צ'רני דונייץ

שם הקהילה:             צ'רני דונייץ (208)

שם בפולנית:             Czarny Dunajec
מקום/ כתובת:          

​תאריך:                     6/7/2022
אתרי תיעוד/שימור:    בית כנסת, בית ספר, בית עלמין,

                               אתר זיכרון
מתעדים:                  מאיר שילה     עידן אופוטובסקי
אנשי קשר:     
 

תיאור כללי. סיפור הקהילה

אוכלוסיה:

• בשנת 1941: כ-2,399

• יהודים בשנת 1941: כ-341

​

תולדות הקהילה: 1

היישוב מוזכר בתעודות מ-1234. במאה ה-18 שימש צ'רני דונייץ מרכז מסחרי, ובעיקר שוק לכפרים ההרריים שבסביבה. במקום סחרו אז בצמר, חוטי צמר ובמוצרי אריגה ביתית וכן בצאן, שגידולו רווח והיה ליסוד בפרנסותיהם של ההרריים. עד אמצע המאה ה-19 היו תנאי הביטחון במקום בלתי יציבים, הסביבה שרצה כנופיות שודדים ומבריחים למיניהם. בסוף המאה ה-19 ובתחילת ה-20 הוחל בהפקת כבול, חצץ וחול מן הנהר צ'רני-דונייץ, והדבר שימש מקור פרנסה נוסף לתושבים.

​

המנסרה בצ'רני דונייץ היתה שייכת ללנדאו מקרקוב והעסיקה –כ-200  עובדים. היא הניבה את ההכנסה הגבוהה ביותר. ניתן לראות כי מצבם הכספי של היהודים שהיה מגוון, לרוב הושקעו הכנסות בנדל"ן  בתים, מגרשים לבנייה, גנים או כשהקעה בעסקים כמו מאפייה, מסעדה, וחנויות. לעתים נדירות נקנו גם אדמות.

​

ליהודים בצ'רני דונייץ היה בית ספר יסודי, נפרד לבנים ולבנות. רק העשירים שלחו את ילדיהם להמשך השכלה בנובי טארג ובקרקוב. בשנת 1929 נפתח בית הספר "תרבותו", שהפך במהרה למרכז החשוב ביותר לחינוך נוער. כמו כן הופיעו ציונים שהקימו את הארגונים: השומר הצעיר, עקיבא והחלוץ. בשנת 1930 נפתחה ספרייה וגן שניהלה אנדה סייסלר מראבקה.

​

בין שתי מלחמות-העולם התפתחה התיירות בצ'רני דונייץ ובסביבתה. מבחינה אדמיניסטרטיבית היה לצ'רני דונייץ במאה ה -19 –וה-20 מעמד של עיר, אך מעמד זה נשלל ממנה ב- 1934. עד 1796 לא ישבו היהודים בכלל בצ'רני דונייץ, כשם שלא ישבו באזור נובי-טארג בכללו, כנראה בשל האיסור על ישיבת יהודים במקום. גם היהודים עצמם לא ששו להתיישב שם בשל תנאי הבטחון הירודים.

​

תחילה התיישבו בצ'רני דונייץ, על-פי רישיון מיוחד מטעם השלטונות האוסטריים, יהודים בעלי זיכיון לסחור במוצרי מונופולין (טבק, משקאות חריפים, מלח), או חוכרים ומוכסים, ובסך הכול משפחות מועטות. עם ביטול ההגבלות על מגורי היהודים בגליציה ב- 1860, ועם שיפור תנאי הבטחון במקום, רבו המתיישבים היהודים בצ'רני דונייץ; רובם באו מנובי-סאנץ , מישלניצה וערי הסביבה. היישוב היהודי אז היה כפרי מיסודו, והיהודים "ישובניקים" (תושבי כפרים) לכל דבר. עיסוקם, מלבד החכירות והפונדקאות, היה מסחר זעיר, רוכלות, והיו ששלחו את ידם אף בהברחה. 2

​

כבר בשנים הראשונות של המאה ה- 19 הקימו הפולנים בצ'רני דונייץ ובכפרי הסביבה קואופרטיבים לצרכנות, ובתקופה שבין שתי מלחמות-העולם נדחקו בעטיים רגלי היהודים מן המסחר. בנובמבר 1918 פרעו כפריי הסביבה פרעות ביהודי צ'רני דונייץ. באשמת ההשתתפות בפרעות נעצרו 10 איש מבין המתפרעים.

​

היישוב היהודי בצ'רני דונייץ היה מראשיתו כפוף לקהילת נובי-טארג. מטעם קהילת נובי-טארג כיהנו רבנים למן שלהי המאה ה-19 או תחילת ה-20. שניים מהם היו: ר' מרדכי ב"ר חנינא הורוויץ, שעבר לכהן בצ'יישין (נפטר שם לאחר שנים רבות לכהונתו ב-1932), ור' יצחק ליפשיץ (ישב על כיסאו ב- 1912). גם בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם היה היישוב היהודי בצ'רני דונייץ קשור אל קהילת נובי-טארג, ובוועד הקהילה שם היה נציג אחד מצ'רני דונייץ.

​

באותה תקופה היו שני בתי תפילה, בית מרחץ ובית קברות. הרוב המכריע של האוכלוסייה היו חסידים ויהודים אורתודוקסים.

​

בין שתי מלחמות-העולם הוקמו במקום החברות "לינת-הצדק" ו"ביקור חולים", וכן קופת גמ"ח, שנתנה ב-1929 45 הלוואות לנזקקים בסך 5,360 זלוטי. נראה שכבר ב-1905 נתקיים במקום חוג ציוני, שהיה לו אף נציג ב"וועד המחוזי של החברות הציוניות בגליציה המערבית בקרקוב". בין שתי מלחמות העולם התארגן במקום סניף של "הציונים הכלליים", ובשנות ה-30 פעל קן "עקיבא". בבחירות לקונגרסים הציוניים הצביע הרוב המכריע של השוקלים בעד רשימת "הציונים הכלליים" (ב-1924 - 46 מכלל 51 קולות; ב-1931 - כל הקולות, 37 במספר). הפעולה התרבותית ביישוב היהודי התרכזה סביב מועדון "התחייה", שהיתה לו ספרייה ואולם-קריאה, ומשירותי המועדון נהנו גם תושבי המקום הלא-יהודים. ב-1930 נפתח ליד "התחייה" "גן-ילדים עברי"; טיפלה בו גם האגודה "תרבות" שבמקום. ב- 1933 נמסר על קיומם של שני מועדוני-ספורט יהודיים בצ'רני דונייץ, "מכבי" ו"הגיבור". לא ידוע כמה זמן נתקיימו המועדונים האלה, וייתכן שרוב חבריהם היו הקייטנים או התיירים ששהו ארעית במקום.

​

היחסים עם האוכלוסייה הקתולית היו מעורבים. היו  קצרים  ופרובוקציות, אך לא הייתה שפיכות דמים.  מלבד היהודים, היו גם צוענים בצ'רני דונייץ.  בשנת 1920 הייתה נציגות במועצת העיר , והיא כללה שמונה חברי מועצה יהודיים.

​

במלחמת העולם השניה 1

גזירות של עבודות-כפייה, קונטריבוציות, הגבלות-תנועה והתנכלויות היו מנת-חלקם של יהודי צ'רני דונייץ מתחילת הכיבוש הגרמני בספטמבר 1939. בשל קרבתו של היישוב אל הגבול, היה האזור נתון לפיקוח חמור של משטרת הגבול הגרמנית ושל הגסטפו, והללו הכבידו את ידם על יהודי צ'רני דונייץ.

​

מתחילת הכיבוש הטילו הנאצים גזירות שונות כנגד יהודים. בינואר 1940 הוגבלו זכויות הקניין והתנועה החופשית. השימוש בשפה העברית נאסר, והיהודים נאלצו לבצע עבודות ניקיון שונות. הם הועברו באופן שיטתי לגטו שהוקם בתחילת מאי ויוני 1941 בנובי טארג. כולם נרצחו מאוחר יותר במחנה ההשמדה בבלז'ץ.

​

ב"שבת הגדול" ת"ש נרצחו 20 מיהודי המקום על שהפרו את הצו האוסר קניית מזון מפולנים. לפי גרסה אחרת, נרצחו הללו על שום שניסו לגנוב את הגבול לסלובקיה. הנרצחים נקברו בבית-העלמין היהודי. ב- 1941 הורע מצבם של יהודי צ'רני דונייץ, ובסיוע י.ס.ס. נפתח מטבח ציבורי במקום וניתנה עזרה לנזקקים. ב-20 במאי 1942הוציאו הגרמנים להורג פולני, שסיפק מזון ליהודים.

​

ב -20 במאי 1942 הרגו הגרמנים את יוסף לרר ובתו, וכן את קרול צ'רקה, שסיפק להם אוכל.  הם נקברו בקבר משותף בבית העלמין היהודי. ביולי 1942 נורו בני משפחת פסנובר בדירתם, ובאוגוסט נרצחו כתריסר חולים מצ'רני דונייץ והסביבה, כולל ג'ורג '(גרסון) ג'ונס עם אשתו, נתן נוגווירץ עם אשתו, הנריק בליצר עם אשתו, ונינה קאוס.

​

ב-30 באוגוסט 1042 התרחש גירושם של יהודי צ'רני דונייץ. רובם הובלו לנובי-טארג ומשם שולחו לאחר סלקציה, יחד עם יהודים אחרים מן הסביבה, למחנה המוות בלז'ץ. בצ'רני דונייץ נשארו כ-90 יהודים "כשירים לעבודה", שהוכנסו למחנה עבודה, אשר נפתח במקום מיד לאחר הגירוש, ב-1 בספטמבר 1942.

​

המחנה שכן בצריף שמאחורי תחנת-הרכבת.  לכאן הובאו גם כ-90יהודים בעיקר מירדנוב, משאנה דולנה, לימנובה, אוצ'וטניצה ושצ'אוניצה. הם עבדו במנסרות שבבעלות החברות הגרמניות "הומאג" ו"הולצבאו,  שם נבנו האנגרים לתעופה. בסוף 1942 רצחו הגרמנים 22 מאסירי המחנה לאחר שכוחם תש ולא יכלו עוד לעבוד. במחנה היו ניסיונות להימלט לסלובקיה, אך רוב הניסיונות הללו נכשלו.

​

המחנה חוסל ב-24 במאי 1943. אחרוני האסירים הועברו למחנה פלשוב.

​

רק מעטים שרדו את הכיבוש. הם היגרו מפולין זמן קצר לאחר המלחמה, בעיקר לישראל.

​

תיעוד אתר/שרידי הקהילה:

בית הכנסת 2

בית הכנסת בצ'רני דונייץ (רחוב סיינקביצ'צה 11) נבנה ככל הנראה בראשית המאה העשרים, ונשאר עומד על מקומו עד ימינו.

​

זהו בניין לבנים, לא מטויח, הבנוי על תוכנית מלבנית בסגנון בארוק. ממזרח (רחוב) יש לו שני חלונות גבוהים, חצי מעגליים. במקום ארון הקודש ישנה גומחה ושם נבנתה דלת כפולה. פנים המבנה מחולק לשתי קומות.

​

במהלך מלחמת העולם השנייה הרסו הגרמנים את בית הכנסת. לאחר 1945 שוקם הבניין והפך למחסן.  נכון לעכשיו, הוא משמש מחסן לקואופרטיב של הקהילה המקומית.

בית הכנסת עומד על תילו. החלק הפנימי נהרס בחלקו על ידי הגרמנים. לאחר המלחמה העבירה מועצת העיירה את המבנה לשימושו של קואופרטיב ציבורי מקומי שהשתמש בו כמחסן. היום בית הכנסת ריק ונעול.                                                  

כתובת: Sienkiewicza 11 Czarny Dunajec

​

בית העלמין 2

בית הקברות היהודי בצ'רני דונייץ הוקם ככל הנראה במחצית השנייה של המאה ה-19. הוא ממוקם בכביש היציאה מצ'רני דונייץ לכיוון ראבקה. ניתן למצוא את מיקומה במפה צבאית משנת 1934.  במהלך מלחמת העולם השנייה נהרס בית העלמין כמעט לחלוטין, והמצבות שימשו לסלילת הרחובות. בית העלמין הפך אתר ההוצאות להורג שביצעו הגרמנים. הוא ננטש לאחר המלחמה ועבר הרס נוסף  בשל גניבת רוב המצבות.

​

בשטח של 0.17 דונם שרדה מצבה אחת עם כתובות בעברית. ניתן למצוא גם בסיסים של כמה מצבות שבורות. בבית העלמין מצויים קברי אחים של יהודים שנורו על ידי גרמנים במלחמת העולם השנייה. האזור מגודר בחלקו עם קיר. גבולות בית הקברות נשמרו משנת 1939. הכניסה פתוחה מהכביש הציבורי. האזור מכוסה עצים וסבך של צמחיה. מצבו הנוכחי של בית הקברות בא לידי ביטוי במכתב של המכון ההיסטורי היהודי, שנשלח על ידי אחד מתושבי קושייליסקו: "בצער התבוננתי בבית הקברות ההרוס הזה בפרות שרועות בין ערמות הזבל שנערם בבית העלמין  שנשאר הרוס לאחר המלחמה, המצבות ניזוקו ורק אחת הכתובות בעברית שרדה, אך ישנם קברים רבים ללא מצבות וכתובות, או שנשארו רק אבן או לוחות בטון".

כתובת:, Kantora  34-470 Czarny Dunajec Jewish Cemetery

​​

​

אתר זיכרון 3

בית העלמין היהודי - מקום הוצאה להורג וקבורה של קורבנות השואה

​

במהלך מלחמת העולם השנייה הוציאו הגרמנים להורג יהודים בבית העלמין היהודי בצ'רני דונייץ. מיקום קברי קורבנות השואה עדיין לא ידוע. ידוע שנקברו כאן, בין היתר, יוסף לרר יחד עם אשתו ובתו, וקרול צ'רקה- פולני שסיפק להם אוכל. הם נורו על ידי הגרמנים ב -20 במאי 1942.

​

מידע על הקבורים

אנה  פוליצר

פליקס פוליצר

הנרי פוליצר

צ'ארלס שרק

ג'ורג ג'ונאס

סלומה ג'ונאס

נינה קראוס

אשתו של יוזף לרר

יוסף לרר

רבקה לרר

אשתו של מידלגרון

אשתו של נתן ניווארץ

נתן ניווארץ

גוסטב פכנובר

שרה פכנובר

​

בית העלמין נמצא כחצי ק"מ מצ'רני דונייץ על הכביש היוצא צפונה לכיוון קרקוב – רחוב יאנה פוו  מימין לכביש. בבית העלמין מצויים  חמישה קברי אחים של יהודי צ'רני דונייץ ויהודים שגורשו לכאן מישובי הסביבה.

​

כמו כן ישנה כאן מנורת בת שבעה  קנים לזיכרון.

​

בית העלמין מטופל ומתוחזק ע"י וויטק, תושב העיירה, מטעם הארגונים היהודיים של יוצאי הקהילות באיזור.

​

​

הפניה ביבליוגרפית

• Chrobaryński, J, צ'ארני דונייץ וסביבתה במהלך מלחמת העולם השנייה. בתוך: מתווה של היסטוריה עד שנת 1945, קיריק פ' (עורך), קרקוב, 1997. . מתווה של היסטוריה עד שנת 1945 בעריכת פ'קיריק, קרקוב 1997.

• צ'ארני דונייץ ' בתוך:  האנציקלופדיה של החיים היהודיים לפני השואה ובמהלכה חלק ראשון, . ש'ספקטור, ג' וויגודר, ניו יורק 2001, עמודה 284.

• Słuszkiewicz B.צ'ארני דונייץ וסביבתה בתקופת המלחמה, בתוך: מתווה של היסטוריה עד שנת 1945, קיריק פ' (עורך), קרקוב 1997.

• גליציה המערבית, שלזיה בתוך:  אנציקלופדיה של קהילות יהודיות. פולין, חלק שלישי, א' ווין וא' ווייס, ירושלים: 1984. עמודות 303-302–303.

​