שם הקהילה:             דובצ'יצ'ה (195)

שם בפולנית:             Dobczyce
מקום/ כתובת:          

​תאריך:                     4/7/2022
אתרי תיעוד/שימור:    בית כנסת, מקוה, בי"ס, מוזיאון
מתעדים:                  מאיר שילה     עידן אופוטובסקי
אנשי קשר:     
 

  

תיאור כללי. סיפור הקהילה

​

תולדות הקהילה: 1

כללי

​

עיר המרוחקת מווייליצ'קה 15 ק"מ, ושוכנת על גדות הנהר ראבקה. לראשונה היא מוזכרת בתעודות מ-1266 כאחוזת המלך. ב-1340 קיבלה דובצ'יצה מעמד של עיר. היא הוקפה חומות, ולידה נבנתה טירה של המלך. במאות ה-14 וה-15 שימשה דובצ'יצה מרכז למסחר ולמלאכה. במאה ה- 16 נתקיים במקום בית-יציקה של זכוכית.

​

מלחמות השבדים באמצע המאה ה-17 ותחילת ה-18 הביאו לירידתה של העיר. במאה ה-15 ישב שנים רבות בטירה הכרוניקאי הנודע ומחנכם של בני המלך - יאן דלוגוש. במאה ה-19 ובתחילת המאה ה- 20 התפרנסו בני העיר מעיבוד עורות, סנדלרות, אריגה, ייצור כלי-חרס, ומקצתם מחקלאות. בין שתי מלחמות-העולם היתה דובצ'יצה גם מקום נופש, בעיקר לקייטנים מקרקוב.

​

היהודים בדובצ'יצה מוזכרים לראשונה בתעודה מ-1564. במקום ישבו אז כמה משפחות יהודים, ופרנסתן על החכירה, או על הסחר בכלי-זכוכית שיוצרו במקום. נראה שבתקופת הירידה של העיר, בעקבות מלחמות השבדים, עזבו משפחות אלה את דובצ'יצה.

​

איזכור של יהודי דובצ'יצ'ה מתוך ספרי העיירה: 2

אזכורים יחידים של יהודים שחיו בדובצ'יצ'ה מופיעים כבר באמצע המאה ה-16 ,לפי כמה מקורות - בשנת1564.  עם זאת, המידע המסוים הראשון הוא רק מהמאה השבע עשרה. צוין בספרי העיירה כי בשנת 1616 רכש מרצין זבלוצקי מאפייה עם חווה בדובצ'יצה מיהודי מקרקוב בשם הרסטר. אנו יודעים שיהודים לא רק גרו בדובצ'יצה, אלא גם ניהלו את עסקיהם כאן. עם זאת, הם מעולם לא היוו קבוצה גדולה. מנתונים משנת 1848 עולה כי מבין 3,548 התושבים, רק 41 היו יהודים.

​

ועדת הקהילה הסכימה לוינצ'ינטי קופר להקים בניין מגורים ליד ביתו של היהודי סטמברגר. בית מסחר לתכשיטים זה הוקם בשנת 1886 ביוזמתו של איזידור דרוז'ד.  עיבוד-יצור וסחר בעור היו המומחיות של יהודי דובצ'יצה.  בתחילת המאה ה -20 ניהל סלומון שרייבר בורסקאות עור, ואילו קיווה קורצמן, לייב מונצר, ג'קוב מונצר, הרש גסלר וארון וולדמן, מלבד עיבוד-יצור, סחרו גם בעור ומוצרי עור מוגמרים. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם מספר הבורסקאים עלה. בשנת 1918 הצטרף זאב שרייבר לגילדה, בשנת 1919 הצטרפו משה וולדמן ויצחק פריסטול. בשנת 1922הצטרף יצחק קורצמן, בשנת 1925 – הצטרף חיים פולק, ובשנת 1927 – דוד מינצר. איננו יודעים מה היתה השכלתם של בורסקאי דובצ'יצה, מכיוון שתעודות הגילדה נשרפו בשנת 1939. עם זאת, אנו יכולים להניח שמומחים צעירים למדו אצל אבותיהם. זה אושר על ידי פרוטוקול ישיבת מועצת הגילדה הקיבוצית, במהלכה הונפקה תעודת עיבוד-יצור שהם קיבלו על ידי משה וולדמן מדובצ'יצ'ה: הוא הוסמך על ידי אביו הירש וולדמן, שהייתה לו הסמכה לחנך סטודנטים על בסיס כרטיס תעשיתי שהונפק על ידי יו"ר הפוויאט בוייליצקה ב-31 בדצמבר 1890.

​

לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, ניתן היה למצוא יהודים מדובצ'יצ'ה כמעט בכל מקצוע. הבעלים של המנסרה היה פרידמן, הטחנה הייתה של הלר, סלומון רוזן עסק בשחיטה, את המכולת ניהלה אייזנמן. היו גם שני עורכי דין: קאופר ולדמן ורופא שיניים – זילברשטיין. הקהילה, למרות היותה קטנה (כ -700 איש) הייתה מאורגנת היטב. היה לה בית כנסת ברחוב יגילונסקה ורב בשם פיירשטיין. מול בית הכנסת ברחוב ויטוסה של ימינו ניצב מקווה אשר חורבותיו שרדו עד היום. הציונים, שפעלו מאז שנות העשרים, והיו להם קיבוץ, גן ילדים, מועדון ספורט ומועדון תיאטרון, היוו את מרכז הפעילות הפוליטית הגדולה ביותר.

​

1 היישוב היהודי גדל במחצית השנייה של המאה ה-18, ולאחר סיפוח האזור לאוסטריה נצטוו אף יהודי דובצ'יצ'ה ב- 1789 למנות רב, שיהא אחראי על הרישום האזרחי, ועל קיום בית-ספר יהודי מייסודו של ה' הומברג. האוכלוסייה היהודית בדובצ'יצ'ה גדלה לקראת סוף המאה ה-19, ורק אז קיים היישוב קהילה, ולה רב משלה.

​

עד 1914 לא היה במקום בית-עלמין יהודי, והמתים הובלו לקבורה בוייליצ'קה. כרב העיר כיהן עד לפטירתו ב- 1933 ר' מתתיהו חיים הלפרין ב"ר אברהם זרח. את כיסאו ירש חתנו ר' מאיר קירשנבוים. אפשר שגם בנו של ר' מתתיהו חיים, ר' דוד הלפרין, כיהן בקודש לאחר פטירת אביו בדובצ'יצ'ה.

​

בנובמבר 1918 היו פרעות ביהודי המקום. הפורעים היו בעיקר כפריי הסביבה וכן אנשי המיליציה הפולנית שהתארגנה לאחר התפוררותו של השלטון האוסטרי במקום. היהודים הוכו, ורכושם נשדד. אירעו גם מקרים של גזיזת זקן ופאות, וכן ניפוץ שמשות בבית-המדרש וחילול הבית.

​

על עיסוקם של יהודי דובצ'יצ'ה בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם ניתן ללמוד מנתוני המפקד שקיים הג'וינט ב- 1921. מתוך 23 מפעלי מלאכה עסקו 25% מהם בייצור נעליים או בעיבוד עורות, 39% בהלבשה, 29% בייצור מזון. המפעלים העסיקו 68 איש, מהם 38 יהודים. שאר היהודים עסקו במסחר זעיר או ברוכלות; עם התפתחות הקייטנות בדובצ'יצ'ה מצאו גם כמה משפחות יהודים את פרנסתן משירותים לנופשים.

​

לעזרת יהודי דובצ'יצ'ה נחלץ באותה תקופה הג'וינט, שתמך, למן 1923, בחברת "ביקור חולים", ומ- 1927 - בקופת "גמילות-חסדים". קופה זו נתנה ב- 1929 28 הלוואות לנצרכים בסך כולל של 4,187 זלוטי.

​

בשנות ה-20 התארגנו בדובצ'יצ'ה החוגים הראשונים של הנוער הציוני. על בסיסם של חוגים אלה הוקמו בראשית שנות השלושים קן הנוער העברי "עקיבא" וכן סניף "המזרחי". קיבוץ הכשרה של "עקיבא" שהתקיים בדובצ'יצה ב- 1931 אירגן לידו גן-ילדים עברי. באותה שנה היו בדובצ'יצ'ה מועדון-ספורט יהודי שנתמך בידי המועדון "מכבי" שבקרקוב, וכן חוג חובבי דרמה. כנראה שהללו התקיימו בחודשי הקייט בלבד, בסיוע הקייטנים שבאו מן העיר.

​

לקראת הקונגרס הציוני ב-1931 נמכרו בדובצ'יצה 63 שקלים, וכל הבוחרים נתנו את קולם ל"ציונים הכלליים". בבחירות ב-1935 הופצו 32 שקלים, ו-32 מן הבוחרים נתנו את קולם ל"ציונים הכלליים".

​

בימים הראשונים למלחמה בספטמבר 1939, נמלטו צעירים יהודים מדובצ'יצ'ה מזרחה, אולם התקדמותו המהירה של הצבא הגרמני מנעה מהם את המשך דרכם ורובם שבו לעיירה. עם כניסת הגרמנים לעיירה הוטלו על היהודים גזירות, ועיקרן עבודות-כפייה והגבלות-תנועה. ב-1940 הוכנסו לדובצ'יצה יהודים מכפרי הסביבה. כדי לסייע לנזקקים מבין הקהילה המקומית ומבין הפליטים, הוקם סניף של י.ס.ס. שמרכזו היה בקרקוב, ואנשיו פתחו מטבח ציבורי.

​

ב-1941 הורע מצבם של יהודי דובצ'יצה ותכפו החטיפות למחנות-עבודה. ב-10 באוגוסט 1942  פרסמו הגרמנים צו, שעל-פיו הוטל על כל יהודי המקום לעבור ב-20 בחודש לגטו בווייליצ'קה. כמה משפחות ניסו למצוא מסתור אצל מכריהם הפולנים, אולם הסיכויים להימלט מן הגירוש היו קלושים ביותר. ואמנם במועד שנקבע גורשו יהודי דובצ'יצ'ה אל וייליצ'קה, שם רוכזו גם יהודים מיישובי הסביבה.

​

יצויין מקרה של הצלת 10 מיהודי דובצ'יצ'ה על-ידי פולני, פ' קארלינסקי, תושב העיירה, אשר הוציא תוך כדי הקרבה עצמית יהודים אלה מנקודת איסוף בוייליצ'קה, הסתירם, ובדרך זו ניצלו. כבר ב-28 באוגוסט 1942  חוסל הגטו בווייליצ'קה.  מקצת מן היהודים שרוכזו בו נרצחו ביער קוז'יה-גורקה, ויתרם שולחו למוות במחנות בלז'ץ וטרבלינקה. כזה היה גם גורלם של יהודי דובצ'יצ'ה.

​

נכון לעכשיו, כמעט ואין עקבות מהקהילה בעיר. הטחנה והמנסרה, כמו גם בתים רבים השייכים לתושבים יהודים, נהרסו בשיטפו.  מהמקווה נותרו שרידי קירות.

​

​

תיעוד אתר/שרידי הקהילה:

בית הכנסת 1

לקהילה היהודית בדובצ'יצ'ה היה בית כנסת משלה, שנמצא ברחוב "Na łężku" (כיום Ul. Jagiellońska). למרבה הצער, לא שרד עד היום.

 

כיום מגרש ריק מוזנח ומגודר מול הבית שהפך להיות תחנת משטרה.

כתובת : מול  4 Jagiellońska

​

המקווה 1

ברחוב  ויטוסה היה מקווה , מבנה לבנים בן קומה אחת, על תוכנית מלבנית, עם מידות משוערות של   7 × 11. מטרים רבועים  בבסיסו. בשנת 1943 נשרף המקווה. לאחר המלחמה הוא שימש כבית מרחץ עירוני. כיום המבנה הרוס.

                   

בסמוך לאתר בית הכנסת עמד מבנה המקווה – קירות המבנה השומם מאבן אדומה עדיין על תילם, המקווה ממוקם מאחורי המרכז המסחרי הקטן ברחוב ויטוסה 3.

כתובת: Rynek 38    מול Witosa 3c

​

מוזיאון יודאיקה 1

במוזיאון ממצאים: טלאי שנאלצו יהודי דובצ'יצ'ה לענוד עם הכיבוש הנאצי, חנוכיה, פמוטים ותמונות שצולמו  על ידי האוצר מ' קובלסקי.

   

כתובת: Stare Miasto, 32-410 Dobczyce

​

הפניה ביבליוגרפית

• דובצ'יצ'ה , [w:] האנציקלופדיה של החיים היהודיים לפני השואה ובמהלכה, ת. אני אדום. ש. ספקטור, ג. וויגודר, ניו יורק 2001, ש. 316 .

• קוואלץ 'ל, דובצ'יצ'ה הידועה פחות, בעקבות הקבר Dobczyce 2004.

 

​

​

​​