שם הקהילה:             בז'וסטק  

שם בפולנית:             Brzostek
מקום/ כתובת:           Wegierska 80  תאריך: 30/5/2016
אתרי תיעוד/שימור:   בית העלמין -szkotnie   

                                בית כנסת – ul.zydowski  

מתעדים:                   מאיר שילה   Malgorzata Ploszaj
אנשי קשר:     
    

תיאור כללי, סיפור הקהילה:
אוכלוסיה: בשנת 1941: כ-1,303 תושבים מתוכם כ-479 יהודים 

תולדות הקהילה:
היישוב בז'וסטק מוזכר בתעודות של המאה ה-12. עד 1394 השתייך למנזר שבטינייץ. באותה שנה העניק המלך הפולני לבז'וסטק מעמד של עיר. בז'וסטק נודעה בסביבה במאות ה-18 וה-19 בייצור כלי-חרס ומנעלים ששווקו אפילו בהונגריה. כן נתקיימו בה ירידים לסוסים ולבקר. בסוף המאה ה-19 לא הוסיפה העיירה להתפתח, מאחר שרשת מסילות הברזל פסחה עליה (היתה מרוחקת מתחנת הרכבת ביאסלו 19 ק"מ). בתחילת המאה ה-20 הוקמו בה מינסרה מונעת בקיטור וכן טחנת-קמח. ב-1914 וב-1915 היתה בז'וסטק כבושה בידי הצבא הרוסי (הרוסים ישבו בה 6 חודשים עד נסיגתם). ב-1934 איבדה בז'וסטק את מעמדה כעיר ונחשבה מבחינה אדמיניסטראטיבית לכפר. עד סוף המאה ה-18 לא ישבו יהודים בבז'וסטק. ב-1783 צויין ש"אין יהודים בעיירה, ולפיכך איתן מצבם של העירוניים בהשוואה אל מקומות אחרים." ייתכן שבבז'וסטק נשמרה מסורת עתיקה, מימים שבהם היתה עיר-כמורה, שלפיה לא הורשו מגורי יהודים בה.

 היישוב היהודי בבז'וסטק קם והתפתח רק בתקופת שלטון האוסטרים, כשבוטלה הבעלות הפרטית (גם זו של הכמורה) על הערים והעיירות. לקהילה מאורגנת ועצמאית זכו בני היישוב באמצע המאה ה-19. פרנסתם של יהודי בז'וסטק היתה מושתתת על מסחר זעיר ורוכלות, בעיקר מוצרי-המלאכה שנשתבחה בהם העיירה (כלי-חרס ומנעלים), וכן על השתתפותם בירידים שנתקיימו במקום. את המינסרה וטחנת-הקמח -שני המפעלים היחידים שבעיירה -הקימו יהודים, והם היו בבעלותם עד 1939. פיתוחו של היישוב היהודי היה מוגבל בשל ריחוקה של העיירה מרשת מסילות הברזל והכבישים. גם היחס העויין אל היהודים שנשתמר מקדמת דנא אצל תושבי העיירה הלא-יהודים, ובעיקר בכפרי הסביבה, גרם לבלימת התפתחותו של היישוב היהודי. ביוני 1898 התנפלו הכפריים על חוכר-אחוזה ועל חוכרי הפונדקים היהודים שבבז'וסטק ובסביבתה, בזזו את רכושם והציתו את בתיהם. ביולי 1900 העלילו על יהודי בז'וסטק שהרעילו כביכול את הדוור שמת מחוליו. אפילו חוות-דעתו של הרופא המחוזי, שלפיה מת האיש מוות טבעי, לא שמה קץ להסתה נגד היהודים. ב-1905 נפלה תבערה בשדהו של בעל-אחוזה בכפר הסמוך לבז'וסטק. הלה האשים את שכנו היהודי בהצתה, אף כי היה ידוע שהאש התלקחה משביב שנפל ממקטרתו של רועה הצאן בכפר. היהודי נאסר לשלושה חודשים וגם לאחר ששוחרר מכלאו כחף מפשע, נמשכו בסביבה המהומות נגד היהודים. סבל רב סבלו יהודי בז'וסטק בעת הכיבוש הרוסי בשנים 1914-1915.

הקוזאקים מחיל-המצב בזזו את חנויותיהם של היהודים ומן הביזה נהנו גם תושבי העיר הלא-יהודים. בעת נסיגתם העלו הרוסים באש כ-40 מבתי היהודים. ב-1914 כלאו הקוזאקים שני יהודים, אב ובנו, בעוון ריגול כביכול. הם התעללו בהם והתנו עם הבן שאם יהרוג את אביו יזכה בחנינה. הבן סירב ונרצח יחד עם אביו. בסיום המלחמה ידעה העיירה מחסור ועוני, והיהודים רעבו ממש לפת לחם. לעזרתם בא אז הג'וינט, ובתמיכתו הוקם מטבח עממי, שופץ בית-המרחץ ושוקמה חברת "ביקור חולים"; חברה זו העסיקה רופא שהושיט עזרה לעניים חינם אין כסף.

ב-1927 התארגנה במקום, בתמיכת הג'וינט, קופת "גמילות חסדים", שנתנה לאחר שתי שנות קיומה 69 הלואות לנצרכים מבין הסוחרים ובעלי המלאכה היהודים בסך 7,575 זלוטי. בשנות השלושים הלך ורע מצבם הכלכלי של יהודי בז'וסטק. נסתמו מקורות-הפרנסה של הרוכלים בכפרים, בשל ההסתה נגד היהודים שגברה בעיירה גופא ובסביבה. ב-1937 איבדו את פרנסתם הקצבים היהודים מחמת גזירת השחיטה הכשרה; קצב יהודי אחד בלבד קיבל את הרשיון לנהל את עסקו.

עד גמר מלחמת-העולם הראשונה שררה בעיירה אווירה חסידית-מסורתית. מרבני המקום ידועים לנו ר' יהודה לייבוש ב"ר שמואל ואלקנפלד, שנתמנה לכהונתו ב-1873 וישב על כסאו עד 1912. ר' יהודה לייבוש השתתף בכנס רבני גאליציה שנתקיים בקראקוב ב-1903. על כסאו ישב בנו אלימלך ואחריו נכדו, ר' חיים ואלקנפלד. מפני התנגדותם של החרדים התארגנו החוגים הציוניים בבז'וסטק רק לאחר מלחמת-העולם הראשונה.

ב-1923 נוסד הארגון "בני ציון", ובשנים לאחר-מכן הארגונים "עקיבא" ו"השומר הצעיר". במועדונים של הארגונים נתקיימו ספרייה, חוג דראמאטי, וכן שיעורי-ערב ללימוד השפה העברית. במפעלים למען קרן קיימת לישראל השתתפו גם הרופא היהודי המקומי וכמה מנכבדי העדה. בבחירות לקונגרס הציוני ב-1935 נמכרו בבז'וסטק 56 שקלים, קולות הבוחרים נתחלקו כלהלן: 40 ל"ציונים הכלליים", 6 ל"המזרחי", 8 ל"רשימת ארץ-ישראל העובדת" ו-2 ל"מפלגת המדינה".

משפרצה מלחמת-העולם השנייה ב-1.9.1939 נמלטו רבים מיהודי בז'וסטק מזרחה; מהם שנשארו בשטח גאליציה המזרחית, שסופחה לברית-המועצות, ומהם שחזרו למשפחותיהם בבז'וסטק. אחדים מאלה שמצאו מקלט בגאליציה המזרחית הוגלו בסוף יוני 1940 לירכתי ברית-המועצות. עם כיבוש המקום בידי הגרמנים הוטלו על יהודי בז'וסטק חובת עבודת-כפייה, הגבלות תנועה והיטלים כספיים. החקלאים היהודים נדרשו לספק לשלטונות מכסות של תוצרת חקלאית. עובדי-כפייה יהודים הועסקו בסלילת כבישים ובחוות חקלאיות באזור.

ב-1941 פעל במקום מטבח ציבורי מטעם י.ס.ס. שסיפק ארוחות חמות לנזקקים. בתחילת 1942 היו חטיפות של צעירים יהודים למחנות-עבודה. באותה עת הוחרם כל רכושם של החקלאים היהודים. ב-11.7.42 ריכזו הגרמנים את כל האוכלוסייה היהודית. מאחר שהיהודים היו סבורים כי זוהי אקציה של חיסול ניסו אחדים מהם להימלט ולהסתתר בכפרי הסביבה, אך רובם נתפסו, וגורל כל בני הקהילה היה גם גורלם. למחרת, ה-12.7.42, הוציאו הגרמנים להורג ביער הקרוי "פודזאמצ'ה" יהודים מיישובי סביבת קראיוביצה. בין הקורבנות היו גם יהודים מבז'וסטק. כמו-כן נרצחו בני קהילת בז'וסטק ביערות ליד ואז'יצה וסוקולובקה. בחודשים שלאחר מכן המשיכו הגרמנים במצוד אחר שרידי הקהילה שהסתתרו באזור. 

תיעוד אתר/שרידי הקהילה:
בית העלמין בפאתי העיירה המזרחיים ליד מפעלי ריהוט ומתכת אחרי תחנת הדלק. בית העלמין מגודר ומשופץ בסיוע של פרופ' ובר מאנגליה וסיוע משפחות יוצאי הקהילה מבוסטון ארה"ב. מעל שער הכניסה הפתוח כתוב: "ה' נתן ו ה' לקח יהי שם ה' מבורך". בבית העלמין עשרות מצבות שהוקמו מחדש ומצבות זיכרון של משפחות שהושמדו בשואה.

בית הכנסת ממוקם בקצה רחוב היהודים ומשמש היום כבית ספר. שלט בכניסה לרחוב מציין את מיקומו של בית הכנסת.
אין סימון לבית העלמין ולסיפור הקהילה.