בס"ד
קונטרס ד
בית כנסת
מקווה
קבר אחים
סטארי צאנז
שם הקהילה: סטארי צאנז (126)
שם בפולנית: Stary Sacz
מקום/ כתובת: בית כנסת - Staszica 10
מקווה – יאגילונסקה 16
קבר אחים - על הדרך לקרוסציינקו
ליד הדונייץ
תאריך: 25/4/2018
אתרי תיעוד/שימור: בית כנסת , מקווה, קבר אחים
מתעדים: מאיר שילה מאיר גרוס
אנשי קשר:
תיאור כללי, סיפור הקהילה:
אוכלוסייה:
· בשנת 1941: כ-4,770
· יהודים בשנת 1941: כ-553
תולדות הקהילה:
בשם סונץ' או צאנז מוזכר המקום לראשונה ב-1226. ב-1257 נתן הנסיך בוליסלב הביישן לאשתו קונגה במתנה את אזור צאנז והעיר בתוכה. ב-1273 קיבל היישוב מעמד של עיר, וב-1280 הוקם בו מנזר על שם קלרה הקדושה. למנזר זה הועברה הבעלות על העיר, על אחוזות הנסיך ועל כפרים רבים שבסביבה. עם הקמת העיר צאנז (שכונתה אחר-כך נובי-צאנז) במרחק של כ-10 ק"מ מן המקום, כונתה צאנז העתיקה יותר - סטארי-צאנז. תושבים רבים מסטארי צאנז עברו אל העיר החדשה, אולם סטארי צאנז עצמה שמרה על מעמדה כעיר, אף כי לא עמדה יפה בתחרות עם העיר החדשה שהלכה והתפתחה.
בסטארי צאנז עשתה הנסיכה קונגה הנ"ל את 13 שנות חייה האחרונות כנזירה, וכעבור 300 שנה לערך, לאחר שהוכרזה כקדושה, הועברו עצמותיה אל המנזר בסטארי צאנז. באותו מנזר נהגו לסיים את חייהן נשותיהם של נסיכים פולנים ושל בני האצולה הגבוהה האחרים, על-פי-רוב לאחר שהתאלמנו. המנזר היה למקום עלייה-לרגל לקתולים. עם סיפוחו של האזור לאוסטריה, החרימו השלטונות ב-1781 את אחוזות המנזר (גם את העיר סטארי צאנז גופא) למען האוצר, ל"צרכי הפולחן הדתי".
הידיעה הראשונה על יהודים שישבו ישיבת-קבע או אולי ישיבת-ארעי בסטארי צאנז היא משנת 1469. אולם כנראה לא היה בסטארי צאנז יישוב יהודי הלכה למעשה עד סוף המאה ה-18. אף על פי כן, גרו בסטארי צאנז כשתי משפחות יהודיות, זה היה על-פי זכות מיוחדת שניתנה להן מאת המנזר, שאסר בדרך כלל מגורי יהודים במקום. היהודים עצמם לא רצו להתיישב בעיר שהיתה בירידה מבחינה כלכלית במאות ה-17 וה-18, והעדיפו את נובי-צאנז הסמוכה, שהלכה והתפתחה בתקופה ההיא.
היהודים הראשונים החלו להתיישב בסטארי צאנז במחצית הראשונה של המאה ה-19, ובשנת 1860 הוקמה קהילה יהודית עצמאית, ובשנת 1876 נבנה בית כנסת. ב-1890 חיו 425 יהודים בסטארי צאנז. בשנת 1906 נבנה בית כנסת חדש באתר של בית הכנסת הישן שנהרס בשנת 1902. בשנת 1910 חיו בעיר 666 יהודים, שהיו 13% מכלל האוכלוסייה.
בשנת 1921, חיו בעיר סטארי צאנז 553 יהודים, שהיו 12% מכלל האוכלוסייה.
למעמד של יישוב יהודי מאורגן הגיעו יהודי סטארי צאנז בתקופת השלטון האוסטרי, בעיקר לאחר ביטול ההגבלות על מגורי יהודים בגליציה ב-1860. משלח-ידם של רוב המפרנסים היו המסחר הזעיר והרוכלות בכפרי הסביבה, והיו שעסקו בפונדקאות. רק מעטים עסקו במלאכה, בעיקר בחייטות, קצבות ואפייה.
בגל מהומות האיכרים, שעברו על האזור ב-1898, נפגע גם היישוב היהודי בסטארי צאנז. המתפרעים בזזו את כל חנויותיהם של היהודים ורוקנו את מחסני התבואה שברשותם. את מחסן המשקאות החריפים שבבעלות יהודית העלו המתפרעים באש. ב-1910 לערך הוקמו בסטארי צאנז ובכפרי הסביבה קואופרטיבים פולניים למסחר, שדחקו את רגליהם של סוחרים יהודים רבים ממקור פרנסתם.
בשל המצב הכלכלי שהלך ורע גדלה ההגירה היהודית אל מעבר לים. בעקבות מלחמת-העולם הראשונה התרושש עוד יותר היישוב היהודי, רבים מבני הנוער עזבוהו מחוסר סיכויי תעסוקה במקום. הסוחרים היהודים נעזרו במידה רבה בקופת גמ"ח, שהוקמה בראשית שנות ה- 30; ב-1937 נתנה קופה זו 135 הלוואות לנזקקים בסך כולל של 19,675 זלוטי.
כרבנים במקום כיהנו בני שושלת אדמו"רי צאנז לבית-הלברשטם, מצאצאי בעל ה"דברי חיים". הראשון בהם שידוע לנו, היה ר' אשר-מאיר ב"ר יוסף-זאב הלברשטם. ב-1876 הוא נתמנה לרבה של סטארי צאנז וכיהן בה עד 1883, שנה שבה עבר לבוכניה ושם כיהן בשני כתרים, כתר אב"ד וכתר אדמו"ר. ב-1885 ישב על כס הרבנות בסטארי צאנז ר' יחיאל ב"ר משה הלברשטם, הוא עבר לזמן מה לכהן במושינה, אולם חזר ב-1892 לכהן שוב בסטארי צאנז ועזב בשנית את הקהילה הזאת ב-1904, כדי לרשת את כסא אביו בבארדיוב. את מקומו בסטארי צאנז קיבל בנו בכורו, ר' אביגדור צבי (נספה בשואה).
מצב ההשכלה בעיר היה ירוד. עוד במפקד שנתקיים ב-1880 צוין, ש"אין בעיר אנשים שרכשו את השכלתם בבית-ספר, בשל היעדר מוסדות חינוך במקום". עם קביעת לימוד-חובה, נפתחו במקום בית-ספר יסודי וכן בית-ספר מקצועי לסנדלרות. ב-1909 היו בשני בתי-ספר אלה בסה"כ 130 תלמידים, אולם לא היה שם אפילו יהודי אחד. ואכן, ילדי ישראל למדו בעת ההיא ב"חדר" בלבד, ו"בחורים בוגרים" חבשו את ספסלי בית-המדרש.
סמוך לפרוץ מלחמת-העולם הראשונה התארגנו כמה מבני הנוער היהודי בחוג ציוני "צעירי ציון". אולם ב-1915 נמסר, שחברי החוג עברו לנובי-צאנז וכך נסגר החוג בסטארי צאנז.
בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם החלה בעיר פעילות ציונית, והפעילים היו בעיקר בני-נוער. בשנות השלושים היו במקום קני "עקיבא" ו"הנוער הציוני". ב-1927 נבחרו לראשונה למועצה המקומית ("גמינה") שני נציגי היהודים שהיו ציונים. בבחירות לקונגרס הציוני ב-1931 הצביעו 85 השוקלים כלהלן: 45 לאיחוד "ציונים-רביזיוניסטים", 34 ל"ציונים כלליים", 4 ל"רשימת ארץ-ישראל העובדת" ו-2 ל"המזרחי". ליד ארגוני הנוער הציוניים נפתחו קורסים ללימוד השפה העברית. ב-1936 הוקמה "עזרה" חלוצית. למועדון "מכבי", שנתקיים בשנות השלושים, היו סקציות לספורט וכן חוג לחובבי דרמה.
בתחילת המלחמה, בספטמבר 1939, נמלטו צעירים יהודיים מזרחה לשטח גליציה המזרחית, אולם רובם חזרו כעבור זמן קצר לעיירה. עם כניסת הגרמנים לסטארי צאנז חטפו חיילי הוורמכט ושוטרים גרמנים יהודים לעבודות כפייה בתיקון דרכים ונזקי מלחמה אחרים. על יהודי סטארי צאנז הוטלו הגבלות תנועה, הם נדרשו לשלם קונטריבוציות ולשאת על בגדיהם אותות קלון.
בסוף 1939 הוקם היודנראט. הוטל עליו לקיים מפקד של האוכלוסייה היהודית, וכן לספק מדי יום מכסות של אנשים לעבודות כפייה. ב-1940 הוחמר יחסם של השלטונות הגרמניים אל היהודים; רובם של אלה נענשו בגלל הפרת הגבלות התנועה ואי נשיאת אותות הקלון. בסוף אותה שנה נשלחו כמה צעירים יהודים למחנות העבודה.
כדי לחזק את כוח עמידתם של יהודי סטארי צאנז, אירגן היודנראט עזרה הדדית. כן נמסר על קיום קבוצות חשאיות של תלמידים, שבהן הורו מורים מקצועות שונים (בעיקר עברית). בסוף סתיו 1940 היו בסטארי צאנז 542 יהודים, ביניהם 148 עקורים מיישובים אחרים באזור. י.ס.ס. מקראקוב הושיטה סיוע ל- 85 איש, בעוד היודנראט דיווח על 230 יהודים שהיו זקוקים לתמיכה דחופה.
באפריל 1941 הוקמה במקום נציגות של י.ס.ס. וכך הוגבר הטיפול בנזקקים. בין פעילי הסניף המקומי של י.ס.ס. היו הנריק פינדר וד"ר ארנסט אדר. ב- 1941 רבו החטיפות למחנות העבודה. יהודי סטארי צאנז חיפשו מקומות עבודה קבועים, במפעלים חיוניים למשק הגרמני, כדי לזכות בתעודה שהעניקה באותו זמן חסינות מפני השילוחים למחנות העבודה.
בסוף 1941 ובתחילת 1942 נעשו ניסיונות להעסיק יהודים בעבודות חקלאיות במשקים בקרבת העיירה. באביב 1942 הוקם בסטארי צאנז גטו. רוכזו בו, מלבד יהודי המקום, גם עקורים יהודים מיישובי הסביבה. בגטו הצטופפו כ-1,000 איש, תנאי התברואה בו היו ירודים, והצפיפות והרעב גרמו להתפשטות מגיפות. ביולי 1942 מתו ממגפת טיפוס ואדמת כמה עשרות יהודים. ביולי 1942 נצטוו יהודי סטארי צאנז לשלם קונטריבוציה גדולה.
האקציה של חיסול הגטו היתה ב-17 באוגוסט 1942, בצו הגירוש נאמר כי על יהודי סטארי צאנז לעבור לגטו בנובי-צאנז. חולים וקשישים שלא יכלו לעשות ברגל את הדרך של 10 ק"מ לנובי-סונץ' נרצחו במקום, בחורשה שבפרבר פיאסקי. לפי גרסה אחת נרצחו אז 95 איש, ולפי מקור אחר קרוב ל-150. יהודי סטארי צאנז שהובלו לנובי-צאנז הוכנסו שם לגטו ותוך זמן קצר שולחו למחנה-המוות בבלז'ץ. קבוצה של כ-40 צעירים שולחה למחנה העבודה. כך הגיע לקיצו יישוב יהודי עתיק יומין.
תיעוד אתר / שרידי הקהילה:
בית הכנסת:
בית הכנסת ב- סטארי צאנז (רחוב Staszica 10) נבנה בשנת 1906 על פי עיצובו של יוזף קוסטנסקי. במלחמת העולם השנייה הרסו הגרמנים את הבניין. לאחר המלחמה נבנה הבניין מחדש ומשמש סדנאות ומשרדים. בניין הלבנים נבנה על גבי תוכנית מלבנית. בצד הצפוני היה פרוזדור עם עזרת נשים מעל. אולם התפילה הראשי תוכנן בצורת ריבוע.
בית הכנסת נהרס במהלך המלחמה והמגרש עליו עמד נותר ריק.
מקווה :
בנין המקווה ברחוב יאגילונסקה 16 משמש היום כבית דפוס.
קבר אחים:
במהלך חיסול הגטו באוגוסט 1942, במחוז פיאסקי (על פופרד), הוציאו הנאצים להורג 95 יהודים. לאחר השחרור הוצבה אנדרטה על מקום ההוצאה להורג.
קבר האחים מצוי בתוך יער מחוץ לעיירה על הדרך לקרוסציינקו ליד הדונייץ. הכניסה ליער מהכביש הראשי (את הרכב צריך להשאיר בהמשך כ-300 מטרים מהכניסה בפאתי היער ליד חניה מגודרת של מגרש למכירת רכב). יש להיכנס רגלית כ-100 מטרים בשביל הליכה לתוך היער.
מוזיאון יודאיקה:
אוסף המוזיאון האזורי בסטארי צאנז כולל יודאיקה:
התלמוד הבבלי שהונפק בווילנה ב -1930, תצלומים ארכיוניים המתארים את תושביה היהודים של סטארי צאנז: איזידור אופוצ'ינסקי והלינה פינדר, תמונה של אנטוני קרילובו, זגג, ופסלונים המתארים יהודים במהלך התפילה שנעשו על ידי אמנים עממיים.
כתובת המוזיאון: Rynek 6, 33-340 Stary Sącz
טל' (48) 18 446 00 94, אתר אינטרנט: www.muzea.stary.sacz.pl
