שם הקהילה:               סיאנקי (141)

שם בפולנית:               Sianki
מקום/כתובת:              Unnamed Road, Sianky, Lviv

                                   Oblast, אוקראינה, 82537

תאריך:                        27/4/2018
אתרי תיעוד/שימור:     בית כנסת, מקוה, בית ספר  

מתעדים:                     מאיר שילה        מאיר גרוס
אנשי קשר:     
 

​

תיאור כללי  סיפור הקהילה:

מידע על יהודים החיים בסיאנקי הוא די בסיסי. ידוע כי ב-1785 חיו כאן 10 יהודים, וב-1880 היה מספרם 23 איש.          

                                                                                                                               במחצית הראשונה של המאה ה -19 היו בסיאנקי שלוש קבוצות של אנשים: רוסים, פולנים ויהודים. אלה היו בעיקר חנוונים, סוחרים ובעלי מלאכה. כל שלוש הקבוצות הפעילו באופן עצמאי שירותי דת וטקסים פולחניים. בתי התפילה נבנו זה ליד זה, גם כנסייה קתולית וגם בית כנסת ומקווה. בית הכנסת נמצא בחלקו הדרומי של הכפר. בסיאנקי לא היה בית קברות יהודי. הנפטרים נקברו בבית הקברות בטורקא מעבר לגבול בתחום האוקראיני.

​

לפי מפקד האוכלוסין של 1921 חיו בכפר 119 יהודים. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם לא פעל בית ספר יהודי בסיאנקי - הילדים למדו בבית הספר הפולני עד כיתה ה'.

​

במחצית השנייה של שנות ה-30 הפכה סיאנקי לאזור תיירותי מאד פופולרי: הוקמו בה בתי נופש לקיץ ובתי אירוח לספורט חורף (סקי). בנוסף היו בה מסעדות , מאפיה, חנויות ותחנת רכבת. כמרכז תרבות וספורט  התקיימו בכפר תזמורת ותיאטרון מקומי, ספריה ורחבת ריקודים, מגרשי טניס, כדורסל וכדור יד.

​

בסיאנקי היו תחנת משטרה ותחנת מכבי אש.

​

את הישוב היהודי בסיאנקי ייצגו המשפחות ברקלהמר, ברוק, פישר, פורמן, המרמן, הרץ, כץ, קראוס, ליבה, ליפשיץ, שניידר, שרייבר, טייכמן, ויזנר, וולף.

​

בספטמבר 1939, חלק מהכפר בצד המערבי של נהר סאן היה תחת כיבוש גרמני, ואילו בצד המזרחי של הנהר היה הכפר תחת כיבוש סובייטי. היהודים שחיו בחלק המערבי של סיאנקי נמלטו מיד אל צדו השני של הנהר. באביב 1940 העבירו הסובייטים את כל תושבי הגדה הימנית של סיאנקי לאזור קוסטופול בווליניה. חלקם חזרו ביוני 1941. מחנה עבודה הוקם ליד סיאנקי, אליו הובאו גם יהודים מהונגריה. הם היו צריכים לעבוד בסלילת כביש ממש ליד הגבול. האסירים טופלו היטב, הם קיבלו מנות גדולות של מזון. כשראו תושבים מן הכפרים הסמוכים את היהודים הגוועים ברעב, הם החליטו לחלוק איתם את מזונם. מפקד המחנה הסכים, ובמשך שבועות אחדים יכלו היהודים לבוא לאכול שם. ביוני 1942 נודע לגסטפו על כך, שוטרי הגסטפו ירו ב-160 יהודים ושאר היהודים הועברו לגטו רובנו, ושם נרצחו.

 

בית כנסת ומקווה:

בית הכנסת בסיאנקי הוקם במחצית הראשונה של המאה ה-19, הוא היה בניין עץ קטן, דומה אדריכלית לסגנון של בתי הכפר. הוא שכן בחלק הדרומי של הכפר, ובבניין היה גם מקווה. בשלב זה, לא נותר זכר מהמבנה.

​

בית ספר:

בתקופה שבין שתי מלחמות העולם למדו ילדים יהודיים בבית הספר המקומי הפולני משנת 1924 בסיאנקי.

​

​

תיעוד אתר/שרידי הקהילה:

על פי העדויות שנמסרו לנו בצ'רנה ובמרכז התיירות בלוטוביצקה לא נותר זכר מהכפר. הוא נהרס לחלוטין ע"י הגרמנים. ובמקום נותרה מצבה של אשה פולנייה שנרצחה במלחמה. מאידך צילמנו במרכז המידע התיירותי בלוטוביצקה חומר תיעודי ותמונות על חיי היהודים בסיאנקי ועל גורלם בשואה.

​