רוזוואדוב – סטלובה וולה

בית כנסת

בית עלמין

הקהילה:                    רוזוואדוב – סטלובה וולה (84)

שם בפולנית:              Rozwadow Stalowa Wola

מקום/ כתובת:            ב.כ. - Jagiellońska 11  

                                 ב.ע. - Kusocińskiego 1

תאריך:                      15/5/2017

אתרי תיעוד/שימור:   בית כנסת, בית עלמין  

מתעדים:                   מאיר שילה        מאיר גרוס

אנשי קשר:                      

תיאור כללי. סיפור הקהילה:

אוכלוסיה: בשנת 1941: כ-2,700 תושבים, מהם כ-1,790 יהודים.

תולדות הקהילה:

ידוע כי קהילה יהודית גדולה הייתה קיימת ברוזוואדוב כבר בשנת 1696. יש להניח כי היהודים התיישבו בעיר הרבה יותר מוקדם. בשנת 1727 הוא בבעלות יהודית 30 בתים בעיירה ולקהילה היה בית כנסת משלה.

בשנת 1748, היהודים היוו את רוב האוכלוסייה של רוזוואדוב. לאחר מכן, הוענקה רשותו של הבישוף של קרקוב לבנות בית כנסת, הם התחילו את בניית בית כנסת החדש בשנת 1765. בקהילה היו אז 368 חברים, 333 חיו ברוזוואדוב עצמה.

בשנת 1772,לאחר חלוקת פולין הראשונה רוזוואדוב סופחה לאוסטריה. בשנת 1788 החלו ילדים יהודים ללמוד בבית ספר יהודי שבו לימדו בגרמנית (מה שנקרא Jüdisch-דויטשה Schule). במקביל, הם קבלו החינוך הדתי שלהם בחיידר.

החסידות החלה לצבור פופולריות במיוחד בקרב חברי הקהילה של רוזוואדוב. בסביבות 1785, הקהילה החסידית המקומית היתה בראשות הרב יעקב יצחק הורוביץ, הידוע גם בשם "החוזה מלובלין". בסיומה של המאה ה -18, התמנה לכהונת רב העיר הרב מנחם מנדל, אביו של ר' נפתלי מרופשיץ שעבר לאחר מכן ללסקו. בשנת 1868 מונה לתפקיד הרב משה הירשפלד.

בשנת 1870,היו בקהילה 1,639 יהודים. באותו זמן, היו בבעלות הקהילה שני בתי כנסת, בית עלמין, בית ספר, שתי ארגוני צדקה והועסקו בה שני רבנים. בשנת 1886, ברוך בורגר כיהן כראש הקהילה; שנתיים לאחר מכן, החליף אותו שלמה רייך. חברת מרכנתיל בראשות אשר רובין הוקמה בעיר בשנת 1894.


מספר חברי הקהילה היהודית גדלה במהירות; בשנת 1900, הוא הסתכם 2,950 אנשים. באותה השנה, הברון הירש הקים יחד עם קרן מאוריצי בית ספר דו-שנתי לבנים בעיר. בסוף המאה ה -19,כיהן הרב המקומי משה הורוביץ, נכדו של ר' נפתלי מרופשיץ. לאחר מותו, כיהן אחריו בנו צבי הירש. אחת מבנותיו של משה היתה נשואה לצבי אלימלך, הצדיק מבלוזובה, ואילו אחרת היתה נשואה לדוד אונגר, הצדיק מזבנו ר' אפרים הורוביץ ירש את מקומו של אביו ר' צבי הירש.

בשנת 1910, היו 2,373 יהודים ברוזוואדוב, כ- %70,3 מכלל האוכלוסייה. רגע לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה, עלה המספר ל -2,600, יותר מ -72% מכלל האוכלוסייה. בשנים 1907-1940, דב בער רייך היה מנהיג הקהילה. בשנת 1910, נבנה בית כנסת מלבנים בעיר. בשנת 1915, במהלך מלחמת העולם הראשונה, הצבא הרוסי הנסוג גירש יחד איתו עשרות יהודים לתוך רוסיה. ב -5 בנובמבר 1918, התרחשו פרעות נגד יהודים ברוזוואדוב. איכרים מן הכפרים הסמוכים, Pławno ו Turbia, בזזו חנויות ובתים של יהודים,יהודים רבים נפצעו. המהומות לא הסתיימו עד ה -12 בנובמבר. אחד מהיהודים המפורסמים של רוזוואדוב היה אדולף מנקוביץ, חבר מרצון של הצבא הפולני בשנים 1918-1921, שלחמו, בין היתר, במלחמה בין פולין לרוסיה.

בשנת 1921 היו 1,790 יהודים שחיו בעיר, המהווים %66.3 מכלל האוכלוסייה. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, היו כמה מפלגות שפעלו בעיר יחד עם תנועות הנוער החלוציות, מועדון הספורט "מכבי" ועמותת יהודה . בגילדת האומנים המקומית היו שניהם ופולניות חברים פולנים ויהודים, למרות שליהודים עמותה משלהם של בעלי מלאכת יהודים בשם "יד חרוצים". בשנת 1939, איגוד הסוחרים נוהל על ידי עוזר ווינמן. בשנת 1932, לבנק הקואופרטיבי היה 302 בעלי המניות ולבנק דיסקונט - 171.

בשנת 1939, התגוררו כ- 2,000 יהודים ברוזוואדוב. ב -24 בנובמבר באותה שנה, נכנסו הגרמנים לעיירה וב -2 באוקטובר, הם הורו לכל היהודים לעזוב את העיר תוך שעתיים ולהיכנס למרחב הכיבוש הסובייטי בצד השני של נהר הסאן. בשנת 1941, שהו כחוק רק 400 יהודים ברוזוואדוב. הגרמנים הקימו את היודנראט שבראשו מונה אליעזר פרלמן כיו"ר שלה. הוא הוחלף מאוחר יותר על ידי ב. גורפינקל.

ב- 1.9.1939 הופצצה תחנת הרכבת של רוזוואדוב על-ידי חיל האוויר הגרמני, ובהלה אחזה בכל אוכלוסיית רוזוואדוב. היהודים הצטרפו לזרם הפליטים שנעו לעבר הגבול הרומני. חיילי הצבא הפולני הנסוג פרעו ביהודי העיר, וגזלו את רכושם. בראש השנה ת"ש נכנסו הגרמנים לעיר, וציוו על היהודים לפתוח מיד את חנויותיהם. חיילי הוורמאכט היו מתפרצים לחנויות ומחרימים סחורות.

בסוכות של אותה שנה הורה המושל הצבאי הגרמני במקום, שעל כל היהודים להתאסף בכיכר השוק. רוב בני הקהילה צייתו להוראה ורק כמה משפחות נמנעו מלבוא והסתתרו. נערך חיפוש קפדני בכליהם של הנאספים בכיכר ונלקחו מהם כל דברי-הערך. כעבור כמה שעות הוברר ליהודים שעומדים לגרשם מן העיר ולהובילם אל הנהר סאן, כדי לאלצם לעבור אל השטח שבשליטת הסובייטים. רק ל- 80 חולים התירו הגרמנים להישאר בעיר.

עם מתן ההוראה לנוע לכיוון נהר סאן עלה בידי כמה עשרות יהודים נוספים להימלט ולהסתתר. העקורים הובאו לסאן ליד ברנדוויצה. הגשר שבמקום היה הרוס, ואף-על-פי-כן הודיעו הגרמנים שתוך כמה שעות חייבים כל היהודים להימצא מעברו המזרחי של הנהר. יהודי רוזוואדוב שכרו סירות אצל האיכרים והחלו עוברים את הסאן; בשעת המעבר איבדו רובם את שארית רכושם. בשעה היעודה לא עלה בידי כל היהודים לעבור את הסאן, והללו שנותרו עדיין בצד המערבי היו מטרה להתעללויותיהם של החיילים הגרמנים. פליטי רוזוואדוב התפזרו ביישובים רבים בגאליציה המזרחית שבשליטת הסובייטים. עם זאת, נשארו כמה עשרות משפחות בקירבת הגבול, והללו חזרו בחשאי בסוף 1939 ובתחילת 1940 אל רוזוואדוב.

הנשארים בשטח הסובייטי סבלו ממצוקה כלכלית ומקשיים בהשגת קורת גג לראשם. פליטי רוזוואדוב מצאו מקלט בלובאצ'וב, לבוב, פשמישל וסטאניסלאבוב. רבים מבין פליטים אלה הוגלו בקיץ 1940 לאזורים מרוחקים של ברית-המועצות. ב- 1940 התרכזו ברוזוואדוב כמה מאות יהודים. היו אלה הנמלטים בעת הגירוש, החוזרים מן השטח הסובייטי וכן יהודים מכפרי הסביבה שהעדיפו להימצא ביישוב גדול מפחד האיכרים שכניהם. הגרמנים התירו להם להישאר בעיר, אך בחלקם נפלו גזירות של עבודת-כפייה, קונטריבוציות והגבלות תנועה. למשל, רק בשעות מיוחדות הותר להם לערוך קניות בשוק העירוני.

ב- 1940 הוקם היודנראט ובראשו הועמד לייזר פרלמן. עם חברי המועצה נמנו דון שפירא (מזכיר), יצחק גרטן ולייזר גרטן. על היודנראט היה לספק מדי יום מכסות פועלים לעבודות-כפייה. כעבור זמן מה חלו שינויים בהרכב היודנראט, והסיבות לכך אינן ידועות לנו. ליו"ר השני של היודנראט מונה ב. גרפונקל ולסגנו י. קרוליק. דניאל גרוס ודוד הרשמן היו אחראים למשטרה היהודית.

בשנים 1940- 1941 הוכנסו לרוזוואדוב עקורים יהודים מיישובי הסביבה. לנזקקים מבין הקהילה המקומית והפליטים הושיטו עזרה היודנראט וכן י.ס.ס. הוקם מטבח ציבורי, שחילק מאות ארוחות חמות ליום. ב- 1941 גברו החטיפות למחנות- עבודה. בקיץ של אותה שנה שולחה קבוצת צעירים למחנה בפוסטקוב. בסוף 1941 או בתחילת 1942 הוקם הגיטו.

באביב 1942 הוטלה על יהודי רוזוואדוב קונטריבוציה גבוהה. ב- 21.7.1942 הגיע מועד הגירוש ההמוני של יהודי רוזוואדוב. כל תושבי הגיטו רוכזו בכיכר השוק. בשעת האקציה נרצחו במקום כמה עשרות אנשים, והאחרים הובלו לגיטו בדמביצה, שם רוכזו יהודים מכל האזור. ברוזוואדוב נשארו יהודים מועטים בלבד שעסקו בסידור רכוש המגורשים. הגיטו ברוזוואדוב חוסל סופית בסוף 1942, ושרידי יושביו שולחו אף הם לגיטו בדמביצה.

גורלם של יהודי רוזוואדוב היה כגורל היהודים שרוכזו שם. חולים, קשישים, נשים וילדים היו מוצאים להורג בבורות המוניים בקירבת מקום. אלפים שולחו להמתה במחנה בבלז'ץ. ואילו ה"כשירים לעבודה" הועברו לאחר סלקציה למחנות-עבודה בטארנובז'ג, פוסטקוב, ז'שוב, מיילץ ועוד.

ברוזוואדוב הוקם בספטמבר 1942 מחנה-עבודה. מספר הכלואים בו הגיע לכ- 1,150 איש, והוכנסו לתוכו, נוסף ליהודי רוזוואדוב גם יהודים מווייליצ'קה, וולברום ושייניאווה. האסירים הועסקו בעבודות שונות במפעלי התעשייה בסטאלובה-וולה הסמוכה. גם העבודה המפרכת, הרעב והמחלות הפילו חללים רבים בין כלואי המחנה. בסוף אוקטובר 1942 חוסל המחנה. כ- 350 "כשירים לעבודה" הועברו למחנה שהוקם בשטח המפעלים בסטאלובה-וולה, וכל האסירים הנותרים נרצחו ונקברו ביער הקרוב לשטח המחנה.

 

תיעוד אתר/שרידי הקהילה:

בית הכנסת:

בית הכנסת קיים עד היום. הוא שימש כמאפייה, ולאחר מכן כספרייה וחנות.

בית העלמין:

בית העלמין היהודי Rozwadów - היום מחוז Stalowa Wola - ממוקם ליד פסי הרכבת מול רחוב קופרניקוס. בית הקברות נהרס במהלך מלחמת העולם השנייה. הגרמנים נתנו הוראה  להוציא מבית העלמין את המצבות אשר שימשו לריצוף הרחובות – כולל שוק Rozwadowski. יהודים שנורו על ידי הנאצים נקברו בקברי אחים. המקום לא מסומן ולא מגודר.

סטלובה וולה 1
סטלובה וולה 1033
20170515_140102
20170515_105736
20170515_105740
20170515_105731
20170515_105712
20170515_103348
20170515_105139
20170515_103542
20170515_103536