שם הקהילה:             גרמבוב (153) 

שם בפולנית:             Grebow
מקום/ כתובת:           Rynek 1

תאריך:                      18/6/2019
אתרי תיעוד/שימור:   בית ספר יהודי, בית כנסת, בית מרזח

                                 ובית עלמין

​מתעדים:                  מאיר שילה        יהודה שילה
 אנשי קשר:                

​

​

תיאור כללי. סיפור הקהילה:

אוכלוסיה:

• בשנת 1941: כ-5,080

• יהודים בשנת 1941: כ-172

​

תולדות הקהילה:

כללי

כפר במרחק של 15 ק"מ לערך מטארנובז'ג, ששימש כמרכז קהילתי (גמינה) בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם. הכפר מוזכר בתעודות מן המאה ה - 16. בשנות השישים למאה ה - 19 עלה מספר אוכלוסיו ל - 4,000 נפש, רובם ככולם פולנים. ייתכן שישבו אז במקום 2 - 3 משפחות של יהודים.    ב - 1921 הגיעו מספר אוכלוסיו ל - 5,080 נפש, מהם 172 יהודים.

​

בנובמבר 1918 פרעו ביהודים בריונים מתושבי המקום וכן תושבי הכפרים הסמוכים. היהודים הוצאו מבתיהם והוכו, רכושם נשדד, חנויותיהם נהרסו והסחורה נגזלה או הושחתה בידי הפורעים. הפוגרום נמשך שלשה ימים והשתתפו בו גם אנשי המיליציה המקומית. רק ביום השני לפרעות הגיעה יחידה קטנה של הצבא הפולני ושמה להן קץ.

​

גם ב- 1919 לא ישבו יהודי גרמבוב בשלווה; השלטונות המקומיים פסלו את רישיונותיהם של הסוחרים היהודים למכירת סחורות, שהיו קצובות אז, כגון סוכר, נפט ונרות ומכירת המצרכים האלה נמסרה לקואופרטיבים פולניים שהוקמו אז במקום, בין השאר כדי לדחוק את רגלי היהודים מן המסחר.

​

הכומר המקומי הטיף אף הוא בכנסייה להחרמת היהודים. בכפר גופא ובסביבה אירעו מקרים של התנפלויות על עוברי-אורח יהודים, הללו הוכו ורכושם נשדד.

​

בשנים  1919 - 1921 בא הג'וינט לעזרת יהודי גרמבוב בחלוקת מזון ובגדים לנצרכים. ב- 1928 הוקמה בגרמבוב קופת גמ"ח, גם היא בתמיכת הג'וינט.

​

ב - 1920 התארגן בגרמבוב סניף של ההסתדרות הציונית. בקן "עקיבא". (הוקם ב - 1931) רוכזה הפעולה ההסברתית-תרבותית של בני הנוער היהודי. יצויין כי בני הנוער היו יוצאים לחטוב עצים ביער, ובכסף שקיבלו תמורת עבודתם היו קונים ספרים בשביל הספרייה היחידה ביישוב יהודי קטן זה, שנתקיימה ליד הקן. בקן "עקיבא" נתקיימו גם שיעורי ערב ללימוד תנ"ך והשפה העברית.

​

עם הכיבוש הגרמני ניחתו על יהודי גרמבוב גזירות כלכליות, הגבלות תנועה וחובת עבודת-הכפייה. פרנסתם של סוחרים ורוכלים יהודים נפגעה. החקלאים היהודים נצטוו לספק מכסות גבוהות של תוצרת חקלאית לשלטונות. ההיטלים הכספיים ושדידת הרכוש רוששו את בני הקהילה.

​

ב- 1940 העמיקה מצוקתם של יהודי גרמבוב. גברים יהודים הועסקו בעבודת הביצורים בקרבת הגבול הסובייטי. במאי 1941 הוכנסו לגרמבוב יהודים שגורשו מכפרי הסביבה. במחצית השנייה של יוני 1941 ניתן צו בדבר גירושם של כל יהודי גרמבוב; הם נדרשו להשאיר במקום את כל רכושם. בצו הגירוש הודגש במיוחד, כי החקלאים שבהם חייבים להקפיד על מסירה מסודרת של משקיהם, ובכלל זה ראשי בקר.

​

ניסיונותיהם של ראשי הקהילה אצל השלטונות הגרמנים האזוריים לדחות את גזירת הגירוש לא הועילו. ב- 24 ביוני 1941 גורשו כל יהודי גרמבוב והועברו כנראה לטרנובז'ג, שם רוכזו היהודים מיישובי הסביבה. הגיטו בטרנובז'ג חוסל ביולי 1942, ויושביו הועברו לברנוב-סנדומיירסקי, ומשם לגטו בדמביצה. גורל יהודי גרמבוב היה כגורלם של היהודים בקהילות אלו. 1

​

​

בהמשך העמוד, מוצגת תמונת המבנה שבו התגוררו חנה מרקה והרש צבי גולדווסר, סבה וסבתה של שרה פורטגנג הלפרן. ציטוט של שרה: "הבניין שבו שכן בית המרזח של סבתי (בחצי מהבית הגדול שבמרכז העיר), קומת המגורים נבנתה בקומה השנייה, שם הייתה דירת ההורים שלי, תמונה זו צולמה ב - 1995  על ידי ילדה בגרמבוב, והגיעה אלינו דרך מועצת העיירה גרמבוב. בית האבן הגדול והארוך הזה היה בבעלותו של קרוב משפחה שלנו, שנתפס בידי הגרמנים ב - 1942 או ב - 1943 כשגירשו את כל היהודים. הבית שינה את מראהו במידה ניכרת. הוא בקושי מזכיר את הבית שלי בשנת 1934. עכשיו מראהו שינה את פניו ואינו מזכיר כלל את החיים ב - גרמבוב לפני 70 שנה. אני רואה כי כל העצים שהיו סביבו אינם. מול בית המרזח הייתה מרפסת גדולה עם מרפסת מעליה, עם דלת כניסה (עכשיו חלון) מול דירת הורי, בקומה השנייה. היו שם גם חלונות גדולים משני צדי הדלת. בצד הבניין הייתה גם מרפסת ופרגולה מעל הכניסה לחלק המגורים של הבניין – דירתם של סבא וסבתא, שהכניסה אליהם הייתה דרך גרם מדרגות, עד לדירה של הורי. היו שם גם שני חלונות צדדיים בגג משני הצדדים."

​

בהמשך העמוד, מוצגת תמונת בית הספר היסודי שבו למדו שרה פורטגנג הלפרן ואמה. למדו בו יהודים ונוצרים, כולם הלכו לבית הספר הזה. בית הספר היה במרחק שני בניינים מימין לביתנו. לא היה בית ספר תיכון בגרמבוב. היה אחד בעיר טרנובזג הסמוכה. 2

​

​

התיעוד של ג'רלד סנדרס

"גרמבוב היא עיר פולנית קטנה טיפוסי שכולנו  יכולנו לדמיין מ "כנר על הגג". יש לה כביש אחד עם בתי עץ קטנים משני צידיו, עם באר מים וחצר עם תרנגולות המתרוצצות חפשי בחצר.   בעיירה זו נולד סבי אבי, מקס פומרנץ ומשפחתו. סבא שלי הגיע לארה"ב ב 1901, לבדו, בגיל 19.

​

לגרמבוב היה בית-כנסת ומקווה ובית-עלמין משותף ברוזוואדוב, במרחק של כארבעה קילומטרים. אנדז'יי מורה הדרך, מצא אדם מבוגר שזכר משפחות יהודיות רבות שהתגוררו כאן לפני המלחמה, אך לא את משפחת פומרנץ. הוא הראה לנו את אתר בית הכנסת לשעבר שנשרף על ידי הגרמנים (הפולנים אומרים שהגרמנים עשו את זה, אבל לעולם לא נדע את האמת ...), הם גם אמרו לנו שהמקווה גם היה כאן.

​

 בית הכנסת היה, כמובן, אורתודוקסי, והנשים התפללו למעלה. מידע זה נמסר על ידי פולני קשיש שזכר את מקום המקווה ובית הכנסת. 

​

למדתי, מבני הדודים שלי, שגרו בגרמבוב עד 1921, ומניצולי שואה מגרמבוב, שבאופן יחסי היהודים סבלו מעט מאד מאנטישמיות כיוון שהיו מיעוט באוכלוסיה הכללית.

​

הוזמנו על ידי אנשי העיירה לביתה של קשישה שהראתה לנו שטר מכר של ביתה משנת 1949 על שמו של נפתלי פורטגנג מברוקלין, ניו יורק. עם שובנו לברוקלין , נפגשנו עם מר פורטגנג והוא סיפר לנו כי הוא בילה את המלחמה בכמה מחנות עבודה בגליציה ועל מכירת בית המשפחה בסוף שנות    ה – 40 ". 3

 

 

​

 

 

תיעוד אתר/שרידי הקהילה:

ביקרנו במועצת הכפר על מנת להתחקות אחר שרידי הקהילה היהודית במקום. נציגת המועצה נטליה אירחה אותנו וגייסה עובדת נוספת כדי לסייע, אך לא עלה בידיהן למצוא מידע כלשהו. הדבר היחידי שגילינו היה שכל המידע על הכפר מצוי בארכיון/ספריה עירונית בטרנובז'ג.

​

מהמידע שבידינו המופיע לעיל הלכנו לחפש את הבית של מרקה וצבי גולדווסר. וכן את בית הספר היסודי בו למדה שרה פורטגנג. לאחר סיור מקיף מצאנו את הבית של גולדווסר, שהפך לתחנת מכבי אש. בית הספר כנראה נהרס ונבנה או שופץ מחדש מול ככר הכפר. 4

​