שם הקהילה:              פילזנו  

שם בפולנית:              Pilzno
מקום/ כתובת:            Wegierska 80

תאריך:                       30/5/2016
אתרי תיעוד/שימור:    בית כנסת ובית עלמין  

מתעדים:                    מאיר שילה   Malgorzata Ploszaj
אנשי קשר:     
    

תיאור כללי. סיפור הקהילה:
אוכלוסיה: בשנת 1941: כ-3,546 תושבים מתוכם: כ-752 יהודים

תולדות הקהילה:
עיירה המרוחקת כדי 12 ק"מ מן העיר דמביצה, אולם בלא קשר ישיר אליה בקו מסילת-הברזל. המקום מוזכר בתעודות מ-1105, עת היה בבעלותו של מנזר הבנדיקטינים שבטינייץ. עד 1577 ישבו בפילזנו כמה משפחות של יהודים. באותה שנה נתן המלך סטפאן באטורי פריבליגיה לעיר, לפיה נאסרה על היהודים ישיבת-קבע בה, אך הותר להם לבוא לירידים ולשהות בעיר זמן מוגבל. אף-על-פי-כן, האיסור על מגורי היהודים לא הביא לעירונים את היתרונות המיוחלים; הבתים שנטשום היהודים עמדו שנים רבות ריקים ולא היה להם קונה.

ב-1627 היו בפילזנו 3 בתים בבעלות יהודית. אמנם בעלי-הבתים שילמו בשבילם מס-ארנונה, אך לא הותר להם לגור בהם. על-פי-רוב ניתנה ל-2-3 משפחות יהודיות רשות מיוחדת לשבת ישיבת-קבע בפילזנו. ב-1765 ישבו בפילזנו 21 יהודים מעל לגיל שנה (כלומר 2-3 משפחות), וחלשה עליהם קהילת טארנוב. לאחר חלוקת פולין ובעשורים הראשונים לשלטון האוסטרים בעיר, לא גדל מספר היהודים בפילזנו וזאת בגלל העוינות המסורתית שגילו כלפיהם תושבי המקום. עם ביטול ההגבלות על מגורי היהודים בגאליציה

ב-1860, הלך וגדל היישוב היהודי בפילזנו. ב-1866 כבר היו במקום כ-70 משפחות יהודים, כן נקנתה חלקת-אדמה ונבנה עליה בית-כנסת מרווח. בגל המהומות של האיכרים ב-1898 נפגעו גם היהודים, שישבו בכפרים בסביבתה של פילזנו. רכושם בפונדקים ובחנויות נשדד. יהודי פילזנו עצמה לא נפגעו, אולם הם חיו במתח ובחרדה. ב-1905 וב-1906 עברו דרך פילזנו פליטים יהודים מרוסיה בדרכם מערבה ואל מעבר-לים. יהודי פילזנו הושיטו להם עזרה, אף כי השנים ההן היו שנים של שפל כלכלי, ורבים מבני העיר עצמה גם היגרו.

הכיבוש הרוסי של פילזנו ב-1914-1915 גרר הרס רב לקהילה היהודית. יהודים רבים עזבו את העיר מפחד מפני הכובשים, והותירו במקום את רכושם שנשדד. בית-הכנסת בנוי-העץ ניזוק, כלי הכסף שבו נשדדו, ולפליטה נותר רק ארון-הקודש. לאחר נסיגתם של הרוסים במאי 1915 נמצאו בסביבת פילזנו כ-12,000 פליטים יהודים שנתקבצו ממקומות שונים. ביישוב היהודי בפילזנו הוקם ועד-עזרה לפליטים אלה, והוועד נסתייע בכספי האליאנס מווינה. למטרה זו הוזרמו עד יוני 1915 לוועד בפילזנו מטעם האליאנס, שקיבל כספים מן הג'וינט האמריקני, 12,600 כתרים. ב-4 בנובמבר 1918 התקהלו בכיכר השוק בפילזנו כפריים רבים מן הסביבה והתחילו בשוד חנויותיהם של היהודים. רבים מיהודי המקום הוכו על ידי המתפרעים. רק בזכות הכמרים המקומיים, מפקד המיליציה ד"ר לוויצקי, ופולנים אחרים מאנשי המקום שעמדו לימין היהודים, הושם קץ לפרעות ולשוד.

במאי 1919 שוב נעשה ניסיון מצד האספסוף המקומי וזה של כפריי הסביבה לפרוע ביהודי פילזנו. אולם גם הפעם הושלם הסדר והנזקים שנגרמו ליהודים לא היו רבים. לא ידועים לנו שמותיהם של הרבנים או מורי-ההוראה הראשונים שכיהנו בקודש בפילזנו מזמן היותה קהילה עצמאית. הידיעות הראשונות עליהם הן מן המאה ה-19; ב-1882 היה חתום כרב המקום ר' בצלאל ב"ר נפתלי חיים הורביץ, משושלת אדמו"רי רופשיץ, שניהל גם בפילזנו את עדת חסידיו. ב-1898 נתמנה לרבה של פילזנו ר' דוד ב"ר בנימין זינגר, אשר גלה בפרוץ מלחמת-העולם ה-1 לווינה ולאחר מכן השתקע בקושיצה (קאשוי), שם נפטר ב-1922. בהשפעת ציוני טארנוב התארגן בפילזנו החוג הציוני הראשון בשם "ישורון" כבר ב-1894.

ב-1895 השתקע בפילזנו העסקן הציוני ד"ר קורנהויזר. בהשפעתו גדלה החברה וזו מנתה כעבור שנים אחדות כ-100 חברים. החברה "ישורון" פעלה עד 1914 והיתה מסונפת לוועד הגליל בטארנוב של ציוני מערב-גאליציה. חרף התנגדותם של החרדים עלה בידי הציונים לפתוח ספרייה במקום, ועל השפעתם שגדלה והלכה בקרב הישוב היהודי בפילזנו תעיד העובדה שאסיפות הציונים נתקיימו על-פי-רוב בבית-הכנסת. תצויין גם העובדה, שבפילזנו למדו באותה עת רבים מבני הנוער היהודי בבתי-הספר העממיים-כלליים.

בין שתי המלחמות:
משנסתיימה מלחמת-העולם הראשונה פחתה האוכלוסייה היהודית בפילזנו; רבים מאלה שגלו מפילזנו בעת המלחמה לא חזרו לעיר מולדתם. ב-1919 הוקם במקום סניף הוועד לעזרת יהודי פולין, ובתמיכת הג'וינט הוקמו מטבח עממי, וכן אגודה לטיפול ביתומים ובילדים עניים; בחסותה של זו היו אז כ-20 ילדים. האגודה טיפלה גם בתלמידים של חדר ה"תלמוד-תורה", שהוקם ב-1921, וב-1923 למדו בו 196 תלמידים, והורו 6 מלמדים ב-6 כיתות.

לעזרת הסוחרים ובעלי-המלאכה היהודים באה קופת גמ"ח. זו הוקמה ב-1927, וכבר לאחר שנתיים לקיומה נתנה לנצרכים 87 הלוואות בסך כולל של 14,245 זלוטי. בשנים לאחר-מכן הלך וגדל מספר ההלוואות ועמו הסכום הכולל שלהן. ב-1938 תרמו יוצאי פילזנו בארה"ב 200 דולאר לצורכי קופה זו. לאחר שצורף ב-1932 חלק מנפת פילזנו לנפת רופצ'יצה נטל הבנק היהודי הקואופראטיבי שם את הסוחרים היהודים בפילזנו תחת חסותו, והללו קיבלו ממנו הלוואות בריבית נמוכה.
בוועד הקהילה היו על-פי-רוב הנציגים שנבחרו קודם למלחמת-העולם הראשונה. בבחירות שנתקיימו ב-1934 נבחרו 4 נציגים של "הרשימה האזרחית" (הציונים והמצטרפים אליהם לאותו גוש) מתוך 9 כלל הנבחרים, וליו"ר הוועד נבחר אחד ממצדדיו של הרב דמתא. בשנים 1922-1936 כיהן כאב"ד ר' מנשה הורביץ בנו של ר' בצלאל הנ"ל. ב-1938 ניבחר לרבה של פילזנו ר' משה זינגר ב"ר דוד הנזכר אף הוא. ר' משה היגר ב-1939 לארצות-הברית.

בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם הוקמו בפילזנו סניפים של ארגונים ציוניים: "הציונים הכלליים", "המזרחי" ו"הציונים-הרביזיוניסטים". מארגוני הנוער פעלו במקום בשנות ה-30: "עקיבא", "הנוער הציוני" ו"גורדוניה". בבחירות לקונגרס הציוני של 1936 נתנו השוקלים את קולותיהם: 56 ל"ציונים הכלליים", 1 ל"המזרחי", 23 ל"רשימת ארץ-ישראל העובדת", ו-13 ל"מפלגת-המדינה". אנשי "אגודת ישראל" בפילזנו גילו פעילות בעיקר בוועד הקהילה; ניסיונם להקים בית-ספר לנערות "בית-יעקב" לא עלה יפה. בתחום התרבות וההסברה התרכזה הפעילות סביב החוג ללימוד עצמי של נערות יהודיות "השחר" (הוקם בתחילת שנות ה-20). החוג קיים ספרייה יחידה ביישוב היהודי.

בשנות ה-20 נתקיים גם חוג של חובבי דראמה, ההכנסות מהצגותיו של החוג נתרמו לצורכי הספרייה או למען הקק"ל. ב-1930 תוכנן להקים בית-עם, אף נאספו תרומות, אולם התוכנית כנראה לא יצאה לפועל. בשנות השלושים עמד היישוב היהודי בפילזנו במאבק עם גילויי האנטישמיות שהלכו וגברו. בעת הישיבה הראשונה של המועצה המקומית, שנבחרה ב-1928, עזבוה כמה מן הנציגים הפולנים בתואנה ש"יש יותר מדי יהודים במועצה". בזמן האסיפה למען "קרן להגנה אנטי-אווירית" הושמעו סיסמאות אנטישמיות קשות ביותר נגד יהודים. הבריונים התחילו למרוט את פאותיהם וזקניהם של היהודים שהיו בין הנאספים, והללו עזבו את האסיפה. באותה שנה קרה לא אחת שילדי בית-הספר הציקו לעמיתיהם היהודים בכיתות, הורידו בכוח את כובעיהם מעל ראשיהם ואיימו עליהם ש"היטלר עומד לבוא". בכפר הסמוך לפילזנו נרצח ב-1936 זוג יהודים קשישים שעסקו בחקלאות. ייתכן שהרצח היה על רקע פלילי, אולם העובדה לכשעצמה החרידה את יהודי פילזנו. ב-1935 רבו הכתובות עם סיסמאות אנטי-יהודיות על קירות הבתים בפילזנו; בבית-הספר המשלים לנוער העובד היה ניסיון להתקין גיטו-ספסלים עבור התלמידים היהודים.

במלחה"ע השניה:
הידיעות על יהודי פילזנו בזמן השואה מועטות. במקום היה יודנראט, שלו היו כפופים גם יהודים מכפרי הסביבה. באמצע 1940 הסדיר היודנראט את עבודות-הכפייה של היהודים, שעד אז היו נחטפים בידי הגרמנים. עיקר העבודה היתה בכריתת עצים ביערות והטענתם, בסלילת כבישים ובהנחת פסי-רכבת. יהודים כפריים הועסקו בעבודות חקלאיות במשקים גדולים שבסביבה. היודנראט דאג לעניי המקום, חילק להם תחילה מזון יבש, ולאחר זמן-מה ארגן מטבח ציבורי (המטבח כבר פעל בפברואר 1941). כנראה, שבסוף 1941 הקים י.ס.ס. סניף מקומי בפילזנו. רק לקראת סוף קיומו של היישוב, ב-20 ביוני 1942, הוקם במקום גיטו, שבו רוכזו גם כל היהודים הכפריים שבסביבה. מספרם הכללי של יושבי הגיטו הגיע ל-1,500 איש. בזמן קיומו של הגיטו נרצחו בו 26 יהודים. בסוף יוני, או באמצע יולי 1942, חוסל הגיטו וכל תושביו הובלו לגיטו דמביצה. באקצית החיסול בפילזנו נהרגו 17 יהודים.

תיעוד אתר/שרידי הקהילה:
בית הכנסת הוקם במחצית השנייה של המאה ה -19. ליד המקום בו עמד בית הכנסת בעבר נמצאת היום תחנת המשטרה של פילזנו, ברחוב 3 Maja מס' 1.
ב -19 בספטמבר 1939, נכנסו הנאצים והעלו באש את בית הכנסת שהיה בנוי מעץ יחד עם המקווה וה"חדר" שהיו בנויים בסמוך. גבאי בית הכנסת משה דב בן 50 ועוזרו אהרון שילוביץ נשרפו למוות באש אשר שרפה כליל את בית הכנסת. הם היו הקורבנות הראשונים של הכיבוש הנאצי של פילזנו. בניין אבן, שבו שוכן חנות למכירת מוצרים לתעשייה ובנייה, ממוקם היום באתר של בית הכנסת. מלבד בית הכנסת, בעיירה היו כמה בתי תפילה חסידיים -שטיבלך.

בית העלמין נמצא ביציאה הדרומית של העיר מול הבית ברחוב Wegierska 80A, במקום שנקרא Skarpy, כ -1.5 ק"מ ממרכז פילזנו. הוא מגודר בגדר חדשה בסיועו של יוסף זינגר שנולד במקום. בבית העלמין ישנם מצבות זיכרון ליהודים שנרצחו בפילזנו ואלו ששולחו לגטו דמביצה ומשם למחנה השמדה.

בית העלמין הוקם בשנת 1873, האתר נרכש קודם לכן על ידי יהודים אשר באותה עת היה על שטח של כמעט 0.4 דונם, היה מוקף חומת אבן וליבנה. ממש בכניסה לבית העלמין, ניצב מבנה עץ קטן אשר שימש כבית טהרה. בתקופת הכיבוש הנאצי , שימש המקום להוצאות להורג המוניות של יהודי פילזנו והכפרים הסמוכים.

במהלך המלחמה העיר כמעט נהרסה כליל על ידי הנאצים הם הרסו את גדר בית העלמין ואת המצבות. חלק גדול מהמצבות נלקחו לויסוקה, מצבות בודדות שרדו את המלחמה, ביניהם נותרו אבני מצבה עשויות משיש לבן על קברם של הנשיא הראשון של קהילת פילזנו מנחם קורנהאוזר, אשר מת ב-1899, ואשתו רייזל קורנהאוזר. המצבות שנאספו ע"י על ידי הנאצים, הוחזרו למקום ושוקמו בשנת 1992. ישנה מצבה מתוחזקת של שרה סטורץ מול שער הכניסה המוביל לבית העלמין. היום, מלבד המצבות שכבר הוזכרו, ישנם כ -40 חלקי מצבות שניזוקו. אחרי המלחמה,

בית הקברות הפך חלקית לשדה מרעה. באמצע שנות ה 1990, סומנו גבולות האתר ובית העלמין נחנך מחדש. עבודות הניקוי וחידוש המצבות בוצעו הודות למאמציו של יוזף זינגר -היהודי האחרון מפילזנו יליד 1913, מחסידיו של הצדיק של בובוב, שלום הלברשטאם, ותורמים נוספים: סטפן גרין וג'ואל אדלר. בית הקברות מוקף רשת מתכת שער בית הקברות פתוח ושדרת עצים ממלאת את השטח בו נמצאת שורת המצבות שנותרה.
אין סימון לבית העלמין ואין ציון קורות הקהילה.