שם הקהילה:             גדוב (193)

שם בפולנית:             Gdow
מקום/ כתובת:          

​תאריך:                     4/7/2022
אתרי תיעוד/שימור:    בית כנסת, בית עלמין, קבר אחים
מתעדים:                  מאיר שילה     עידן אופוטובסקי
אנשי קשר:     
 

  

תיאור כללי. סיפור הקהילה

אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ-1,753
• יהודים בשנת 1941: כ-245

 

תולדות הקהילה: 1
כללי
כפר השוכן במרחק של 15 ק"מ מעיר-הנפה וייליצ'קה. שמו צויין בתעודות של המאה ה-14, ובימי המאורעות המהפכניים בשנת 1846, הוזכר כמקום הקרב שבין המורדים הפולנים לבין יחידות הצבא האוסטרי, קרב שהסתיים בתבוסתם של המורדים.

​

במאה השמונה עשרה התנהלו בגדוב דוכנים וחנויות יהודיים על ידי אייזק ליבהיימר, חיים קפלר ואהרון רייזמן , ששימשו מרכז סחר בדרך לקרקוב.

​

בשנת 1885 קיבל מנדק קוניהולץ צו מיוחד על הזכות לדוג בנהר הראבה. את המבשלה בגדוב ניהלו מאייר קורנפלד וסלומון הלר, שהעסיקו 12-8 עובדים. מאייר קורנפלד ניהל מפעל לבקבוקי בירה. אברהם וייצנהוף היה אופ,ה ומנדק ווינדהולץ היה קצב. רוב החנויות בעיר היו שייכות ליהודים.

​

בשנת 1876 היו שלושה נציגי הקהילה היהודית במועצת העיר גדוב: לייב לרפלד, יעקב ליבנהיימר ויוסף ליבנהיימר.

​

ב-1880 ישבו בגדוב 1511 תושבים, מהם 376 יהודים. האוכלוסייה הנוצרית עסקה בחקלאות, ואילו היהודים במסחר זעיר, ברוכלות בכפרים, ובמלאכה. לכמה משפחות יהודיות היו גם חלקות-אדמה זעירות.

​

בנובמבר 1918 פרעו כנופיות של איכרי המקום, וכן חיילים משוחררים פרעות ביהודי גדוב. הללו הוכו ורכושם נשדד. הפרעות חזרו ונשנו במאי ובנובמבר של שנת 1919. גם בפרעות אלו נעשה הרס רב ברכוש היהודי.

​

ב- 1921 מנה היישוב היהודי בגדוב 245 נפשות מתוך 1,753 סך כל  אוכלוסיית הכפר. לפי מפקד מטעם הג'וינט ב- 1921, היו בגדוב בעת ההיא בית-בורסקי קטן בבעלות יהודית (אפשר שבעליו עסקו גם בסנדלרות), ובו הועסקו 4 אנשים, בנוסף לבעל בית-המלאכה; 9 יהודים עסקו בחייטות, תפירה וכובענות. 18 בענף המזון ואחד בענף הבנייה. קופת "גמילות חסדים" שהיתה במקום נתמכה בידי הג'וינט. ב-1929 חילקה קופה זו 22 הלוואות בסך כולל של 5,350 זלוטי. כמו כן היתה קופת גמילות חסד בהובלת מירל קורנפל, וביקור חולים בראשות ג'וש פישגרונד.

​

יהודי גדוב היו כפופים לקהילת וייליצ'קה, ובבית-העלמין של קהילה זו קברו את מתיהם. בגדוב היו בית-תפילה ומקווה טהרה. השו"ב שבגדוב פסק גם בענייני כף וקדרה. ב-1923 נתמכה חברת "לינת צדק" שבמקום בכספי הג'וינט.

​

בשנות ה- 20 התארגן במקום חוג הנוער הציוני. בשנות ה- 30 היה חוג זה מסופח לארגון הנוער "עקיבא". במועדון של הקן היה אולם-קריאה, וב-1933 נתקיימו בו קורסים ללימוד השפה העברית לילדים. בשנות הבחירות לקונגרסים הציוניים נמכרו במקום 50-30 שקלים והבוחרים רובם ככולם נתנו את קולם לרשימת "הציונים הכלליים", פרט לשנת 1935, שבה הצביעו 9 מתוך 30 שוקלים בעד "רשימת א"י העובדת", ו-21 בעד "הציונים הכלליים".

​

כבר בימים הראשונים למלחמה עזבו מקצת מיהודי גדוב את היישוב ונמלטו מפני הגרמנים מזרחה. מהם שעברו את הנהר סאן ונשארו בשטח שסופח לברית-המועצות ומהם שחזרו לגדוב. עם כיבוש המקום בידי הגרמנים הוטלו על בני הקהילה הגבלות תנועה והוחל בחטיפות לעבודות-כפייה. לרוב הועסקו עובדי הכפייה בתיקון נזקי מלחמה ובסלילת כבישים.

​

בגדוב היתה תחנה קטנה של משטרה, אך מדי פעם היו מגיעים אנשי אס-אס והגסטפו ממישלניצה ומטילים אימה על האוכלוסייה היהודית: מרטו זקנים של יהודים חרדים, התפרצו לדירות וגזלו רכוש. כמו-כן הטילו הגרמנים מדי פעם קנסות כספיים על הקהילה ודרשו חפצי-ערך.

​

בסוף 1939 הוקם בגדוב יודנראט, בראשו הועמד לייבל ועם חבריו נמנו ברנד ופישגרונד. היודנראט נצטווה לערוך רישום של כל הכשרים לעבודה והיה עליו לספק מדי יום מכסות של עובדים. ליד היודנראט פעלה המשטרה היהודית; אנשיה שמרו על הסדר במשרדי המועצה היהודית ובלשכת-העבודה.

​

בתחילת 1940 הועברו עסקים וחנויות גדולות שבבעלות היהודים לידי "נאמנים מטעם השלטונות הגרמניים". לרוב היו אלה "פולקסדויטשה". מקצת מבעלי המפעלים ועובדיהם היהודים המשיכו לעבוד בעסקיהם, ואף זכו לאישורים שמנעו את שילוחם לעבודות אחרות. גזרות כלכליות, שדידת רכוש, הגבלות תנועה - כל אלה העמיקו את מצוקתם של יהודי גדוב.

​

מ-1941 ועד לחיסולה של הקהילה בקיץ 1942 פעל במקום מטעם י.ס.ס. מטבח ציבורי ועשרות נזקקים קיבלו בו ארוחות חמות. היודנרט ו-י.ס.ס. פתחו מרפאה לטיפול בחולים ומקצתם של אלה אף לא חויבו בתשלום. עובדי המרפאה עשו הרבה לצמצום מגפת טיפוס-הבהרות שפשטה בין יהודי המקום.

​

במארס 1942 החרימו הגרמנים באורח סופי את כל הרכוש של ועד הקהילה היהודי ושל הארגונים הציבוריים. באביב של שנת 1942 הגיעו אנשי הגסטפו ממישלניצה ואסרו את יו"ר היודנראט. תחילה הוא הוחזק בתחנת הגסטפו במישלניצה, ולאחר-מכן הועבר לבית-הכלא במונטלופיך שבקרקוב ושם נרצח. כמה ימים לאחר מאסרו של יו"ר היודנראט באה שוב אל גדוב חוליית גסטפו ואסרה 4 חברי יודנראט. בדרך למישלניצה הם רצחו שניים מחברי היודנראט, וביניהם פישגרונד. לא ידוע מה היה גורלם של שני האחרים, אך יש להניח שתוך זמן קצר נספו אף הם. בין בני הקהילה רווחה הסברה שיו"ר היודנראט ו- 4 חבריו נרצחו בעקבות הלשנה ומפני הצורך לשתק את תגובתה של האוכלוסייה היהודית לקראת הגירוש הסופי.

​

בחודשים יוני ויולי 1942 הוטלו שוב קונטריבוציות על יהודי גדוב ורבו ההתנכלויות מצד השוטרים הגרמנים. במחצית השנייה של אוגוסט 1942 - כנראה ב-22 לחודש - פורסם הצו בדבר גירוש כל יהודי גדוב לווייליצ'קה. היהודים נצטוו לשכור עגלות כדי לעבור לווייליצ'קה וכן הותר להם לקחת עמם מקצת מרכושם שניתן להעמיסו על העגלות. בווייליצ'קה רוכזו היהודים מכל הסביבה, וב-28.8.42 התקיימה שם אקציה. לאחר סלקציה שולחו חלק למחנה-העבודה, וכל הנותרים נשלחו להמתה במחנה בלז'ץ.

​

​

תיעוד אתר/שרידי הקהילה:

במאי 1941 נעצרו 12 יהודים. הם כנראה נשלחו חזרה למייסליצה והוצאו להורג. בשנת 1941 יצא טרנספורט של כמאה יהודים מגדוב לקרקוב.

​

באוסף יד ושם יש: תצלום המציג את אחת ההוצאות להורג האלו  

​

בית הכנסת 2

בית הכנסת בגדוב ממוקם בכיכר השוק, בסמוך לרחוב בוצ'ינסקה. זה היה בניין חד קומתי, עשוי עץ כהה עם גג גבוה. הבניין לא שרד עד ימינו. הוא כנראה נהרס במהלך מלחמת העולם השנייה.

​

על שרידיו של בית הכנסת בגדוב נבנה בית הדואר ובית פרטי - לא נותר כל סימן שילוט או לוח זכרון.

 

כתובת:  Gdów 1096, 32-420 Gdów

​

הפניה ביבליוגרפית

• Encyclopedia of Jewish Life (2001), s. 420: "Gdow".

• Pinkas HaKehilot, Poland, Vol. 3 (1984), s. 92-93: "Gdow"

• Shtetl Finder (1989), s. 23-24: "G'dov".

• Słownik Geograficzny Królestwa Polskiego (1880-1902), II, s. 532-533: "Gdów".

​

​​