שם הקהילה:             וויניץ (160)

שם בפולנית:             Wojnicz
מקום/ כתובת:           בית כנסת – Dluga 71

                               גמינה - Tarnowska 3

תאריך:                     18/6/2019
אתרי תיעוד/שימור:  

מתעדים:                  מאיר שילה        יהודה שילה
אנשי קשר:     
   

תיאור כללי, סיפור הקהילה:

אוכלוסיה:

בשנת 1941: כ-1,910

יהודים בשנת 1941: כ-164

​

תולדות הקהילה:

כללי

וויניץ' נזכרת לראשונה בתעודה משנת 1217 ולאחר-מכן בתעודות מן השנים 1224 ו - 1232. ב- 1278 קיבל המקום מעמד של עיר.  ב- 1349 העניק המלך לוויניץ' את הזכויות המגדבורגיות שאושרו מחדש בשנים 1379 ו- 1381. ב- 1456 הוענקה לעיר זכות לקיים שוק חופשי לבשר. העיר הלכה והתפתחה עד שהיתה למרכז מסחרי חשוב של הסביבה. ב- 1655 הרסו השבדים את העיירה.

​

עד המאה ה- 16 היתה וויניץ' מרכז מסחרי חשוב גם משום מיקומה הגיאוגרפי על גדות הנהר דונאייץ והיותה עורק תחבורה בין לבוב לקרקוב. בצומת זה נפגשו סוחרים מפולין ומחוצה לה בדרכם לצפון המדינה. עד לחלוקתה של פולין הייתה וויניץ' גם מקום מושבו של גובה-המכס הראשי של האזור כולו.

​

עם ראשית המאה ה- 16 התחילה וויניץ' לרדת ממעמדה, לא מעט בשל עליית חשיבותה של העיר טרנוב. במאה ה- 17 עסקו רבים מתושבי העיר בייצוא פירות מיובשים, בעיקר שזיפים, דרך נהר הוויסלה.

​

ראשוני היהודים בוויניץ' התיישבו בה, כנראה, כבר במאה ה - 18. במאה ה- 19 הלך וגדל היישוב היהודי במקום ובמחצית השנייה של אותה מאה היו בה כ- 50 משפחות יהודים. לאחר מלחמת-העולם הראשונה פחתה אוכלוסיית היהודים במקום.

​

מבחינת הארגון הקהילתי הם היו כפופים לקהילת בז'סקו (בריגל), ומטעמה כיהן, כנראה, ר' סיני דכנר כרבה של וויניץ' או כמו"צ שלה. עם הכיבוש הגרמני הוטלו על יהודי וויניץ' גזירות של עבודות-כפייה, הגבלות-תנועה וקונטריבוציות.

​

ביולי 1940 הוכנסו לוויניץ' פליטים יהודים שגורשו מקראקוב. הקהילה המקומית הושיטה להם סיוע חומרי ודאגה להם לקורת-גג. בנובמבר 1940 נחטפו צעירים יהודים ברחובות העיירה ושולחו למחנה-העבודה בפוסטקוב. ביוזמת ראשי הקהילה הוקם במקום מפעל לנגרות, מקום שם מצאו יהודים רבים תעסוקה. תוצרתו של המפעל היתה מיועדת בעיקר בשביל הגרמנים. קבוצות מיהודי וויניץ' עבדו בחווה החקלאית של הרוזן סטדניצקי, בכפר הסמוך וויילקה-ווייש. מקצתם הועסקו בעבודות-שדה ומקצתם בניקוז מים. אחדים מן המשגיחים הפולניים התנכלו להם בשעת העבודה. סניף י.ס.ס. בוויניץ' סייע לנזקקים מבין הפליטים והאוכלוסייה המקומית.

​

אנשי הגסטפו שהגיעו מדי פעם מטרנוב, היכו את היהודים שנתקלו בהם ברחוב, שדדו את רכושם והטילו עליהם קנסות כספיים. באחד מביקוריהם בוויניץ' נרצח בידיהם יהודי שהואשם כי לימד בחשאי קבוצת ילדים יהודים בעיירה.

​

בתחילת אוגוסט 1942 נצטוו יהודי וויניץ' לשלם קונטריבוציה נוספת. ב – 18 באוגוסט 1942 נדרשו לספק גם 40 כסתות ו- 40 כרים. למחרת, ב- 19 באוגוסט, פרסמו הגרמנים צו, שלפיו מוטל על כל יהודי וויניץ' לעזוב את היישוב עד ל – 23 בחודש. הותר להם לעבור לאחד מן המקומות האלה: דומברובה, בז'סקו או זקליצ'ין. הרוב מבין 150 היהודים לערך, שהיו בוויניץ' בעת הגירוש, עברו לגטו בזקליצ'ין, ורובם נשלחו משם להשמדה בבלז'ץ. 1

​

​

​תיעוד אתר / שרידי הקהילה:

בתמונות למטה מוצג צומת רחוב וורשה ורחוב דלוגה 82 בו עמד בית הכנסת אשר נשרף במהלך השואה.

במקום עומד בית Grodzki

​

​

יהודים מפורסמים בני וויניץ 3

• מייקל מוויניץ - פרופסור לאסטרונומיה באוניברסיטת קרקוב וחניך במכללת ויניצקי.
   

• מיכאל של רובים פריזאי - פרופסור של האקדמיה קרקוב. רקטור שלה בשנים 1513 – 1514. מחברן של יצירות רבות של פילוסופיות ותיאולוגיות  בשנים 1497 – 1520 ניהל את הכנסייה הנוצרית בוויניץ.
   

• אנדז'יי קוסטקה, הרופא של המלך זיגיסמונד הזקן, היה אחראי מטעמו על הקתדרלה בוויניץ בשנת 1520. לאחר שריפת הקתדרלה (4 במאי 1530 שנה), החליט המלך להעביר את הכסף שגויס על ידי המנוח פרודוסט לאנדז'יי קוסטקה שדאג לשיקום הכנסייה שנשרפה.
   

• סטניסלב יאנצוביץ - בנו של סנדלר, פרופסור לאקדמיה של קרקוב, הכומר בזלזובה - נפטר בוויניץ בשנת 1676.
   

• Wojciech Kluszewski -  קסטלן וויניצקי 1779, קרקוב ווילקרזדקה.
   

• זברבסקי - (1887-1800) -  קרטוגרף, היסטוריון, פרופסור, שהודח מתפקידו באוניברסיטת קרקוב מסיבות פוליטיות. היה שותף בעריכת יצירותיו של יאן דלוגוס.
   

• ולדיסלב ירדן (1819-1891) - אלוף בצבא הפולני, השתתף במאבק לעצמאות פולין, קבור בבית העלמין בוויניץ.
   

• ד"ר ויקטור לוביצ'ובסקי- (1939 -1865)  רופא בוויניץ מאז 1895 עד יום מותו, מייסד בית הספר בוויניץ.
   

• סטפן סשה (1943-1888) - פוליטיקאי, עיתונאי וחבר פרלמנט, נשיא מועצת המפלגה הלאומית.
   

• גוסטב לובצ'ובסקי – (1984 -1897) - תא"ל בצבא הפולני, השתתף  בקרב בלודז 'במלחמת העולם הראשונה נגד הבולשביקים, במערכה הצרפתית (1940) ובמערכה האיטלקית (1945-1944) היה מפקד החטיבה הרובאית השלישית שלחמה בקרפטים ושיחררה את בולוניה. מת בלונדון, אפרו הובא לפולין ונטמן בבית העלמין של הליגיונרים בלובז'ובקו.
   

• אנטוני מירוצ'ה - (1908 - 1989) - הצטרףלקהילת הפרנציסקאנים. בגיל 20, הוא היגר יחד עם סנט מקסימיליאן קולבה ליפן, שם הוא הוסמך לכהונה ככומר וקיבל שם נוצרי מיצ'סלב מריה. בשנת 1940 עמד בראש המנזר שנוסד על ידי מקסימיליאן קולבה בנגסקי, שם הוא ייסד קהילה פרנציסקאנית חדשה.  אחרי המלחמה הוענק לו אות כבוד מהממשלה היפנית על טיפול בנכים ופצועי מלחמה. נפטר בקוגנאי ליד נגסקי.
   

• קרוליקייביץ - - (1991-1927) פעיל חברתי, מחברם של פרסומים רבים על ווניץ.
   

•  גרז'י חומינסקי - (1934 - 2001)  - מורה למתמטיקה, עובד סוציאלי. מייסד ועורך ראשי של עלון  Wojnickich ומייסד ונשיא אגודת ידידי כדור הארץ בווניץ.
   

• פרופסור יוסף שימנסקי - (2011-1931) - היסטוריון, רקטור אוניברסיטת מריה קורי-סקלודובסקה בלובלין בשנים 1982 - 1984. מומחה במדעים והיסטוריה של ימי הביניים. עמית וחבר כבוד של אגודת ידידי כדור הארץ וויניצקי. יוזם הסדרה ההיסטורית של וויניץ (מעל 30 פרסומים).