שם הקהילה:             כשאנוב (232)

שם בפולנית:             Chrzanów
מקום/ כתובת:          

​תאריך:                    10/7/2022
אתרי תיעוד/שימור:   בתי כנסת, מקווה, בית חולים,

                              בי"ס למוזיקה, בית מטבחים, מוזיאון,

                              בתי עלמין, אתרי זיכרון, גטו
מתעדים:                 מאיר שילה     עידן אופוטובסקי
אנשי קשר:     
 

  

תיאור כללי. סיפור הקהילה

אוכלוסיה:

• בשנת 1941: כ-11,392

• יהודים בשנת 1941: כ-6,328

• יהודים לאחר השואה: 500-800

​

תולדות הקהילה: 1

כשאנוב נזכרת לראשונה ב-1393 כיישוב עירוני בבעלות פרטית, במאות ה-16-14 נודעה כעיר-צומת על "נתיב המלח" שהוליך מקרקוב לשלזיה, במאות ה-17 וה-18היתה מרכז מסחרי חשוב. התפתחות כלכלית מואצת של העיר החלה במאה ה-19 בשל קרבתה אל מכרות עופרת ובדיל, ובשל הקמת מפעלי תעשייה בה ובאזור. מ-1815 ועד 1846 נמצאה כשאנוב בתחום הרפובליקה הקרקאית.  

 

במחצית השנייה של המאה ה-19 הפכה העיר לתחנת מעבר חשובה של מסילת הברזל צ'רנוביץ --לבוב -- וינה, באותה עת נמצאו במקום משרפת יי"ש, בית-מבשלת שיכר, טחנת-קמח ומנסרות. בין שתי מלחמות-העולם נמשך פיתוח התעשייה בעיר, וכשאנוב היתה לצומת תחבורה בולט בדרום מערבה של פולין בין קרקוב, מישלוביצה ואושוויינצ'ים -- סמוך לגבול המדינה.

 

יש להניח שמשפחות יהודיות יחידות נמצאו בכשאנוב כבר במאה ה-17.

 

בשנת 1759 הוקם בית עלמין יהודי. באותה שנה נחתמה האמנה לממשל המחוזי של קרקוב, ועל על פי תוכנו, על היהודים נאסרו פעילויות ושירותים מסוימים, כמו קיצוץ עץ, ייצור בירה וודקה בחגים נוצריים, כמו גם העסקת קתולים. בנוסף, חלו על יהודים הגבלות מסוימות על רכישת בתים בבעלות נוצרים, והם גם נאלצו לשלם אגרה של 100 PLN פעמיים בשנה לכומר צ'רנוב – בפסחא.

 

בשנת 1786 החלה בניית בית הכנסת הראשון בכשאנוב בהתבסס על הסכמתו של הארכיבישוף מקרקוב מיכאל ירזי פוניאטובסקי, שאושרה שנה קודם לכן. בית הכנסת הוקם בשנת 1787 -- בניין מלבנים בפינת הרחובות Plac Estery  ו- Krakowska.

 

יהודי בשם יעקב 2 מוזכר כאזרח הראשון ממוצא יהודי בכשאנוב, המופיע בתיקי מועצת העיר משנת 1590 כבעלים של בית העבוט. גם הוזכר שמו של היהודי מארק משנת 1619, חוכר טחנות, בנקאי וסוחר מוביל. מידע נוסף מצוי על יהודי מכשאנוב בשם אברהם סז'וביץ, שהגיע בשנת 1673 ורכש בית בשוק מתושב מקומי בשם וויצ'יץ' ולצ'ביץ.

 

באופן רשמי, על פי חוקת הסיים משנת 1539, היו היהודים כפופים לבעלים של העיר, אך למעשה בתקופה זו היה ליהודים חופש רב. היחסים המשפטיים בין הבורגנים הפולנים לבין הבורגנים היהודים הוסדרו בחוק של 8 ביולי 1781 שהונפק על ידי יוזף מאוסולינסקי. כבר במחצית הראשונה של המאה ה-18 התגבשה הקהילה היהודית בכשאנוב על פי הנוסחה מסורתית: בראשות הוועדה עמדו רב, איש דת בכיר, ארבעה חברים בעלי עסקים ונציג הקהילה. באותה תקופה היה סכסוך בין יהודים בכשאנוב לבין הקהילה היהודית באולקוש בנוגע לקבורת יהודים מכשאנוב בבית העלמין באולקוש - שם נקברו יהודים מכשאנוב עד להקמת בית העלמין בעיר; ואז פרצה מחלוקת על השתתפותם ביריד אולקוש, ולבסוף על אודות ניתוק הכפר ליבייץ יחד עם בעל הפונדק יוסק והשתתפותם של יהודי ליבייץ בחיים הדתיים בקומונה של כשאנוב.

​

בשנת 1846 שולבה כשאנוב במלכות הבסבורג, והתקנות החדשות שבאו בזו אחר זו שינו את מעמד האוכלוסייה היהודית. בתחילה נשללה ממנה זכויותיה,  אולם על פי החוקה החדשה של ה-21 בדצמבר 1867 בנושא זכויות אוניברסליות של אזרחי המונרכיה האוסטרו-הונגרית, הושוותה האוכלוסייה היהודית לזו הנוצרית.

 

במחצית השנייה של המאה ה-18 התגוררו בעיר כבר 60 משפחות יהודיות שמנו כ-350 נפש. בבעלות יהודית היו אז 32 בתים. לפי הנתונים החלקיים שבידינו, עסקו כ-10 מתוך ראשי-המשפחות במלאכה, וביניהם היו חייטים, כובענים וצורפים. גידול נוסף במספר היהודים במקום הסתמן בתחילת המאה ה-19, שבא, בין השאר, כתוצאה מהשתייכותה של העיר לרפובליקה הקרקאית. יצויין שעל יהודי כשאנוב חלו התקנות (הזכויות וההגבלות) שהותקנו ליהודי קרקוב והרפובליקה. למקום הגיעו יהודים מאוסטריה ומגרמניה שמצאו את פרנסתם בענפי מסחר שונים. סוחרי פרוות מכשאנוב הגיעו למרכזי-סחר באוסטריה ובגרמניה, סוחרי מזון שיווקו את סחורותיהם ברחבי האימפריה האוסטרית, ובסוף המאה ה-19 החלו היהודים לפתח את ענף הקונפקציה. בשל קרבתה של כשאנוב לגבולות רוסיה וגרמניה מצאו מספר ניכר של יהודי העיר את פרנסתם בחלפנות. נוסף על כך בלט חלקם בתעשייה זעירה, במסחר סיטוני וקימעונאי, בסחר סוסים ובעגלונות. כמה ראשי משפחות עסקו בחייטות ובסנדלרות.

במחצית הראשונה של המאה ה-19 פיתחו יהודי כשאנוב מוסדות קהילתיים משלהם, אבל היו עדיין כפופים לקהילת קרקוב ונשאו בעול המיסים שהעביר אליהם ועד קהילה זו. באותה תקופה היתה זו קהילת קרקוב שמימנה את החזקתם של הרב והדיין בכשאנוב, ורק ב-1866 הפכה קהילת כשאנוב לעצמאית ומימנה בכוחות עצמה את הפעילות הקהילתית במקום.

 

בשנים 1888–1920 היה ליהודים יתרון מובהק במועצת העיר, ראוי להזכיר שגם בין 1899 ל-1912 היה ראש העיר עורך דין יהודי, ד"ר זיגמונט קפלר. מעמד זה של הקהילה היהודית בכשאנוב אושר על ידי המושל ב -1 באוגוסט 1901. באותה תקופה הוקמה מועצה מחוזית בכשאנוב, אליה היו כפופות כ-60 קהילות אחרות. ביניהן היו: יאבוז'נו, ליבייץ, אלוורניה, ברודלה, חלמק, צ'יצ'קוביץ', צ'רנה, דובראובה, פיליפוביץ, גורי, לושובסקי, ילנה, לוזוביץ', קוואצ'אלה, מוקצ'ידו, סאוצ'א, גוואצה, וולה פיליפובסקה וזרקי.באותה תקופה נוהלה הקהילה הדתית היהודית בכשאנוב על ידי יוסף הלברשטם, משה שינברג ואברהם וינר.

 

רבה הראשון של קהילת כשאנוב 1 היה שלמה בוכנר (נפטר ב-1828), בנו של ר' משה חריף מאולקוש, אשר הצטיין בפשטות הליכותיו וזכה להערצה מצד בני הקהילה. יש הקושרים את תחילת קיומה של קהילה מאורגנת בשמו של הרב שלמה'לה, אף כי כאמור, רק מאוחר יותר היא נותקה מתלותה בקהילת קרקוב. לאחר מותו נשארה כשאנוב כ-20 שנה בלא רב. באותו פרק-זמן גברה בעיר השפעתם של הרבנים משושלת-אדמו"רי צאנז וביוזמתם קיבל ר' דוד'ל, בנו של ר' חיים הלברשטם, בעל "דברי חיים" את כהונת הרב בכשאנוב. בתקופת כהונתו של הרב דוד'ל התלקחה מחלוקת בכשאנוב בין חסידי צאנז לבין חסידי רדומסק. עם מותו ב-1895 לא עלה בידי ראשי הקהילה להציע מועמד מוסכם לכהונת רב. עוד בחייו הסמיך ר' דוד'ל את בנו ר' נפתלי לרשת את כסאו. על משרה זו התחרה גם בן אחיו ר' יוסף אלימלך.

 

סביב בחירתם של המועמדים הללו לכהונת רב הקהילה פרצה שוב מחלוקת קשה שפילגה את הקהילה לשני מחנות, והגיעו הדברים עד לערכאות הגויים. ר' יוסף אלימלך טען לזכותו בפני השלטונות האוסטריים, שהוא בעל השכלה כללית כפי שנדרש ממועמדים למשרות ציבוריות. ואמנם הכירו השלטונות האוסטריים בר' יוסף אלימלך כרבה של הקהילה, אולם ראשי הציבור היהודי לא ויתרו גם על מועמדותו של ר' נפתלי, ועד למותו של ר' יוסף אלימלך ב-1908 כיהנו למעשה בכשאנוב שני רבנים. הרב נפתלי ישב על כיסא הרבנות עד 1925, ואת מקומו ירש בנו ר' מנדל שליווה את בני עדתו עד לחיסולם בתקופת השואה.

​

במחצית השנייה של המאה ה-19 חל גידול מהיר של האוכלוסיה היהודית; ב-1890 הם היוו כ-50% מכלל האוכלוסייה. ב-1874 ישבו במועצת-העירייה, שמנתה 30 חברים, 15 נציגים יהודים. אולם הפולנים לא השלימו עם גידול השפעתם של היהודים במועצה. חוגים בראשותו של הכומר האנטישמי קמינסקי הצרו את צעדיהם של היהודים, ובבחירות ב-1910 קיבלו הללו שני-שלישים מכלל המנדטים במועצה, אולם בחירות אלה נפסלו על-ידי השלטונות. בבחירות שנערכו ב-1912 זכו היהודים שוב בהישג, ואף עלה בידם להדיח מן המועצה את הכומר קמינסקי.

ב-1893 נתגבש חוג "בני ציון". חבריו ניהלו תעמולה ציונית נרחבת, אך פעילותם נחלשה ברבות הימים, ורק לאחר הקונגרס הציוני הראשון הוקם בכשאנוב סניף של ההסתדרות הציונית. ב-1908 היה קיים במקום סניף של "פועלי ציון", וב-1912 פעלו לידו ארגון נוער "יוגנד", וכן ארגון נשים "יהודיות". פעילות חוגים ציונים-סוציאליסטים נמשכה בעיר עד למלחמת-העולם הראשונה, נחלשה בשנות המלחמה וחודשה מיד עם סיומה. נשים ציוניות הקימו ב-1912 ספרייה וניהלו במסגרתה עבודה תרבותית ענפה.

 

לפני מלחמת-העולם הראשונה היתה לז'.פ.ס. (המפלגה היהודית הסוציאליסטית) השפעה רבה בקרב השכירים והמשכילים היהודים בבכשאנוב. לימים היו פעיליה בין מארגני "הבונד" בעיר.

בתחילת המאה ה-20 נתקיימו בכשאנוב חברות בעלות צביון ציבורי חברתי כגון: "חברת תהילים" שאיגדה בשורותיה בעלי-מלאכה, רוכלים וסוחרים זעירים, ולהם בית-כנסת מאוחד; חברת "מחזיקי לימוד", שמנתה עשרות רבות של חברים ועיקר פעולתה בחיזוק המסורת הדתית בקרב בעלי- מלאכה צעירים וזבנים. חברה זו הוציאה לאור ב-1906 ביטאון משלה "דער ידיש רעליגיעזער ארבעטער". ומעל דפיו התנהל מאבק נגד השפעתם של רעיונות סוציאליסטיים בקרב צעירים יהודים ; "לינת צדק" ו"תומכי עניים", שקיימו בעיר בית-מחסה לעוברי-אורח יהודים, וגם לאביונים מבני הקהילה ; אגודת "תפארת בחורים", שפיתחה עזרה הדדית בין בחורי הישיבות והלומדים בבתי-המדרש בעיר ; וכן חברות "ביקור חולים" ו"חברת יולדות", שהושיטו עזרה חומרית ורפואית לנזקקים.

​

ב-1902 נתקיים בכשאנוב בית ספר יהודי מיסודו של הברון הירש. ב-1903 קיבלו עשרות יתומים חינוך בבית יתומים שהוחזק על-ידי ועד הקהילה. חברת כי"ח, שמרכזה בוינה, ייסדה ב-1909 בכשאנוב גן ילדים שביקרו בו 60 ילדים. חלק ניכר של ילדי ישראל בכשאנוב המשיכו ללמוד במוסדות מסורתיים דתיים-אורתודוכסיים, אך באופן הדרגתי גדל מספר היהודים בבית הספר היסודי הכללי, שבו למדו 108 תלמידים יהודים מתוך 203 כלל התלמידים.

ב-1898 אירעו בכשאנוב התפרצויות אנטישמיות. חבורות של איכרים מכפרי הסביבה הגיעו לעיר והחלו בוזזים את בתי היהודים. הצטרפו אליהם גם פורעים אנטישמיים מבין האוכלוסייה העירונית. בעיקר תקפו הפורעים את המתפללים בבית-הכנסת. הפרעות הללו גרמו לכך, שמשפחות יהודיות רבות מכשאנוב עזבו את העיר וחיפשו מחסה בקרקוב.
ב-1901 פקדה דליקה גדולה את העיר. בתים רבים עלו באש, ובתוכם גם בתי יהודים. הקהילה התארגנה להושטת סיוע לנפגעים. ב-1907 גירש מושל המחוז האוסטרי כמה יהודים מן העיר, בתואנה שהם בעלי אזרחות זרה (כוונתו היתה לאזרחות רוסית) ושיש למנוע מהם הימצאות בקרבת הגבול.

​

מלחמת-העולם הראשונה 2 פגעה קשה בקהילת כשאנוב. מבין המגוייסים היהודים לצבא האוסטרי היו הרוגים ופצועים. בהתקרב החזית המזרחית נמלטו לפנים האימפריה האוסטרית משפחות רבות, מפעלים ובתי-מלאכה נסגרו או צמצמו את פעולתם, וכך נסתמו מקורות פרנסה רבים. מצוקה כלכלית חריפה פקדה חלקים גדולים של הקהילה. לעזרתם של הנזקקים באו אגודות צדקה ועזרה הדדית שהוזכרו לעיל. ראשי הקהילה פנו לקבלת סיוע מארגונים יהודיים בקרקוב, בקסוביצה ובווינה ואכן נענו.

​

בשלבים האחרונים של המלחמה גברו התנכלויות של אנטישמים ביהודי כשאנוב. ב-5 בנובמבר 1918, עם התפוררות השלטון האוסטרי והתגבשות השלטון הפולני בעיר, אירעו פרעות במקום. כנופיות פורעים התפרצו לדירות ולחנויות היהודים ובזזו את הרכוש. היו גם פגיעות חמורות בגוף: 2 יהודים נהרגו ועשרות נפצעו, מהם פציעות קשות. הפרעות נמשכו כמה ימים. קבוצות צעירים יהודים שהתארגנו בעיר להגנה עצמית ניסו להתנגד לפורעים, אולם פורקו מנשקם על-ידי הליגיונרים הפולניים. הבהלה אחזה את האוכלוסייה היהודית בכשאנוב, ורבים שוב נטשו את העיר ונמלטו לקרקוב, לפראג ולווינה. הפליטים הללו חזרו לעירם רק ב-1919 ובתחילת 1920, ומקצתם אף לא שבו עוד.

​

בתקופת המלחמה למדו ילדים יהודים בכשאנוב בבתי ספר פולניים, בנוסף, הנערים למדו אחר הצהריים בבית מדרש ברחוב Sadowa , ולבנות היה בית ספר "בית יעקב". ברוך גרייאובר  שנולד בכשאנוב, זוכר את בית הספר היסודי בכשאנוב בו למד על שמו אדם מיקייביץ: "היו חוגים מעורבים ושווים לתלמידי הנוצרים והיהודים, רק בשיעורי דת, היתה הפרדה. באופן כללי אך גם לא הייתה ידידות גדולה, אני לא זוכר אם היו ארוחות בבית הספר, אבל קיבלתי גם חלב ושמן דגים, שהילדים.לא אהבו, ילדים יהודים לעומת זאת, הביאו לרוב ארוחות בוקר לעמיתים עניים והכניסו אותם בסתר לתיק שלהם מתחת לשולחנם. היה הבדל גדול בחלוקה, בלוח הזמנים היומי בין תלמידים פולנים לתלמידים היהודיים, עבור תלמיד פולני, היום הסתיים בשעה 13:00 ובדרך כלל היה לו זמן פנוי מעכשיו להכין את שיעורי הבית לעומת התלמיד היהודי שהמשיך ללמוד שיעורי דת אחה"צ".

​

בין שתי המלחמות 2

עם חידוש השלטון הפולני בעיר היתה קהילת כשאנוב נתונה במשבר כלכלי וחברתי עמוק. התשתית הכלכלית היתה זקוקה לשיקום, והפליטים -- לסיוע חומרי דחוף. בעיר פעלה שלוחת "ועד ההצלה והעזרה האזורי" שמרכזו היה בקרקוב, וזו עסקה במציאת סידור ראשון לפליטים מיישובים אחרים שמצאו מקלט ארעי בעיר, ולפליטים מבני המקום שחזרו מנדודיהם. באמצעות הג'וינט וקרנות אחרות ניתנו הלוואות למפעלים, לבעלי-מלאכה ולסוחרים, שאפשרו חידוש הפעילות הכלכלית. בסיוע מיוחד זכה ענף החייטות מקור-פרנסה חשוב לעשרות משפחות.

​

לפי הנתונים החלקיים שבידינו, היו בכשאנוב ב-1921 335 בתי-מלאכה יהודיים, לרוב זעירים ביותר. ב-282 בתי- מלאכה הועסקו 647 איש, שכללו גם את הבעלים ובני משפחותיהם ואת השכירים. מדיניות הייסוף של השלטונות והתחרות מצד הצרכניות והקואופרטיבים הפולניים הכבידו מאוד על המסחר היהודי בכשאנוב, ועסקים רבים פשטו את הרגל. כדי להקל על בעלי-המלאכה היהודים נוסדו אגודות לעזרה הדדית.

 

היהודים שחיו בכשאנוב היו עניים ברובם, על פי מפקד משלמי המיסים בשנת 1926, 92.6% מהיהודים תוארו כעניים, 7.2% בממוצע ו- 0.2% כעשירים.  יהודים בכשאנוב עסקו בעיקר בסחר ובמלאכה, אחוז קטן מהם היו עובדי צווארון לבן או אנשים עשירים מאוד. במאה השמונה עשרה חכרו יהודים מכשאנוב, הרשלה זיגמונטוביץ ויונאש אליאשוביץ' עם תושב קתולי - קז'ימייז' רזפצקי, מזקקה לייצור וודקה. 92% מכלל עסקי הפצת משקאות חריפים בכשאנוב בשנת 1923 היו בידי יהודים, ובשנת 1928 היו בידי היהודים 25 מתוך 27 מאפיות.  

​

פעילויות ההכנסה העיקריות בתקופה הבין-מלחמתית בידי יהודים בכשאנוב היו, , חוץ ממוצרי האלכוהול שצוינו לעיל: סחר במזון ותעשייה, סחר סיטונאי בסוסים, ייצור משקאות אלכוהוליים ופחמניים, קונדיטוריה, ענף ביגוד (כולל סריגים), ייצור שרוכים, תעשייה כימית (מפעל לסבון, מפעל לכה, מפעל סיכה ונעליים, מפעל סודה לשתייה), תעשיית מינרלים וייצור חומרי בניין (מפעל לבנים, מפעל נייר וקרטונים, מפעל מוצרי בנייה), ייצור שעונים, תחבורה ( עגלות רתומות לסוסים, אוטובוסים בתקופה יותר מאוחרת יותר למרחקים גדולים יותר)ושירותי מלונאות.

​

ב-1928 נוסד "הבנק העממי היהודי". 1 ב-1929 חילקה קופת גמ"ח 389 הלוואות בסך כולל של 54,302 זלוטי. גם אגודת "יד חרוצים" סייעה באשראי לבעלי- מלאכה. חברות צדקה שנוסדו בכשאנוב בראשית המאה חידשו והרחיבו את פעילותן. ארגוני נשים חילקו מזון ובגדים לנזקקים. תשומת לב מיוחדת ניתנה לטיפול ביתומים. ב- 1932 נמסר על פעולות שיזם "ארגון נכים אלמנות ויתומים", שנוסד בשלהי המלחמה. בשנות ה-30 קיים "הצנטוס" פעילות בעיר וב-1937-1936 גם דאג להזנתם של 150 ילדים.

במחצית השניה של שנות ה-30 העמיק המשבר הכלכלי בעיר. רבו שביתות הפועלים ואירעו התנגשויות בינם לבין המשטרה. בין פעילי האיגודים המקצועיים שארגנו את השביתות בלט מספרם של היהודים, ואחדים מהם אף נעצרו ונשפטו למאסר.

​

בין שתי מלחמות-העולם 1 היתה בכשאנוב קשת רחבה של ארגונים ציוניים. אגודת "בני ציון", שנוסדה, כאמור, בסוף המאה ה-19, התפתחה ונעשתה לסניף גדול של "הציונים הכלליים". לידו פעלה תנועת "הנוער העברי" שממנה צמחו "עקיבא", ובשנות ה-30 גם קן של "הנוער הציוני". אנשי "פועלי ציון" חידשו את פעילותם בעיר מיד לאחר המלחמה והתחרו בפעילותם ב"ציונים הכלליים". אחרי הפילוג ב"פועלי ציון" קמה "התאחדות" שנודעה לה השפעה בקרב משכילים וצעירים. בין תנועות הנוער הציוניות-סוציאליסטיות שפעלו אז בעיר יצויינו  "גורדוניה", "בוסליה", "השומר הצעיר" (ב-1934 היו בו 65 חברים) "דרור" ו"החלוץ". האחרונה קיימה בכשאנוב קיבוצי הכשרה. סניף של "המזרחי" נוסד ב-1925 ולידו "צעירי המזרחי" ו"השומר הדתי". לרביזיוניסטים היה סניף פעיל בעיר וארגון הנוער "ביתר". נשי "ויצו" ו"ויצו הצעירה" פיתחו פעילות ענפה בעיר. כל הארגונים הציוניים ניהלו קורסים לעברית, קיימו ספריות וחוגים לדרמה, או פעילות תרבותית אחרת.

 

על משקלם של הזרמים בתנועה הציונית ניתן ללמוד במידת-מה לפי תוצאות הבחירות לקונגרסים הציוניים : ב-1927 קיבלו "הציונים הכלליים" 93 קולות, "המזרחי" -- 54, "התאחדות" -- 55, "פועלי ציון" -- 56 והרביזיוניסטים 13 קולות. ב-1929 ניתנו ל"ציונים כלליים" 102 קולות, ל"פועלי ציון" -- 77, ל"המזרחי" -- 64 ול"התאחדות" - 65 קולות. ב-1931 הצביעו עבור "הציונים הכלליים" 144 איש, בעד גוש "ארץ ישראל העובדת" -- 191, בעד "המזרחי" -- 59 ובעד הרביזיוניסטים -- 58 איש. ב-1933 ניתנו ל"ציונים כלליים" 232 קולות, לגוש "ארץ ישראל העובדת" -- 296 ול"מזרחי" -- 200 קולות. ב-1935 זכה גוש "ארץ ישראל העובדת" ב-492 קולות, "הציונים הכלליים" ב-368,ו"המזרחי" ב-284 קולות. אגודת-ספורט ציונית "מכבי" נוסדה ב-1928 ועד למלחמת-העולם השנייה היתה מוקד חשוב לפעילות ספורטיבית ענפה. ב-1930 היו בה 140 חברים.

 

יהודים אורתודוכסים שלטו בחיים הפוליטיים של כשאנוב. מפלגות השמאל נהנו מתמיכה חלשה: בבחירות לרשויות הדתיות היהודיות בשנים 1928–1929 בכשאנוב, השיגו הציונים 2 מושבים, אגודה וקבוצותאורתודוכסיות וחסידיות - 9 מושבים, ה"בונד" מושב 1, עם 1,600 זכאים להצביע ו-1,316 מצביעים.

 

בכשאנוב היה סניף של "אגודת ישראל", ולידו אגודות של "צעירי אגודת ישראל" ו"בנות אגודת ישראל" (ב-1929 היו רשומות בה 55 חברות). ל"בונד" היתה השפעה גדולה בקרב השכירים היהודים בעיר, ואף בין בעלי-המלאכה בעיר. פעילי "הבונד" עמדו בראש המאבקים המקצועיים בכשאנוב וקיימו קשר הדוק עם פ.פ.ס. בשורות המפלגה הקומוניסטית ובין אוהדיה בלט מספר ניכר של יהודים.

 

ב-1928 נידון פועל דפוס יהודי באשמת תעמולה קומוניסטית למאסר ממושך עם עבודת פרך. ב-1931 נידונו 12 מתושבי כשאנוב באותה אשמה ביניהם 5 יהודים.
על אף הקשיים התקציביים עשה ועד הקהילה רבות להקלת מצבן של משפחות נזקקות בעיר. כן סייע ועד הקהילה למוסדות חינוך יהודיים בעיר. ב-1925 סופחו לקהילת כשאנוב כמה ריכוזים יהודיים קטנים מישובי הסביבה. יו"ר האחרון של ועד הקהילה לפני המלחמה היה משה יונגר.

 

בין שתי מלחמות-העולם כיהנו ברבנות בכשאנוב ר' שמעון ב"ר מאיר אנגל-הורוויץ, בעל חיבור קבלי על הספר "נועם אלימלך" ואחריו ר' מנדל הלברשטם, רבה האחרון של הקהילה שנספה בשואה. רבי נתן-נטע גולדברג כיהן באותה תקופה כדומ"צ ועמד בראש מתיבתא בעיר.

בבחירות למועצת העירייה ב-1926 התייצבה רשימה משותפת של מפלגות פועלים יהודיות ופולניות והיא אף זכתה ברוב הקולות. מטעם "הבונד" נבחרו אז 4 נציגים למועצת העירייה.

בשנות ה-20 וה-30 גדל מספר ילדי ישראל שלמדו במוסדות כלליים, אולם משפחות דתיות המשיכו לשלוח את ילדיהם ל"תלמוד תורה" ולחדרים. כן נוסד באותה תקופה על-ידי "אגודת ישראל" בית ספר לנערות "בית יעקב". גדול יותר היה מספר התלמידים היהודים בגימנסיות הפולניות שבעיר. ב-1924 החל לפעול בעיר סניף של "תרבות", וביוזמתו נתקיימו קורסים רבים לעברית לכל הגילאים. ארגון סטודנטים "אוגניסקו" קיים חוג לדרמה. כן היתה בעיר אגודה לפיתוח חינוך מוסיקאלי "שיר", ולידה מקהלה באותו שם.

​

בתקופה שבין מלחמות העולם 2 פעלו בכשאנוב ארגוני צדקה יהודיים רבים, כמו "גמילות חסדים" (מתן הלוואות ללא ריבית), "הכנסת כלה", "ביקור חולים", ובית יתומים יהודי. ארגון הנשים הציוני ויצו בלט בתחום הפעילות החברתית.

 

חיי תרבות מלאים התנהלו בכשאנוב. תיאטרון יהודי העלה הצגות, בעיר היו כמה בתי קולנוע, אחד מהם נקרא "אורורה", היו מועדוני שחמט 'סוקול', 'פאבלוק' ומכבי, היה גם מועדון כדורגל.

 

דמויות יהודיות מפורסמות בכשאנוב בתקופת המלחמה: גראובר מציין בזיכרונותיו את החזן המפורסם הירש לייב בקון, ש"רצה להיות מועסק באופן קבוע בברלין, אך אהב את כשאנוב ורצה לגור כאן",  ואת הרב האחרון של כשאנוב, הרב מנדל הלברשטם, את ד"ר איגנסי שוורצברט, עורכת "נובי דז'ניק" של קרקוב, שהיתה חברת ממשלת פולין בלונדון בזמן המלחמה, ואת סינא קורץ, יזם וסוחר ידוע, יו"ר הקהילה היהודית בשנים 1905–1918. דמות ידועה הייתה ישראל וויינטראוב, שרשימותיו ביידיש, שנקראו המחברות של ווינטראוב שמורות במוזיאון בכשאנוב.

לאחר הפוגרום שערכו הכפריים והאנטישמים הפולנים המקומיים בשלהי 1918 פקדו פרעות את יהודי כשאנוב גם בשנים שלאחר מכן. ב-1919 התנכלו חיילי גנרל הלר ליהודי כשאנוב ובזזו את רכושם. ב-1921 פעלה בעיר עצמה ובכפרי הסביבה כנופייה מזויינת, וקרבנותיה היו בעיקר היהודים. ב-1928 חולל בית-העלמין העתיק של כשאנוב; נותצו כ-30 מצבות. השלטונות הפולניים לא עשו למניעת הפגיעות באוכלוסייה היהודית. בסוף שנות העשרים היו מקרים של התנפלויות על יהודי כשאנוב מצד טירונים פולניים שיחידתם חנתה בעיר. הם תקפו את בתי-הכנסת והיכו את המתפללים. גם שנות השלושים עמדו בסימן של אנטישמיות פעילה.
 

במלחמת העולם השנייה 1

כבר באוגוסט 1939 ניכרו ריכוזי הצבא הפולני באזור כשאנוב ששכנה בקרבת גבול גרמניה, והדבר עורר מתח בעיר. בשבוע האחרון של אותו חודש החלה בריחתם של תושבי כשאנוב, וביניהם היו גם יהודים רבים. משפרצה המלחמה ב-1 בספטמבר גבר זרם היהודים שנמלטו מן העיר.

העיר נכבשה בידי הגרמנים ביום הראשון למלחמה, וכבר בו ביום נחטפו עשרות יהודים ונכלאו בבית-הכנסת. הם נחקרו תוך עינויים ושוחררו רק למחרת. בעת חלוקת הקיצוב הוצאו היהודים מן התורים והוכו. האוכלוסייה המקומית סייעה לגרמנים בזיהוי היהודים, ובדרך זו הקלה על מעשי ההתנכלות בהם. הקרבן הראשון היה צעיר יהודי כבד- שמיעה, שלא ציית להוראות של חייל גרמני לעצור, ונורה למוות.

​

מרביתם של יהודי כשאנוב שנמלטו מן העיר לא הרחיקו לכת בשל הפצצת הדרכים וההתקדמות המהירה של הצבא הגרמני, וכעבור זמן קצר החלו לחזור לעירם. ב-8 בספטמבר תפסו הגרמנים כ-30 איש מפליטי כשאנוב בקרבת טשביניה, והוציאום להורג בעיר זו. הפליטים מכשאנוב שהגיעו לאזור הסובייטי סבלו שם מקשיים בהשגת קורת-גג לראשם ומצרכי מזון לקיומם. הם הוגלו בחלקם בסוף יוני 1940 לפנים ברית-המועצות.                                        

באוקטובר 1939 הוקם היודנרט, ובראשו הועמד יוסף אומלויף. על היודנרט הוטל לספק אנשים לעבודת-כפייה, לערוך רישום האוכלוסייה, לאסוף קונטריבוציות ולמסור לגרמנים סחורות וחפצים יקרי-ערך. על פעילותו של היודנרט בהרכבו הראשון נמתחה ביקורת מפי הניצולים, שציינו כי לא תמיד גילו חברי המועצה רגישות לבעיות הקהילה, ולא דאגו לחלוקה צודקת של העול.

ב-6 באוקטובר פרצו חיילי הוורמכט לחנויות היהודים והוציאו מהן את כל הסחורות.

​

בסוף 1939 הוחמרו הגזירות. החובה לשאת סרט לבן על הזרוע ועליו מגן דוד הקלה על זיהויים של היהודים, ובעקבותיה גברו הפגיעות בהם. במיוחד התעללו הגרמנים והפורעים ביהודים חרדים:  הם גזזו את זקניהם ופיאותיהם והשפילו אותם. בעקבות ההחמרה במצב הקהילה באביב 1940, הניעה קבוצות צעירים יהודים מכשאנוב לנסות להגיע אל השטח במזרח-פולין שסופח לברית-המועצות. אחדים מהם נתפסו בדרך, אך בידי לא מעטים עלה לחצות את נהר הגבול, הסאן, ולמצוא מקלט בגליציה המזרחית. גם כאן לא שפר עליהם גורלם, ומצבם היה דומה לזה של פליטי ספטמבר 1939.

במארס 1940 חלו שינויים בהרכב היודנרט בכשאנוב. אחדים מחבריו הקודמים פרשו ואנשים חדשים צורפו. בין המצטרפים היו עסקני ציבור מלפני המלחמה. בראש היודנרט הועמד בצלאל צוקר, פעיל ציוני בולט בעיר ואדם מקובל מאוד על בני הקהילה. היודנרט בראשותו של צוקר השתדל אצל השלטונות הגרמניים למען ביטול העונשים שהוטלו על יהודי העיר בשל אי-נשיאת אות-קלון, יציאה מן העיר בלא רישיון והתחמקות מעבודת-כפייה. כן פיתח היודנרט באותה עת יוזמות רבות בתחומי הסעד, הבריאות והחינוך. ואמנם במטבח ציבורי, שהוקם ביוזמת מחלקת הסעד ביודנרט ובסיוע של סניף י.ס.ס. בכשאנוב, חולקו כ-1000 ארוחות חמות ליום מה שהקל על מצוקת הרעבים.

עשרות ילדים, ובעיקר יתומים, רוכזו בבית הילדים, שם היו נתונים להשגחתם של מחנכים ומטפלים מסורים. ילדי ישראל לא יכלו להמשיך ללמוד בבתי הספר. כדי למצוא להם מסגרת לימודית הוקם במקום מועדון לנוער, שבו התנהלה פעילות בלתי-פורמלית לחינוך ותרבות.

​

בחודשי הקיץ 1940 ו-1941 ארגן היודנרט, בסיוע אנשי ציבור בקהילה, קייטנות שהשתתפו בהן עשרות ילדים. עם הכללת צעירים יהודים בעבודות-הכפייה נשלחו רבים מהם לעבודות קשות וארעיות, אבל כיוון שהיו חסרי מקצוע לא היה ניתן לשלבם בעבודה במפעלים. על רקע זה אורגנו לבני הנוער קורסים והשתלמויות במקצועות שונים:  הם למדו מסגרות, חשמל, ותפירה. הקורסים הללו נוצלו גם להוראת מקצועות עיוניים כמו מתמטיקה ופיסיקה, וכן לימדו עברית.

מטעם המחלקה לבריאות הציבור ביודנרט נפתחה מרפאה. באמצעותה חולקו תרופות לחולים, וניתנו חיסונים נגד מחלות מדבקות. על פעילות זו זכו היודנרט וצוקר להערכה חיובית בקרב בני הקהילה.

באוקטובר 1940 באו באמצעות היודנרט המרכזי בסוסנובייץ הדרישות לספק אנשים למחנות-העבודה. משה מרין, יו"ר היודנרט המרכזי, לא בטח ביודנרט המקומי שימלא אחר הדרישות האלה, ולכן הוא עצמו ואנשיו הגיעו לכשאנוב לאסוף את המיועדים למחנות. הקבוצה הראשונה מנתה 300 צעירים, והם נשלחו למחנות גוגולין וסקראו שבשלזיה העילית.

בעקבות שילוח זה למחנות העבודה, ולאחר שגל החטיפות למחנות-העבודה הקיף את האזור כולו, גברו מאמציו של היודנרט ליצירת מקומות עבודה מוגנים בעיר עצמה ובסביבה הקרובה. אנשי היודנרט היו משוכנעים שבדרך זו יעלה בידם למנוע שילוחים נוספים למחנות עבודה מרוחקים. בעקבות יוזמות אלה נמצאה תעסוקה ליהודי כשאנוב בעבודות ניקוז ובמחצבות הסמוכות לעיר. כן סודרו יהודי כשאנוב בבית-חרושת לגומי בטשביניה הקרובה.

​

ב-1940 הוחל בהוצאת יהודים מדירותיהם ברחובות שאוכלוסייתם מעורבת והעברתם לאזורי מגורים בעיר, שהיה בהם ריכוז יהודי גדול יותר. 2 בדרך זו הפכו שכונות שלמות ל"נקיות מיהודים". בקרב בני הקהילה רווחה הערכה, שגזרות אלו היו בבחינת הכנה להקמת גטו במקום. באביב 1941 הובאו לכשאנוב קבוצות יהודים שגורשו מאושוויינצ'ים. הקהילה המקומית דאגה להם לקורת גג ולעזרה חומרית.

ב-9 במאי 1941 נחסמו על-ידי המשטרה הגרמנית כל הרחובות שבהם התגוררו היהודים. כל הגברים רוכזו בכיכר שליד הגימנסיה ושם נערכה בדיקת האישורים ממקומות העבודה. אלה שהציגו אישורים ממקומות-עבודה החיוניים למשק הגרמני שוחררו ונשלחו לבתיהם, ואילו אחרים, מאות במספר, נלקחו מיד למחנות-העבודה בשלזיה העילית.

​

ב-25 לאותו חודש נחטפו בעיר כמה מאות יהודים נוספים למחנות העבודה, והפעם היו ביניהם גם עשרות צעירות יהודיות. הידיעות שהגיעו לכשאנוב על המתרחש במחנות-העבודה הללו הצביעו על תנאים תברואתיים קשים, רעב, עבודה מפרכת והתעללויות באסירים. כאשר באו, אפוא, דרישות נוספות לספק אנשים למחנות העבודה, לא ניתן היה למלא אחר דרישות אלו, והצעירים התחמקו מלציית להוראות. היודנרט המרכזי בסוסנובייץ האשים את היודנרט בכשאנוב ואת המשטרה היהודית שם באי-מילוי צווי הגרמנים ובסיוע למסרבים לצאת למחנות-העבודה, ולכן נשלחו לעיר השוטרים היהודים מן ה"צנטרלה" (כלומר מן היודנרט המרכזי בסוסנובייץ), והם בעצמם חטפו את האנשים למחנות-העבודה.

בתחילת 1942 נאסרו יו"ר היודנרט בצלאל צוקר וחבר נוסף של המועצה. הגרמנים האשימו אותם באי-ציות להוראות וב"חבלה". הם נחקרו, עונו באכזריות ושולחו לאושוויץ, שם נרצחו תוך זמן קצר. יצוין שפעילותו המסורה של צוקר למען הקהילה, ועמידתו בלחץ הגרמני, עוררו את זעמם של אנשי הגסטפו בעיר ולכן החליטו לחסלו. היה זה גם צעד שבא להחליש את כוח עמידתה של הקהילה, לקראת הגירושים למחנות-המוות. גם משה מרין לא היה מרוצה מהתנהגותו של צוקר שלא היה מוכן לקבל את תכתיביו, ואף-על-פי שהוא עצמו לא סייע לסילוקו של צוקר, הרי לא עשה מאומה כדי לנסות להצילו. לאחר מאסרו של צוקר ניהלו כמה מחברי היודנרט את המועצה, ובסופו של דבר מינה מרין את ולאדק בוהם לקומיסר מטעם ה"צנטרלה" על היודנרט בכשאנוב.

​

בסוף אפריל 1942 הוצאו להורג בתלייה 7 מיהודי כשאנוב ב"אשמת" הברחת מזון. בתחילת חודש מאי של אותה שנה נתפסו יהודים נוספים, בתואנה שעברו "עבירות" שונות ושולחו לאושוויץ, שם מצאו את מותם.

​

ב-30 במאי 1942 נצטוו כל היהודים להתייצב במקומות-ריכוז אחדים בעיר. במקומות האיסוף הללו התקיימה סלקציה. האנשים חולקו לשלוש קבוצות: כפי שהסתבר עם סיום האקציה, קבוצה אחת נשארה בעיר. הקבוצה השנייה שולחה למחנות-העבודה. וקבוצה שלישית שהיו בה כ-3,000 איש, רובם קשישים, חולים, נשים וילדים, גורשו להשמדה במחנה אושוויץ.

​

ביוני הוצאו קבוצות נוספות של יהודי כשאנוב למחנות- העבודה. בסוף יולי 1942 (לפי מקורות אחרים -- בתחילת אוגוסט) נקראו שרידי הקהילה שוב להתייצב למפקד. הנימוק הרשמי היה הצורך בבדיקה ובהחתמה מחודשת של האישורים ממקומות-העבודה. באותו מעמד נלקחו שוב כמה מאות אנשים ושולחו לאושוויץ. באקציה זו כבר לא כובדו האישורים ממקומות-העבודה, שהוכרו במידה מסויימת באקציה הקודמת.

בספטמבר 1942 הוקמו בעיר בתי-מלאכה שכונו בפי היהודים "שופים", בהם מצאו תעסוקה יותר מ-1,000 איש. שרידי הקהילה עשו הכל כדי לעבוד ב"שופים" אלה מתוך הערכה, שהגרמנים מעוניינים בכוח-עבודה יהודי בשלב זה של המלחמה, והעבודה בשביל הייצור המלחמתי היא הסיכוי היחיד לקבל חסינות, ולו באורח זמני, מפני הגירושים הצפויים, אחד ה"שופים" היה שלוחה של מפעל לייצור גומי בטשביניה וב"שופ" אחר תפרו מדים לצבא הגרמני. אורח החיים ב"שופים" קיבל יותר ויותר אופי של מחנה-עבודה, אבל המשטר שבהם היה נסבל יחסית בהשוואה למחנות העבודה הסגורים והמרוחקים מיישובים עירוניים. בסוף 1942 ובתחילת 1913 נעשו ה"שופים" למקום הריכוז היחיד של שרידי היהודים בכשאנוב.

​

הגטו תחם את הרחובות של ימינו: קדלובק, קרז'יסקה, גרנצ'רסקה, חלק מקרקובסקה, לושובסקה, באלינסקה וברקה יוסלביץ. לא רק יהודים מקומיים התגוררו בגטו כשאנוב, אלא גם אלה מהערים והעיירות הסמוכות.

​

ב-18 בפברואר 1943רוכזו למפקד כל היהודים שנותרו עדיין בעיר. רובם גורשו לאחר סלקציה בקרונות-משא לאושוויץ ושם נספו. כ-550 איש, בעיקר גברים, נשלחו למחנה עבודה במרקשטאד, ובמעשה זה חדלה הקהילה היהודית בכשאנוב להתקיים. העיר הוכרזה על-ידי הגרמנים "יודנריין". קבוצה קטנה של יהודים, שעסקה בסידור הרכוש היהודי, הועברה תוך זמן קצר לגטו בסוסנובייץ.

הערכות על מספר ניצולים מיהודי כשאנוב נעות בין 500 ל-800 איש, בהם 300 לערך ששהו בשנות המלחמה בברית-המועצות והאחרים שרדו במחנות הנאצים.

 

לאחר חיסול הקהילה נשדד כל הרכוש היהודי בכשאנוב, בכך סיימה המלחמה את דו קיום בן מאות השנים של הקהילה הפולנית והיהודית בכשאנוב.

 

ב-18 בפברואר 2009 בכשאנוב, הוענקה מדליה ל "חסידי אומות העולם" וולריה ויוסף טרבץ, שבמהלך מלחמת העולם השנייה הסתירו את פנחס יעקובוביץ  במשך שלוש שנים.

 

​

תיעוד אתר/שרידי הקהילה:

בתי הכנסת בכשאנוב 2

​

בית הכנסת הגדול
בית הכנסת הגדול בכשאנוב ממוקם בכיכר אסתרי לשעבר (הצומת של רחובות קרקובסקה וגרנצ'רסקה). הוא נקרא הגדול כדי להבדיל אותה מבתי התפילה הקטנים יותר (בתי המדרש) בנייתו החלה בשנת 1786, בהסכמתו של הארכיבישוף מקרקוב, מיכאל ירזי פוניאטובסקי, שניתנה שנה קודם לכן, עבודות הבנייה הושלמו בשנת 1787, נכון לעכשיו, האזור סביב הבניין אינו מפותח.

 

בית הכנסת היה עשוי אבן בכיוון מזרח, הוא נבנה על פי תוכנית מלבנית בגודל 21.45 מ"ק   14.30 מ'.  ממזרח היה אולם תפילה גדול שגובהו 9 מ', וממערב גלריה - עזרת נשים, אליה הובילה כניסה נפרדת במעלה המדרגות.  בקירות הדרומיים והצפוניים היו ארבעה חלונות (שלושה בחדר הראשי, אחד בפרוזדור), במזרח - שניים, ושלושה - בקיר המערבי. תכנון בית הכנסת דומה מאד לבית הכנסת יצחק בקרקוב.

​

בית הכנסת נבנה מחדש בשנות השלושים של המאה העשרים על פי תכנון של פליקס רדוונסקי ג'וניור, הבניין הוארך ב-10 מ', מראה הגג לא השתנה, ורק החלונות בקומה הראשונה שינו את צורתם. 

​

למרות ההרס תחת הכיבוש הגרמני, שרד בית הכנסת עד שנות השבעים. לאחר מלחמת העולם השנייה שימש כמחסן, ובשנת 1973 נהרס, למרות הניסיונות להציל אותו ואת השימוש בבניין לתערוכות מוזיאוניות. יחד איתו נהרסו גם הבניינים היהודיים שנותרו בכיכר אסטרי: בית מדרש, מקווה, בית המטבחיים - השניים האחרונים שכנו בבניין אחד שהוקם באמצע המאה התשע עשרה.

​

ברחוב קרקובסקה a15 עומד מבנה על חורבותיו של בית הכנסת הישן והמקוה של כשאנוב. סגנון בנייתו דומה מאד לבנין בית הכנסת שחרב. המבנה הוא השני מימין מהכניסה למדרחוב ומשמש כמסעדה.

​

כתובת: Krakowska 21A, 32-500 Chrzanów

 

​

בית הכנסת החדש
בית כנסת ברחוב 3 במאי 9 נבנה ככל הנראה במחצית השנייה של המאה ה-19. הבניין נבנה מלבנים. עד היום נשמר חלקן החיצוני, כולל התוספות בפינות הגג הגמלוני. בזמן מלחמת העולם השנייה הגרמנים הרסו את בית הכנסת. לאחר המלחמה נבנה הבניין הנטוש למטרת אולם למרכז מסחרי. בתחילת 2007 וב-2008 הוא ,  וכרגע הוא מאכלס גלריית חנויות.

​

כתובת: Maja   9,  Chrzanów 3

 

​

המקווה בכשאנוב 2
במאה –ה-18 בתוך מתחם בית הכנסת, בככר אסטרי לשעבר (כיום Ul. Krakowska ו- (Garncarska- נבנה בניין מקווה מעץ.  בסביבות אמצע המאה התשע עשרה הוחלף בניין העץ בבניין לבנים המבוסס על עיצובם של האדריכלים מקרקוב קרול קרמר ואיגנאסי הרקוק. המקווה/בית המרחץ היה ממוקם בקומה העליונה, מכוסה גג שטוח.

​

אוספי המוזיאון בכשאנוב מכילים מסמך שכותרתו "מכירה ותנאי שכירות בנוגע להשכרת בית מרחץ עירוני בכשאנוב". . הוא פורסם ב-24 בדצמבר 1924 על ידי יו"ר הקהילה הדתית בכשאנוב.  מסמך זה מגדיר את תנאי המכרז עבור החכירה ואת חוזה השכירות של המקווה בכשאנוב.  הוא מכיל גם את עקרונות פעולתו של המוסד.

​

כתובת:   Krakowska 21A, 32-500 Chrzanów, Pl. Estery             

​

​

בית הכנסת הקטן
בית הכנסת הקטן בכשאנוב, רשום על שם אנצאי צ'יל, נבנה בשנת 1908 בפינת הרחובות סאדובה ויגילונסקה,  והוקם ביוזמת ותיקי הלוחמים היהודים, בראשות שמעון בידרמן.

 

בית הכנסת נבנה על פי תוכנית כבניין לבנים.  בחלקו המזרחי היה חדר התפילה הראשי, ומעל הפרוזדור הייתה עזרת נשים. בזמן מלחמת העולם השנייה הרסו הגרמנים את בית הכנסת. לאחר המלחמה נהרס הבניין הנטוש וההרוס,  ונכון לעכשיו יש במקומו חניון.  

 

כתובת: Sądowa 4-8, Chrzanów

​

​

בית החולים היהודי

בית החולים לטיפול אמבולטורי ברחוב סקולי 19 מאכלס את המרפאה העירונית המחוזית. הבניין היה רכוש יהודי, כפי שמעידים הרצפה עם מגן דוד,  והוא תפקד בעברו כבית חולים יהודי.

​

כתובת: Chrzanów  ,Sokola 19

 

​

בית ספר למוזיקה בכשאנוב

בסמוך למוזיאון ברחוב מיקיאביצה 12  עומד בית הספר המרכזי למוזיקה ע"ש ינינה גרשי. מבנה זה היה שייך למשפחה יהודית לפני המלחמה.

​

כתובת: Mickiewicza 12, 32-500 Chrzanów

 

​

בית הדירות של בראונר בכשאנוב 2

בכיכר השוק, רוב הדירות ששרדו עד היום היו שייכות לאזרחי העיר היהודים. נמצאו כאן חנויות ושירותים יהודיים. ראוי לציון במיוחד הבית הלבן והוורוד עם חזית לבנה מזוגגת וקישוט עשיר עם מוטיבים של עלי ערמונים. בניין האר-נובו נבנה בשנים 1905–1907. בית הדירות היה שייך ליעקוב בראונר, בעל מספרה בקוצ'יאלץ .  גם כיום ניתן לראות את ראשי התיבות של שם הבעלים לשעבר מעל דלת המרפסת של בית הדירות.

 

בכיכר השוק רינק מס' 13 עומד עד היום מבנה (ורוד) מפואר של יהודי אמיד בשם בראונר, ששימש כמבנה דירות להשכרה עבור יהודים.

​

כתובת: Rynek 13, Chrzanów

 

​

בית אגודת תהילים

בבניין ברחוב גרנצ'רסקה 18 (ככר אסטרי לשעבר) היה לפני המלחמה מקום מושבה של אגודת תהילים שכללה  כ-40 חזנים ומאה חברים, נשיאה היה זליג גלייזר. תהילים הושרו והתפללו כאן, והעמותה ארגנה גם שיעורים שהוקדשו לטקסטים מספר תהילים. הבניין נהרס בספטמבר 2015.

​

במקום הוקם מבנה חנויות ומרכז לאופטיקה

​

כתובת: Garncarska 18, Chrzanów

​

​

בית המטבחיים של הקהילה היהודית בכשאנוב

ברחוב סדובה 4 עומד בניין ששימש כבית מטבחיים (אטליז) יהודי. בבניין זה נשמר קמרון עץ יפהפה.

​

כתובת: Sądowa 4, Chrzanów

​

​

בית לוונפלד בכשאנוב – מוזיאון יודאיקה

בכשאנוב, עומד מבנה היסטורי יהודי מפורסם. ברחוב מישקיאבצה 13, בו שוכן אחד מסניפי המוזיאון בכשאנוב.   לפני המלחמה היה הבניין שייך למשפחת לוונפלד היהודית, שהייתה מפורסמת מאוד בעיר.

 

בנין זה נבנה תחילה מעץ ושימש את בית המשפט המקומי במאה ה-16. הוא היה במקורו חלק ממעונו של מייסד העיר ליגוזוב.  החלק העתיק ביותר בנוי מאבן ; נותרו בו כמה פרטי רנסנס (כולל קשת בקומת הקרקע).

 

בתחילת המאה ה-20, נבנה המבנה מחדש על ידי משפחת לוונפלד היהודית שחיה בו עד 1939.

​

האולם המוקדש כיום ליודאיקה מעוטר במוטיבים יהודיים  על התקרה. יש גם מודל של בית הכנסת הישן שאינו קיים, אוסף של חנוכיות, כלים, ציורים, ושעון עם מגן דוד. האובייקט היקר ביותר של אולם היודאיקה הוא ספר התורה המוצג על בימה.    

​

כתובת מוזיאון היודאיקה:

מוזיאון יודאיקה בכשאנוב ע"ש אירנה ומיצ'יסלב מזאראקי
ul. Mickiewicza 13, 32-500 Chrzanów
טלפון / פקס: 32 623 51 73
דואר אלקטרוני: muzeum@muzeum.chrzanow.p
www.e-muzeum.chrzanow.pl

​

​

בתים יהודיים  עם מרפסות ( ששימשו לסוכה) בכשאנוב, ברחוב 3 במאי 2

בפינת רחוב 3 במאי מס' 2 ניצב בית מגורים בו חיו יהודים לפני המלחמה. המרפסות שעדיין בולטות מהמבנה שימשו לסוכות על פי עדות של יהודי הקהילה.

 

כתובת:  Maja  2, Chrzanów3

 

​

בית העלמין הקטן (הישן) 2

בית העלמין היהודי הקטן בכשאנוב, הממוקם ברחוב  Podwale,  נוסד ב-1763. בראשית המאה ה-19 הוקם לידו בית העלמין הגדול, ושניהם הוקפו בגדר משותפת. במהלך מלחמת העולם השנייה הרסו הגרמנים את בית העלמין הקטן, וריצפו את הדרך הראשית במצבות. נכון לעכשיו על שטח בית העלמין הקטן עומדת תחנת דלק, וכן קטע של רחוב פודוואלה.

​

בית העלמין הקטן (הישן) של כשאנוב היה ברחוב פודוויל ונהרס לגמרי. כיום על שטחו לא נותר כל סימן של בית עלמין, ועל חלקו נבנתה תחנת הדלק אורלן

​

כתובת:   Chrzanów , Podwale,  ליד Stacja Paliw ORLEN 

​

​

בית העלמין הגדול 2
בית העלמין היהודי "הגדול" בכשאנוב ממוקם ברחוב פודוואלה ובורובקווה. הוא נוסד בשנת 1763. בשנים שלאחר מכן הוקמה חומה שהקיפה את שטח בית העלמין היהודי "הגדול" וסביבתו. על פי התוכניות של קהילת כשאנוב ניתן לראות כי היו מצויים שני בתי עלמין: תוכנית אחת משנת 1842 והשניה משנת 1848.

 

בשנת 1961 פרסמה קהילת האיגוד היהודי הדתי בקרקוב מכתב למשרד הכלכלה העירוני, בו עולה כי בית הקברות "הגדול" שרד את המלחמה במצב טוב יחסית. הרס בית הקברות התרחש בשנים שלאחר השחרור, כאשר הרשויות העירוניות דאז פיטרו את אפוטרופוס בית הקברות.

 

בשנים 2005–2007 בוצע שיפוץ יסודי של בית הקברות תוך התגייסות הקהילות היהודיות והשלטון המקומי בכשאנוב. קירות חומת הגדר שוקמו וחוזקו, הוקם שער כניסה חדש, הורכבו והועמדו מצבות שבורות והוסרו עצים מיותרים. בטקס הפתיחה של בית הקברות המשופץ נכחו הרב הראשי של פולין, הרב מיכאל שודריך, וצאצאי יוצאי קהילת כשאנוב מישראל, ארצות הברית, שוויץ וגרמניה, וכן נציגי הקהילות היהודיות המקומיות והנציגויות הדיפלומטיות של ישראל, ארצות הברית וגרמניה. במרץ 2009 הרסו אלמונים 50 מצבות בבית העלמין בעיר כשאנוב. לאחר אירוע זה, החליט מנהל המוזיאון בכשאנוב להעסיק עובדים של חברת אבטחה בכדי להבטיח את שלום בית העלמין והמוזיאון.

 

כ-1,500 מצבות שרדו בשטח של 1.6 דונם, העתיק שבהם הוא משנת 1802. רשימת מצבות נערכה בזכות עבודות מיפוי. , לרבים מהם יש ערך היסטורי ואמנותי. בחלק הצפוני של בית העלמין יש שלוש מצבות ייחודיות מאמצע המאה התשע עשרה. יש בהן תבליטים של שלושה דגים השזורים במגן דוד. כדאי להוסיף כי נקברו במקום אנשים שמילאו תפקיד משמעותי בקהילה היהודית בכשאנוב, ביניהם מצבה של פאני וליאופולד סייפר: הוריהם של ד"ר סמואל סייפר, סגן ראש עיריית כשאנוב. בבית העלמין ישנם שני אוהלים: של הרב סלומון בוכנר (נפטר ב-1828) ורבנים ממשפחת הלברשטם: דוד, בנו של ר' חיים הלברשטם, שלושתה בניו: משה, יוסף זאב ונפתלי, ושני בני משה: יוסף אלימלך וברוך. דוד, נפתלי ויוסף אלימלך מילאו תפקידם של רבנים בכשאנוב מאמצע המאה התשע עשרה ועד שנת 1943. בבית העלמין יש גם אנדרטה לזכר 27 יהודים מכשאנוב שנורו בספטמבר 1939 בטשעבין. האנדרטה מזכירה גם את ההשמדה הסופית של יהודי  כשאנוב בפברואר 1943.

 

האזור מגודר לחלוטין עם חומה, גבולות בית העלמין נשמרים, הכניסה דרך שער סגור מובילה לבית העלמין מהכביש הראשי,  המקום מסודר ומכוסה עצים ושיחים.

​

בית העלמין הגדול (החדש) נמצא בסמוך לבית העלמין הישן. מכיל מאות מצבות, אתרי זיכרון וקברי אחים. מפתח הכניסה לבית העלמין מצוי ברחוב בורובקובה 3. הכתובת ומספר הטלפון רשומים על גבי  שער הכניסה לבית העלמין.

 

כתובת: Borowcowa, Chrzanów  32-500 כשאנוב

 

​

אתרי זיכרון 2

בבית העלמין היהודי ברחוב בורובקווה מוצבת אנדרטה לזכר 27 יהודים מכשאנוב שנורו בספטמבר 1939 בטשעבין. האנדרטה מציינת גם את ההשמדה הסופית של היהודים בכשאנוב בפברואר 1943.

​

כתובת: Borowcowa, Chrzanów 32-500 כשאנוב

​

​

מקום הוצאה להורג של יהודים שהפעילו מאפייה 3

בצומת הרחובות גרונוואלדצ'קה ו-ויצ'וקז'יסקה בכשאנוב תלו הגרמנים ב- 29 באפריל 1942 שישה יהודים שעסקו באפיית לחם בלתי חוקית.  במקום הוצבה אנדרטה עם לוח זיכרון ועליו כתובת בפולנית ובעברית:

 

"מקום ההנצחה ליהודים במקום בו נרצחו בתלייה בידי הכובש הנאצי ב-29 באפריל 1942: גרשטנר ישראל, גרשטנר חיים, גרשטנר זימסזון, שפנגלט שעיה, וולדמן פייבל, פרץ ישראל, אלמוני מאולקוש, קהילת כשאנוב".

​

בפינת הרחובות גרונוולדצקה וסוויטוסקרסקה נמצאת מצבה לזכרם של היהודים שהקימו מאפייה בלתי חוקית בעת הכיבוש הנאצי ונתלו במקום. (כתובת התמצאות: מגרש גרונוולדצקה 34 ליד בית c34 מול מבנה סופרמרקט)

​

כתובת: Grunwaldzka 34, Chrzanów

​

​

הגטו בכשאנוב 2

בנובמבר 1941 הקימו הגרמנים גטו בכשאנוב שתחם את שטח הרחובות של ימינו: קדלובקה, קרז'יסקה, גרנצ'רסקה, חלק מקרקובסקה, לוסוביצה, באלינסקה וברקה יוסלביץ. , הגטו לא היה מוקף חומה. מטה היודנרט היה ממוקם בביתו של הרב יעקב למלר (בפינת הרחובות קרקובסקה וגרנסקרסקה).

 

במהלך קיומו של הגטו נלקחו גברים רבים למחנות עבודות כפייה של הנאצים. מי מהם שהסתתר, לקחו הגרמנים את נשות המשפחה שלו כבנות ערובה. המשטרה היהודית הוקמה בתקופה המאוחרת יותר של קיום הגטו היהודי, ואז כולם נשלחו למחנות עבודה, גברים ונשים.  רובם מצאו שם את מותם. תושבי הגטו נאלצו לעבוד גם אצל הגרמנים, כולל בשבתות ובחגים, והוכו לעיתים קרובות למוות.  בכל יום נאלצו להופיע 12 גברים כדי לנקות את העיר (טיאוט רחובות פינוי שלג וכולי).'הגרמנים אסרו על יהודים לצרוך בשר, ביצים, חמאה וחלב. הם אפילו בדקו סירים בבתי היהודים: מי שקנה ביצים או בשר מאיכרים, נשלח למחנה הריכוז אושוויץ.  אס.אס.-שטורמבאנפירר היינריך לינדנר, אחד האחראים על גטו כשאנוב, היה אכזרי במיוחד. יהודים שלא צייתו לפקודות השלטונות הוצאו להורג בפומבי, אנשים נתלו בתירוץ הקל ביותר, למשל אם נמצאו אצלם חתיכת נקניק או פטרוזיליה "לא חוקית". באפריל 1942 נתלו שבעה אנשים. על מנת להבטיח את נוכחות הקהל במהלך ההוצאה להורג, לקחו הגרמנים את המסמכים האישיים מתושבי הגטו והעבירו אותם למקום הפשע, מבלי ליידע את מטרת העברתם. כך נאלצו גם פולנים וגם יהודים להיות נוכחים בהוצאה להורג לאחר שעונו באכזריות. 

 

לגטו כשאנוב הובאו יהודים מערים ועיירות אחרות בסביבה חלקם גם מאושוויינצ'ים.

 

הגטו חוסל ב-18 בפברואר 1943.  מרבית היהודים שהוחזקו במקום נלקחו למחנה ההשמדה  אושוויץ, וחלקם למחנות עבודה. 

​

כתובת: Garncarska 18, Chrzanów

​

 

ביבליוגרפיה על הגטו

•  Chrzanow,,  חייו והשמדתם של השטעטל היהודי (Chrzanów, Poland),[בתוך:  JewishGen Yizkor  [פרויקט הספרים] [אינטרנט] http://www.jewishgen.org/yizkor/chrazanow/chr099. html]

• רייפר ס', עדויות שואה, [באינטרנט  PolishJews.org [

•  http://polishjews.org/shoahtts/026one.htm   

•  Chrzanow, החיים וההרס של השטעטל היהודי (Chrzanów, Poland) [[באינטרנט] בתוך: פרויקט הספרים של JewishGen Yizkor [באינטרנטhttp://www.jewishgen.org/yizkor/chrazanow/chr099.html [

• רייפר ס., עדויות שואה בתוך: PolishJews.org [באינטרנטhttp://polishjews.org/shoahtts/026one.htm [

• Grzegorzek P., Szymaszkiewicz M., Chrzanów,  בין מלופולסקה לשלזיה, קרקוב 2004, עמ'  27.

 

​

ביבליוגרפיה על כשאנוב

• עלון כשאנוב, תל אביב 1971.

• ברגמן אי, יג'ילסקי י'. בתי כנסת ובתי תפילה שהשתמרו בפולין. קטלוג,  ורשה 1996.

• בוכנר מ'.  ספר כשאנוב, רגנסבורג 1948.

• בוכנר מ ',  בוירין י',   ספר כשאנוב; כיף לשעיר ילדי   ניו יורק 1989.

• בוכנר מ', בוירין י',   ספר כשאנוב;  ,רמת גן 1994.

• כשאנוב, בתוך:  פנקס הכמרות,  כרך 3 (1984), עמ' 173–177.

• Chrzanów  [. בתוך:  מילון גיאוגרפי של הממלכה הפולנית ומדינות סלאביות אחרות כרך 1, בעריכת פ     Sulimierski, W. Walewski,  ורשה 1880, עמ' 650–651.

•  Grzegorzek P., Szymaszkiewicz M., Chrzanów. בין פולין הקטנה לשלזיה,  קרקוב 2004.

•  Jakimyszyn A., יהודי קרקוב בעידן הרפובליקה של קרקוב,   קרקוב-בודפשט 2008.

• Małecka B.,  יהודים בכשאנוב 1939-1918, עלון המכון היהודי ההיסטורי,  1998, מס' 3 (187).

• מזורק (גלוץ) א', יחסי יהודים-כשאנוב הם עדיין לא הקלים ביותר.  מי לא אוהב יהודים ומדוע? "גזטה קרקובסקה" מיום 28 באפריל, 2007.

• מזורק (גלוץ) א',  תפילה משותפת בבית העלמין היהודי המשופץ.  שלב את אתמול עם היום, " גזטה קרקובסקה" מיום 8 באוגוסט 2007.

• מזורק (גלוץ) א',  בית הקברות בכשאנוב הרוס,  "גזטה קרקובסקה" מיום 17 במרץ 2009.

• Michalewicz J. ,  מחוזות רשומות יהודיים וקהילות דתיות יהודיות בגליציה,  קרקוב 1995.

• פצ'ובסקי י',  כשאנוב עיירה פוביאטית במחוז קרקוב,  חשאנוב 1934.

• רדז'ינסקי ק',  חינוך יהודי חילוני בגליציה,   צ'נסטוחובה 2000.

• שומן, א', -Ostafin, Mykwa "Chrzanowska כרוניקל", 2007, מס '150, r. 16, p. 14.

• Sadło-Ostafin A., חוק הקהילה הדתית , "Kronika Chrzanowska" 2007, מס '150, שנה 16, עמ' 10-11.

• Sadło-Ostafin A., בית הכנסת הגדול , "Kronika Chrzanowska" 2007, מס '150, עמ' 16, עמ '12.

• סמסונובסקה ק',  אזרחים דתיים וקהילותיהם במחוז קרקוב (1918-1939)  קרקוב 2005.

• סטולה ד', תקווה והשמדה.  איגנטיוס שווארצבארט - נציג יהודי והמועצה הלאומית של פולין (1940-1945), ורשה, 1995.

• שימשצקביץ', ג', חינוך יהודי בכשאנוב " קרוניקה חשנובסקה" 2007, מספר 150, 16, עמ '16.

• אליז' מ', יהודי גליציה בדרך לשוויון 1914-1848,   קרקוב 2006.

• לזכר ובלב  -  כשאנוב בזכרונות ברק גרייאוור "מחברות מוזיאון חשאנוב" 2011, כרך ג '.

• וודז'ינסקי מ',  קברי צדיקים בפולין. על ספרות קבר חסידית והקשריה, ורוצלב 1998.

• וויזינה וו,   קרקוב. אנדרטה מאחורי קיר אבן, כשאנוב 2005.

• אנדרטאות בנתיבי תיירות של מחוז קרקוב,   בעריכת ג'יי סמולסקי, קרקוב 1975.

• זקני פ', יהודים בכשאנוב במאות ה -17 וה -18 , [בתוך: כשאנוב. מחקרים על תולדות העיר והאזור עד 1939  כשאנוב 1998.

• זברוג'ה ב', עיר המתים: אדריכלות ציבורית של הקהילה היהודית הדתית בקרקוב בשנים -1939-1868 קרקוב 2005.

​​​