שם הקהילה:               ויילופולה סקשינסקיה (109)

שם בפולנית:               Wielopole Skrzynskie
מקום/ כתובת:             ב.כ. - 23 Wielopole Skrzyńskie
                                   ב.ע. - 18 Wielopole Skrzyńskie  

תאריך:                        19/5/2017
אתרי תיעוד/שימור:     בית כנסת , בית עלמין  

מתעדים:                     מאיר שילה     מאיר גרוס
אנשי קשר:     
   

 

תיאור כללי. סיפור הקהילה:

אוכלוסיה: בשנת 1941 חיו במקום כ 1,005- תושבים, מהם כ 550- יהודים.

​

תולדות הקהילה:

עיירה במעמד מינהלי של כפר. בתעודות הוזכרה ויילופולה סקשינסקיה לראשונה ב- 1357 כעיירה בבעלות הפרטית של בני האצולה. העיירה שימשה מרכז של מסחר ומלאכה לעורף החקלאי של אחוזות בני האצולה. היו בה ימי יריד שנתיים וכן ימי- שוק שבועיים קבועים.

 

במאה ה- 19 נבלמה התפתחותה של העיירה, וכך היתה שרויה בקיפאון עד מלחמת- העולם השנייה. בתחילת המאה ה- 19 היו בה בסך-הכול 144 בתי-מגורים ועד סוף התקופה הנדונה לא גדל מספרם. גם קווי-מסילות הברזל פסחו על ויילופולה סקשינסקיה, והיתה רחוקה מתחנת-הרכבת כ- 10 ק"מ.

 

ראשוני היהודים התיישבו בויילופולה סקשינסקיה בשלהי המאה ה- 17 . היו אלה חוכרים ופונדקאים באחוזתו של האציל. ב- 1765 ישבו בויילופולה סקשינסקיה ישיבת קבע 151 יהודים וקהילתם פרשה את חסותה על 158 יהודים יושבי הכפרים שבסביבה. הרוב מבין 35 ראשי בתי-אב התפרנסו כבר אז ממסחר זעיר וממלאכה. ב- 1821 היו במקום 20 בתי-מלאכה של יהודים, ועליהם התפרנסו 26 ראשי בתי-אב.

 

עד 1870 מספר חברי הקהילה היהודית הסתכם בכ-חמש מאות נפש. באותה תקופת נבנה בית כנסת ונוסד בית עלמין. בקופה זו אושרה משרת רב מקומי. בשנת 1889 הוקמה אגודת אשראי, אשר נוהלה על ידי משה חיים בארו. עד שנת 1900 הגיעה האוכלוסייה היהודית ל- 715 נפש. יצחק ליפשיץ בן נתן דאג לתשלומים עבור הרב באותה תקופה.

​

לפני פרוץ מלחמת העולם השניה התגוררו בעיירה 735 יהודים ו 514- קתולים. בבעלות היהודים היו יותר מ -60 חנויות, וכן בתי מלאכה של הסנדלר ושל החייט.

 

היישוב היהודי בויילופולה סקשינסקיה, כמו העיירה כולה היה שרוי בקיפאון כל זמן קיומו עד שנת 1939 . את פרנסתה מצאה ויילופולה סקשינסקיה אך בדוחק. ב- 1896 תרמה הברונית הירש 1100 גולדן בין עניי היהודים בויילופולה סקשינסקיה. למצב של העזובה והעוני גרמו גם הפרעות, שפרעו כפריי הסביבה ביהודי ויילופולה סקשינסקיה בנובמבר 1918 .

 

ב- 1921 היו בעיירה כ- 20 בבתי-מלאכה יהודיים, מהם 9 חייטים וכובענים, שהעסיקו בסך-הכול 4 פועלים שכירים, ואילו בבתי-מלאכה שבענף המזון לא הועסק אפילו פועל שכיר אחד.

 

היישוב היהודי בויילופולה סקשינסקיה זכה, כנראה, למעמד של קהילה עצמאית במחצית הראשונה של המאה ה- 19 . במקום כיהנו הרבנים לבית פרנקל שגם החזיקו בכתר האדמו"רות: ר' זלמן יוסף (נפטר ב- 1858 בקראקוב), אחר-כך בנו, ר' אברהם (נפטר ב- 1906 בטרנוב) ואחריו ר' שלמה זלמן, שהעתיק את חצרו ליאדלוביצה ולדמביצה, בה נפטר ב- 1938 . ב-ויילופולה סקשינסקיה כיהן כדומ"ץ ר' יצחק ב"ר אברהם איזן בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם.

 

בתקופה הנ"ל נמסר על קיומם של ארגונים ציוניים: "הציונים הכלליים" ו"המזרחי". בבחירות לקונגרס הציוני ב- 1931 הצביעו 27 שוקלים בעד "הציונים הכלליים" ואילו ב- 1936 נתנו כל 38 הבוחרים את קולותיהם בעד רשימת "המזרחי".

 

בתחילת ספטמבר 1939 משהתקרבו הגרמנים אל ויילופולה סקשינסקיה, נמלטו כמה עשרות צעירים יהודים מזרחה. מקצתם נשארו בשטח גליציה המזרחית, שסופחה לברית-המועצות, ואחרים שבו לעיירתם אל בני-משפחותיהם. אחדים מהללו שנמצאו בגליציה המזרחית הוגלו בקיץ 1940 לאזורים מרוחקים של ברית-המועצות. הגרמנים הטילו על יהודי ויילופולה סקשינסקיה גזירות של חובת עבודת-כפייה, קנסות כספיים והגבלות תנועה. בעקבות הגזרות הללו נפגעו מקורות פרנסתם כי נותק הקשר בין בעלי-המלאכה ורוכלים יהודים לבין כפרי הסביבה.

 

לאחר פלישת הנאצים לפולין גורשו 150 משפחות יהודיות מהכפרים הסמוכים: Nawsie, Szufnarowa, Glinik Mala, Broniszowo , ו- Łaczki . הגירוש של היהודים מ Wielopole - , העלה את מספרם הכולל של היהודים לארבע מאות משפחות, כלומר כאלפיים איש. ב -2 ביולי 1942 הגרמנים ריכזו את כל היהודים אל הכיכר המרכזית שם הם שרפו את ספרי הקודש שהוחרמו. לאחר מכן, הם ביצעו סלקציה : הנכים והקשישים נכלאו בבית הכנסת, שלושים צעירים נעצרו, ושאר היהודים גורשו לגטו רופשיץ. חודש לאחר מכן הם הובלו לגטו Sedziszow Malopolski , ובסופו של דבר אל מחנה ההשמדה בלז'ץ. הנכים ואסירי הקשישים נרצחו בבית העלמין ונקברו בקבר אחים.

 

ב- 1940 הוקם במקום מטעם י.ס.ס. מטבח ציבורי וניתנה עזרה חומרית לנזקקים. בסוף 1940 וב- 1941 נחטפו עשרות יהודי ויילופולה סקשינסקיה למחנה-עבודה בפוסטקוב. אנשי הגסטאפו מדמביצה היו מגיעים למקום, מתנכלים ליהודים ושודדים את רכושם.

​

בינואר 1942 הוצאו להורג שניים מיהודי ויילופולה סקשינסקיה, שנמצאו משוטטים מחוץ לעיירה כדי לקנות מזון מאיכרי הסביבה. במאי של אותה שנה רצחו הגרמנים עוד יהודי, שהואשם כי חזר בחשאי לויילופולה סקשינסקיה מעברו המזרחי של הנהר סאן, שטח שהיה עד יוני 1941 בשליטה סובייטית.

 

באביב של 1942 רבו החטיפות למחנות-העבודה באזור. באותה עת נאסר על היהודים להתגורר במקומות מסוימים בעיירה והם אולצו להתרכז בכמה סמטאות. אמנם לא היה זה גטו סגור אך על תושביו הוטלו הגבלות תנועה חמורות. ב- 26.6.42 באה אקציית-הגירוש. בשעת האקציה נרצחו במקום כ- 50 חולים וקשישים, וכל הנותרים הובלו לגטו ברופצ'יצה. כעבור חודש, ביולי 1942 , חוסל הגיטו ברופצ'יצה ויושביו הועברו לגיטו בסנדז'ישוב, ומשם שולחו למחנה-המוות בבלז'ץ. רבים מצאו את מותם ביישובים אלה בשעת האקציות.

 

במהלך מלחמת העולם השנייה הוציאו הנאצים להורג יהודים בבית העלמין. הרצח הגדול ביותר התרחש ב 30- ביוני 1942 בזמן חיסול, אז נרצחו 42 יהודים, רובם זקנים וחולים. ליפא רומית במחקרו תחת כותרת "זיכרונות הכובשים" תיאר את האירועים הטרגיים :

 

"על קבר לאורך של כעשרה מטרים יהודים נעמדו בשורה במצב כריעה. השאר עמדו ליד הקבוצה. איש ה- SS ירה עם אקדח בטווח קצר בראשם של הקרבנות שנפלו לבור."

​

​

תיעוד אתר/שרידי הקהילה:

​

בית הכנסת:

 

בית הכנסת העשוי מלבנים בויילופולה סקשינסקיה נהרס לחלוטין במלחמה כאשר הועלה באש באוגוסט 1944 . שרידי בית הכנסת פונו.

 

בית העלמין:

 

בית העלמין היהודי Wielopole Skrzyńskie נוסד במחצית הראשונה של המאה התשע-עשרה. הוא ממוקם כ 400- מטרים מדרום-מערב מהכביש המוביל לכיוון Nawsie . בשנים 1992-1991 קיבלה על עצמה הרשות העירונית לשקם את בית עלמין. הוצב לוח זיכרון לזכר רצח יהודים בתאריך 30 ביוני 1942 . נכון להיום, האנדרטה מגודרת בגדר כלונסאות ממתכת מעוטרת במגיני דוד. ליד קבר סמלי יש כתובת בשלוש שפות:

 

"יהודה רדל, נולד בשנת 1890 ב- Sedziszow . הוא השתתף במלחמת העולם הראשונה בשנת 1918-1914 בשורות הצבא האוסטרי נגד Muscovites . הוא נרצח באכזריות ביולי 1942 על ידי הפשיסטים הגרמנים. לוחמים פולנים מ- W ielopole Skrzyńskie הוצאו יחד איתו להורג כ- 42 לוחמים"

 

בצד שמאל של האנדרטה הוצב שלט מתכת עם שמות של יהודים שנרצחו כאן ב- 30 לספטמבר 1942 . בנוסף לגדר על הדשא יש שתי מצבות. הן אינן מטופלות וסביבן עשבים וטחב.

​