קונטרס ה
בס"ד
מצבת זיכרון בבית העלמין הנוצרי
וולה זארצ'יסקה
שם הקהילה: וולה זארצ'יסקה (149)
שם בפולנית: Wola Żarczycka
מקום/ כתובת:
תאריך: 17/6/2019
אתרי תיעוד/שימור: קבר אחים וחסידי אומות העולם
מתעדים: מאיר שילה יהודה שילה
אנשי קשר:
תיאור כללי, סיפור הקהילה:
במהלך הכיבוש הגרמני בסרזינה ובוולה זארצ'יסקה, החלה להתארגן מחתרת מקומית בהנהגתו של ז'אן סיודק שהיה חלק מתנועת ההתנגדות הסדירה: PS "זטורסקי". המחתרת המקומית כללה שתי פלוגות: פלוגות של לוחמים פרטיזנים איכרים בפיקודו של אנטוני לוין, שמטרתם הייתה, בין היתר רכישה ואיסוף של נשק ותחמושת ממחסנים. מאוחר יותר, חלק ממנו שימש את המשתתפים במרד ורשה.
בתגובה לפעולות הפרטיזנים תקפו הגרמנים את וולה זארצ'יסקה, ב -20 ביוני 1943, הוציאו להורג 76 איש, וגירשו למחנות הריכוז 36 מתושבי הכפר. לאחר המלחמה זכתה וולה זארצ'יסקה בצלב גרונוולד, ואנדרטה הוצבה במקום ההוצאה להורג. 1
תיעוד אתר / שרידי הקהילה:
במהלך המחקר על קהילת וולה זארצ'יסקה אספנו מעט עדויות :
עדות:
"בין 19 ל -20 ביוני 1943 ביצעו הגרמנים אקציה בוולה זארצ'יסקה. בשעה 6:00 בבוקר נאספו הגברים בכיכר בית הספר, הם הוכנסו לאולם והמתינו לחריצת גורלם עד השעה 16:00. הפולנים הופרדו לארבע קבוצות. הראשונים היו אלה ששוחררו מאוחר יותר. קבוצת אנשים שנייה נשלחה למחנה פוסטקוב (Pustków), ואילו אנשי הקבוצה השלישית נשלחו למחנה ירוסלב (Jarosław). אנשי הקבוצה הרביעית נידונו לירי. בקבוצה הרביעית היו 76 פולנים. קרבנות ההוצאה להורג נקברו בשני קברים במקום ההוצאה להורג.
בשנים 1943- 1944 ביצעו הנאצים פעמים רבות מעשי זוועה ורצח בוולה זארצ'יסקה. בנוסף לקורבנות האקציה, הם רצחו עוד 12 כפריים.
חיזוק פעילותה של המחתרת היה התשובה לברבריות הנאצית. פרטיזנים פולנים השתתפו בהחרבת הגשר בטראנבה, פיצוץ מסלולים, תקיפת מסילות רכבת גרמניות ומכוניות. אחד המעשים הצבאיים הגדולים ביותר שלהם היה ההתקפה על מחסן צבאי בסרז'ינה.
ב - 11 בנובמבר 1943, ביום השנה לחידוש עצמאותה של פולין, הועלה רב"ט טומאש בטקה "מניירקה" לדרגת סגן. בקיץ 1944 ניהלו פלוגות של "ארמיה קריובה" קרבות קשים נגד הגרמנים הנסוגים באזור וולה זארצ'יסקה, ראקסאווה ובז'וזה קרולבסקה .
ב - 1957 בוצע ליקוט של שרידי הגופות של הנרצחים שנותרו אחר ההפצצה על העיירה. הם נקברו בקבר קולקטיבי בבית העלמין. בזירת הפשע יש אנדרטה המוקדשת לזכרם.
בסיומה של מלחמת העולם השנייה, קיבלה וולה זארצ'יסקה את אות מסדר גרונוולד ". 2
סיפורה של מריה פיירוג שמסרה עדות ב- 25 ביוני 201
זיכרון האירועים הטראגיים של מריה פיירוג בת ה -96 עדיין מעורר רגשות עצומים. ב - 20 ביוני 1943, בוולה זארצ'יסקה (מחוז ליז'נסק) איבדה כמעט את כל משפחתה: בעל, אב, אח או בן.
זה היה יום ראשון, השמש זרחה - גברת מריה, עוצמת את עיניה מעט, מושיטה יד לאותו יום –
"זה היה מוקדם מאוד כאשר מישהו דפק על הדלת של הבית שלנו ואמי פתחה אותה, ומנהל הכפר עם הגסטפו נכנסו הם הביטו סביב, הביטו באבי, שהיה מבוגר וחולה במקצת, אחר כך פנה הגרמני לאחי בן ה -24 ואמר לו ללכת איתם. לא ידענו לאן הם לוקחים אותו. הם השאירו את אבי לבדו - אומרת אישה שהיתה אז בת 20.
כשהמשפחה עזבה את הבית, היא הבחינה שהגרמנים מובילים אנשים אחרים לקצה הכפר. כמה נשים הלכו אחרי בעליהם. עם זאת, הם לא יכלו לגעת או למשוך אותם מן הקהל. ברגע שניסו, הוציאו הגרמנים את כידוני הרובים שלהם והיכו אותם.
תושבים שהצליחו לברוח הסתתרו במרתפים, באסמים, בתאים מתחת לרצפה. בעלה לעתיד של מריה, יוזף, הסתתר בעליית הגג. מוקדם יותר, הוא הצליח להזהיר תושבים מהכפר סמיצ'ה הסמוך.
יוזק היה חוזר הביתה מסטאלובה וולה ברכבת, שם הוא עבד. הוא ירד בסרזינה וחיכה בתחנת האוטובוס כדי לנסוע לוולה זארצ'יסקה. ואז ניגש אלי שוטר ידידותי ואמר בקול נמוך: "יוזק, תגידי להם להפסיק את ההתקפות נגד הגרמנים", כששמע אתזה הוא לא חיכה עוד לאוטובוס. הוא רץ לכפר סמוך והזהיר את כל מי שנמצא במחתרת." 3
חסידי אומות העולם
משפחת Sarzyński מוולה זארצ'יסקה
סרז'ינסקי מרצ'ין (1885 - 1963)
סרז'ינסקה מריה (1879 - 1942)
סיפור הצלה 4
שמואל איזקסון היה בן שתים-עשרה כשברח מגטו ורשה והועבר לסביבתו של רוז'וב הרחק משם, שם קיווה למצוא מקלט אצל מכרים של הוריו. מאחר שלא הצליח לאתר את המכרים, נסע איזקסון בין כפרים באזור והציע לאיכרים את שירותיו כעובד חקלאי. איש לא קיבל אותו עד שהגיע אל וולה זארצ'יסקה (מחוז לז'איסק), שם דפק על דלת משפחת איכרים והציג את עצמו כילד פולני מוורשה, המחפש מחסה. בעלי הבית, מרצ'ין ומריה סרז'ינסקי האמינו לתיאור של הילד והכניסו אותו לעבודה כרועה צאן. זמן קצר לאחר מכן, כאשר הבינו כי איזקסון הוא יהודי, הם ריחמו עליו, ולמרות הסכנה החמורה אפשרו לו להישאר בביתם. הסרזינסקים לימדו את איזקסון להתנהג כמו נוצרי בכל המובנים, לקחו אותו לכנסייה וביקשו ממנו לנהוג בזהירות ולא להתבלט. בסופו של דבר, הם פיתחו יחסים חמים עם הילד והתייחסו אליו כאל בן משפחה. איזקסון ישן על הכיריים שבבית, חלק עם הסרז'נסקים את מזונו, הוא הסתתר רק בזמן של סכנה גלויה. ב - 15 באוגוסט 1942 נפטרה מריה סרז'ינסקי. זמן קצר לאחר מכן נפטר גם בנם של הזוג, קז'ימייז'. על אף הטרגדיה הנוראה שפקדה את המשפחה, מרצ'ין סרז'ינסקי, שהזדהה עם גורלו של הילד, המשיך להעניק לו מחסה. יום אחד, ב - 1943, כשהגרמנים ניסו לעצור את איזקסון בפשיטה על הכפר בחיפוש אחר חשודים במורדים, הגן עליו מרצ'ין בסיכון חייו שלו. הוא טען כי איזקסון עדיין ילד, הציע להיעצר במקומו, ובתגובה עזבו הגרמנים את איזקסון ללא פגע. משפחת סרז'ינסקי, משפחה קתולית, ביצעה את פעולת ההצלה שלהם מתוך אמונה דתית עמוקה. לאחר המלחמה עודד מרצ'ין את איזקסון לחזור לוורשה כדי לחפש את משפחתו, ואיזקסון, שלא שכח את הטיפול שניתן לו בתקופתו, סיפר מחדש את מעשיו של סרז'ינסקי בקרב בני משפחתו במשך שנים רבות, דבר המשקף את אהבתו העמוקה למציליו.
ב -31 בינואר 1994, הכיר יד ושם במרצ'ין סרזינסקי ואשתו, מריה כחסידי אומות העולם.
