שם הקהילה:                נארול (95)

שם בפולנית:                Narol
מקום/ כתובת:              ב.ע. - Polna 13

תאריך:                        17/5/2017
אתרי תיעוד/שימור:     בית כנסת, בית עלמין

מתעדים:                     מאיר שילה        מאיר גרוס
אנשי קשר:     
    

תיאור כללי. סיפור הקהילה:
אוכלוסייה: בשנת 1941: כ- 1,817 תושבים מהם כ- 734 יהודים.

תולדות הקהילה:

נארול, שנקראה עד 1648 פלוריאנוב, נוסדה ב- 1585 כעיר פרטית של האצולה. ב- 1592 הוענק לה מעמד של עיר, וכן נקבעו בה ירידים שנתיים ויום-שוק שבועי. בעשורים הראשונים לקיומה התפתחה העיר יפה וסוחריה אף ניהלו עסקים עם גדאנסק. נארול נהרסה כמעט כליל ב- 1648, עת צבאות חמלניצקי והטטרים בעלי-בריתו צרו עליה וכבשוה כעבור 3 ימי מצור. לפי הכרוניקאים בני הזמן נספו אז, או נשבו , יותר מ- 20,000 אנשים, נשים וטף מהעיר ומסביבתה, פולנים ויהודים, שביקשו להם מקלט בעיר המוקפת ביצורים. הללו שנמלטו מן הטבח שוטטו זמן רב ביערות הסביבה, והרעב הביאם עד למעשי קניבליות.

​

העיר טרם שוקמה ושוב התנהל בסביבתה קרב בין הטטרים והפולנים, בפיקודו של יאן סובייסקי, אולם הפעם היתה ידם של האחרונים על העליונה. לא פסחו על נארול גם המאורעות הסוערים של תחילת המאה ה- 18, ורק במאה ה- 19 היא שוקמה במעט. בשנות ה- 20 לאותה מאה הקים בעלי העיר ארמון מפואר בעיירה, מקום מפגש לאצולה שבסביבה ומקור-פרנסה לתושבי המקום. בתקופה ההיא נודעה נארול בייצור רעפי-עץ.

​

על ראשוני היהודים בנארול נמסר בתעודות מ- 1613. באותה שנה העיד בפני בית הדין היהודי בנארול איש אחד על 11 יהודים ששירתו ביחידת הקוזקים שנלחמה בצד הפולנים נגד הרוסים. ב- 1629 נמצאו בידי היהודים 40 בתים, וכעבור כ- 15 שנה הגיע מספרם של הבתים עד 60.

​

בחוק הסדרת זכויות מ- 1596 ניתנה זכות בעלות על מגורים בעירה ל-13 שנים לתושבים, כולל היהודים. בזמנים ההם כבר היו שם בית לחזן, בית למורה  וכן בית מחסה. קרוב לוודאי שהם היו שלושה בתים נפרדים. בשנת 1616 נזכרים לראשונה קיום בית תפילה ובית עלמין יהודים, שנבנו בהסכמת בעלי העיירה, ובו היו יכולים לקבור את מתיהם היהודים מהכפר השכן לייפציג. בשנת 1635 היו מספר כולל של 218 בתים, מתוכם 50 היו שייכים ליהודים.

​

בחלק הראשון של המאה ה -17, חי בנארול משה כהן, שהיה רופא ומתמטיקאי מפורסם. כאמור לעיל, בשנת 1648 נשדדה העיר על ידי הצבא של חמלניצקי, ויהודי נארול ומי מהם שהסתתר שם נרצחו, בסה"כ כ -20,000 נפש. משה כהן הציל את חייו כאשר נמלט לצרפת, שם הפך לרב של מיץ. בנו טוביה כהן, גם הוא רופא (1729-1653), היה רופא החצר של הסולטן הטורקי אהמט השלישי.

​

בשנת 1660 היו בסך הכל 25 בתים, כולל 5 בתים של יהודים. יש גם אזכור של בית כנסת. ארבע שנים מאוחר יותר גרו בנארול  43 משפחות יהודיות, כ- 180 נפש, בעוד שמספר אזרחי נארול הגיע ל- 450 נפש.

​

בית הכנסת העתיק בנארול נבנה במחצית הראשונה של המאה ה -17. הוא היה עשוי אבן עם בימה הנתמכת על ארבעה עמודי עץ, שתמכו את התקרה.

​

התפתחותו המהירה-למדי של היישוב היהודי ושל כלכלתו (הסוחרים היהודים מנארול הגיעו עם סחורתם עד לגדאנסק) פסקה באופן טרגי בעת הגזירות של ת"ח ות"ט. משהגיעו חיילות חמלניצקי אל מבואות העיר נמצאו בה, לפי האומדן של הכרוניקאים באותו זמן, יותר מ- 10,000 יהודים תושבי המקום, ובעיקר פליטים מהסביבה. עם התקרב האויב ביקשו היהודים להימלט על נפשם בטענה ש"אינם למודי מלחמה", אולם בעלי העיר אסר עליהם לעזוב את המקום. כשהסתערו חיילי חמלניצקי על העיר הסתגרו יהודים רבים בבית-הכנסת. היהודים הגנו בגופם על בית הכנסת. הקוזקים פרצו את שעריו ועשו טבח אכזרי בנמצאים בו. את הבית העלו באש ובו נספו החללים, הפצועים, וכן המעטים שטרם נטבחו. הם חיללו את כתבי הקודש והשתמשו במגילות עור כחומרים לייצור נעליים. כשוך הטבח קברו יהודי פשמישל את חללי החרב והאש.

​

הקהילה היהודית שוקמה במאה ה- 18, אולם לא חזרה לקדמותה. ב- 1766 נדרשה הקהילה על-ידי ועד אוצר המלוכה לסלק את חובותיה שהצטברו במס-הגולגולת. במאות ה- 19 וה- 20 לא התפתח היישוב למעשה, ויהודי המקום היו שרויים במצוקה כלכלית. נוסף לכך היה המקום מועד לפורענות.

​

ב- 1904 היה בו ניסיון של עלילת דם. תלמיד נוצרי דקר את חברו בסכין והשליכה אל תיקו של נער יהודי. הופצו שמועות שהנער היהודי דקר ילד נוצרי. המורה, שראתה את המתרחש, מנעה עלילת-שווא זו. ב- 1908 נרצחו בעל, אשתו ובתם, יהודים תושבי הכפר הסמוך לנארול, והשתררה בסביבה אווירת פוגרום. ב- 1910 נחטפה מנארול נערה יהודיה, בתו של המוזג, והובלה אל מנזר ולא הוחזרה להוריה אפילו לאחר שבית-המשפט הורה להחזירה. באפריל 1918 התאספו איכרי הסביבה בנארול, מצוידים במקלות ובמוטות-ברזל, ועשו פוגרום ממש ביהודי המקום. רבים נפצעו ונגרם נזק לרכושם.

​

משנת 1870 כללה הקהילה היהודית 689 אנשים. היו לה שלושה בתי כנסת ובית עלמין. בשנת 1880 חיו בעיר 806 יהודים. 20 שנים לאחר מכן חיו בה  1,347 יהודים. היה להם בית כנסת אחד בלבד, והרב שלמה ריימן שימש כרבה של נארול יחד עם הקהילה היהודית של לייפציג  בשנים 1900-1879. בחודש ספטמבר 1914העיר שוב כמעט נהרסה כליל על ידי הצבא האוסטרי.

​

בשנת 1921, 724 היה מספר יהודי נארול יהודים, והם היוו 40.4% מכלל האזרחים. גילדת בעלי המלאכה היתה משותפת לפולנים המקומיים וליהודים. קמו בנארול אגודה מרכזית של בעלי המלאכה של היהודים בפולין, איגוד חברת המלאכה היהודית יד חרוצים וכן פעל בנק איגוד להלוואות.

​

ב- 1933 הבעירה יהודיה זקנה חולת-רוח אש, ובשרפה שהתלקחה נאכלו 20 בתים של יהודים. 23 משפחות (כ- 100 נפשות), רובן עניות, נותרו ללא קורת-גג. באותו זמן אירע מעשה בלתי-שכיח בקרב היהודים - כמה מהסוחרים העדיפו לשכור עגלות אצל האיכרים. העגלונים היהודים ראו בכך מניעת פרנסתם, והדברים הגיעו לידי התכתשויות. יהודי-סוחר שנחבט מת מפצעיו; 2 עגלונים הועמדו לדין.

​

 משמותיהם של הרבנים שכיהנו בנארול עד גזירות ת"ח ות"ט ידוע לנו שמו של ר' משה-ירמיה הכהן ב"ר אליעזר וולשוס. כאמור לעיל, בעת מאורעות הדמים גלה לאשכנז, היה רב במיץ ועסק גם ברפואה. ר' משה חיבר ספר "ברכת טוב". הוא נפטר ב- 1659. בסוף המאה ה- 18 ובתחילת ה- 19 ישב על כס הרבנות בנארול ר' יעקב (לא ידוע שם אביו); ממנו ירש בנו ר' אברהם. לאחר פטירתו ב- 1851 נתמנה לאב"ד ר' יצחק-משולם-זלמן ריינמן ב"ר דוד (כנראה חתנו של ר' אברהם). מ- 1880 המשיך בכהונתו בנו ר' שלום ריינמן.

​

בין שתי מלחמות-העולם המשיכו לכהן ברבנות בנארול בני שושלת ריינמן: ר' צבי (1929) ואחריו ר' לייב ור' חיים (האחרונים נספו בשואה). ראוי לציין, שרבני נארול חלשו במאה ה- 20 גם על היישוב היהודי בליפסקו הסמוכה. ההווי החסידי ושליטת הרבנים החסידים בנארול עד פרוץ מלחמת-העולם הראשונה לא הותירו מקום להתפתחות של תנועות מודרניות ובתוכן התנועה הציונית בנארול בתקופה ההיא.

​

בקהילה שלטו חסידים, בעיקר חסידי בלז, ואפילו בבחירות לוועד הקהילה, שהתקיימו ב- 1934, נמחקו על ידיהם כ- 50 איש מרשימת הבוחרים, רובם ציונים. אף-על- פי-כן חדרו לנארול בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם התנועות הציוניות והוקמו במקום סניפים של ארגוני הציונים הכלליים, ההתאחדות והרוויזיוניסטים, וכן קן של הנוער הציוני. באיגוד הציוני התחייה נרשמו, לאחר הקמתו ב- 1933 , יותר מ- 50 חברים. בבחירות לקונגרס הציוני שהתקיימו ב- 1931 קיבלה רשימת הציונים הכלליים 154 קולות, המזרחי - 21, ההתאחדות - 68 והרוויזיוניסטים 14 קולות.

​

ב- 9.9.1939, לאחר שפרצה מלחמת-העולם השנייה, נכנסו לעיירה הנאצים. בו ביום הרגו בירייה יהודי אחד (או 3). יומיים לאחר כניסתם פתחו הנאצים את המרתפים השייכים ליהודים, ואשר אוחסנו בהם ביצים משומרות בסיד - מסחרם של רבים מיהודי המקום -  והרשו לבני האוכלוסייה  הנוצרית לשדוד את הביצים וכן את רכושם האחר של יהודים מתוך בתיהם. הכומר המקומי (שעד לאותו זמן נחשב בעיני היהודים לאנטישמי) עשה מאמצים למניעת השוד. הוא השמיע דרשה ציבורית בגנות השודדים וגירש מהעיירה את איכרי הסביבה, שבאו לשם שוד.

​

הנאצים קראו לרב העיר ר' מאיר-יחיאל שפירא (היה זה כנראה בראש השנה), והטילו עליו את האחריות האישית בסך 25,000 זלוטי שהיה על היהודים לשלם תוך יומיים; כן דרשו מתן מזון-מותרות (קפה, שוקולד ויין). הרב התחבא בכפר הסמוך, ואחר-כך נמלט לעיר אחרת. לפי ידיעה לא מהימנה הוציאו הגרמנים אחר-כך את כל היהודים ליער ואיימו להרגם, אבל לבסוף שחררו אותם.

​

סיוטם של היהודים יום-יום היתה עבודת-הכפייה בשביל הגרמנים. היישוב היהודי בנארול התקיים עוד 2- 3 שבועות בלבד. אחר-כך ציוו הגרמנים (או התירו) ליהודים לעזוב את העיירה הנמצאת באזור-הגבול, ולעבור לתחום-הכיבוש הסובייטי. רוב היהודים עברו לראווה-רוסקה. לימים שילחו השלטונות הסובייטיים מראווה-רוסקה רבים מפליטים אלה לאזורים מרוחקים בברית-המועצות. בזכות הגליה זו שרדו לאחר המלחמה רבים לערך מתושבי נארול לפני המלחמה: כ- 100 איש.

​

בסביבת נארול וליפסקו הסמוכה הקימו הנאצים ברבע הראשון של 1940 מחנה-עבודה יהודי, אחד משורת מחנות כאלה בקצה הדרומי של הדיסטריקט לובלין שהוקמו באותו זמן ליד הגבול הגרמני-סובייטי, לשם בניין ביצורים בגבול. מרכז המחנות היה  בבלז'ץ.

​

בשנת 1940 היה בנארול מחנה עבודה ליהודים. ב -1942נרצחו שם חלק מיהודי העיר, והשאר נשלחו להשמדה לבלז'ץ.

​

בית הקברות היהודי בעיר היה על שטח של 0.75 דונם. הוא נהרס לחלוטין במהלך מלחמת העולם השנייה. הגרמנים השתמשו במצבות לריצוף כבישים מקומיים.

 

תיעוד אתר/שרידי הקהילה:

בית כנסת

בית כנסת ראשון הוקם בנארול במאה השש-עשרה.ידוע כי בשנת 1616 היה עדיין קיים. במחצית הראשונה של המאה השבע-עשרה נבנה בית כנסת מלבנים, אשר במרכזו עמדה  בימה עם 4 עמודי עץ שתמכו את התקרה. במהלך המאה התשע-עשרה, גדלה העיר במידה ניכרת והיו בה 3 בתי כנסת. למרבה הצער, בסוף המאה נותר רק בית כנסת אחד.

​

בית העלמין

בית העלמין היהודי של נארול ממוקם על גבעה קטנה בחלק הצפוני של העיר בדרך הפונה לכיוון בלז'ץ דרך סמטה בצד ימין של הכביש. במלחמת העולם השנייה השתמשו הגרמנים במצבות כדי לסלול כבישים. מקום בית העלמין הוא השריד האחרון של יהודי נארול, המקום הזה עדיין ראוי לכבוד.

​

עד עצם היום הזה, לא נותרו קברים בבית העלמין.

​