שם הקהילה:               דומרדז' (138)

שם בפולנית:               Domaradz
מקום/ כתובת:           Urząd Gminy, Domaradz 345,

                                36-230 Domaradz, פולין  

תאריך:                       26/4/2018 ו- 21/6/2019
אתרי תיעוד/שימור:      בית כנסת, מקווה

מתעדים:                    מאיר שילה    מאיר גרוס    יהודה שילה
אנשי קשר:     
 

תיאור כללי. סיפור הקהילה: 1

אוכלוסיה:
• בשנת 1941: כ-3,386
• יהודים בשנת 1941: כ-123

​

תולדות הקהילה:
כללי
הידיעה הראשונה על הכפר דומרדז היא מ- 1359. ב- 1384 הועברה דומרדז לרשות הבישופות בפשמישל. במאה ה- 15 היא היתה נקודה חשובה במעבר ההרים דוקלה, שדרכה הועברו הסחורות מצ'כיה והונגריה לפולין ורוסיה. במאה ה- 19 היתה רוב אוכלוסית המקום חקלאים, מקצתם עבדו כפועלים במיבשלת-בירה. בין שתי מלחמות-העולם היתה דומרדז מקום מושבה של קהילה כפרית (גמינה). היהודים בדומרדז מוזכרים לראשונה בתעודות מ- 1808; מספרם היה אז 35. ב- 1921 ישבו במקום 123 יהודים מכלל אוכלוסייה של 3,386 נפש. בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם עסקו היהודים במסחר זעיר וברוכלות, וארבע משפחות מביניהם עיבדו חלקות-אדמה של כ- 50 דונם. ב- 1935 התקיים במקום קן "עקיבא". באותה שנה הצביעו 24 שוקלים לקונגרס הציוני, והללו נתנו את קולותיהם ל"ציונים כלליים". מתחילת הכיבוש ועד יולי 1942 חויבו יהודי דומרדז, גברים ונשים, בעבודות-כפייה שונות, בעיקר בבניית כבישים, גשרים וכדומרדז. ביולי 1942 הגיעו למקום אנשי הגסטפו ותוך דקות ספורות גירשו את כל יהודי דומרדז ליאשייניצה-רושיילנה, 6 ק"מ מדומרדז. 4 או 5 זקנים ונכים נרצחו במקום. רוב יהודי דומרדז נספו, כנראה, ב- 12 באוגוסט, ביום חיסול הגיטו ביאשייניצה.

 

הקהילה היהודית מעולם לא הייתה גדולה כאן. התיעוד הראשון על מתיישב יהודי מגיע בשנת 1748 ,שם נאמר כי בחלק האחורי של טחנת גולחובה יש בקתה קטנה, שבה היה פונדק של יהודי שמכר וודקה. בשנת 1785 ,חיו 40 יהודים בדומרדז'. בשנת 1835 חיו 66 יהודים מתוך כלל תושבי העיירה. בתחילת 1880 מתוך כלל האוכלוסייה של 497,2 תושבים, 45 אנשים היו יהודים. עד סוף המאה התשע-עשרה עלה מספרם משמעותית והגיע ל-187 בשנת 1903 .הם היו מסונפים כחברי הקהילה היהודית ביאשניצה רושיילנה, בבעלותם היה בית כנסת קטן ומקווה.

​

בתחילת המאה העשרים האוכלוסייה היהודית ירדה ל- 123 נפש. ב- 1921 עיסוקם המרכזי היה מסחר ושישה פונדקים בדומרדז' היו בבעלות יהודית. במהלך מלחמת העולם השנייה, עד ה- 27 ביוני 1943 גורשו כל היהודים מ- דומרדז' ונשלחו לגטו יאשנייצה רושיילנה. למעלה מ- 50 יהודים מדומרדז' נרצחו ב- 11 באוגוסט 1942 בבית העלמין של יאשניצה רושיילנה. בית הכנסת והמקווה נהרסו מיד לאחר הגירוש.

 

 

הכפר דומראדז ליד הנהר סטובניצה

מאת ביל לייבנר, ירושלים אוגוסט 2004

​​

הכפר דומרדז' ממוקם 10 ק"מ צפונית מזרחית לקרוסנו, גליציה, פולין. המקום נזכר לראשונה בשנת 1369 ובשנת 1384 הוא נמסר לידי הבישוף של פשמישל. במאה ה 15- היה זה מקום מרכזי במעבר ההררי של דוקלה. סחורות צ'כיות והונגריות עברו כאן בדרך לפולין ולרוסיה ולהיפך. במהלך המאה ה- 19 המקום היה מיושב בעיקר על ידי חקלאים, כמה מהם עבדו במבשלת הבירה המקומית.

 

היהודים מוזכרים לראשונה ב- 1808 ומספרם הוא כ- 35 תושבים. במפקד הפולני הלאומי של 1921 נקבע כי 123 יהודים חיו בדומרדז' ו- 386,3 לא יהודים. ארבע משפחות יהודיות היו חקלאים, ושאר האוכלוסייה היהודית היתה מעורבת בעיקר בעסקים קטנים. הציונות הגיעה לקהילה היהודית הקטנה ובשנת 1935 הוקם מדור נוער של "עקיבא". מפלגת "הציונים הכלליים" קיבלה 24 קולות עבור צירים לקונגרס הציוני.

​

עם הכיבוש הגרמני של האזור, חיו בדומרדז' כ- 94 יהודים, ביניהם: אברהם זווירן ובני משפחתו, ישראל הרשקו זווירן, הרשקו זווירן, לייב צווירן ומשפחתו, חיים פסנר יד לזכר הניספים בשואה הי"ד מכון לחקר ותעוד השואה ע"ש זהבה וצבי שוורץ ז"ל 236 ומשפחתו, שמעון פסנר ומשפחתו, לייב פסנר ומשפחתו, ומוז'ש פסנר. היהודים אולצו מיד לעבוד בדרכים ובגשרים. המצב השתנה באופן קיצוני כאשר פקידי הגסטפו הגיעו ביולי 1942 ותוך דקות ספורות העירו את הקהילה היהודית הקטנה. הזקנים והחולים נורו מיד. השאר נלקחו לגטו הסמוך של יאשיניצה רושיילנה, וחלקו את גורלה של אותה קהילה. גטו זה חוסל ב- 11 בספטמבר 1942 ,כאשר רוב התושבים נהרגו באזור. כמה צעירים נבחרו ונשלחו לתחנת הרכבת של איבוניץ ומשם למחנה העבודה של פודגוזה ליד קרקוב. כך הסתיימה ההיסטוריה של היהודים בדומרדז'.

​

עם הכיבוש הגרמני של האזור, היוו היהודים בדומראדז כ -94 איש, ביניהם: אברהם זווירן ומשפחה, ישראל הרשקו זווירן, הרשקו זווירן, לייב צווירן ומשפחה, חיים פסנר ומשפחה, חיים פסנר, מהר שמעון פסנר ומשפחתו, לייב פסנר ומשפחתו, ומוז'ש פאסנר. היהודים אולצו מיד לעבוד בדרכים ובגשרים. המצב השתנה באופן קיצוני כאשר פקידי הגסטאפו הגיעו ביולי 1942 ותוך דקות ספורות הקימו את הקהילה היהודית הקטנה. הזקנים והחולים נורו מיד. השאר נלקחו לגטו הסמוך של יאשיניצה רוזיאלן, וחלקו את גורלה של אותה קהילה. גטו זה חוסל ב - 11 בספטמבר 1942, כאשר רוב התושבים נהרגו באזור. כמה צעירים נבחרו ונשלחו לתחנת הרכבת של איבוניץ ומשם למחנה העבודה של פודגוךזה ליד קראקוב. כך הסתיימה ההיסטוריה של היהודים בדומראדז.

​

תיעוד אתר / שרידי הקהילה:

מיקום בית הכנסת והמקוה - לא אותר

​

​לא מצאנו כל סימן או שרידי מבנה. בעירייה הפנו אותנו למורה להיסטוריה בבית ספר התיכון המקומי אך הוא היה סגור.

​

​

עדויות של אנשי דומרדז' 2​

בשנת 2007 פגשתי אדם יפה בשם דוד צווירן. הוא ניצול שנולד בדומראדז. הוא שמר על קשר עם רבים אחרים, ועודד את פרסום הסיפורים והתצלומים שלו.

​​

הדרך שאני זוכר דומראדז; מעיניו של ילד

מאת דוד צווירן

​​

למרות שעברו 70 שנים מאז ביליתי שם חלק מחיי. גרתי עם אני לא יכול לשכוח את הימים טובים בדומרדז' משפחתי בקורצ'ינה, מדי שנה בחג הפסח כל המשפחה ארזה את מטלטליה ושכרה סוס ועגלה עם עגלון שייקח אותנו לדומרדז. מיהרנו תמיד כדי להגיע לראות את הסבים והסבתות, הדודים, הדודות והדודנים.

 

אני זוכר את הנוף היפה, את היער ואת הגבעות המקיפות את האזור. עבורנו הילדים היה מסע מרגש מיוחד. הדבר הראשון כשהגענו, רצנו אל האורווה כדי לראות את הפרה והעז. אחר כך שיחקנו בחלק האחורי של הבית. זה היה ריגוש גדול; אני עדיין זוכר את האורווה הקטנה, שהריחה לי כמו בושם טוב.

​

סבא וסבתא שלנו לא ידעו מה לעשות איתנו מרוב שמחה ומאד התרגשו. הם היו אנשים עניים שנאבקו לפרנסתם. הם עבדו קשה רק כדי להאכיל את עצמם. איך אני יכול לשכוח את זה? הם היו אנשים גאים מאוד.

 

איזה מוות נורא. סבא שלי נורה בהגנה על ילדיו, קשה היתה הפרידה ממנו. הם נורו על בית הקברות ביאשיניצה רושיילנה ונקברו שם. לא רק יהודי דומרדז' נרצחו שם, גם יהודים מהכפרים הסמוכים.

 

למעלה מ- 1000 אנשים נורו באותו זמן. נודע לי כי מועצת העיר הציבה לוח זיכרון במקום.

​

הזכרון שלי מהמשפחה תמיד מול העיניים. ב- 1984 ביקרנו בדומרדז' אבל לא הצלחתי למצוא שום זכר למקום מגוריהם.

​

​​

מכתב לבני דודים

מאת דוד צווירן

​​

סבי היה שלוימה, ואחיו היו וולף ומיילך. הורי נשלחו לאושוויץ 1942 ;שני אחיי, שמואל בן 19 ,ולזר 6 נספו שם.

​

התצלום (מוצג בגלריה למטה) הוא של שמואל זווירן ביאשניצה ליד קברו של אביו אלימלך -1923 1853 ,הוא היה איש של ידע וחסד.

​

נשלחתי למחנה עבודה, ב- 1943 חוסל המחנה שלנו ונשלחנו לגרוסמסלאוויץ, במחנה זה התארגנו מחדש ונשלחנו למקומות עבודה שונים.

​

אני זוכר שהיינו במסדר. היינו מסודרים בשורות ארוכות כמה מאות מטרים. לפנינו עמד קצין גרמני, יודנלטר וקאפו מחזיק שוט. היתה לו רשימה בידו, וקראו שמות של אנשים כדי להרכיב קבוצות לשלוח למחנות שונים. פתאום הוא קרא: "זווירן" עמדתי על קצה אחד של הקו. התחלתי לרוץ, וכך גם גבר אחר, בקצה השני של הקו. באותו רגע צעק הקאפו והצביע עלי, חזור!, אתה תחזור לשורה! הקאפו רץ אלי עם השוט. רצתי חזרה לשורה כדי לא להיפגע. התבוננתי היטב באיש והכרתי אותו מיד כבן דוד שלי. החלטתי לנסות למצוא אותו. באותו זמן היו במחנה כמה אלפי אנשים. אחרי חיפוש ארוך מצאתי אותו. אני זוכר שחיבקנו זה את זה. אחרי תקופה ארוכה נפרדנו ולא נפגשנו עוד. נשלחנו למחנות עבודה שונים.

 

חלקים אחרים של משפחתי נסעו למרוקו. בן דוד סיפר לי שבמרוקו לא כל כך בטוח והם לקחו סיכון. ממרוקו תוך כדי המלחמה הם הצליחו להימלט ועלו על ספינה לארה"ב.

 

ב- 1944 - 1945 ,בחורף קר ומושלג, הייתי במחנה הריכוז ולדנבורג. הלכתי 5 קילומטרים לעבודה ובחזרה בחורף ההוא, עם נעלי עץ וללא בגדים חמים; זו היתה זוועה; בקושי הצלחתי לשרוד.

דוד צווירן.

​

דרכונים לחיים: משפחת פרייפלד מדומרדז 2

מאת ויליאם לייבנר, ירושלים,2009 

 

משפחת פרייפלד התגוררה במשך דורות רבים בכפר דומרדז' בין האחרונים אנו מוצאים את משפחת פרייפלד. לייב פרייפלד היה איש עסקים מצליח שעסק במסחר של אבנים יקרות. הוא היה נשוי לרבקה קרנץ והיו להם 5 ילדים, הבכור היה אברהם נולד בשנת 1883 ,ואחריו צילה בשנת 1888 ,יעקב בשנת 1890 ,יחזקאל בשנת 1892 ושמואל בשנת 1896.

​

העסק המשפחתי גדל, לייב השיא את רוב ילדיו, למעט שמואל פרייפלד. אברהם פרייפלד נשא לאישה את רשיילה/צילה האמל ממשפחתו של מנהיג הקהילה של קורצ'ינה בנדט אקסלרוד. יעקב התחתן עם הינדה, ויחזקאל התחתן עם רוז'יה זיסקינד. חלק מהילדים הנשואים עברו למקומות קרובים אך עדיין גרו באזור של דומרדז'. משפחת פרייפלד גדלה והתרחבה. העסקים פרחו והחיים היהודיים נמשכו עד מלחמת העולם הראשונה. באזור היו קרבות כבדים ונכבשו על ידי הרוסים שנטו לבזוז בדרך כלל את האוכלוסיה היהודית. הקהילה היהודית בדומרדז' התרוששה מאוד בזמן המלחמה ובקושי התקיימה. הפוגרומים והפרעות האנטישמיות באו בעקבות המלחמה והקמת מדינה פולנית עצמאית. הקהילה היהודית היתה במצוקה כלכלית קשה וביקשה עזרה. היא קיבלה סיוע כספי בעיקר מארגון הג'וינט האמריקאי

​

שמואל פרייפלד הצליח להגיע להולנד. הוא התיישב בסכוונינגן ליד האג והתאזרח ב- 7 ביוני 1924 .הוא אהב מוסיקה והשתתף בקונצרטים מוזיקליים לעתים קרובות. הוא שרד את המלחמה אך סירב לדבר על חוויותיו. לאברהם וריישלה )האמל( פרייפלד נולדו ילדים; ברטה בשנת 1907 ,ואחריו בנימין יוליוס בשנת 1910 ,מנדל בשנת 1924 , אנה בשנת 1925 .כולם היו ילידי דומרדז' או בקרבת מקום. המשפחה עזבה את דומרדז' והתיישבה בקלן שבגרמניה ב- 1929 ,שם חידשו את עיסוקם באבנים יקרות ועשו חיל. אבל הלחץ האנטישמי היה חסר רחמים בגרמניה, והמשפחה החלה לחפש מקום אחר. עד מהרה הצליחה להשיג אישור כניסה לבלגיה. בינתיים ברטה נישאה לוילהלם קרפל יליד פולין ובשנת 1931 נולד להם ילד בשם רנה. כל המשפחה, למעט וילהלם קרפל, עזבה לאנטוורפן ב- 1932 .הוא הצטרף אליהם כחודש לאחר מכן. וילהלם וברטה התחתנו רשמית על פי ההלכה היהודית ב- 1937 .הם ילדו ילד נוסף בשם סילביין ב- 1940 .וילהלם קרפל ושני ילדיו שרדו את המלחמה בעוד אשתו ברטה נרצחה במעצר של יהודים באנטוורפן ב- 1943 .בנימין יוליוס פרייפלד הצליח להשיג ניירות אריים מזויפים ונראה שהוא הסתובב ללא מכשולים. בבדיקת הדרכון אנו מבחינים כי הוא מופיע בתור ברנרד פרייפלד שנולד בהולנד המתגורר בליון שבצרפת. הוא הציג עצמו כפרוון שנוסע לאיטליה. הדרכון שלו היה חתום אפילו על ידי הממשל האיטלקי הרשמי ב- 31 בדצמבר 1943 בעמוד 28 של המסמך. הוא פגש את אסתר אמי ליפשיץ בקהילת שארביק בבלגיה והתחתן איתה ב- 5 במארס 1941 . הוא גם הצליח להשיג עבורה מסמכים מזויפים והזוג נסע ברחבי אירופה עד שהגיעו למחבוא ברומא שבאיטליה שם שרדו את המלחמה. הם חזרו לאנטוורפן וב - 1946 נולד צ'רלס פרייפלד, שתרם ליד ושם את הדרכונים המזויפים של הוריו ואת תעודת הנישואים שלהם.

 

אנה ומנדל פרייפלד נספו במחנות הריכוז הגרמניים, הראשונה בשטוטהוף והשני בפלוסנבורג. אביו של אברהם פרייפלד גורש לאושוויץ שם נרצח. אשתו רגינה נרצחה באנטוורפן שבבלגיה.

 

צילה אקסלרד לבית פרייפלד נולדה ב- 1888 ונרצחה בקרוסנו שבגליציה ב- 1943 . היא היתה נשואה לבנדט אקסלרד, שנספה במחנה העבודה טשבין )Szebin )בפולין. היו להם חמישה בנים ובת. הבכור היה שמואל שנולד ב- 1909 היה נשוי לקלרה רוזנברג מדביצה היתה להם בת בשם אירנקה שנולדה ב- 1935 .הבן השני נולד ב- 1911 ואחריו אברהם יליד 1922 ,יהודה נולד ב- 1924 ,לוי נולד ב- 1930 ,ברטה אקסלרד, ילידת 1932 .כל האנשים הרשומים, למעט אברהם פרייפלד וברטה פרייפלד, נספו בשואה. יעקב פרייפלד התחתן עם הינדה נולדו להם שלושה ילדים; לייבל, שאול וריבה. הם חיו בקורצ'ינה )Korczyna .)כל המשפחה נספתה בשואה. יחזקאל פרייפלד התחתן עם רוז'יה זיסקינד והיו להם הילדים הבאים: מרילקה ורבקה.

​

​