שם הקהילה:             אושייק (119) 

שם בפולנית:             Osiek
מקום/ כתובת:           בית עלמין – Polaniecka 26

                                 בית כנסת ומקווה

תאריך:                      24/4/2018
אתרי תיעוד/שימור:   בית כנסת ומקווה, בית עלמין   

​מתעדים:                   מאיר שילה    מאיר גרוס
אנשי קשר:     
    

תיאור כללי, סיפור הקהילה:

אוכלוסיה:

·  בשנת 1941: כ-813

·  יהודים בשנת 1941: כ-213

​

תולדות הקהילה:

עיירה מרוחקת כ-14  ק"מ מתחנת-הרכבת ו-2 ק"מ מן הכביש. הידיעה הראשונה על אושייק ככפר שנוהל על-פי החוק המגדבורגי, והיה חלק מאחוזותיו של המלך, היא מ- 1365. מעמד של עיר הוענק לאושייק ב- 1502. במאה ה- 19 ואף בשנות ה-20 של המאה ה-20, נודעה העיירה בירידי-הסוסים שנתקיימו בה.

​

אפשר שמשפחות יהודיות אחדות ישבו באושייק קודם למאה ה- 19; במחצית השנייה של המאה ה- 19 ישבו במקום ישיבת-קבע כ- 50 משפחות יהודיות. בין השנים 1921-1900 נטשו את המקום כ- 10- 20 משפחות; מקצתן עברו לגור בערים גדולות יותר ומקצתן נטשו בעקבות המלחמה (ב- 1914 התחולל קרב עז בסביבות יאסלו בין צבאות רוסיה ואוסטריה).

​

בעדויות ממסמכים שנמצאו ברישומי הארכיון של העיירה נמצא כי בשנת 1924 נמנו על אגודת הסוחרים היהודים באושייק האנשים הבאים: אבא שמואל, מלך גולדהר, שמואל לנגר, יוסף זילברברג, שמחה שטרקמן, ליאון גרוסהאוס, אברהם לנגרטן, שמואל רייטר, ונגר אחד בשם שמואל ארליך. בשנים 1930-1928 היה שטרקמן ראש הנהלת אגודת הסוחרים, וגרוסהאוס היה סגנו. מסמכים שנשמרו בעיריית אושייק מהשנים  1938-1923 מציינים כי  הרב בתקופה שבין שתי מלחמות העולם היה יוסף ברוך גולדברג, שהוזכר גם במסמכים משנת 1927. כמו כן מוזכר כי בשנת 1929 פרש השוחט הורנפלד מתפקידו.

​

עיסוקם של היהודים באושייק היה מסחר זעיר ורוכלות; יחידים עסקו במלאכה. כמה מפרנסים עסקו בסחר סוסים או בתיווך בימי יריד-הסוסים. במחצית השנייה של המאה ה- 19 היתה באושייק קהילה יהודית מאורגנת, ולה רב משלה. לא ידועים לנו שמות הרבנים שכיהנו בקודש באושייק חוץ מר' אהרן הלברשטאם, שהיה רב דמתא עד מלחמת-העולם השנייה ונספה בשואה.

​

על פי רישומים משנת 1927 הוקם בתחילת המאה ה-20 בית כנסת מלבני שמוט (?) מקוריות וכן בית עלמין. ב -1930 היה באושייק "חדר" של "המזרחי", בו למדו 45 תלמידים. אהרון קליינר היה המלמד.

​

בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם התקיים במקום סניף של ההסתדרות הציונית. פעילותו גברה עם יסוד קן "הנוער הציוני" (1933), שמנה כ- 40 בני נוער. בבחירות לקונגרס הציוני ב- 1935 נמכרו באושייק 43 שקלים. קולותיהם של המצביעים התחלקו כדלהלן: 42 ל"רשימת ארץ-ישראל העובדת" וקול אחד ל"ציונים כלליים". בבחירות למועצה המקומית שנתקיימו ב- 1939 נבחרו 4 יהודים מתוך 20 שהיוו את כלל הנבחרים.

​

ילדי ישראל, שלמדו בבית-הספר היסודי הכללי, סבלו שנים רבות מיחס לא-אוהד מצד צוות המורים. מנהל בית-הספר נהג לא פעם לקצץ במו ידיו את פאותיהם של התלמידים היהודים, וכעונש היה מכריחם לכרוע ברך לפני הצלב התלוי על הקיר. ב- 1937, בעת גזירת השחיטה הכשרה על-ידי השלטונות, לא חודש הרישיון למכירת בשר כשר לאיטליז הכשר היחיד בעיירה.

​

אחרי הכיבוש הגרמני הוטלו על יהודי אושייק גזרות כלכליות, הגבלות תנועה וחובה לשאת סרט לבן ועליו מגן דוד. גברים נלקחו לעבודות-כפייה. מצבם הכלכלי של יהודי אושייק הלך ורע, ובמקום פעל סניף של י.ס.ס. שהושיט עזרה לנזקקים. מטבח ציבורי חילק ארוחות חמות. בפברואר 1942 נזקקו לעזרת ה-י.ס.ס. 170 איש. לחולים ניתנה עזרה רפואית חינם.

​

באביב של שנת 1942 גברו הפגיעות ביהודי אושייק, הגרמנים דרשו חפצי-ערך והטילו על הקהילה תשלומים כבדים. בקיץ 1942 הוקם גטו במקום ולתוכו הוכנסו גם יהודים מיישובי הסביבה, בעיקר מן הכפרים הסמוכים. מספר הכלואים בגטו הגיע לכ-500  איש. הצפיפות בו הייתה גדולה והעמיקה את המצוקה הכלכלית.

​

ב- 17 באוקטובר 1942 ניתן הצו לגירוש כל יהודי אושייק לגטו ב-סטאשוב, שבו רוכזו באותה עת יהודים מכל הסביבה לקראת הגירוש ההמוני. ואמנם ב-7 בנובמבר נערכה בסטאשוב אקציה; אחרי הסלקציה שולחו קבוצות צעירים למחנות-עבודה, ורוב היהודים הובלו להמתה במחנה טרבלינקה. גורל זה ציפה גם למגורשי אושייק.

​

בית הכנסת והמקווה

בשנת 1929 בוצע בבית הכנסת באושייק שיפוץ יסודי, ושלטונות העיירה אישרו לרהט את המבנה באופן צנוע.

​

תקופה ארוכה היה המקווה סגור בגלל התנאים התברואתיים, כך שיהודים מאושייק נאלצו להימנע מן האפשרות לטבול במקווה. תוכנן להוציא 500 PLN מתקציב הקהילה לשנת  1928, אך שלטונות העיירה דרשו להפחית את עלויות השיפוץ של עד PLN 300.

​

בית העלמין

בית הקברות של הקהילה היהודית באושייק נמצא מחוץ לעיר, לא רחוק מהכביש לפולניץ. ידוע כי בית הקברות היה מוקף משלושת צדדיו בקיר אבן והרביעי על ידי גדר עץ. הוא חולק לארבעה אזורים. לדבריהם (לדברי מי?), משפחת המנוח שילמה אגרה מסוימת. המקומות היקרים ביותר, אם כי נחשבו לטוב ביותר (המשפט לא מובן), היו ממוקמים באמצע בית הקברות בשורה של קברים אשר היו סמוכים את קברו של הרב טרופה. בית העלמין נותר הרוס, השטח מכוסה עשב גבוה. מצבות שלמות לא שרדו ושבריהן אבדו בצמחייה הסבוכה.

    

 

תיעוד אתר/שרידי הקהילה:

על הגבעה, בצמוד לכיכר ביציאה הדרומית של אושייק בפינה הדרום מערבית, היה מצוי בית העלמין היהודי. כיום לא נותר זכר לבית העלמין: הוא מלא בצמחייה סבוכה למעט שרידי גדר העץ שתחמה את בית העלמין ממזרח. הכניסה לבית העלמין היא מכיוון אושייק, עוברים את הכיכר ומיד ישנו שביל הפונה ימינה לשטח בית העלמין, משמאל לגדר של מתחם חניון למשאיות. אין אזכור או סימון לבית העלמין.

​