לימנובה

שם הקהילה:             לימנובה (167)

שם בפולנית:             Limanowa
מקום/ כתובת:           בית עלמין - kolejowa 3

                                 עיריה - Jana Pawia ll 19

תאריך:                     19/6/2019
אתרי תיעוד/שימור:   בית כנסת, בית עלמין ,אתרי זיכרון

מתעדים:                   מאיר שילה        יהודה שילה
אנשי קשר:               

תיאור כללי. סיפור הקהילה:

האזכור ההיסטורי הראשון של יהודי לימנובה הוא מ -1640, כאשר פורסמה  הודעה בדבר ביטול  החכירה של ישראל איצקוביץ. הוא הואשם בהונאה של תושבי העיירה לקנות אצלו בירה באיכות ירודה במחירים מנופחים. עם זאת, לא ידוע אם הוא סולק מן העיר. בהדרגה גדלה האוכלוסייה היהודית. חלקם התנצרו על פי הרישומים ברשומות הקהילה, באמצע המאה ה -18, ידוע כי חיה מיכל רוז'נסקי מלימנובה, הפכה להיות קתולית, וכן גם יהודייה צעירה נוספת ב -1761.

היהודים תרמו רבות להתפתחותה של העיר, והשפיעו רבות על החיים החברתיים-כלכליים שלה. בסוף המאה ה -18 הם התמקדו ביצור ולמכור משקאות אלכוהוליים. בשנת 1769 התגוררה משפחת ברויאר בלימנובה, שמקורותיה מזכירים כי היא ממוצא יהודי. מצב כזה הוביל לעתים קרובות לעימותים עם אנשי העיירה, שכן שופט של בית המשפט לימנובה, דידינזי, העדיף את היהודים על זכויות החכירה. זו הסיבה שאנשים תושבי לימנובה ערערו לשלטונות בשנת 1789 לשלול מהם את הזכות הזו, אבל פסק הדין לא היה לטובתם. נוסף על כך היו היהודים עסקו בציד, תעשיית בשר, בפרוות ובאפייה. על פי המפקד הרשמי שנעשה בשנים הראשונות של החלוקה האוסטרית, עסקו אחד היהודים גם בטיפוח הקרקע.

בתחילת המאה ה -19 התיישבו שתי משפחות יהודיות אמידות: גולדפינגר ובלאוגרונדוב, בלימנובה. באמצע המאה התגוררו בעיר כ -30 משפחות. מקור ההכנסה העיקרי שלהם היה סחר בתבואה, סיד המיובאים מפודגוז'ה ליד קרקוב, עורות בעלי חיים ונוצות בירידים כפריים. שלושה יהודים היו פונדקאים, היה גם חייט, יצרנית סבון, סוחר, ועגלון.

גדילתה של האוכלוסייה היהודית היתה דומה לזו שבמדינות אחרות בגליציה המערבית. בניית קו רכבת, בשנים 1884 - 1885 בקטע המחבר את נובי סאנץ עם סוחה בסידצקה, הביא להגברת האטרקטיביות של העיר ושל זרם המתיישבים החדשים, הנוצרים והיהודים כאחד. השקעות נוספות בלימנובה וסביבתה בסוף המאה ה -19 וה -20, שמרו על מגמה זו, שכן הן הגדילו את אפשרויות התעסוקה.

בשנת 1880 חיו בעיר 880 יהודים.

הגידול באוכלוסייה ובעושר של יהודי לימנובה העלה את מעמדם. במאה ה -19 נעשתה קהילת לימנובה עצמאית, שעד כה היתה כפופה לעיריית ויסניץ '. בקהילה, לעומת זאת, לא היתה מסגרת דתית אחידה. כרבע מיהודי העיר היו חסידים שהיו קשורים לנובי צאנז, השאר היו דתיים אך בכל זאת שמרנים. בסוף המאה ה -19 היו שלושה רבנים בלימנובה, שלושה בתי תפילה וכמה חדרי אירוח (לינת אורחים). חלק מילדי הילדים היהודים למדו בבית ספר ציבורי.

היחסים עם האוכלוסייה הנוצרית היו תקינים. מחלוקות התעוררו בעיקר על רקע כלכלי, במיוחד בתקופות של שפל כלכלי. בסוף המאה ה -19, התנועה הלאומנית הובילה למסעות תעמולה אנטי-יהודיים, שהגיעו לשיאם באירועי 1898, כאשר האיכרים הרסו כמה מסבאות יהודיות בכפרי פודלימן. הפוגרום בעיר עצמה נמנע עקב נוכחות הצבא. תקריות אנטישמיות בודדות התרחשו גם בשנת 1918.

בתקופה שבין שתי מלחמות העולם הייתה התפתחות נוספת של הקהילה בלימנובה. בשנת 1921 חיו כאן 905 יהודים מתוך 2143 תושבים. היהודים עסקו בעיקר במסחר קמעונאי וסיפקו שירותים שונים. הם ניהלו אורח חיים בסביבה קהילתית עצמאית, ללא קשר עם החלק הנוצרי של האוכלוסייה . עם זאת, כמה נציגים של הקהילה היהודית היו חברי מועצת העיר, שייצגו את האינטרסים של לימנובה בחוץ. ראוי להזכיר, בפרט, ד"ר יאן האמרשלג ראש העיר ונציג מועצת העיר ברמת ויוודשיף.

בתקופה זו פעלו מוסדות צדקה יהודיים רבים, בתי ספר דתיים פעלו וחיי התרבות פרחו. המצב החל להידרדר בשנות השלושים. מצד אחד היה חרם כלכלי ותחרות מצד התנועה הקואופרטיבית הפולנית, ומצד שני - העיר נהרסה על ידי השטפון הגדול שפקד את העיר ב -1935.

הכיבוש הגרמני במלחמת העולם השנייה הביא לסיום קיומה של הקהילה היהודית בלימנובה. זמן קצר לאחר שהגרמנים כבשו את לימנובה ב- 11 בספטמבר 1939, נורו למוות 12 יהודים במורדצ'ה, שינאווה וסמוך לכביש מ לימנובה לכיוון נובי צאנז רוב המשפחות היהודיות הם בין התורמים הנדיבים של קרן ההגנה הלאומית הפולנית. בתי הספר נסגרו בפני תלמידים יהודים וכן נאסר על היהודים לעסוק במסחר.

במארס 1940 הגיעו לעיר כ -700 יהודים מלודז', שהתיישבו גם בכפרים הסמוכים; כ 400 אנשים הועברו הלאה לנובי צאנז. בחודשים הבאים חלה הידרדרות הדרגתית במצב, ההוצאות להורג המוניות גברו. ב -1941 הוצאו להורג 167 אנשים, בעיקר זקנים וחולים. במאי 1941, במסגרת כעונש על בריחתם של שני יהודים מקבוצת גברים בהנהגת אנשי אס.אס, הרג הז'נדרם באומאץ' שתים-עשרה צעירות יהודיות בבית העלמין היהודי. ביולי 1941 נורו עוד 70 איש מתחת לגשר קילינסקי.

ב -1942 הקימו הגרמנים גטו מעבר בלימנובה. זה היה ממוקם באזור מ ul. Konopnickiej ועד ul. Targowa של היום ומכיכר השוק אל השדרות של נחל מורדארסקי. יהודים מלימנובה וכפרים שכנים נאלצו להתגורר שם. בסוף ספטמבר 1942 החלה חיסול הגטו, כ- 200 גברים נשלחו למחנה העבודה בסווליני, שם הועסקו בעבודה של סלילת כבישים בשטח הבסיס הצבאי. מאוחר יותר הועברו ונורו למוות במחנה טימברסקי. כ- 200 קשישים וחולים גורשו לסטארה וייש, ואחר כך נהרגו שם באתרי ההוצאות להורג. 750 היהודים הנותרים הובלו ברגל לכיוון נובי צאנז והועברו לגטו המקומי. כמה מהם נרצחו אחר כך בעיר, חלקם נלקחו למחנה ההשמדה ההמוני בבלז'ץ. רק מעטים שרדו את המלחמה, בעיקר אלה שבפרוץ המלחמה היו מחוץ למדינה. ביניהם היה בנו של סוחר סובין מלימנובה מ ul. קרקובקה (Krakowska), שהגיע לעיר ב - 19 בינואר 1945, בראש הצבא הסובייטי, כמפקד הפלוגה. אך נטש את העיירה והיגר מחוץ לפולין.

הקהילה היהודית בלימנובה חרבה.

 

תיעוד אתר/שרידי הקהילה:

בית הכנסת : (מקום העיריה Jana Pawia ll 19)

בית כנסת - מעץ, שנבנה סביב 1850, נהרס במהלך מלחמת העולם השנייה. היתה גם עזרת נשים בבית הכנסת

 

בית העלמין:  Kolejowa 3, 34-600 Limanowa, פולין

בית הקברות היהודי בלימנובה (רחוב קוליובה) נמצא על גבעה לא הרחק מתחנת הרכבת. בית העלמין נוסד באמצע המאה התשע עשרה. מחוץ לגבולות העיר. עד אז מקום קבורתם של יהודי לימנובה היה בנובי צאנז. בתקופת הכיבוש הנאצי נהרסו כ -75% מהקברים. חלק מן המצבות היו שבורות, והגרמנים השתמשו בהם לסלול את הרחובות והשוק בלימנובה. כמה מצבות נלקחו כמוצג אומנותי יוצא דופן לקרקוב ולנובי צאנז.

בית הקברות משתרע על שטח של כ -0.4 דונם, לפני מלחמת העולם השנייה היו כ -100 מצבות. נכון לעכשיו נותרו כ-20 מצבות ועשרות אתרי קבורה שראשיתה במאה התשעה-עשרה. רובם היו עשויים אבן חול ושיש בעיקר עם כתובות עבריות. בשנות ה -70 וה -80 של המאה ה -20 נוקה חלק מבית הקברות ומסביבו נבנתה גדר.

אתרי זיכרון:

Kolejowa 3, 34-600 Limanowa, פולין

גטו לימנובה: Urząd Miasta, Jana Pawła II 9, 34-600 Limanowa, פולין (במרכז העיריה)

גטו לימנובה

ביוני 1941 הקימו הגרמנים גטו בלימנובה, הממוקם בקמיינייץ. חיו בה כאלפיים יהודים, כולל עקורים מערים שכנות. חלק מתושבי הגטו נרצחו במקום, חלק ביער ליד סטרה ויאס, האחרים שנותרו גורשו ב- 18 באוגוסט 1942 לנובי סאץ' ואחר כך למחנה ההשמדה בבלז'ץ.

קבר אחים ומצבת זכרון

במהלך מלחמת העולם השנייה הנאצים רצחו יהודים שהובאו ברכבת ללימנובה , הקורבנות נקברו בקברי אחים בבית הקברות היהודי ברחוב קוליובה 3.

מוזיאון יודאיקה:  Marka 13, 34-600 Limanowa, פולין

במוזיאון האזורי של Ziemia Limanowska ברחוב Marka 13 יש אוסף של תצלומים, כולל על נושאים יהודיים, אוספים היסטוריים ואתנוגרפיים, ואוסף אמנות עממית.

בית הכנסת

בית העלמין

קבר אחים ומצבת זכרון

מוזיאון יודאיקה

לימנובה 8
לימנובה 7
לימנובה 6
לימנובה 5
לימנובה 4
לימנובה 3
לימנובה 2
לימנובה 1
IMG_20190619_212129
IMG_20190619_212127
IMG_20190619_212106
IMG_20190619_212104
IMG_20190619_212025
IMG_20190619_212018
IMG_20190619_212016
IMG_20190619_212014
IMG_20190619_212021