקה בפעילויות צדקה ופילנתרופיות. חבריה עזרו לחולים ולעניים, הם ניהלו בית תמחוי עבור העניים.  בית הכנסת נבנה ברחוב קרקובסקה 2. הבניין קיים עד היום. הוא לא בולט מבחינה ארכיטקטונית מבין הבניינים הסמוכים. על פי מסמכים שהשתמרו במוזיאון בקנטי, החל משנת 1911 היה הבניין נחלת עמותת "קובע עיתים לתורה" שניהלה אותו עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה.

 

עד שנת 1921, שימש ברבנות בקנטי הרב אליאש בן יהושע פינקוס בומבך.

 

מלחמת העולם הראשונה הסתיימה בשנת 1918 עם קריסת המלוכה האוסטרו-הונגרית. באותה עת נכללה קנטי במדינת פולין שנולדה מחדש ב-11 בנובמבר 1918, ורגע זה היה מכריע בהתפתחות ההתיישבות היהודית בעיר. בשנת 1921 כבר התגוררו בקנטי 329 יהודים.

​

בתקופה שבין מלחמות העולם הייתה בעיר אגודת סוחרים יהודית, הקשורה לאיגוד הסוחרים בוורשה.  בשנת 1939, נציג הסניף היה ג'יי בקצ'ק. ליהודי קנטי היו נציגים גם באגודת הסוחרים.

​

רוב אזרחי קנטי היהודים עסקו בסחר או במלאכה. מעטים היו בעלי עסק משלהם או פרילנסרים.  על פי ספר הכתובות הפולני  לענפי סחר, מלאכה וחקלאות משנת 1929, היה רופא יהודי אחד בקנטי - ג' פדרגרון, רופא שיניים אחד - עדיטה נוגר, ומשרד העיתונאות היה מנוהל על ידי פ' פיפרסברג  בין היזמים נמנים: יעקב סנסר - הבעלים של מפעל המלט "סולה, ד' קון, שבמפעלו ייצרו ארגזים, האפרט וולד, שניהלו בית חרושת לליקר,  פ' וולד, הבעלים של מה שמכונהmiodosytni , כלומר בית חרושת לתעשית חול.  פ' וולד ניהל גם מפעל לבקבוקי יין, א' גרונר היה בעל מפעל מים מוגזים, ולג'יי הברפלד היה מחסן בירה. 

​

שני יהודים הפעילו מסעדות בקנטי;  ר' הופרט וג'יי סייבות. א' רינגר היה הבעלים של המלון, שירותי מספרות ניתנו לתושבים ואורחים ע"י מ' לידר, ש' נוסבאום היה שען ועל חנות שעונים, ישראל צימט - הבעלים של חברת יצור נעליים, א' רוזנצוויג - יצרן עור, ואילו מ'  שמלז סוחר מוצרי עור, ד' מצנר ול' הורמינג היו קצבים ואליהו אבל סוחר עופות.  ישראל טייכלר, מנהל טחנת קמח עסק גם בענף המזון, ש' שמוידלר וג'יי בכנר - אופים ור' לנדאו – סיטונאי של פירוות.

​

הועסקו בתעשיות הבאות: ג' תאטר וד' קון - סוחרי עץ, א'  גרומר - מוכר נצרים,  א' רינגר - מוכר פחם .מ' פיפסברג מכר מכונות חקלאיות, ש' קלגסבלד וא' שלזינגר סחרו במוצרי ברזל, ג'יי נוסבאום מכר בגדים מחויטים. היו בקנטי גם יהודים רבים שעסקו במסחר זעיר ובמלאכה: ג' ברגר, ג' בוקסטר, ג' גרובנר, ש' גרובנר, א' מוריסי והירשברג.

​

רוב יהודי קנטי 1 עסקו במסחר זעיר ומיעוטם במלאכה. ב-1921 היו רק 16 בתי-מלאכה יהודיים, עבדו בהם 29 איש, מהם 10 שכירים. עד מלחמת-העולם הראשונה שרר ביישוב היהודי ההווי החסידי-מסורתי, אולם כבר אז נתגלו בו בקיעים. ב-1905 נתקיים במקום חוג ציוני, שנציגו השתתף בוועד המחוזי של החברות הציוניות בגליציה המערבית בקרקוב.

​

רוב ילדי ישראל למדו בתקופה ההיא בחדרים מסורתיים, אולם ב-1910 כבר היו בבית-הספר העממי הממלכתי 7 תלמידים יהודים. בגמר מלחמת-העולם הראשונה ב-1919, התארגנו הציונים ב"ועד הנוער היהודי", שממנו צמחו לאחר-מכן ארגון "הציונים הכלליים", סניף "המזרחי", "עזרה לחלוצים" ובשנות ה-30 ארגון הנוער "עקיבא".

 

בקנטי נמכרו מדי שנה בשנה שקלים במספר גדול לערך. בבחירות לקונגרס הציוני ב- 1935 הצביעו 39 שוקלים בעד רשימת "הציונים הכלליים" ו-59 בעד "רשימת ארץ-ישראל העובדת".

 

מרבית היהודים בקנטי היו בעד יהדות רפורמית, בעוד הם תומכים פוליטית בציונות. בבחירות לקהילה בשנים 1919–1925 קיבלו הציונים תמיכה של 100% בכל פעם, בעוד היהודים באושווינצ'ים, מקום מושבה של הקהילה, נטו יותר לאורתודוקסיה.

 

בתחום העזרה הסוציאלית פעל בתקופה ההיא הארגון "עזרת נשים", ואילו בתחום התרבות - ארגון "התחייה" (הוקם ב-1920), שהיו לו ספרייה ואולם-קריאה. ב-1925 נוסד ארגון לספורט והתעמלות "מכבי".  נראה שהיה זה סניף של "מכבי" בביילסקו.

​

דומה שבקרב הלא-יהודים בקנטי נשתמרה מסורת ההגבלות שחלו על היהודים, שכן עד 1939 לא נבחר למועצת העירייה אפילו נציג יהודי אחד. אי שקט הורגש בקרב יהודי קנטי כבר באוגוסט 1939. ריכוזי הצבא הפולני באזור וכן גיוסם לצבא גם של צעירים יהודים הגבירו את המתח בקרב יהודי המקום.

 

העיר קנטי נכבשה על ידי כוחות גרמנים ב-4 בספטמבר. כבר מתחילת הכיבוש החלו רדיפות רבות על האוכלוסייה היהודית. אנו יודעים מנתונים מ-4 בינואר 1940 שהיו באותה העת כ-200 יהודים.

 

בתחילת המלחמה בספטמבר ניסו כמה יהודים להימלט מזרחה, אך תוך ימים ספורים השתלט הצבא הגרמני על האזור, ורוב הנמלטים חזרו לקנטי. עם כניסת הגרמנים לקנטי החלו חיילי הוורמכט בחטיפות יהודים לעבודת -כפייה ובגזל רכושם. בסוף 1939 נצטוו יהודי קנטי לשאת על בגדיהם סרטים עם מגן דוד שהקלו על זיהוים, והדבר הביא לריבוי ההתנכלויות.

 

באפריל 1940 החלו מעצרים המוניים. כל היהודים הועברו מהעיר, שהופנו ברובם לגטו שהוקם  בנובי ויאס הסמוך. קבוצות קטנות יותר הופנו לגטאות באנדריכוב ובוודוביצה. הגטו בנובה ויאס הוקם בבתי פולנים שנעקרו משם. לאחר מספר חודשים הם הועברו למחנה הריכוז הנאצי הגרמני אושוויץ-בירקנאו.

 

בסוף 1940 וב-1941 שולחו קבוצות צעירים יהודים למחנות-העבודה שבסביבה. באביב 1942 נפוצו שמועות על גירושם הקרוב של יהודי קנטי. בני הקהילה השתדלו למצוא עבודה במפעלים חיוניים למשק הגרמני, ובדרך זו קיוו כי יעלה בידם לבטל, או לפחות לדחות, את גזירת הגירוש. אולם ביוני 1942 בא צו הגירוש ויהודי קנטי הובלו לגטו ודוביצה. ב-2 ביולי 1942רכה בודוביצה אקציה, ויהודי קנטי היו בין קורבנותיה. גם באקציות שבאו לאחר-מכן לא נפקד מקומם של יהודי קנטי, ורובם מצאו את מותם באושוויץ או שנספו במחנות-העבודה, לשם שולחו לאחר חיסול הגטו בודוביצה ב-10 באוגוסט 1943.

 

לאחר המלחמה 2 הפכה קנטי לחלק מהאזור בו פעל הוועד היהודי בביילסקו ביאלה. הוא הוקם ממש לאחר שנכבשה העיר על ידי הצבא האדום בין 8 ל-12 בפברואר 1945. פעילות הוועד התמקדה בעיקר בטיפול בפליטים היהודים שחזרו לאזור במתן מזון ולינה, הונפקו תלושי מזון, והוענקו חומרי הלבשה ותרופות.

 

כמה מיהודי קנטי שרדו את המלחמה.  אחד מהם היה בנון פייפרסברג, שאחרי חזרתו מהמחנה בבז'ז'ינקה, לאחר המלחמה פתח מרפאת שיניים בקנטי, אותה עזב בשנת 1957 כאחרון הקהילה היהודית שפעם היו בה כמה מאות אנשים. בתו פאני, הייתה הילדה היהודיה האחרונה שנולדה בעיר זו.

​

 

תיעוד אתר/שרידי הקהילה:

ה"חיידר"

היה "חיידר" אחד בקנטי, הוא היה ממוקם בפינת הרחובות Wszystkich Świętych ו- Kazimierza Wielkiego, ליד בית הכנסת והמקווה. בתקופה שבין המלחמות למדו ילדים יהודים גם בבתי ספר ציבוריים. בתמונה שצולמה בשנת הלימודים 1921-1920 והראתה קבוצת תלמידים מבית הספר יוניברסל, ניתן היה לזהות ילד בחליפת מלחים שעמד בשורה התחתונה. זה היה בנון פיפרסברג. בתמונה המקורית.  

​

החיידר בקנטי מצוי ברחוב סבייטיץ a5 מול הכניסה לרחוב קזימירזה, ומשמש היום כסלון לתסרוקות.

 

כתובת:  Wszystkich Świętych 5, 32-650 Kęty

​

 

בית הכנסת הישן

בית הכנסת הישן בקנטי (רחוב קז'ימייז'ה וילקייגו 1( הוקם בסביבות 1893 בזכות מאמציה של האגודה הדתית הפרוגרסיבית "אנשי אמת".   על פי התוכניות שהשתמרו, היה מבנה קטן ששימש מוקדם יותר בית תפילה. הוא היה קיים עד שנות הארבעים של המאה העשרים.

 

בית הכנסת תוכנן ככל הנראה על ידי האדריכל מביילסקו קרול קורן, מתכנן בתי הכנסת שנשמרו בוודוביצה ואושווינצ'ים.

 

בית הכנסת הוקם בסגנון מורי (מזרחי). זה היה מבנה מלבני. החזית עוטרה בשני מגדלים עם חלונות ייחודיים וחתוכים. הצריחים הושלמו עם כיפות מוריות. בחלק המרכזי של החזית היה גמלון משולש. הבניין כולו כוסה בגג גמלוני. בכניסה היו כמה מדרגות לבית הכנסת.

 

במהלך מלחמת העולם השנייה הרסו הנאצים את בית הכנסת ואז שרפו אותו בקיץ 1940. שרידי המבנה פונו.

 

בית הכנסת הישן של קנטי נהרס ועל חורבותיו נבנה מבנה גדול, על קיר המבנה ישנו לוח עם תמונות של בית הכנסת כשעמד בתפארתו ועם הסיפור ההיסטורי שלו.

 

כתובת: Kazimierza Wielkiego 1, Kęty

​

​

בית הכנסת החדש

בית הכנסת החדש בקנטי ברחוב קרקובסקה 4  נוסד ככל הנראה בסביבות 1900 והיה שייך לאגודת ביקור חולים. על פי מסמכים שהשתמרו במוזיאון בקנטי  משנת ,1911 היתה זה נחלת עמותת "קובע עיתים לתורה" שניהלה אותו לפרוץ מלחמת העולם השנייה.

 

הבניין קיים עד היום והוא אינו בולט מבחינה ארכיטקטונית מבין הבניינים הסמוכים. זהו בית אבן מכוסה בגג גמלוני. בחלקו העליון של הקירות, מבחוץ, נבנה עיטור דקורטיבי.

​

במהלך מלחמת העולם השנייה, פנים המבנה נהרס לחלוטין על ידי הנאצים. זמן קצר לאחר המלחמה שימש המבנה כתחנת כיבוי אש. מאוחר יותר שכן בו מפעל לתנורי חימום, ובשנות השמונים 'בר משקאות'. נכון לעכשיו הוא עבר לידיים פרטיות ויש בו מפעל אופטי.

 

ברחוב קרקובסקה 4 עומד מפעל אופטיקה על חורבות בית הכנסת החדש ששרד

 

כתובת: Krakowska 4, 32-650 Kęty

 

​

המקווה

ב- ul. Kościelna (כיום Ul. Mickiewicza) היה מקווה. בשנת 1897, הודות למאמצים של עמותת "אנשי אמת", נבנה בית מרחץ חדש בעיר ברחוב קושצ'יילנה. מבנה זה היה ממוקם בחלק המזרחי של בית הכנסת האורתודוקסי, בניין חד קומתי, שבתוכו היו שני חדרים, שלכל אחד מהם אמבטיה אחת, חדר נפרד עם מקווה טהרה ומיכל אגירת מים. המים המשומשים זרמו למיכל שנמצא בגינה שמאחורי הבניין. הבניין לא שרד את המלחמה.

​

המקווה של יהודי קנטי עמד ברחוב אדם מיצקביץ 9 (ממול לכנסיה). לאחר שנהרס נבנה עליו מבנה משרדים וחנויות.

​

כתובת: Adama Mickiewicza 9, 32-650 Kęty

 

​

בית העלמין ברחוב Kęckie Góry Północne  

בית העלמין היהודי בקנטי נוסד בשנת 1892 במרחק של כ-3 ק"מ מהעיר, בפאתי הכפר וויטקוביץ.  הרישום בספרי המקרקעין העירוניים בעניין מתן בעלות על האזור האמור, בשנת 1893, מיוחסלאגודה המתקדמת והדתית "אנשי אמת". סביב שטח בית העלמין נבנתה גדר לבנים ונבנו בית טהרה ובית לוויות בפינת המתחם.  במהלך מלחמת העולם השנייה הרסו הגרמנים את בית העלמין, אך הוא לא נהרס כליל. לאחר המלחמה תרמה האוכלוסייה המקומית להרס הסופי.

 

בסוף שנות השמונים, ביוזמתו של איש עסקים אמריקני, הנרי קנר, בשיתוף עם מר  ריצ'רד חנקיץ' ואחיו מר זביגנייב חנקיץ', שופץ ונבנה בית העלמין מחדש. הם הסתייעו בתכנון שתרמו האדריכלים ברברה ושמעון צין. היוזמה נתמכה על ידי הקהילה היהודית הדתית בביילסקו-ביאלה והרשויות העירוניות של קנטי.

 

בשנת 1990 נוכשו השיחים והעשב הרב שהיו בבית העלמין, וכן זבל רב שנערם שם, והוקמו מצבות הפוכות.  בחלק המרכזי של בית העלמין הוקמה אנדרטה עם סמל מנורה האוהל, והגדר שופצה. .

 

כ-30 מצבות מהמאה ה-20 שרדו בשטח של 0.1 דונם. המצבות היו עשויות גרניט, אבן חול ואבן גיר. עיטורים שטוחים וכתובות בעברית, יידיש וגרמנית השתמרו על מצבות האבן השטוחות. אין מידע על קברי אחים שנמצאים בבית הקברות. האזור מגודר בקיר לבנים, וגבולות בית הקברות נשמרו ועומדים משנת 1939. הכניסה דרך שער סגור מצדו של הכביש הראשי. בית הלוויות לשעבר ממוקם בסמוך לבית העלמין. בסביבתו הקרובה של בית העלמין ישנם בתי מגורים, אזור תעשייה ויער, מדי פעם מגיעים מבקרים. אין כמעט ונדליזם, האזור מסודר, מכוסה עצים, השבילים סומנו וכוסו בחצץ, בכניסה המדשאות המטופחות מעוטרות בפרחים ושיחים בצורת כדור. זהו אחד מבתי הקברות היהודיים מועטים למדיי, שדומים לפארק או לגן ארמון.

​

בית העלמין נרשם ברישום המונומנטים: A-651/90 מיום 16 בינואר 1990.

​

בית העלמין בקנטי גדול מטופח ומטופל. לצערנו מצאנו אותו נעול. בכניסה ישנה אנדרטת זיכרון ליהודי קנטי והסביבה שנרצחו בשואה. בחזית הכניסה ישנה אנדרטה עם מנורת שבעה קנים.

​

כתובת: Jewish cemetery in Kęty, Kęckie Góry Północne, Kęty

​

​

האנדרטה לזכר קרבנות השואה

בבית הקברות היהודי בוודוביצה, על האנדרטה - גוש גרניט גדול -  שהוקמה באתר קבר האחים, יש כתובת בעברית ובפולנית: "לזכרם של יהודים מוודוביצה, צ'יז'ין, קטוביץ, יובייץ, בילסקו, דז'יצ'יצה, צ'כוביץ', אנדריכוב, קנטי, סוחה וזטור, שעונו בגטו בוודוביצה על ידי בריונים נאציים ונרצחו בשנים 1942-43 במחנות ההשמדה בבלז'ץ  ובאושווינצ'ים. בקבר זה נטמנו 92 יהודים שנרצחו על ידי הנאצים בשנת 1943 במקוב פודהלנסקי, ביניהם גודמן ג'קוב וברנרד, סלימר פריידריק ואולגה והבן שמעון, בן 4, אנו נוצרים בלבנו את זכרם והשמדתם".

 

כתובת:  Wojska Polskiego 52, 34-100 Wadowice ( פנייה ימינה מכביש 28 צפונה מוודוביצה) 

​

​

מוזיאון יודאיקה

מוזיאון אלכסנדר קלוסינסקי מכיל כמה תצלומים הקשורים להיסטוריה של הקהילה היהודית בקנטי וכמה מצבות שבורות.

      

מוזיאון אלכסנדר קלוסינסקי בקנטי

טל ': 33 845 31 07; פקס: 33 845 31 07

דוא"ל: muzeum@muzeum.kety.pl

כתובת:  Rynek 16, 32-650 Kęty

​

 

הפניה ביבליוגרפית

• בוז'ק ר', בתי כנסת קצקי,  אלמנאך קקי2009, מספר 13.

• פיליפ ל.,', יהודים באושווינצ'ים 1918-1914,   אושוויינצ'ים 2003.

• ספר הכתובות הפולני יחד עם WM Gdańsk לענפי סחר,  מלאכה וחקלאות.   ורשה 1929.

• מיכאלביץ', ג', מחוזות רשומות יהודיים וקהילות דתיות יהודיות בגליציה במהלך היום האוטונומי,  קרקוב 1995.

• סמסונובסקה ק ',  ערכים דתיים וקהילותיהם במחוז קרקוב 1939-1918), קרקוב 2005.

 

 

הפניה ביבליוגרפית על בית העלמין:

• על בית העלמין בקנטי בדו"ח של שמואל גרובר ופיליס מאיירס,  סקר המונומנטים היהודיים ההיסטוריים בפולין, עמוד 38 .

• סקר המונומנטים היהודיים ההיסטוריים בפולין (קישור)

• פרויקט בית הקברות היהודי הבינלאומי - קנטי (קישור

 

​

​​