שם הקהילה:              נובי ויסניץ - וישניצה (166)

שם בפולנית:            Nowy Wisnicz
מקום/ כתובת:          Rynek 38    Limanowska 4,

                               Leksandrowa 2

תאריך:                      19/6/2019

אתרי תיעוד/שימור:   בית כנסת, מקוה טהרה, בית עלמין, אתרי זכרון,

                               מוזיאון יודאיקה, ספרית אגודת "מרים"

מתעדים:                  מאיר שילה       יהודה שילה
אנשי קשר:     
   

תיאור כללי. סיפור הקהילה: 1

ההיסטוריה של יישוב יהודים בנובי ויסניץ היתה קשורה באופן ישיר למצבה של בוכניה כפי שבא לידי ביטוי בשנת 1600 כאשר בוצעו מספר אירועי שוד בכנסייה הנוצרית בבוכניה, אחד הנאשמים היה יהודי בשם יעקב, אשר לפי התביעה נמלט מן העיר. העונש הושת על כל הקהילה היהודית המקומית. הם היו צריכים למצוא ולהביא בחזרה לעיר את יעקב, אך זה היה בלתי אפשרי, כי אף אחד לא ידע מה קרה לו ונאמר כי הוא נמלט לחו"ל ונעלם.

​

בשנת 1606 דרשו תושבי בוכניה מן המלך זיגמונט השלישי  להוציא צו המורה להעניש את כל הקהילה היהודית. לפיכך, ליהודים נותרה ברירה תוך 12 שבועות ליישב את ענייניהם ולעזוב את העיר. רובם מצאו מקלט בנובי ויסניץ', שם לקח עליהם חסות, הנסיך לובומירסקי.

​

בעיירות רבות הייתה נטייה להזמין את האוכלוסייה היהודית, זאת כדי להחיות את התפתחות הסחר והתעשייה בהתיישבות. סטניסלב לובומירסקי שיפר את תנאי חייהם של היהודים שהתגוררו בנובי ויסניץ'; הוא אף אישר להם לכרות עצים מיערותיהם לבניית בתים.

​

היהודים התארגנו במהרה במקום חדש. נבנה בית כנסת, הוקמה קהילה יהודית עם רבנים, שופטים ומורים. למרבה הצער, קונפליקטים בין האוכלוסייה הנוצרית לבין הקהילה היהודית הובילו לעתים קרובות לעימותים, גניבות ואפילו רצח. בשנת 1646 הואשם יהודי, איסק, ברצח וויצ'ך פדוצ'ה. מאחר שהיהודים היו כפופים לסמכות השיפוט של בעלי האחוזה , נערך המשפט בטירה. העונש היה לשלם 59 קנסות לאלמנה ולילד, וכן איסור לעסוק באומנות.

​

בעלי האחוזה הגבילו את האוכלוסייה היהודית בסחר של פרוות. במחצית השניה של המאה ה – 17 התיישבו יהודים רבים ברחוב היהודי, אך עד מהרה החלו לקנות מגרשים בחלקים אחרים של העיר. בעלת האחוזה הלנה לובומירסקה הוציאה איסור ליישב את היהודים בשוק. הוראה זו לא נמשכה זמן רב  ולכן מס' שנים לאחר מכן בשנת 1678, רכשו היהודים מגרשים מחוץ למקום המיועד להם. בשנים שלאחר מכן היו הגבלות נוספות, כולל על סחר בוודקה. למרות האיסורים השונים הללו, הפכה נובי ויסניץ לעיר היהודית ביותר בחלק הזה של גליציה, אף נקראה ירושלים של גליציה.

 

היהודים, כמו בערים אחרות, עסקו בעיקר במסחר ובמלאכה. אחד היהודים האורתודוכסים, גיץ מוויסניץ', התפרסם כצורף של הדוכס לובומירסקי. במישור המסחרי היו גם סכסוכים בין הקהילות הנוצריות והיהודיות, והוטלו עוד ועוד הגבלות חדשות. אחת מהם היה האיסור על קנייה בירידים כלליים וכאלה של הנוצרים.

​

בשנת 1765 חיו בנובי ויסניץ 979 יהודים. אין מידע על החינוך שלהם. ידוע שבמאה ה – 18  החינוך היהודי לא היה מפותח בגליציה. היו שם  אמנם בכמה מקומות  "חיידרים", והוגבלה הלמידה ללימוד עברית ולכתיבת מיומנויות וליסודות הידע הדתי בלבד. למרות זאת, הרב המפורסם  יהודה לב, התחנך בוויסניץ באותו זמן. הוא למד מחוץ לעיר המגורים  ואפילו בחו"ל. בסוף המאה ה -17 הוא יצא לפולדה (גרמניה) וכתב הערות לתלמוד.

​

העדר היכולת לדבר פולנית יצר גם בעיה ליהודים. הם השתמשו בשפה האידית בינם לבין עצמם. רק מעטים היו רהוטים בשפת השכנים, ובהם מורים יהודים.

​

בשנת  1772 לאחר החלוקה הראשונה של פולין  הידרדר מצבם של היהודים בקהילות החסידיות. האוסטרים הגבילו רבות את היהודים האורתודוכסים, כמו למשל הגבלה של מנהגי יהודיים על עריכת טקסי נישואין עפ"י ההלכה.

​

מן המחצית הראשונה במאה ה - 19 לא שרדו מסמכים על חיי הקהילה היהודית בנובי ויסניץ'. האירוע הראשון, המצוטט לעיל : שריפה גדולה פרצה ברובע היהודי בשנת 1863 והיו לה השלכות טרגיות עבור העיר, הרבה בתים של יהודיים נשרפו והם נותרו ללא קורת גג, כמו כן כלתה השריפה את סניף הדואר, הכנסייה, בית העירייה ושני בתי כנסת. ראוי גם לציין כי בוכניה היתה במצב כלכלי טוב יותר בתקופה זו.

​

היהודים שנשארו בנובי ויסניץ במשך כמה שנים נאבקו לבנות מחדש את בתיהם. שבע שנים מאוחר יותר, היו  בעיר שני בתי כנסת - אחד שרד חלקית את האש, והשני נבנה על מקומו של בית הכנסת שנשרף – וכן נותרו כמה בתי תפילה בבתים פרטיים. בית הכנסת החדש הוקם מאבנים ולבנים, כמבנה תלת-קומתי עם קמרון צלב, נתמך על ידי ארבעה עמודים. גלריית הנשים נמצאה במעברים הצדדיים. לקהילה היה גם בית חולים לעניים ומקווה ברחוב ברקה יוסלביץ'. המים סופקו לה בצינורות עץ.

 

השפה היהודית (יידיש) היתה נושא ללעג ולזדון. לעיתים רחוקות היתה גם פעילות תוקפנית אקטיבית. ממקורות מידע נמסר "כי תקריות בודדות התרחשו בשנות השבעים בנובי ויסניץ ובמיילץ, בין היתר בקיץ 1870 הנופשים תקפו את היהודים פעמיים, אך התערבות הז'נדרמריה המקומית מנעה את התרחבות הפגיעה ביהודים בעיר".

​

במהלך ההיסטוריה חולקה נובי ויסניץ לעיר נוצרית ולעיר יהודית. עם זאת, חייהם היו תמיד שלובים זה בזה. היו אלה היהודים שסיפקו את הנייר למשרד העירוני, נרות להאיר את העירייה ואת האבן כדי לחזק את הכבישים. משנת 1905 היה ליהודים ייצוג גם במועצת העיר, מתוך 24 חברי המועצה, 10 יהודים.

​

האינטרסים של שתי הקבוצות החברתיות: נוצרים ויהודים, סייעו לפעילות המשותפת של מועצת העיר. כאשר פנו היהודים למועצה וביקשו כסף מקרן הקנסות לשיפוץ בית החולים שלהם, טען אנדז'יי סקובסקי כי הוא מאמין שלא ניתן להקצות כספים משותפים לשיפוץ מבנה השייך לאוכלוסייה אחת. הוא הציע לשלוח בקשה למחלקת הפוביאט בבוכניה להקצות סכום כפול מכספי החלוקה בין נוצרים ליהודים. פתרון זה התקבל. היחסים בין שתי הדתות התמסדו גם בתקנות המופנות לקהילה היהודית, כך, נאסר לנהל את המסחר בחגים של הכנסייה והיהודים חוייבו להסיר את מה שנקרא תחום שבת. הקתולים התערבו בביצוע הטקסים שלהם, כגון תהלוכות או הלוויות. כמוצא אחרון, הם הסכימו להריץ חוטים לתחום שבת על גגות בתים יהודיים ברחובות צדדיים.

​

בשנת 1880 חיו בנובי ויסניץ 3773 תושבים, מתוכם 1394 יהודים. בעשור האחרון של המאה ה -19, נצפתה עלייה גדולה של יהודים, בעיקר מעיירות גליציאניות קטנות. מצב כזה התרחש גם בנובי ויסניץ '. בעשור האחרון עזבו את העיר כ  -75 משפחות, בעיקר יהודיות. כ  -250 איש היגרו לגרמניה (לבוואריה ולברנדנבורג), שם מצאו עבודה במסחר, והשאר - לאיזור קרוווינסקי-אוסטרובסקי (Carviński-Ostrowski). היתה זו הגירה קבועה, בעלת אופי של יישוב משפחתי, וכתוצאה מכך ניטשו בתים רבים בנובי ויסניץ. מצב דומה נמשך גם בתחילת המאה ה -20, והוא נבע ממצב כלכלי קשה מאוד.

​

לפני מלחמת העולם השנייה חיו בנובי ויסניץ כ - 1000 יהודים. עם הכיבוש הנאצי בדצמבר 1939 הוקם מחנה עבודה בתחומי בית-כלא לשעבר. למחנה זה הובאו יהודים שגורשו מקרקוב, יאסלו וטרנוב.

​

כתוצאה מתנאי מחיה קשים והוצאות להורג קצרות טווח, למעלה ממאה איש מתו או נהרגו במחנה.

 חיסול המחנה התרחש ביוני וביולי 1940. חלק מן האסירים, שולחו במס' אקציות לאושוויץ. במהלך חיסול וישניצה בקיץ 1942, נהרגו חלק מהם במקום, אחרים הועברו למחנה וישניצה ויתרם למחנה ההשמדה בלז'ץ.

​

ב – 1943 הרסו הגרמנים את שני בתי הכנסת.

​

הגזרות נגד האוכלוסייה היהודית עוררו הקמת תנועת התנגדות בעיקר בקרב הצעירים. ב -1941 גייס  הארגון היהודי הלוחם, בתואנה של ניהול משק בקופליני, את חבריו לפעולות פרטיזניות נגד הגרמנים. מפקדתם הייתה בקרקוב, קבוצת בוכניה שאליה שייכים יהודי וישניצה, נותרה בקשר מתמיד עם הממונים.

​

​

בית הכנסת 1

במאה ה -17 בנו יהודי נובי ויסניץ כמה שנים לאחר שהתיישבו בה  בסיועו של סטניסלב לובומירסקי, את בית הכנסת הראשון. לפני השריפה בשנת 1863 פעלו בעיר שני בתי כנסת מעץ. אחד מהם נשרף לגמרי, בשנת 1870 נבנה בית כנסת חדש על חורבות האתר. זה היה מבנה תלת-ממדי עם קמרון צלב, נתמך על ידי ארבעה עמודים. גלריית הנשים נמצאה במעברים הצדדיים.

​

מקוה טהרה

לפני מלחמת העולם הראשונה פעל בעיר המקווה ברחוב "ברקה יוסלביץ". המים סופקו לה בצינורות עץ.

​

​(מיקום העיריה ברינק 38)

​

בית העלמין  Limanowska 4, 32-720 Nowy Wiśnicz, פולין

האזכור הראשון של בית הקברות היהודי אשר ממוקם כ 500 מטר מהשוק, על גבעה בצד ימין של הכביש הוא ב -14 ביוני 1641.  בבית העלמין נשתמרו מצבות עתיקות משנת 1667.

​

בבית העלמין נקברו במהלך המאות ה 20-19 יהודים מערי הסביבה: בורובה, צ'כוב, ג'דוב, קובל.

​

במהלך מלחמת העולם השנייה בצעו הנאצים הוצאות להורג בבית העלמין היהודי בנובי ויסניץ של יהודים במחקרה של איוונה Zawidzka שכותרתו: "בתי קברות יהודיים בבז'סקו, בוכניה ונובי ויסניץ"  היא כותבת: "בחודש בספטמבר 1942, הגרמנים ירו שם בשלושה יהודים, וקודם לכן, ב 31 באוגוסט, נורה ילד בן שלוש. פינקס וויצ'ך גיץ', שהסתיר את הילד הזה נרצח במקום".

​

"רוב המצבות היו מופנות כלפי ירושלים, אבל היו כמה סטיות בשל חוסר מקום. עד עצם היום הזה נשמרו כ - 250 מצבות יותר ממחציתן נשמרו במצב טוב. לרבים מהם יש עיטור עשיר. בבית עלמין נחים הרבנים הירש בן יעקב הורוביץ, וליפשיץ נפתלי רובין. כאן נקברו גם חיילים יהודים שנפלו במהלך מלחמת העולם הראשונה. בית העלמין הוקף בגדדר בסיוע של הקהילה היהודית בשנת 1987. באתר שנהרס על ידי הגרמנים בנו אוהל חדש, מלבד אנדרטה של מצבות שבורות. עבודת השיפוץ של בית העלמין נעשתה הודות למימון והגיוס הכספי של אבוש הירש מארצות הברית".

​

​​אתרי זכרון בבית הסוהר:  Leksandrowa 2, 32-720 Leksandrowa, פולין  1

לדברי מחברי המחקר "המחנות הנאצים בפולין 1945-1939" (עבודה קולקטיבית בעריכת צ'סלב פיליכובסקי, ורשה 1979) "בדצמבר 1939, בבית הסוהר לשעבר בנובי ויסניץ ', גרמניה, שהוקם כמחנה לעבודה בכפייה,  הובאו לכאן יהודים, בין השאר, מקרקוב, יאסלו וטרנוב. האסירים נדרשו לעבוד בסדנאות המחנה ובמחנה מחוץ למחנה. כתוצאה מתנאי מחיה קשים והוצאות להורג קצרות טווח, למעלה ממאה איש מתו או נספו במחנה. חיסול המחנה התרחש ביוני וביולי 1940 - האסירים נשלחו למחנה אושוויץ בכמה אקציות".

​

​

תיעוד אתר/שרידי הקהילה:

בית עלמין – נמצא על גבעה גבוהה בפאתי העיירה עם שער ברזל פתוח. על הגבעה בתוך יער עצים מצויים עשרות מצבות וכן מצבות זיכרון.

​

אתרי זכרון ליהודים – בדרך לבית הסוהר ועל קיר הכניסה אליו מצויים לוחות זיכרון לזכר היהודים שעבדו במחנה הכפייה באתר שבו ממוקם בית הסוהר ונרצחו שם ע"י הנאצים.

​

​​

​

מוזיאון יודאיקה Zamkowa 13, 32-720 Nowy Wiśnicz, פולין

​

ספרית אגודת "מרים" בנובי ויזניץ : DW965 35, 32-720 Nowy Wiśnicz, פולין - מול סניף הדואר

​

​​​