שם הקהילה:               בורובה (157)

שם בפולנית:               Borowa
מקום/ כתובת:             ליד מיילץ Borowa 291

תאריך:                        18/6/2019
אתרי תיעוד/שימור:     מיקום בתי הכנסת לוח זכרון לזכר

                                  400 היהודים שנרצחו

​מתעדים:                    מאיר שילה    יהודה שילה
אנשי קשר:     
 

תיאור כללי. סיפור הקהילה:

כפר בפולין

מחוז: קראקוב

נפה: מיילץ

אזור: גליציה המערבית ושלזיה

​

תולדות הקהילה:

כללי

על קיומו של הכפר בורובה נמסר בתעודה מ - 1404. ב - 1921 מספר התושבים בבורובה עמד על  1,256 נפשות, מהם 186 יהודים. האוכלוסייה הנוצרית עסקה בחקלאות, ואילו יהודי המקום התפרנסו ממסחר זעיר ומרוכלות בכפרים. לכמה ממשפחות היהודים היו חלקות-שדה או גינה. יהודי בורובה היו כפופים לקהילת ראדומישל-ויילקי; לה שילמו את מס הקהילה, בה נרשמו בענייני מרשם אזרחי (חתונות, לידות וכן הלאה), ובבית העלמין בראדומישל-ויילקי קברו את מתיהם. אולם בענייני דין תורה וקידושין או פסקי הלכה היו יהודי בורובה כפופים לרב משלהם שמקום מושבו היה במיילץ.

​

בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם היה ליהודי בורובה רב משלהם, אך מקומו של זה היה במיילץ. שם הרב: ר' אלעזר ב"ר נפתלי ממיילץ לבית רופשיץ (נספה בשואה). בבורובה היו שני בתי-תפילה, מקווה טהרה וכן שו"ב, שפסק גם בענייני כף וקדירה. השו"ב של בורובה שירת גם את יהודי הכפרים הסמוכים, ובעיקר את הכפר צ'רמין, שבו ישבו כ- 80 יהודים.

​

בנובמבר 1918 ניסו כפריי הסביבה לפרוע ביהודי בורובה, אולם ההגנה היהודית שהתארגנה במקום עמדה בפרץ, ולא נמסר על נפגעים או על נזקים ברכוש. לאחר גל הפרעות שעבר על יהודי גליציה המערבית בסוף 1918 הוקם בבורובה ארגון ציוני וכן ספרייה בשם "תקוות ישראל". ספרייה זו היתה למעין מרכז תרבותי זוטא לבני הנוער היהודי שבבורובה ובכפרי הסביבה, בעיקר בני הנוער של הכפר צ'רמין. ליד הספרייה התקיימו שעורי-ערב לעברית, וכן חוג לדרמה. באולם הספרייה נערכו הרצאות ונשפים.

​

ב - 1932 הוקם בבורובה ארגון נוער "עקיבא" - הארגון הציוני היחיד בבורובה עד לפרוץ מלחמת-העולם השנייה. ציוני בורובה הפיצו את השקלים בין היהודים גם בכפרי הסביבה, ובעת הבחירות לקונגרסים הציוניים הצביעו הללו בקלפי שבבורובה. בבחירות לקונגרס הציוני ב - 1923 הצביעו 90 שוקלים; ב - 1935 הצביעו רק 28 בוחרים, 25 מהם נתנו את קולותיהם ל"ציונים הכלליים" ו - 3 ל"רשימת ארץ-ישראל העובדת".

​

עם הכיבוש הגרמני הוטלו מיד על יהודי בורובה הגבלות-תנועה שהכבידו עליהם לקיים קשר סדיר עם הקהילות הגדולות הסמוכות במיילץ ורדומישל-ויילקי. ליהודי בורובה היו קשרי מסחר עם הקהילות הללו וכן התגוררו בהן קרובי-משפחה. כך אפוא נפגעו המסחר והרוכלות שהיו מקורות פרנסה חשובים של קהילה זו. באוקטובר 1939 נצטוו היהודים לשאת על שרווליהם סרטים לבנים ובהם מגן דוד, וכן לצאת לעבודות-כפייה. המשפחות שעסקו בחקלאות המשיכו לנהל את משקיהן, אך נדרשו למסור מכסות של תוצרת חקלאית לשלטונות הגרמניים. בשנת 1941 נלקחו מחקלאים יהודים בבורובה כלי עבודתם ובהמתם, ובראשית 1942 נושלו לגמרי מאדמתם. בשל החמרת המצב במקום החלו משפחות אחדות לעזוב את בורובה ולהתגורר אצל קרוביהן ביישובים גדולים יותר בסביבה.

​

בתחילת יולי 1942 גורשו כל יהודי בורובה לראדומישל ויילקי והיו בין קורבנותיה של האקציה שהיתה שם כעבור כמה שבועות  ב – 19 ביולי. הנותרים בחיים גורשו יחד עם יהודי ראדומישל ויילקי לדמביצה, וגורלם שם היה כגורל בני קהילה זו.

ביוני 1942, רצחו הנאצים 19 יהודים מקומיים. ב – 17 ביולי 1942, הוציאו הנאצים להורג ביער Lasko Plawskie כ - 400  יהודים מבורובה והכפרים הסמוכים. בעיירה יש לוח זכרון לציון על קיר הקניון. שאר היהודים נאלצו לצעוד  לרדומישל ויילקי,  וב - 16 באוגוסט 1942 נורו יחד עם 40 יהודים ממיילץ.  באוסטרובק השכנה נרצחו בסתיו 1942, 10 יהודים נוספים,  ואיתם 27 יהודים מפילזנו, בפברואר 1943 נרצחו 8 יהודים פליטים  מסדקובה גורה שהגיעו לבורובה.

​

 

​

 

תיאור אתר/ שרידי הקהילה:

בורובה ממוקמת כ 5 ק"מ צפונית למיילץ על כביש

983

בית הכנסת הישן בעיירה – קלויז חסידי הממוקם בחלק בלתי מוכר של העיר.
תאריך הקמת בית הכנסת אינו ידוע. במהלך מלחמת העולם השנייה בית הכנסת נהרס כנראה על ידי הנאצים.

​

בית הכנסת החדש בעיירה – קלויז חסידי גם הוא ממוקם בחלק בלתי מוכר של העיר.
קבר אחים ביער פיאלאסקי

​

לוח זיכרון – קיימת אנדרטת זיכרון בגינה ברינק לזכר הנרצחים בשואה ובכללם יהודי בורובה.

​

בית העלמין של בורובה – צ'רמין – יוצאים ממרכז הכפר דרומה עד בית מספר 1 (בורובה 1) ופונים ימינה לכביש שמוביל ליער לסקו – פיאסקי . יאן ואנה מבורובה הובילו אותנו לאתר בית העלמין שנמצא לאחר כ - 200 מטר על השביל הראשי של היער מימין. לא נותרה כל מצבה, בית העלמין נהרס במהלך 30 השנים האחרונות . יאן ידע לספר כי בגיל צעיר הוא היה מבקר במקום וביית העלמין היה בנוי על תילו עם מצבות רבות ואוהל של רב מקומי.

בית העלמין היה משותף לבורובה וצ'רמין.

​