שם הקהילה:             קלווריה ז'בז'ידובסקה (217)

שם בפולנית:             Kalwaria Ebrzydowska
מקום/ כתובת:          

​תאריך:                     7/7/2022
אתרי תיעוד/שימור:    בית כנסת
מתעדים:                  מאיר שילה     עידן אופוטובסקי
אנשי קשר:     
 

  

תיאור כללי. סיפור הקהילה

נפה: ודוביצה

אזור: גליציה המערבית ושלזיה

אוכלוסיה:

• בשנת 1941: כ-1,692

• יהודים בשנת 1941: כ-486

​

תולדות הקהילה: 1

העיירה קלווריה זבז'ידובסקה הוקמה והתפתחה במאות ה-16 –וה-17 מסביב למנזר ולכנסייה של הברנרדינים, שהוקמו בשנים 1603- 1609; בסביבה היו עוד כ- 42 כנסיות קטנות - חיקוי לוייה דולורוזה. המנזר והכנסיות היו בעיני המאמינים הנוצרים מקום מקודש ומטרה לעלייה לרגל. בקלווריה זבז'ידובסקה נערכו תהלוכות דתיות (בעיקר בחודש אוגוסט) וטקסים, שבהם ניתנה לעולי-הרגל כפרה על חטאיהם.

​

כמקובל, נתקיימו בעת העליות-לרגל ירידים ושווקים, שגם אליהם נהרו המונים. העיירה נקראה תחילה זבז'ידוב על שם האציל מייסדה. מעמד של עיר ניתן לה ב- 1617. מן המאה ה- 18 התפתחה במקום תעשיית רהיטים.            –ב-1789 היו בקלווריה זבז'ידובסקה 40 נגרים-אומנים. במאה ה- 19 נודעה בירידים של רהיטים, וכן בייצור אריחי-עץ (פרקטים). בעיירה גופא ובסביבתה עסקו מאות אנשים בנגרות, במחצית השנייה של המאה ה- 19 ובמאה ה-20 , אם כאומנים ואם כשוליות ופועלים, ואת תוצרתם ריכזו ושיווקו קבלנים.

 

האזכור הראשון של יהודים בקלווריה מופיע במחקר של ד"ר מאיר בלבן " ההיסטוריה של היהודים בגליציה וברפובליקה של קרקוב בשנים 1772-1868". הוא מזכיר במחקרו את היהודי נחמן, שהיה אמור לספק כסף ומזון ליהודי קרקוב הכלואים בידי השלטונות, עובדה זו אינה מאושרת על ידי מקורות.

​

בשל היותה מקום פולחן נוצרי, נמנעו תחילה היהודים מלהתיישב בקלווריה זבז'ידובסקה, כי היתה מועדת לפורענות; מה גם שבמאה ה-18 נתלתה במנזר תמונה, המתארת יהודים דוקרים ילד נוצרי כדי להקיז מדמו לצורכי פולחנם. תמונה זו היתה תלויה במנזר עד למלחמת העולם השנייה, על אף כל העצומות והשאילתות, שהגישו הצירים היהודים בפרלמנט הפולני. ואף-על-פי-כן כבר ישבו ב- 1765 בקלווריה זבז'ידובסקה 4 משפחות יהודיות (19 נפשות). נראה שהיו אלה חוכרים או סוחרים שכבר אז עסקו בשיווק הרהיטים המיוצרים במקום. אולם בשל העובדה שהמקום מקודש על-ידי הנוצרים, כאמור, גדל היישוב היהודי לאיטו, ועד שנות ה-40 של המאה ה-19 לא היה לו אפילו בית-תפילה קבוע. היהודים העדיפו להשתקע בכפר הסמוך ברודי ולא לעשות קבע במקום שבו שכיחה ההתלהבות הנוצרית הדתית.

​

ב-1843 נתמנה לרבה של הקהילה הקטנה בקלווריה זבז'ידובסקהר' אלקנה שמואל ב"ר אהרון נתן וולף, ובכך ניתן סימן לקיומו של יישוב יהודי מאורגן במקום. בזמן כהונתו העתיקו רבים מיהודי הכפרים הסמוכים את מקומם לקלווריה זבז'ידובסקה. עם זאת, לא עמד כוחו של היישוב היהודי לקיים קהילה עצמאית על כל מוסדותיה, והוא סונף לקהילת זטור. 1

 

בשנת 1848 קיבלו היהודים אישור להתיישב כאן לצמיתות, ומאז נצפתה עלייה שיטתית באוכלוסייה היהודית בעיירה. בשנת 1870 התגוררו בה 219 יהודים, בשנת 1880 - 269, בשנת 1890 - 428, בשנת 1900 - 444, ובשנת 1910 – 521, מספר שהיווה  כ-28% מהאוכלוסייה. היהודים היו המיעוט הגדול ביותר בעיירה. שתי קבוצות המיעוט האחרות היו תושבים רוסים והונגרים.

 

תחילה התיישבו היהודים בעיקר בכיכר השוק וברחובות הסמוכים, מכיוון שרק נוצרים יכלו להתגורר בסמוך למנזר. בתי האבן הראשונים בקלווריה, שגיוונו את בנייני העץ, היו שייכים ליהודים. הם היו בעיקר סוחרים ובעלי מלאכה קטנים. חלקם סחרו בימי שוק בקלברי או לקחו סחורות לשווקים לעיירות שכנות.

 

לצד ההתפתחות הכלכלית והדמוגרפית של קלווריה, שתרמה לה הופעה של תעשיית הרהיטים ובניית קו הרכבת קרקוב - צ'בוקה (1894), היא החלה לשמש כמרכז סחר ויצירה מקומי. יהודים מילאו תפקיד משמעותי בתהליך זה (בין היתר, יצחק נצוביץ) בכך שהם מימנו נגרים מקומיים והלוו להם את החומר הדרוש לייצור רהיטים. המוצרים המוגמרים נשלחו לאחר הייצור למחסנים בקרקוב. היו להם גם סדנאות ריהוט בהן העסיקו איכרים מקומיים שלא יכלו להתפרנס מעיבוד  אדמות בשטח הררי עם שטח קטן ואדמה עקרה. כדי לקדם מכירות רהיטים, ארגנו סוחרים יהודים בכל קיץ תערוכות ריהוט שהיו פופולריות מאוד. הלקוחות הגיעו לא רק מגליציה, אלא גם ממדינות שכנות. בעלי מלאכה נוצרים ניסו להפוך לעצמאים מההון היהודי, אך בדרך כלל הניסיונות הסתיימו בכישלון. דבר זה גרם למתח בין האוכלוסייה המקומית והיהודית.

 

עם עליית האוכלוסייה היהודית בקלווריה ובכפרים הסמוכים, עלתה הבעיה של ארגון חיי הדת המרכזיים. מידע על הרב הראשון אלחנן שמואל וולפי מופיע כבר בשנת 1843. עד לבניית בית הכנסת והמקווה, השתמשו יהודי קלווריה בשירותים אלו בברודי הסמוכה. 

​

שנים רבות נתחלקו המנדטים בוועד של זטור שווה בשווה בין נציגי קלווריה זבז'ידובסקה ונציגי זטור (כהונת יו"ר הוועד נשמרה לנציג זטור). כיוון שלא היה בית-עלמין בקלווריה זבז'ידובסקה, קברו היהודים את מתיהם עד מלחמת-העולם השנייה בזטור או בוודוביצה. בית המדרש בקלווריה זבז'ידובסקה נבנה רק בשנות ה-60- 70 למאה ה-19.

 

לאחר פטירתו של ר' אלקנה שמואל ב- 1867 הסתפקה תחילה קהילת קלווריה זבז'ידובסקה במינוי מו"ץ בלבד, ר' ישראל אברום, שכיהן במשרתו עד 1925. ב-1869 או ב-1870 נתמנה לרבה של קלווריה זבז'ידובסקה ר' נפתלי רובין, שישב על כסאו עד 1890, עת עבר לכהן בווישניץ'. ב-1897 הוכתר לרבה של קלווריה זבז'ידובסקה ר' יששכר ב"ר זושא בלויגרונד, מקורבו וסופרו של האדמו"ר ר' יחזקאל שרגא משייניאווה. הוא כיהן במקום עד 1939. באחרית ימיו סייע בידו בנו, ר' ברוך, אחרון הרבנים בקלווריה זבז'ידובסקה (נספה בשואה).

​

לקראת סוף המאה ה-19 ובתחילת ה-20 נמנו היהודים עם חלוצי הקבלנים, שניהלו את ייצור הרהיטים בקלווריה זבז'ידובסקה ובסביבתה בהיקף גדול. הקבלנים היהודים העסיקו מאות נגרים ופועלים לא-יהודים, וכן גילו יוזמה בשיווק הסחורה בירידים שנתקיימו במקום, ואף ייצאו אותה מחוץ לאזור. מלאכת הנגרות רווחה גם בקרב בעלי-המלאכה היהודים, ומלבד נגרות עסקו גם בענפי מלאכה אחרים כחייטות, סנדלרות, כובענות וזגגות. רוב הסוחרים היהודים עסקו במסחר זעיר ורובם התפרנסו מדוכניהם בשוק.

 

את גידולו של היישוב היהודי בקלווריה זבז'ידובסקה בלמו גם הפרעות, שפרעו בהם כפריי הסביבה ביולי 1898. הפרעות נמשכו יומיים. בין הכפריים הופצו שמועות-שווא, שהשלטונות בווינה התירו את הרצועה ורכושם של היהודים הופקר לשלושה ימים. בעת המהומות נופצו כ-500 חלונות בבתי היהודים, כל החנויות נבזזו, וביתו של הרב נהרס כמעט לחלוטין. היו גם פצועים בקרב היהודים. תגבורת של הז'נדרמיה שבאה לעיירה שמה קץ לפרעות. ביריות המשטרה נפצע אחד המתפרעים, ו-20 הושמו במעצר.

 

עד שנת 1919, לא קיבלה קהילת קלווריה מעמד חוקי, מכיוון שאישורו של המושל בלבוב היה זקוק לאישור קיומו של בית עלמין שלא היה לקהילה  סידור מקום הקבורה.

 

בראשית המאה העשרים הוחזר הרעיון לבנות בית עלמין בקלווריה, נרכש שטח וגודר בגדר. לאחר שהאתר נהרס על ידי אלמונים, ניטש הרעיון להקמת בית עלמין והמתים נקברו עדיין בבית העלמין בוודוביצה, בהתאם להסכם קבורת היהודים הנפטרים מקלווריה בוודוביצה. 

​

הפרעות ביהודי קלווריה זבז'ידובסקה חזרו ונשנו בנובמבר 1918 ובינואר 1919. בגמר מלחמת-העולם הראשונה עזר סניף ועד העזרה ליהודי פולין שבקרקוב ליהודים תושבי קלווריה זבז'ידובסקה בהקמת צרכנייה לחלוקת המזון וסיוע לנצרכים, וכן בארגון קורסים לרקמה ולתפירה. לעניי המקום הרבים עזרו קופת הצדקה (נוסדה ב-1921), שהפכה בשנות השלושים לקופת גמ"ח, וכן החברות "ביקור חולים" ו"הכנסת אורחים", שנתמכו בכספי הג'וינט.

 

אולם לשיקום מלא מבחינה כלכלית לא הגיעו יהודי קלווריה זבז'ידובסקה. העיירה כולה עמדה בקיפאונה, ורק ב- 1938 הוחל בהתקנת החשמל במקום. לא פסקה גם ההסתה נגד היהודים, וניסיונות החרם מצד האנטישמים התמידו. ב-1928 הוציאה קופת החיסכון וההלוואות העירונית את היהודים מכלל חבריה. ב- 1934 נתלו בשטח המנזר שלטים עם כתובות: "הכניסה ליהודים אסורה".

 

רוב יהודי קלווריה זבז'ידובסקה היו חסידים, בעיקר חסידי בובוב וצאנז. בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם החלה פעילות ציונית במקום. הוקם סניף של "המזרחי" ו"הפועל המזרחי", והאחרון קיים גם קיבוץ הכשרה (ב- 1933 היו בו 12 חברים). סניף של "הציונים הכלליים" התארגן רק ב- 1938. ב-1930 נמסר על הקמת קן "השומר הצעיר", אך פעולתו לא נמשכה זמן רב.

 

בבחירות לקונגרס הציוני של 1929 נתנו כל 30 השוקלים את קולם לרשימת "המזרחי", ואילו בבחירות ב-1935 קיבלו "הציונים הכלליים" 15 קולות, רשימת "המזרחי" 61, ו"רשימת ארץ-ישראל העובדת" - קול אחד בלבד. בקלווריה זבז'ידובסקה פעל זמן מה סניף של צעירי "אגודת ישראל". מצד אחר נמסר ב-1936, שבמקום היה קיים תא בלתי-ליגאלי של ארגון נוער קומוניסטי ומתוך 10 חבריו הרוב הם יהודים. בבחירות למועצת העירייה שנתקיימו ב-1934 וב- 1939 קיבלו היהודים כל פעם 3 מכלל 12 המנדטים.

 

במלחמת העולם השניה 1

ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה מנתה האוכלוסייה היהודית בקלווריה זבז'ידובסקה כ-700 נפש.

 

בימים הראשונים למלחמה עזבו רוב תושביה היהודים של קלווריה זבז'ידובסקה את עירם. רובם נמלטו לערים הגדולות קרקוב ובוחניה ולכפרים שבסביבה, וכן מזרחה - לשטחים שסופחו לברית-המועצות. באותם הימים נספו ראשוני היהודים במקום. בעת נסיגתן של יחידות הצבא הפולני מקלווריה זבז'ידובסקה ירה קצין פולני בחייל יהודי שהואשם על-ידו בריגול לטובת הגרמנים.

 

לאחר כניסתם של הגרמנים נורו בידיהם למוות ארבעה מבני קלווריה זבז'ידובסקה בעת נדודיהם בדרכים בסביבות קלווריה זבז'ידובסקה. רוב פליטי קלווריה זבז'ידובסקה חזרו לאחר זמן מה הביתה. בתקופת היעדרם שדדו והרסו החיילים הגרמנים והאספסוף הפולני את בתיהם. רוב חנויותיהם של היהודים הוחרמו ונמכרו לפולנים בידי "הוועד האזרחי" שהוקם בעיר. בתקופת השלטון הצבאי בקלווריה זבז'ידובסקה הוחרם בית-המדרש, והגרמנים הפכוהו לקסרקטין; ספרי התורה ותשמישי קדושה אחרים שהיו בו חוללו והושמדו.

 

בעת ההיא החלו הגרמנים בחטיפת יהודים לעבודות כפייה מפרכות. מדי יום ביומו ערכו החיילים חיפושים בבתי היהודים אחר כסף ודברי-ערך. במקרים אחדים, הסתייעו בפולנים באיתור בתי היהודים. בינתיים עזבו יחידות הצבא הגרמני את קלווריה זבז'ידובסקה ונשארו במקום תחנות של המשטרה הגרמנית, הז'נדרמריה ומשטרת-הבטחון. תחנות אלו שוכנו עתה בבתי היהודים שהוחרמו.

 

חלק מבתי-העסק היהודיים נפתחו לתקופה קצרה. על סמך אישורים מיוחדים לאוכלוסייה האזרחית, וליהודים בכללה, חולקו כרטיסי מזון. תחילה לא היו הגבלות על היהודים בעריכת קניות, אולם במשך הזמן הותר להם לקנות בחנות אחת בלבד, ליד תחנת-הרכבת. כן נאסר עליהם לסחור בכפרים, ואף-על-פי- כן קשרו קשרים מסחריים לא-ליגליים עם האיכרים.

 

כל הסחר נוהל בדרך חליפין: תמורת מעט הרכוש שבידיהם קיבלו היהודים דברי-מזון. המחסור במזון בפסח ת"ש היה כה גדול, שהרבנות המקומית הוציאה היתר מיוחד לאכילת קטניות. בחודש פברואר 1940 נתמנה יודנרט בקלווריה זבז'ידובסקה ובראשו הועמד סוחר-קמח, ברוך רנד. חברי היודנרט היו: ראובן אפטרגוט, אהרון-פנחס ברבל וכ"ץ. ליד היודנרט הועסקו כמה שוטרים יהודים. היהודים חויבו בעבודות כפייה בנקיון העיר, ובחודשי החורף בפינוי השלג.

 

ב-1940 התחילו בקלווריה זבז'ידובסקה בסלילת כביש; לעבודה זו נלקחו כל הגברים היהודים בני 16 ומעלה. לעשירים איפשר היודנרט להמציא מחליפים תמורת תשלום. בשנים 1941-1940 הגיעו לקלווריה זבז'ידובסקה כ-40 משפחות של פליטים יהודים: תחילה מן האזורים שסופחו לרייך השלישי (רבים ממילובקה), ואחר-כך הגיעו מקרקוב ומכפרים שבסביבת קלווריה זבז'ידובסקה.

 

באפריל 1941 באו כ-100 פליטים מכפר איזדבניק, וביניהם כמה שגורשו ממקומותיהם פעמים אחדות. היודנרט ארגן בשביל הפליטים בית-מחסה בבניין בית-הכנסת. באותה תקופה הוקם גם מטבח ציבורי. במקום היה סניף י.ס.ס.; לעניי המקום ולפליטים חולק מזון, ובפסח - מצות. בפברואר 1942 תמך הסניף ב-190 אנשים.

 

ב-1940 נפתח במחסן רהיטים לשעבר בית-ספר יהודי, למדו בו ילדים בגיל הרך בלבד. את בית-הספר ניהלה אישה מבין הפליטים, מורה לעברית. שפות ההוראה היו עברית וכן פולנית. במשך הזמן ניתנו לתלמידים ארוחות חמות בבית-הספר. בחנוכה ת"ש נתקיימה בבית-הספר חגיגת חנוכה; היה זה חגם האחרון של ילדי קלווריה זבז'ידובסקה.

 

נראה, שבמחצית השנייה של 1941 נאסר על יהודים לבוא ולצאת ברחובות העיר, למעט שעתיים ביום. לאחר-מכן נגזר על כל היהודים עוצר, וכל רחובות העיר נחסמו בפניהם. כדי לשמור על קשר בינם לבין עצמם התקינו היהודים מעברים מבית לבית דרך החצרות. באותה תקופה נאסר על יהודים לגור בחדרים שחלונותיהם פנו אל הרחוב, וכל החדרים האלה נמסרו לידי הפולנים. מקצת מן היהודים גורשו מבתיהם ונאלצו להצטופף בבתי-מגורים של יהודים אחרים.

 

גטו רשמי לא הוקם עדיין במקום. השילוחים למחנות-העבודה החלו ב- 1940, בקיץ של אותה שנה שולחו 30 צעירים למחנה בפוסטקוב, רובם ברחו משם והסתתרו ביערות שליד קלווריה זבז'ידובסקה. קודם חג הפסח תש"א תבעו הגרמנים לספק 150 איש לשילוח למיינדזיז'ץ פודלסקי. לרשימה שהורכבה הוכנסו בעיקר הפליטים, אולם הללו הסתתרו בעוד מועד.

 

הגרמנים החלו בחטיפות בבתי היהודים, הם ריכזו כ-150 איש ושילחום ליעדם. במשך הזמן עלה בידי רבים להימלט ממקום הגירוש ולחזור לקלווריה זבז'ידובסקה. במאי 1942 נחטפו כ-30 נערים יהודים ושולחו למחנה בפלשוב יולאג 1. בחודשים שלאחר מכן שולחו לפלשוב עוד שתי קבוצות צעירים מקלווריה זבז'ידובסקה; בסך הכול כ-100 איש.

 

בינתיים הלכו וגברו בקלווריה זבז'ידובסקה השמועות על שילוחי יהודים למקומות לא-ידועים. לפיכך, נעשו במקום מאמצים קדחתניים להשיג עבודה. בתחילת יולי 1942 דיווחו אנשי היודנרט לי.ס.ס. שקיימת האפשרות להעסיק 75 יהודים בעבודות חקלאיות במנזרים ובמשקים פולניים שבקרבת קלווריה זבז'ידובסקה. באותו זמן נעשו גם מאמצים להקמת בית-מלאכה שיתופי לקבוצה של 186 בעלי-מלאכה שנשארו אז בקלווריה זבז'ידובסקה.

 

בתחילת אוגוסט 1942 הטילו שלטונות העיר על היהודים קונטריבוציה בשיעור גבוה, ובתמורה הובטח להם לא לגרשם. ואמנם הכסף הדרוש שולם במועד, אולם ב- 12 באוגוסט גורשו כל יהודי קלווריה זבז'ידובסקה, 600 - 1,000 במספר, לסקווינה.

 

ב-30 באוגוסט 1942 חוסל היישוב היהודי בסקווינה. זקנים וחלשים, 180 במספר, נרצחו ביער פודבורי ליד העיירה, וכל השאר שולחו למחנה-המוות בבלז'ץ. מספר כל הנספים בשואה מבני קלווריה זבז'ידובסקה עמד על כ-550. ממחנות-עבודה ומקומות מסתור חזרו 10 אנשים בלבד.

​

באוקטובר 1942 הגיעה ליערות ליד קלווריה זבז'ידובסקה קבוצת צעירים מקרקוב בניסיון לארגן מחנה פרטיזנים, 16 מהם נלכדו עוד בסתיו 1942 ונרצחו בקלווריה זבז'ידובסקה. בפברואר 1943 נאסרו ונורו בקלווריה זבז'ידובסקה שני צעירים חברי "השומר הצעיר": גוסטב דויטשר ומשה צוקרמן, וכן נערה בת 15, וישיה יולס, שהיתה המקשרת של אנשי המחתרת היהודית בז'שוב.

 

תאריך החיסול הסופי של הקהילה היהודית בקלווריה היה 22 באוגוסט 1942, כאשר בשעה 5 בבוקר הוצאה לפועל פקודת מפקד העיר. כל היהודים היו אמורים להופיע בכיכר השוק עם מזוודות יד, תחת ליווי חיילים גרמניים. בבית הספר המקומי הייתה נקודת איסוף בה בחרו הגרמנים: הקשישים, הילדים והחולים נורו ביערות פודבורי הסמוכים, והגוויות נקברו במקום. הם הוצאו מקברם אחרי המלחמה והועברו לבית העלמין היהודי בקרקוב.

 

ב-3 בספטמבר 1942 נשלחו שאר יהודי קלווריה למחנה ההשמדה בלז'ץ. רק ליי פצנבאום ניצל.

​

לאחר הוצאת היהודים מהעיר, החלה ביזה מסיבית של המטלטלין השייכים ליהודים, והבניינים ה"נטושים" נמסרו למועצת העיירה בשנת 1946.

​

כאמור לעיל, בסך הכל שרדו את המלחמה  כ-10  תושבים יהודים בקלווריה (1.5%). רובם היגרו לאחר מכן, ולא הייתה יותר תקומה לקהילה היהודית בקלווריה.

 

​

תיעוד אתר/שרידי הקהילה:

בית הכנסת 2

בית הכנסת בקלווריה זבז'ידובסקה (ul. Sądowa 2) נבנה במחצית השנייה של המאה ה -19, אך איננו יודעים את התאריך המדויק לבנייתו. מוקדם יותר התפללו יהודי קלווריה בבית התפילה בברודי. בשנת 1874 נוספה חלקת אדמה לספר המשכנתאות של קהילת קלווריה, שאחריו הוקם בית התפילה.

 

בניין בית הכנסת של הלבנים הוקם על פי תוכנית של שני מלבנים. פנים בית הכנסת עוטר בציורים מקראיים יפים של עמנואל לופטגלס (1958-1896). בית הכנסת היה מכוסה בגג גמלוני.

 

בזמן מלחמת העולם השנייה הרסו הגרמנים את בית הכנסת. לאחר המלחמה נבנה הבניין הנטוש ושימש כמחסן, ולאחר מכן מועדון הנוער "זודיאק", משרדי אגודת המלאכה וספרייה. וכעת יש בו חנות רהיטים.

 

הבניין הוסב לחנות בשנים האחרונות. העיצוב המקורי נשמר, כולל כרכוב שוכב ארקייד, חלונות מקושתים בקומת הקרקע ודלת מקורית עם ידית בצורת אריה.

​

בית הכנסת של קלווריה ז'בז'ידובסקה ברחוב סדובה 2 עומד על תילו מחודש ומשומר משמש היום כמרכז למכירת רהיטים. בכניסה הראשית לבית הכנסת ניתן להבחין בשקע מזוזה.

 

כתובת :  Sadowa 2 Kalwaria Zebrzydowska,

​

​

הפניה ביבליוגרפית

• בלבן מ',  תולדות היהודים בגליציה ורפובליקת קרקוב בשנים1868-1772, לבוב 1914.

• איוונסקה ק.', התפוצות היהודיות בקלוואריה זברזידובסקה מהמאה ה-18 ועד מלחמת העולם השנייה, בתוך: היסטוריית Miscellanea - אזור גליציאנסיה: במוזכר דוקטוריס גוסטוב סטודניצקי, א' נובקובסקי (עורך), וודוביצה 2000.

• לייבל ה',  מיאסטצ'קו קלוואריה, בתוך: ספר זיכרון לקומונות יהודיות לשעבר וודוביץ', אנדריצ'וב, קלוואריה ומיסלניצה, ד 'יעקובוביץ' (עורך), תל אביב 1968.

• ויינפלד י', אוכלוסייה עירונית בגליציה והרכבה הדתי (1881–1912), בתוך: חדשות סטטיסטיות על יחסי לאום (1911–1912),  כרך 24, ספר 2.

 

​