בס"ד
קונטרס ד
בית עלמין
רדומישל ע"י הסן
שם הקהילה: רדומישל ע"י הסן (115)
שם בפולנית: Radomysl nad Sanem
מקום/ כתובת: Kosciuszki 14 – Rynek Maly 9
תאריך: 23/4/2018
אתרי תיעוד/שימור: בית עלמין
מתעדים: מאיר שילה מאיר גרוס
אנשי קשר:
תיאור כללי. סיפור הקהילה:
אוכלוסייה: בשנת 1941: כ-1,221 תושבים מהם כ-366 יהודים.
ראדומישל נוסדה ב- 1516 על ידי האציל יעקב שייניאבסקי, ונשארה בבעלותם הפרטית של בני האצולה עד סוף המאה ה- 18. תושביה עסקו בעיקר בחקלאות. מקור נוסף לפרנסתם היו הירידים השנתיים שהתקיימו במקום.
יהודים התיישבו ברדומישל כבר ב-1676 למרות שעל פי רשומות מאותה תקופה לא מוזכרת נוכחותם של יהודים בעיירה. בשנת 1730 הואשמו מתיישבים יהודים בגרימת שריפה גדולה בעיר. בשנת 1765 היו בבעלות יהודית חמישה בתים בעיר שכללו תשע משפחות. המספר הכולל של אזרחים יהודים היה 36 נפש, והם היו שייכים לקהילת זקילקוב. הקברים העתיקים ביותר בבית העלמין היהודי מיוחסים לשנת 1776. בית העלמין היה ממוקם על ידי השוק הקטן בסמוך לשכונת jurydyka שנקרא (יישוב עצמאי בתוך עיר). באותה תקופה היו כ-100 מתיישבים יהודים בעיר.
ראשוני היהודים התפרנסו מחכירה ומשירותי מסחר ומלאכה לאחוזות האצילים שבסביבה ולתושבי העיר.
בשנת 1835, חיו באזור של הקהילה הקתולית המקומית כ- 216 אזרחים יהודים. במחצית השנייה של המאה ה -19, היו כ -400 יהודים שהיוו כרבע מכלל אוכלוסיית העיר. בשנת 1870 עמד מספר זה על 365 נפש. הקהילה היהודית מינתה גבאי אחראי על בית כנסת, בית הקברות, ורב שכיהן בשכר. בשנת 1892 בנתה הקהילה בית כנסת חדש. מלבד בית הכנסת הזה, היו בבעלות הקהילה מקווה, בית מטבחיים, חיידר, ודירות עבור רב, חזן, ובלנית. יתר על כן, היו גם בתי כנסת בכפרים הסמוכים של Antoniów, Chwałowice, ו - Zabno.
בשנת 1900 הסתכם מספר היהודים השייכים לקהילה בכ- 654 נפש,מתוכם 426 חיו בעיר עצמה. התפתחותו של היישוב היתה איטית ובאחרית קיומו לא מנה יותר ממאה משפחות יהודים. במקום פעלה קהילה מאורגנת ולה רב משלה. בסוף המאה ה- 19 כיהן, כנראה, כרב בראדומישל חיים-יצחק סג"ל הורוויץ. אחריו הגיעו לראדומישל הרב יחיאל-מיכל כהנא, שהיה אחד מראשי המשתתפים באסיפת הרבנים שהתקיימה בקראקוב ב- 1903 והרב ראובן גלרנטר בשנת 1922.
במחצית השנייה של המאה ה- 19 ובעשורים הראשונים למאה ה- 20 עסקו רוב היהודים שבראדומישל במסחר זעיר וברוכלות, ורק מעטים התפרנסו ממלאכה. בראדומישל היה בית- מדרש ושני חדרים שבהם למדו הילדים. במקום פעלו סניפי מפלגות ציוניות. כן התקיים סניף "אגודת ישראל".
האחוז הגבוה ביותר של האוכלוסייה היהודית נצפה בשנת 1911, עם אוכלוסייה של 582 מתוך אוכלוסיית העיר הכוללת של 1,797 (32.4%). מספר זה ירד אחרי מלחמת העולם הראשונה, להיקף של 366 אנשים ב -1921, ובשנת 1938 עלה מספרם ל 423 נפש. במהלך מלחמת העולם הראשונה, ב -25 ביוני 1915, נסוג הצבא הרוסי וגירש כ 20 מיהודי ראדומישל לרוסיה.
אחרי המלחמה ב 1918 הוקם בית עלמין בתוך היער. שטחו היה 10 דונם והוא היה מגודר בגדר עץ. הבית של הקברן היה ממוקם ליד בית העלמין. בבית העלמין החדש הוקמה מצבה יפה במיוחד שהוצבה על קברה של אשתו של משה קנרק מרדומסק, אחד מעשירי הקהילה היהודית בראדומישל. האנדרטה, עשויה גרניט, יובאה מווינה. הנאצים פירקו אותה ולקחו אותה. הם הרסו את רוב המצבות, ואלה שהותירו נהרסו על ידי הסובייטים, שהשתמשו בהן כדי לחזק את שביל הגישה אל הגשר מעל נהר סאן.
בספטמבר 1939, בהתקרב הצבא הגרמני לאזור, נמלטו צעירים יהודים רבים מראדומישל מזרחה לתחום גליציה המזרחית. מקצתם חזרו לעיירתם כעבור זמן מה, אחרים נשארו בתחום השליטה הסובייטית. כמה יהודים מראדומישל השתתפו במלחמת מגן בספטמבר 1939 כחיילים בצבא הפולני. אברהם מנדל, גידול יזלוביץ, אולאן מגדוד 14 של האולנים, נפל בהגנה על ורשה. נחום זילבר מאותו גדוד, נפצע בקרב מול הצבא הגרמני.
לאחר כניסת הגרמנים לראדומישל, גורשו כמה משפחות יהודים לשטח הסובייטי, מזרחה לנהר סאן. על אלה שנשארו במקום או התקבצו אליו מיישובי הסביבה, הוטלו הגבלות תנועה וקונטריבוציות. במסגרת עבודות-הכפייה הועסקו יהודי ראדומישל בביצורים שבאזור הגבול עם ברית- המועצות.
ב- 1941 הוקם גטו, שרוכזו בו בנוסף לאוכלוסייה המקומית, גם פליטים יהודים מקרקוב מטארנובזג ומקראשניק. האוכלוסייה המקומית סייעה לפליטים במציאת קורת-גג ומזון. מספר הפליטים הגיע כדי 400 איש. מצבם של יהודי ראדומישל הוחמר ביותר ב- 1942. הם סבלו חרפת רעב ורבים מתו ממגפת הטיפוס.
הגטו חוסל ב 2 באוקטובר 1942, כאשר הקהילה היהודית קיבלה פקודה לעבור לזקליקוב. לאחר מכן, הם נשלחו לבודז'ין ולבסוף לבלז'ץ. נחום זילבר, יו"ר היודנראט, והרב ראובן גלרנטר, הרב האחרון של רדומישל, נשלחו יחד עם כל יהודי הקהילה.
תיעוד אתר/שרידי הקהילה:
בית העלמין:
היו שני בתי עלמין, הראשון בהם היה קיים במאה השמונה עשרה, ושימש עד למלחמת העולם הראשונה. כיום על שטח בית העלמין הישן בנויים מבני מגורים.
בית העלמין החדש ממוקם בחלקה הצפוני של העיירה בתוך חורשת עצים שבמרכזה ישנה קרחת יער , שם ישנה כיום מחצבת חול. נכון להיום בית העלמין החדש נותר ללא מצבות.
