שם הקהילה:             נייבילץ  

שם בפולנית:             Niebylec
מקום/ כתובת:   

תאריך:                      3/6/2016
אתרי תיעוד/שימור:   בית כנסת, בית עלמין  

מתעדים:                   מאיר שילה   Malgorzata Ploszaj
אנשי קשר:     
    

תיאור כללי. סיפור הקהילה:
אוכלוסיה: בשנת 1941: כ-550 תושבים מהם כ-283 יהודים
נייבילץ קיבלה מעמד של עיר במאה ה-15, ובאותם הימים היתה בבעלות פרטית של האצולה. הכנסייה הראשונה במקום נבנתה ב-1460. תושבי נייבילץ עסקו בחקלאות ובמלאכה, ובמרוצת הזמן הוקמו גילדות של בעלי-מלאכה, בין השאר של סנדלרים ואורגים. בנייבילץ התקיים שוק שבועי, ובו בלט בעיקר הסחר בסוסים ובבקר. בסוף המאה ה-18 פרצה דליקה בעיירה, שאכלה בתים רבים, ואף בניין העירייה עלה באש. ראשוני היהודים התיישבו בנייבילץ, כנראה בסוף המאה ה-17, או בתחילת המאה ה-18. ב-1765 ישבו בנייבילץ חמש משפחות יהודיות. ברבות הימים הלך וגדל היישוב היהודי והגיע לגידולו המירבי לקראת סוף המאה ה-19. במחצית השנייה של המאה ה-19 התארגנה במקום קהילה עצמאית עם מוסדות משלה (רב, בתי-תפילה, בית-עלמין). בית-העלמין בנייבילץ שירת גם את יהודי הכפר לוטצ'ה, שהיה בקירבת נייבילץ. אורח-חייהם של יהודי המקום היה כפרי ממש, ועיקר עיסוקם חקלאות, ולעיתים גם מסחר זעיר. הפוגרומים, שפרצו בתום מלחמת-העולם הראשונה, לא פסחו גם על נייבילץ. בפוגרום ב-24 באפריל 1919 הפורעים היו איכרים שבאו לנייבילץ ליריד השנתי. באותן המהומות נהרגו ארבעה יהודים ושישה-עשר נפצעו קשה. במאי 1919 דווח על פוגרום נוסף בנייבילץ שהיה חלק מגל הפרעות שפקדו אז את האזור כולו. הפעם פרעו ביהודים הכפריים בשיתוף עם החיילים הפולנים. דווח על נפגעים רבים, ובתוכם שישה-עשר פצועים קשה מבין יהודי ז'שוב ונייבילץ. ביולי 1919 חזרו ונשנו הפרעות בנייבילץ, והפעם בברוטאליות מיוחדת; שני יהודים נרצחו באכזריות וארבעים נפצעו. ירידת מספר היהודים בנייבילץ לאחר המלחמה היתה, כנראה, תוצאה חלקית בלבד של הפוגרומים, שכן גם בקרב האוכלוסייה הלא-יהודית בנייבילץ הסתמנה אז מגמה לנטישת המקום. עזיבתם של התושבים היתה פועל יוצא של ההרס בערי גאליציה השונות, שבא בעיקבות מלחמת-העולם הראשונה, וגם תוצאה של הקיפאון הכלכלי שהשתרר באזור לאחר סיום המלחמה. ב-1921 היו היהודים 51.5% של כלל אוכלוסיית נייבילץ לעומת %49.9 ב-1900 ו-%45.9 ב-1880. בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם נשתנו במקצת פני היישוב היהודי בנייבילץ.

 

מלבד התושבים הכפריים (ה"ישובניקים") השתקעו במקום סוחרים, חסידים, ואף בעלי מקצועות חופשיים (ביניהם רופא). ראש-הקהילה היהודית באותה תקופה היה יוסף אשר ואלך, שהיה גם בעל האחוזה שהשתייכה קודם לכן לבני האצולה. את האחוזה קנה בשבילו אביו, יחזקאל ואלך, יהודי עשיר וידוע-שם מלוטצ'ה. הקהילה היהודית גילתה אז פעילות ערה. לעזרת הקהילה בא ה"ג'וינט", שסייע לנזקקי המקום בשנים הראשונות לאחר המלחמה, בין השאר במשלוחי קמח. בתמיכתו של ה"ג'וינט" הוקמה קופת גמ"ח, וזו נתנה ב-1929 93 הלוואות בסך 20,982 זלוטי. ב-1923 הוקמה חברת "ביקור-חולים" וסניף של "איגוד החקלאים היהודים", שכלל את כל החקלאים היהודים בנייבילץ. לפי הידוע לנו, ישבו על כס הרבנות בנייבילץ ר' שמואל שנפלד, שכיהן בתחילת המאה ה-20, והרב גוטנברג, שהיה, כנראה, הרב האחרון של נייבילץ קודם למלחמת-העולם השנייה. יהודי המקום השתתפו גם בפעילותה של המועצה המקומית. בבחירות למועצה זו בפברואר 1927 זכו יהודים לשמונה מאנדאטים, ויחד עם המפלגה הפולנית המתקדמת (הליברלים), שגם היא זכתה בשמונה מקומות, הקימו קואליציה לניהול המועצה. המפלגה האנטישמית של האנדקים, שלא זכתה בשום מאנדאט, לא השלימה עם תוצאות הבחירות ועירערה לפני השלטונות, ואמנם הללו הכריזו על בחירות חדשות. אולם גם בבחירות אלו, שנערכו ב-27 בנובמבר 1927, הושגו אותן התוצאות. בתקופה שבין מלחמות-העולם נמסר על קיומו בנייבילץ של סניף הרביזיוניסטים על שם אברהם ואלך. הידיעות על גורלו של ישוב יהודי קטן זה במלחמת-העולם השנייה מעטות בלבד.

​

ידוע שבסוף 1939 נתמנה במקום יודנראט, אולם אין בידינו פרטים על הרכבו. ליד היודנראט פעל סניף י.ס.ס. שטיפל בעניים, ומספר הנתמכים בפברואר 1942 הגיע כדי 100. בסוף 1941 ובתחילת 1942 הוכרז, כבשאר יישובי נפת ז'שוב, על הפיכת השכונה היהודית בנייבילץ לגיטו. הגיטו לא גודר, אך נאסרה יציאת היהודים ממנו בלא אישור מיוחד. את הרישיונות ליציאה חילקה לישכת העבודה הגרמנית ליהודים שעבדו מחוץ לתחום הגיטו, ובמקרים אחרים נתנה אישורים תחנת-המשטרה בסצ'יז'וב. היישוב היהודי בנייבילץ חוסל ביוני 1942, תושביו גורשו אל עיר-הנפה ז'שוב. קרוב לודאי שהחולים והתשושים שבהם נרצחו בעת הגירוש במקום. בז'שוב היה גורלם של יהודי נייבילץ כגורל היהודים שם; ביולי 1942 שולחו רובם למחנה-המוות בבלז'ץ.

תיעוד אתר/שרידי הקהילה:
בית הכנסת:
בית הכנסת של נייבליץ נבנה במאה ה -19 מבנה מלבנים. האולם המרכזי ממוקם בצד המזרחי של המבנה, בעוד הצד המערבי, ניתן למצוא את עזרת נשים. לפני 1977 בית הכנסת שימש כמחסן דשן. לאחר מכן העירייה שפצה אותו ושינתה את יעודו לספרייה ציבורית, אשר משמש כך עד ימים אלה.

המבנה הזה הוא אחד שמורים ביותר במחוז Podkarpackie. ציורי הקיר על תקרת האולם המרכזי מתארים חיות. באמצע התקרה, מעל הבימה היה אמור להיות, ציור של לויתן, לצידו אפשר למצוא את הציטוט שנלקח מתהילים: ". לויתן זה אשר יצרת לשחק בו" הציור של בית המקדש בירושלים על הקיר המערבי מלווה בכתובת: "ה' בונה ירושלים, מקבץ נדחי ישראל" במקום של ארון הקודש אפשר לראות שני אריות, מחזיקים את לוחות הברית. הכתובת מעל האריות אומר: "אבינו מלכנו סלח לנו כי חטאנו, פתח שערי שמים לתפילותינו ".

בית הכנסת נמצא בחלקו הצפוני של הרינק במרכז העיירה, משמש כספריה עירונית, משומר באופן מרשים בקומה העליונה חדשו את ציורי הקיר וכתובי הפסוקים והתפילות.
 
בית העלמין:
בית העלמין הוקם כנראה במחצית השנייה של המאה ה -18 או בתחילת המאה ה -19 עבור הקהילה היהודית של נייבליץ. בית העלמין היה ממוקם על גבעה, במרחק של פחות מקילומטר אחד מצפון למרכז העיירה ובית הכנסת. עד מלחמת העולם השנייה בית העלמין היהודי היה מוקף חומה וכל הנפטרים שנקברו היו תושבי נייבליץ. במהלך המלחמה הקברים נהרסו לחלוטין והמצבות נלקחו ע"י הגרמנים כדי לסלול כבישים. זה גם היה המקום שבו הוציאו הגרמנים להורג רבים מיהודי נייבליץ. לא נותר זכר לקיר בית העלמין, בין העצים יש עדיין שתי מצבות. נכון לעכשיו בית העלמין מכוסה ביער סבוך,רק שתי המצבות ההרוסות נשמרו. גבולות בית הקברות מיטשטשים, ניתן להבחין בתעלה קטנה סביב בית העלמין. כדי להגיע לבית העלמין יש להגיע לכביש לכיוון Barwinek משם יוצאת דרך לא סלולה בסמוך לגבעה המיוערת של בית העלמין , שם ישנו שלט של העיריה המורה על מקום בית העלמין היהודי.

בית העלמין נמצא ביציאה מהעיירה מערבה ניסינו להגיע במעלה הגבעה שם בית העלמין מצוי אך ללא הצלחה כי הגישה היתה בלתי אפשרית גם בגלל הבוץ וגם בגלל הסבך הגבוה בתוך החורשה שם בית העלמין.