בס"ד
קונטרס ד
בית עלמין
גטו
ז'אקליצין
שם הקהילה: ז'אקליצין (123)
שם בפולנית: Zakliczyn
מקום/ כתובת: בית עלמין - 17 Stycznia 5
גטו - Rynek 1
תאריך: 25/4/2018
אתרי תיעוד/שימור: בית עלמין, גטו
מתעדים: מאיר שילה מאיר גרוס
אנשי קשר:
תיאור כללי. סיפור הקהילה:
אוכלוסייה:
· בשנת 1941: כ-1,167
· יהודים בשנת 1941: כ-295
תולדות הקהילה:
זאקליצ'ין היתה בימי-הביניים כפר ושמו אופאטקוביצה. הוא השתייך למנזר הבנדיקטנים בטינייץ. באמצע המאה ה- 16 עבר הכפר לבעלותם של בני האצולה זאקליק ויורדאן. שמו יצא כמקום של ירידים. ב- 1558 הוקמה במקום הכפר עיר בשם זאקליצ'ין. העיר נודעה כמקום מושבם של האריאנים הפולנים (כת נוצרית פרוטסטנטית), וב-1570 אף נתקיים בה בית-דפוס של כת זו, אולם לזמן קצר בלבד. בתחילת המאה ה-17 עסקו יושבי העיר, בין השאר, בהשטת דוברות בנהר דונאייץ הסמוך, ובעיקר משלוחי שזיפים מיובשים.
ב- 1656 העלו השבדים הפולשים את זאקליצ'ין באש, ומאז נסתמנה ירידתה. במאות ה-19 וה-20 עסקו תושבים רבים בסנדלרות, ואת תוצרתם היו מוכרים בירידים ובשווקים שבאזור. ב-1934 נשלל מזאקליצ'ין מעמד של עיר.
ראשוני היהודים התיישבו, כנראה, בזאקליצ'ין כשהיתה בבעלותה של משפחת האצולה לאנצקורונסקי (מהמחצית השנייה של המאה ה-17), ועיסוקם בחכירה ובפונדקאות.
גם במאות ה-19 וה-20 לא הגיע (אולי: כשהגיע )היישוב היהודי בזאקליצ'ין לשיא גודלו אך לא לקהילה עצמאית(אולי: אך לא זכה למעמד של קהילה עצמאית); עוד ב-1928 נמסר על כפיפותו לקהילת (בז'סקו בריגל) ונציגי זאקליצ'ין השתתפו בוועד הקהילה שם. אפשר שבשנות ה-30 הייתה בזאקליצ'ין כעין קהילה עצמאית.
באחת הידיעות מ-1935 מדובר בתפילה בבית-הכנסת לזכרו של המרשל פילסודסקי, שבה השמיע דברי-הספד יו"ר קהילת זאקליצ'ין יעקב אפל. במקום היה שו"ב, ובשנות ה-30 נמסר גם על כהונת רב או דומ"ץ ושמו ר' חיים טרקלבוים.
יהודי זאקליצ'ין עסקו במסחר זעיר (בעיקר בשר, עורות ושיווק המנעלים שיוצרו במקום) וכן ברוכלות. הם גילו פעילות רבה בענפי עיסוק אלה. בכפר הסמוך לזאקליצ'ין היה בבעלות יהודית בית-ייצור לרעפים. הרופא והווטרינר שבמקום היו יהודים. ב-1927 הוקמה בתמיכת הג'וינט קופת גמ"ח וב- 1929 חילקה לנזקקים 86 הלוואות בסך כולל של 9,255 זלוטי. כן פעלה במקום חברת "לינת-צדק". היישוב היהודי הקטן גילה גם פעילות בתחום חיי החברה והתרבות. על חוגים ציוניים במקום נמסר כבר ב-1906. בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם פעל במקום סניף של "הציונים הכלליים" וקן פעיל מאוד של "הנוער הציוני". ב-1932 התארגנה אגודה ציונית לפעולה תרבותית, ומטעמה נפתחו קורסים ללימוד השפה העברית. הוקם גם חוג חובבים לדרמה. החסידים שבמקום, ובראשם הרב, התנגדו להצגות החוג ופנו בנידון אל הסטרוסטה בבז'סקו, והלה אומנם אסר את ההצגות.
בבחירות לקונגרסים הציוניים השתתפו כ-30 שוקלים בני זאקליצ'ין. ב-1935 נמכרו במקום 50 שקלים, והבוחרים נתנו את קולותיהם לרשימת "הציונים הכלליים" בלבד. מ-1928 ואילך רוב נציגי זאקליצ'ין בקהילת בז'סקו היו ציונים.
יהודי זאקליצ'ין לא זכו על-פי-רוב ליחס נאות מצד שכניהם הלא-יהודים ומדי כמה שנים התנהלה הסתה פומבית נגדם והגיעו הדברים אפילו למהומות אלימות. ב-1898 אירעו התנפלויות של קבוצות איכרים על יהודים בזאקליצ'ין ובכפרי הסביבה, ונשדד רכוש בחנויות ובבתי היהודים.
ב- 1904 הטיפו הכמרים המקומיים לחרם על המסחר והמלאכה היהודיים, ואמנם רבים מבני המקום נמנעו מלקנות אצל יהודים או לבוא לבתי-המרזח שבבעלותם. באותה שנה הוטל קנס על כמה יהודים לאחר שתושבי-המקום הלשינו עליהם בפני בית המשפט, שהם "הפרו את החוק" ושרו בפורים "שושנת יעקב" בחוצות העיירה. באותה שנה ביקר במקום ההגמון הקתולי, וכשהתייצבו נציגי הקהילה היהודית עם ספר-תורה תחת חופה כדי לקדם את פני האורח, גורשו הללו ממקום הטכס, וכך הושפל כבודם ברבים.
בנובמבר-דצמבר 1918 לא פסח גם על היישוב היהודי בזאקליצ'ין גל הפוגרומים, שהתחולל בכל קהילות ישראל במערב- גליציה. נשדדו חנויות ובתי-יהודים וכמה מבעליהם הוכו ונפצעו. משנגזרה גזירת השחיטה הכשרה ב-1937-1936 בוטלו רישיונותיהם של ארבעת הקצבים היהודים שבזאקליצ'ין, נסגרה המשחטה היהודית והותרה מכסה זעומה של בשר כשר מיובא מבז'סקו. מלבד הקצבים נותרו בלא פרנסה גם כמה סוחרי-בקר וסוחרי-עורות. ואף-על-פי-כן גילו יהודי זאקליצ'ין אזרחות טובה והשתתפות בענייני הציבור והחברה של העיירה כולה.
בעת השיטפון שפקד את זאקליצ'ין ב-1934, ובו ניזוקו בתים רבים, התייצבו יהודים רבים למבצע השיקום של העיירה. כשהוכרז ב-1939 על ההתרמה לקרנות לאומיות להגנת המדינה, תרמו היהודים כמחצית מן הכסף שנאסף בזאקליצ'ין, אף-על-פי שהם היו 20 אחוזים מכלל האוכלוסייה, ובידיהם רק כ- 5 אחוזים מן העסקים מנכסי-דלא-ניידי שבידי כל תושבי העיר.
עם כניסת הגרמנים לזאקליצ'ין החלו חטיפות יהודים לעבודות-כפייה. הגברים הועסקו בתיקון כבישים וגשרים והנשים בעבודות ניקיון. כן שולחו קבוצות יהודים לעבודה בחוות חקלאיות באזור. הגבלות תנועה הכבידו על יהודי זאקליצ'ין ומנעו מהם אפשרות להשיג מזון אצל האיכרים בכפרים הסמוכים.
ב-1941 הועברו לזאקליצ'ין מגורשים יהודים מיישובים אחרים באזור טארנוב. הפליטים הללו הובאו לרוב חסרי-כול והיו נתונים במצוקה כלכלית קשה. לעזרתם של הפליטים והנזקקים מבין האוכלוסייה היהודית המקומית בא הסניף של י.ס.ס. בזאקליצ'ין, ופעיליו פתחו מטבח ציבורי וחילקו בגדים ומזון.
בסוף 1941 היו חטיפות של צעירים למחנות-העבודה. כדי לספק לחייבים בעבודת-כפייה תעסוקה במקום יזמו ראשי הקהילה בסיוע י.ס.ס. הקמת בתי-מלאכה. ואמנם במחצית הראשונה של 1942 נתקיימו בזאקליצ'ין בתי-מלאכה לחייטות, לעיבוד-עורות, מתפרה ללבנים, סדנה לסריגה ולפרוונות. נוסף על בעלי המקצוע בתחומים הללו הועסקו לידם 80 שוליות (20 גברים ו-60 נשים). בתי-מלאכה אלה סבלו ממחסור מתמיד בחומרי-גלם וחששו מסגירה. בסוף אפריל 1942 נאסרו ונכלאו כמה מיהודי זאקליצ'ין ש"הואשמו בקומוניזם". הם הובלו לבז'סקו או לטארנוב ועקבותיהם נעלמו.
ביולי 1942 הוקם הגטו. לתוכו הוכנסו, נוסף על יהודי זאקליצ'ין, קבוצות של מגורשים יהודים מקראקוב, קטוביץ וטארנוב. התגוררו בו כ- 1,500 איש. הצפיפות בגטו הייתה גדולה, תנאי התברואה קשים, ורעב ומחלות היו מנת חלקם של יושביו. מקצת מתושבי הגטו המשיכו לעבוד בסדנאות שבתחומו, וקבוצות אחרות היו יוצאות לעבודה מחוץ לעיר, בסלילת כבישים ותיקונם או בניקוז מי הנהרות שבסביבה.
באמצע ספטמבר 1942 התקיימה בזאקליצ'ין אקציה (לפי מקור אחד נמשכה האקציה בין ה-10 ל-18 בספטמבר). במהלכה חוסלו רוב בתי-המלאכה, הוחזרו לגטו כל העובדים שנמצאו מחוץ לעיר ונערכה סלקציה. בסיום האקציה הובלה רוב אוכלוסיית הגטו לתחנת-הרכבת בגרומניק, ומשם שולחו למחנה-המוות בבלז'ץ.
שרידי הקהילה שהושארו לפי שעה בגטו הועסקו בסידור רכושם של המגורשים והם עבדו בכמה מפעלים בעיר ובסביבה. בדצמבר 1942 חוסל הגטו. כמה עשרות עובדים יהודים שנשארו עדיין במקום הוחזקו בכמה בתים שהיו למחנה- העבודה. באפריל 1943 חוסל המחנה, וכ- 70 איש מאחרוני היהודים הוצאו להורג. פירוט האירועים הללו להלן.
בית העלמין:
בית העלמין הצבאי מס' 293 הוקם בסביבות 1915 על ידי חטיבת בית העלמין הצבאי כמקום קבורה לחיילים ממוצא יהודי שנהרגו במלחמת העולם הראשונה. בית העלמין ממוקם בחלק הדרום מזרחי של Zakliczyn, ב ul. 17 Stycznia, על שטח מלבני, 130 מ"ר. בית העלמין תוכנן על ידי האדריכל רוברט מוטקה. השטח מגודר משלושה צדדים עם עמודי בטון נמוכים, ביניהם שרשרת ברזל נמתחת. בקצה הדרומי-מזרחי הוקמה אנדרטה בצורת קיר בעל שלושה כנפיים בחיפוי אבן, עם קשת מקוטעת. בחלק הקדמי של האנדרטה יש לוח עם הכתובת: "1915-1914 אנחנו, המתים, ברוכים הבאים רק מי שכבודו הוא פרי הניצחונות שלנו". בתוך בית הקברות 12 לוחות בטון בצורת מלבנים מוקפים בקשת חצי עגולה. בקירות הקדמיים חרותות לוחות עם מגן דוד ופאנלים המשמשים כמצבות זיכרון.
12 החיילים היהודיים שמתו בין 13 בינואר ל-8ביוני 1915 וקבורים בבית הקברות כחיילי הצבא האוסטרו-הונגרי:
הירש יצחק שוואם (אוון) אוסוולד
Leibowicz פובוס Heimlich Recsó
ברגר אנדור שוורץ יוסף
מויסי יוהאן חייל של צבא האימפריה הרוסית: דוד יאקוב
ר. איזידור רייסינגר איזידור
פליישר צסינגר רוזנבלט ליאון
גטו זאקליצ'ין:
בקיץ 1942 הקימו הנאצים גטו בזקליצ'ין (Zakliczyn), שנמצא באזור פילשודסקייגו (Piłsudskiego), מלצ'בסקייגו (Malczewskiego) וברארקי (Browarki), בו נכלאה האוכלוסייה היהודית המקומית ואליה גורשו יהודים מערים סמוכות: צ'כוב, בובוב, גרומניק ווייניץ. קבוצה של תושבי קרקוב, קטוביץ (Kowowice) וטרנוב (Tarnów) הובאה גם היא לגטו זאקליצ'ין.
היהודים הוכרחו לעבוד כעובדי כפייה לטובת הכובש, בין היתר בסדנאות מלאכה, לעבודות דרכים ולשיפור הקרקע. בארכיון המכון ההיסטורי היהודי של רינגלבלום, מתאר דוד מיקולאיביץ' את תנאי החיים בגטו בזקליצ'ין: "הגטו הכיל כאלפיים איש. תנאי המגורים היו כבדים מאוד, ועשרים איש גרו בחדר אחד".
בחודשים ספטמבר ונובמבר 1942 גירשו הנאצים יהודים מזאקליצ'ין ורצחו אותם בתאי הגזים במחנה בלז'ץ. כאמור לעיל, בעיר נותרו כ-70 איש, שהועסקו בניקוי שטח הגטו. לאחר מספר שבועות נורו במקום כ-50 איש. 20 הנותרים גורשו על ידי הגרמנים: ארבע נשים נלקחו לגטו בטרנוב, ואחרות נורו בבית העלמין היהודי בבז'סקו.
תיעוד אתר/שרידי הקהילה:
בית העלמין:
בכניסה המזרחית לזאקליצ'ין ישנה פניה דרומה, כ-200 מ' מהכביש הראשי אל אתר בית העלמין היהודי. במקום מגודרת חלקה צבאית, ובה 12 מצבות של החיילים היהודים שלחמו ונפלו בשורות הצבא האוסטרו הונגרי במלחמת העולם הראשונה.
גטו זאקליצ'ין:
במרכז העיירה בצמוד לרינק ממוקם תחום גבולות הגטו שהיה בתוך משולש רחובות קטנטן פילשודסקייגו - מלצ'בסקייגו – ברארקי.
