שם הקהילה:             יורדנוב (211)

שם בפולנית:             Jordanow
מקום/ כתובת:          

​תאריך:                     7/7/2022
אתרי תיעוד/שימור:    בית כנסת, בית עלמין, קברי אחים
מתעדים:                  מאיר שילה     עידן אופוטובסקי
אנשי קשר:     
 

  

תיאור כללי. סיפור הקהילה

אוכלוסיה:

• בשנת 1941: כ-1,486

• יהודים בשנת 1941: כ-238

• יהודים לאחר השואה: מעטים

 

תולדות הקהילה: 1

כללי

מעמד של עיר קיבלה יורדנוב עוד לפני שנת 1581, והיא אז בבעלותם של בני-האצולה. במאות ה - 18 וה - 19 נודעה יורדנוב בעיקר בגידול בקר וסוסים ובייצור כלי-חרס ובדים גסים. בהיותה שוכנת בעמק הנהר סקאווה, נופה יפה ואקלימה נוח ביותר, היתה יורדנוב במאה ה- 20 למקום נופש והבראה; ב- 1930 הגיעו אליה 5,000 קייטנים. תחנת-הרכבת שבמקום וכן הכביש מישלניצה - נובי טארג שעבר בו, תרמו גם הם לפיתוח הקייטנות שהיו למקור פרנסה חשוב לתושביו.

​

התאריך המדויק של בואם של יהודים ליורדנוב אינו ידוע,  מרגע קיומה של העיר, הגיעו סוחרים יהודים. עם זאת, היו להם אפשרויות מוגבלות לפעול, מכיוון שעד 1744 החוק אסר על יהודים לסחור במוצרים שונים, למשל מלח. רק משלב מימוש התוכניות לקולוניזציה של גליציה (פעולת התיישבות שמטרתה לגרמניזציה של האזורים הללו), שיזמה הקיסרית מריה תרזה, והמשיכה על ידי בנה יוזף השני, גרם לזרם רחב יותר של יהודים ליורדנוב במהלך המאה ה -18.

​

יהודים שהתיישבו בין השאר באזור יורדנוב 2 במקום שנקרא מינקץ (שהפכה לעיר רק בשנות העשרים), הם הקימו במאה ה - 19 בית עלמין משלהם, ששימש גם יהודים מסוחה סקידזקה, מקוב פודהאלנסקי וזוואז'ה. מעניין לציין כי השם מינקץ Mąkacz מקורו בשמו של הצדיק מונק המפורסם אשר נקבר בבית העלמין היהודי ביורדנוב.

​

לא ידוע התאריך המדויק להקמת בית הכנסת ביורדנוב . זה כנראה קרה במחצית השנייה של המאה התשע-עשרה, הבניין נבנה בסגנון ניאו-בארוק, האופייני לתקופה זו. הרשימה הרשמית של מבנים דתיים תועדה לראשונה עם הקמת בית הכנסת ביורדנוב בשנת 1870, בית הכנסת היה ממוקם במרכז העיר, בצומת הרחובות Piłsudskiego  ו- Słowackiego של ימינו.

​

במהלך מלחמת העולם השנייה, בית הכנסת חרב עד היסוד, נכון לעכשיו, עומד בניין מגורים על מקומו.

​

הישוב היהודי היה מאורגן ביורדנוב 1 כבר במחצית השנייה של המאה ה- 19, וקהילתו חלשה גם על יהודי ראבקה ומקוב. הוא גדל במאה ה- 20, ובעיקר בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם. מלבד העיסוק במסחר זעיר, ובפרנסה שהיתה כרוכה בירידי- בקר, התווסף באותה תקופה מקור-פרנסה חשוב והוא השירותים שהוגשו לקייטנים. רוב בתי-הספר היהודיים בקרקוב או במקומות אחרים היו קובעים קייטנות ביורדנוב.

​

ב- 1869 הוקם ביורדנוב בית-ספר ממלכתי יהודי; למדו בו 20 תלמידים והורה מורה אחד. בבית-ספר זה למדו כנראה גם תלמידים מיישובי הסביבה. כאמור, חלשה קהילה יורדנוב על יהודי ראבקה ומקוב; גם רבה של יורדנוב נשא את התואר אב"ד יורדנוב מקוב וראבקה.

 

ב- 1887 נתמנה לרבם של היישובים הנ"ל ר' ישראל ב"ר נפתלי הרץ שרייבר, שכיהן בקודש יותר מ- 40 שנה. לאחר פטירתו של ר' ישראל ב- 1929, ירש את מקומו חתנו ר' אלקנה ב"ר צבי יהודה זוברמן. בפרוץ מלחמת העולם השנייה נמלט ר' אלקנה ללבוב, משם הוגלה לסיביר. כששוחרר ממקום גלותו ב- 1941 היה לדומ"ץ לפליטים בקיזיל-אורדה (קזחסטן). בשובו לפולין ב- 1946 כיהן כרבה של ולבז'יך (שלזיה תחתית), שהיתה אז מרכז יהודי חשוב. ב- 1948 היגר לארצות-הברית (נפטר ב- 1959).

​

לוועד הקהילה ביורדנוב הצביעו גם יהודי מקוב וראבקה. בבחירות שנתקיימו ב- 1936 השתתפו 300 בוחרים, ונבחרו 8 נציגים מן "הגוש הלאומי-האזרחי המאוחד" ו- 2 נציגים ממקוב. באותה שנה פרש מתפקידו מי שהיה יו"ר ועד הקהילה במשך יותר מ- 50 שנה - א. פרוינדליך.

​

ביוזמת ועד הקהילה נוסדה ביורדנוב ב- 1936 קופת "גמילות- חסדים". הציונים גילו ביורדנוב פעילות ערה. על כיוונם הפוליטי של הארגונים הציוניים במקום השפיעו לא מעט הקייטנים. לא אחת היו הללו היוזמים להקמת ארגון נוער, או להחלפתו באחר.

​

ב- 1931 נתקיים במקום קן "עקיבא" וב- 1935 נמסר על קיומו של קן "השומר הצעיר", ובו 17 חברים. מכאן גם התנודות בקולות הבוחרים לקונגרסים הציוניים. ב- 1931 נתנו כל הבוחרים, 58 במספר, את קולותיהם לרשימת "הציונים הכלליים", ואילו ב- 1935 התחלקו קולות השוקלים: 19 ל"הציונים הכלליים" ו - 11 ל"רשימת ארץ- ישראל העובדת". ב- 1936 נמסר על מגעים ארגוניים של כמה מבני-נוער יהודים ביורדנוב עם ארגון הנוער הקומוניסטי בקרקוב.

​

בסביבות יורדנוב, הקרובה לגבולה הדרומי של פולין, התנהלו קרבות קשים מן היום הראשון למלחמת-העולם השנייה. כבר ב - 3 בספטמבר 1939 נכנסו יחידות הצבא הגרמני לעיירה. הגרמנים התייצבו בכיכר השוק, ומן הטנקים פתחו באש אל הבתים, הרסו ושרפו רבים מהם. לאחר שהופסקו היריות אסרו הגרמנים על תושבי יורדנוב לכבות את הדליקות. ברחובות העיר הסתובבו חיילים גרמניים, ובזזו את החנויות ואת הבתים.

​

ביורדנוב התגוררו עד ספטמבר 1939 כ- 100 משפחות יהודיות, כ- 400 נפש. מקצת מן הגברים היה סיפק בידם לעזוב את יורדנוב ביומיים הראשונים למלחמה; רובם היגרו ללבוב. כבר בתחילת הכיבוש החלו הגרמנים בחטיפת יהודים ואילצום לעבוד בעבודות בזויות, או סתם התעללו בהם.

​

בסוף 1939, או תחילת 1940, עברו יהודי יורדנוב, שבתיהם נחרבו, לגור בשכונה הקרוייה חרובאצ'ה. שם התגוררו בצפיפות רבה, סבלו מקור בעונת החורף ומחרפת רעב ממש. קודם לחג הפסח ת"ש נצטוו יהודי יורדנוב לשאת על זרועם סרט לבן עם מגן דוד; כן נאסר עליהם לעזוב את העיירה.

​

בפברואר 1940 נתמנה היודנרט. בראש היודנרט הועמד ארווין קגל. כל היהודים בגיל 14- 60, גברים ונשים, חויבו לעבוד בעבודות-כפייה. הם הועסקו בסלילת כבישים, בבניית גשרים בכביש ראבקה - מקוב-פודהלנסקי, בהריסת חורבות העיר, בכריתת עצים ביערות, וכן בעבודות שונות במשקים חקלאיים פולניים בסביבה. מקצת מן העובדים קיבלו אפילו שכר-עבודה מינימלי, אך זה לא הספיק לקיום (בתחילת 1942 קיבלו העובדים היהודים 3 עד 5 זלוטי ליום, ואילו כיכר לחם של 2 ק"ג עלתה אז 15 זלוטי).

​

באביב 1944 נאסר על יהודי יורדנוב להחזיק בבקר ובצאן וכן בכלי עבודה חקלאיים. כמו כן נאסר עליהם לעבד את אדמותיהם. באותה תקופה הגיעה ליורדנוב קבוצת פליטים מצפון-מערב פולין מן השטחים שסופחו לרייך השלישי. היודנרט ביורדנוב דאג לפליטים אלה מחוסרי-כול ושיכנם, חלקם בעיירה, וחלקם בכפרי הסביבה.

​

בסוף 1941 הוקם ביורדנוב סניף של י.ס.ס. שעזר במידת-מה ליהודי המקום ולפליטים. בפברואר 1942 היו בטיפולו 170 יהודים; במקום הוקם גם מטבח ציבורי. בסוף 1941 ותחילת 1942, לאחר הצטרפותה של ארצות- הברית למלחמה נגד גרמניה, עצרו הגרמנים ביורדנוב את בני משפחת פייג, שהיו נתינים אמריקניים, ורצחום. באותו זמן נרצחו גם משפחות יהודיות נוספות מתושבי המקום: רוס, גראן, שנגוט, זולמן.

​

ב- 20 באוגוסט 1942 נצטוו יהודי יורדנוב לשלם קונטריבוציה בסך 200,000 זלוטי (לפי גרסה אחרת בסך 300,000 זלוטי). היודנרט הטיל את עומס התשלום על כל בני הקהילה. היו אנשים שהוציאו את שיני-הזהב התותבות מפיהם, כדי לעמוד בתשלום, והקונטריבוציה שולמה במועד. ב- 26 באוגוסט 1942, ביום בו מסרו חברי היודנרט ביורדנוב את הכסף לשלטונות הגרמניים בנובי טארג, הגיעו גרמנים (כנראה אנשי אס-אס או המשטרה) לכפרים נפרווה ביסטרה, אושיילץ ואחרים בסביבת יורדנוב. הם הוציאו מבתיהם את כל המשפחות היהודיות המתגוררות שם ורצחום. יהודים אלה היו בטיפולו של היודנרט ביורדנוב.

​

לאחר מכן, ב- 29 באוגוסט, בשעות 4- 5 אחרי הצהריים, כותרה יורדנוב בידי הגרמנים והמשטרה הפולנית. הם סרקו את בתי היהודים, הוציאו את הנמצאים בהם וריכזום בכיכר השוק. בשעת ההוצאה מן הבתים וכן בכיכר נרצחו יהודים רבים. לאחר סלקציה הוצאו מן השורות הזקנים וכן אימהות עם ילדיהן הקטנים. הללו הובלו לפרבר העיירה ושם נרצחו בקבר-האחים שבו נקברו יותר מ- 70 נפש.

​

רוב יהודי יורדנוב, יותר מ- 400 איש, גורשו למקוב-פודהלנסקי, ומשם למחנה המוות בלז'ץ. כמה עשרות אנשים ברחו אחרי הסלקציה לנפרווה, ובזמן חיסול היישוב ליערות הסמוכים ושם הסתתרו. כמעט כולם נרצחו לאחר מכן בעקבות הסריקות החוזרות ונשנות של הגרמנים והמשטרה הפולנית בכפריי הסביבה.

​

פעיל במיוחד ברצח היהודים היה השוטר הפולני וילצ'ק. הוא נידון למוות והוצא להורג על-ידי אנשי המחתרת הפולנית. רק יהודים ספורים מקרב היישוב היהודי ביורדנוב, או הפליטים ששהו שם, נשארו בחיים בזכותם של יחידים מחסידי אומות העולם. חשוב לציין במיוחד את מסירותה של משפחת יסקולקה מכפר ביסטרה להצלת יהודים.

 

​

תיעוד אתר/שרידי הקהילה:

בית הכנסת של יורדנוב

התאריך משוער של הקמת בית הכנסת ביורדאנוב הוא שנת 1870, בית הכנסת היה ממוקם במרכז העיר, בצומת הרחובות Piłsudskiego ו- Słowackiego של ימינו.

 

במהלך מלחמת העולם השנייה, בית הכנסת חרב עד היסוד, נכון לעכשיו, עומד בניין מגורים על מקומו.

  

על חורבות בית הכנסת של יורדנוב בפינת רחוב פילסודסקייגו ורחוב סלובקייגו 2 נבנה מבנה אשר משמש בית מגורים וסופר מרקט.

​

מיקום משוער של בית הכנסת של יורדנוב: DK28 44, 34-240 Jordanów, פולין

​

​

בית העלמין 2

בית העלמין היהודי ביורדנוב ממוקם בפרברי העיר. עד היום שרדו מעט מצבות ושרידי קיר לבנים. שטח של 0.60 דונם. היא נוסדה במאה ה- 19. רק מעט מצבות שרדו.

​

בשנת 1941 שדדו הגרמנים קברים יקרי ערך בבית העלמין. באותה תקופה, בית הספר המשטרתי הגרמני "Schule der Sicherheitspolizei und SD im GG" היה במטה שלו בווילה "Tereska" ברבקה, שם שכן בית הספר התיכון סנטוריום לפני המלחמה, שמפקדו היה מסוף 1940 SS-Untersturmführer וילהלם רוזנבאום. בהוראתו נהרסו בתי העלמין סביב (יורדנוב, משאנה דולנה) וחומר הבניין משיש שימש לבניית מדרגות מונומנטליות בבניין בית הספר, עד היום ניתן לראות מצבת בטון בבית העלמין ג'ורנובסקי.

​

כתובת:  34-240 Jordanów - Cmentarz żydowski w Jordanowie

​

בית העלמין נמצא ברחוב 3 במאי  85B אחרי תחנת הדלק כ 300 מ' מהכביש. במקום מצויות מצבות בודדות ולא מעט קברי אחים.

​

 

קבר אחים בבית העלמין ביורדנוב 2

בבית העלמין היהודי ביורדאנוב נמצא קבר בלתי מסומן של אנשים שנורו על ידי הגרמנים במחוז שטראצ'ה במהלך חיסול הגטו באוגוסט 1942.

​

ז'גוז מישקביץ בטקסט שפורסם באתר כתב: "לאחר המלחמה הוצאו הגוויות והועברו לבית העלמין היהודי הסמוך, הם נקברו בקבר אחד שנחפר בחופזה, או ליתר דיוק בור גדול, באמצע שביל בית העלמין. עד היום יש סימנים ל"קבורה" זו. כשנכנסים לבית העלמין בשביל הראשי סמוך לשער הכניסה גם בתוך העשביה הסבוכה, אפשר לראות שטח שקוע מעט מכוסה פרחים."

​

הוצאה להורג נוספת בבית העלמין היהודי תיארה מריה ריצ'ליק, עדה לאירוע זה: "שתי משפחות יהודיות שהיו בבית העלמין נצטוו להתפשט (זה היה בינואר קר מאד), ללא כל סיבה, הם הוכו באכזריות  ונבעטו עד מותם. משפחת שטרקנברג  שכבו חסרי רוח חיים על האדמה, האבא עדיין החזיק את ילדו הקטן בידו ... כל עוד נתן סימני חיים, הגרמנים רמסו אותו בנעליו עד שהפסיק לזוז."

 

​

קבר אחים במחוז שטראצ'ה - עדות 3

ביורדנוב, במחוז שטראצ'ה ברחוב -3 במאי יש אנדרטה המנציחה יהודים שנורו כאן על ידי הגרמנים באוגוסט 1942. סטניסלב טרגוש במאמר שכותרתו: "אני מאשים בפשע נוסף " ("גזטה רולניקזה", גיליון 46 מיום 9 ביוני 1993). הוא מתאר את ההוצאה להורג באופן זה: "יהודים הועמדו באחו, ליד הקבר דרכו הושלכו על גבי לוח, אנשים טיפסו ברציפות על הלוח, נורו יריות והקורבנות התגלגלו לתחתית הקבר, הם עדיין היו בחיים, גופם פרפר בכאב קטלני ואז כוסו ונקברו ע"י שכבת סיד ".

​

Grzegorz Miśkiewicz בטקסט שפורסם באתר  כתב: "לאחר המלחמה הוצאו הגוויות והועברו לבית הקברות היהודי הסמוך. הם נקברו בקבר אחד שנחפר במהירות, או בעצם בור גדול, באמצע שביל בית הקברות. הקבר מצוי עד היום. העדות ל"קבורה" זו היא, כשנכנסים לבית הקברות הראשי - למרות שכבר צמחה עשביה עבותה - אפשר לראות שטחים מעט שקועים ומכוסים פרחים.

​

כתובת: Maja 3   17-19, Jordanów (בפיתול הכביש בין בית 19 ל 17)

​

 

קישורים ורשימות על קהילת יורדנוב

לקט מתוך אתר עירית יורדנוב

 JewishGen

יורדנוב היא עיירה בדרום פולין, על נהר סקווה, היא הוקמה בשנת 1564 על ידי ספיטקו ג'ורדן שקיבל את אישור מלך פולין זיגמונט אוגוסט לבנות את מכרה המלט בדרך המלח מקרקוב ווילייצקה לאוראבה והונגריה. בשנת 1581 קיבלה העיירה זיכיון לארגון ירידים שנתיים שהתפרסמו היטב בסחורות הנסחרות שם, כלומר סוסים, בקר, פשתן, כלי חרס ומלח. לספיטקו היו תוכניות נהדרות לפיתוח ביורדנוב אך הוא נפטר ואשתו בקושי הצליחה לנהל את עסקי המלט. האזור ירד בחשיבותו כאשר עבר מנסיכות אחת לחברתה. בשנת 1772 סופחה יורדנוב על ידי האימפריה ההבסבורגית ונשארה בגליציה האוסטרית עד 1918. במהלך השלטון האוסטרי, מצבה הכלכלי של העיירה השתפר מעט עם הגעת הרכבת בשנת 1928, אך יורדנוב נותרה עם אבטלה גבוהה ובשפל כלכלי. מצב זה גרם לשינוי תעסוקתי ומסחרי עם הפיכת העיירה למרכז למחנות קיץ יהודיים לילדים שהגיעו מקרקוב, ההערכה היא שכ - 5,000 ילדים בילו חלק מהקיץ שלהם ביורדנוב, שהיה להם אקלים קיץ נוח, ממשלת פולין ניסתה גם לעורר את התיירות על ידי קידום ענף הספא ביורדנוב.

​

התאריך המדויק של הגעת היהודים ליורדנוב אינו ידוע. מאז הקמתה בשנת 1564 ראתה העיירה יהודים רבים שנסעו, סוחרים בעיקר סוחרי מלח, עוברים דרך הכפר, אך נאסר עליהם להתגורר או לטפל במלח ומלט.  יורדנוב הייתה קרובה למכרות המלח המפורסמים של וויליצ'קה שסיפקו כמויות אדירות של מלח במשך מאות שנים לאירופה, מלח היה פריט יקר מאוד בימי הביניים. על היהודים נאסר לעסוק במלח בהוראת המלך זיגמונט אוגוסט. זה לא מנע מהם לעסוק בנגזרות מלח או לספק למכרות ולכורים את צרכיהם עם בואם של האוסטרים, האיסורים הללו הוסרו כאשר הקיסרית מריה תרזה ובהמשך בנה ג'וזף השני עודד מאוד את ההתפתחות הכלכלית של האזור.

​

יהודים החלו להתיישב ביורדנוב ועזרו לכלכלה המקומית, כפי שעולה מהתרשים להלן, עד שנת 1870 התקיימה קהילה יהודית קטנה. התאריך המדויק של הקמת בית הכנסת ביורדנוב אינו ידוע, יש להניח שזה התרחש במחצית השנייה של המאה התשע-עשרה. הסגנון הניאו-בארוקי מאפיין את המחצית השנייה של המאה התשע-עשרה, יתר על כן, הרשימה הרשמית של מבנים קדושים משנת 1870 מפרטת את בית הכנסת ביורדנוב.

​

בית הכנסת שכן במרכז יורדנוב, הוא נהרס במהלך מלחמת העולם השנייה. הקהילה היהודית ביורדנוב ייצגה גם את קהילות רבקה ומקוב, תואר הרב היה של רבה יורדנוב, גם לרבקה ומקוב. בשנת 1887 מונה הרב ישראל שרייבר לרב יורדנוב ונשאר בתפקידו עד שהלך לעולמו בשנת תרפ"ט. הוא הוחלף על ידי חתנו, הרב אלקנה זוברמן. הוא נשאר במשרתו עד פרוץ מלחמת העולם השניה בספטמבר 1939. לאחר מכן עזב את יורדנוב, כמו שעשו יהודים אחרים, ופנה מזרחה. הסובייטים שלחו אותו לסיביר שם הוא נשאר עד שההסכם הפולני-סובייטי איפשר לו לעזוב את סיביר ולהשתקע בקזחסטן, בשנת 1946 חזר הרב זוברמן לפולין והפך לרב הראשי של וולבז'יץ ליד ורוצלב, בהמשך עזב לארצות הברית.

​

היה גם בית קברות יהודי ביורדנוב ששירת כמה קהילות יהודיות סמוכות. 

​​

אוכלוסייה יהודית ביורדאנוב לאורך השנים:

​

שנה        יהודים       גויים

1880       80           1,236

1890       104          1,262

1900       158          1,345

1910        188          1,511

1921        238         1,486

​

על פי מפקד האוכלוסין בשנת 1921, יורדנוב הייתה מאוכלסת על ידי 238 יהודים, המהווים 16% מכלל האוכלוסייה. הקהילה היהודית הייתה דתית מאוד ונשלטה לחלוטין על ידי גורמים אורתודוקסים. בבחירות לקהילה ב -1936 השתתפו 300 מצביעים, בהם יהודי ראבקה ומקוב, באותה שנה פרש א. פרידליך מפעילות קהילה לאחר ששירת בקהילה במשך 50 שנה. בשנת 1936 הוקמה "קרן שחמט מטמילו" שסייעה לנזקקים.

​

כאמור, האוכלוסייה היהודית ביורדנוב הייתה דתית מאוד. הציונות התמודדה עם מאבק קשה בכדי להשיג דריסת רגל בכפר. ישראל דרוקר עבר ליורדנוב בשנת 1913 בעקבות נישואיו לרחל טיסלוביץ. הוא פתח חנות תכשיטים וניסה לקיים פעילות ציונית אך הוא לא הצליח במיוחד וחזר לקרקוב בשנת 1914 עם משפחתו אשתו ובנו ישעיהו.   מאמציו של ישראל לא היו לשווא מכיוון שתנועות נוער ציוניות החלו להופיע ביורדנוב, הדחיפה הגדולה של הציונות הגיעה דרך מחנות הקיץ הרבים של תנועות הנוער הציוניות. צעירים אלה הפיצו רעיונות ציוניים ביורדנוב, בשנת 1931 נפתח סניף תנועת הנוער הדתית "בני עקיבא" ביורדנוב, אחריה בשנת 1935 הגיעה תנועת הנוער המרקסיסטית "שומר הצעיר".

​

הצבא הגרמני תקף את אזור יורדנוב בפולין ב -1 בספטמבר 1939. מספר עצום של יהודים כולל רב העיירה זוברמן עזב ופנה לכיוון למברג. הגרמנים הגיעו מדרום או מסלובקיה ופנו צפונה לקרקוב. קרבות כבדים התרחשו בין צבאות פולין וגרמניה, והביאו להרס רב ביורדנוב. ב - 3 בספטמבר 1939 כבשו הגרמנים את יורדנוב, יחידת טנקים גרמניים נכנסה למרכז העיר והחלה להפגיז ללא הבחנה על הבתים הפרטיים במרכז השוק, מתוך 400 בתים, 270 נהרסו כליל.  האנשים שחיו בבתים ההרוסים נאלצו למצוא מחסה, העיירה הפכה להיות גם זירת ההרס בקנה מידה גדול יותר עד ינואר 1945.

 

עם כניסת הגרמנים ליורדנוב ב- 3 בספטמבר 1939, הם החלו לרדוף את היהודים. גברים ונשים בני 14 עד 60 גויסו לעבודות כפייה. כל יום הביא עימו הוראות וגזרות חדשות אשר הצרו את חייהם של התושבים היהודים בעיירה. יהודים נאלצו להפסיק לעבד את שדותיהם ונאלצו למסור את הכלים החקלאיים שלהם. הוקם גטו אליו נאלצו כל היהודים לעבור, היהודים מהכפרים הסמוכים נאלצו גם כן לעבור לגטו יורדנוב. היודנרט, בראשות ארווין קגל, נאלץ לספק גרמנים עבודה, רוב העובדים כמעט ולא קיבלו שכר ועבדו שעות ארוכות בבניית כבישים וקווי רכבת. המצב הכלכלי היהודי היה נואש, "Judische Soziale Selbsthilfe" או אגודת העזרה העצמית היהודית (הידועה יותר בזכות ראשי התיבות JSS  הממוקם בקרקוב, החליטו לפתוח סניף ביורדנוב המנוהל על ידי האוכלוסייה היהודית המקומית. הסניף עזר לאוכלוסייה היהודית הענייה והנזקקת ופתח מטבח לנזקקים. ה- JSS היה ארגון הרווחה היהודי היחיד בפולין שהוכר רשמית על ידי השלטונות הנאצים. הארגון עזר לקהילות היהודיות. הארגון קיבל סיוע רב מוועדת ההפצה המשותפת.

​

ואז החל תהליך חיסול גטו יורדנוב. הגסטפו עצר את משפחת פייג, שהייתה אזרחית אמריקאית, וירה בהם. יהודים נוספים נעצרו ונורו גם הם. אז דרשו הגרמנים תרומה אדירה שנאספה ונמסרה להם. ב- 29 באוגוסט 1942 רוכזו ביורדנוב 400 יהודים ונשלחו למחנה ההשמדה בלז'ץ. במהלך פעולת החיסול התגלו יהודים שהסתתרו והם נרצחו במקום. יהודים קשישים וחולים הובלו לבית הקברות ונורו, ואילו אחרים נרצחו במחוז שטרשצ'ה, חלק מהיהודים ברחו ליערות אך בסופו של דבר נתפסו על ידי הגרמנים או המשטרה הפולנית.

 

ביורדנוב לא נותרו יהודים.

 

הפניה ביבליוגרפית

• יורדאנוב , [w:] אנציקלופדיה של החיים היהודיים לפני השואה ובמהלכה, ת. 1, אדום. ש. ספקטור, ג. וויגודר, ניו יורק 2001, ש. 577.

• מיכאלביץ 'ג', מחוזות רשומות יהודיים וקהילות דתיות יהודיות בגליציה במהלך היום האוטונומי , קרקוב 1995.

• Miśkiewicz G.,  Elkune Zoberman  -  רב הקהילה היהודית בירדנוב , [ב:] שואה של יהודי ירדן [באינטרנט]  http  ://www.jordanow_hol Holocaust.republika.pl/zoberman.html [גישה: 09.06.2014].

• סמסונובסקה ק ', אזרחים דתיים וקהילותיהם במחוז קרקוב (1918 - 1939) , קרקוב 2005.)

 

​