שם הקהילה:              אולפיני  

שם בפולנית:              Olpiny
מקום/ כתובת:   

תאריך:                      30/5/2016
אתרי תיעוד/שימור:   בית עלמין   

מתעדים:                   מאיר שילה   Malgorzata Ploszaj
אנשי קשר:     
    

תיאור כללי. סיפור הקהילה:
אוכלוסיה: בשנת 1941: כ-2,674 תושבים מהם כ-185 , לאחר השואה נותרו 4 יהודים.

תולדות הקהילה:
כפר המרוחק כ-11 ק"מ מתחנת הרכבת ו-8 ק"מ מן הכביש. ימי-השוק שהתקיימו בו שיוו לו דימוי של מעין עיירה. תרמו לכך גם תושביו היהודים, שמספרם ב-1921 הגיע ל-185 מתוך 2,674 כלל האוכלוסים. הלא-יהודים עסקו בחקלאות ובמלאכה (קדרות, אריגת פשתן), ואת תוצרתם מכרו בימי-השוק השבועיים. יהודי המקום שיווקו גם את התוצרת המקומית, וסחרו במוצרי תעשייה שהביאו למקום. רובם היו רוכלים. לכמה מן היהודים בני המקום היו גם חלקות שדה או גינה.

במחצית השנייה של המאה ה-19 היתה בכפר זה קהילה מאורגנת, ולה רב ושו"ב. ב-1886 נתמנה לרב באו' ר' מרדכי דוד הורוויץ; הלה המשיך בכהונתו עד מלחמת-העולם השנייה, בה נספה. ביישוב קטן זה הוקמה חברת "ביקור חולים", שנתמכה ב-1923 מכספי הג'וינט. קודם ספטמבר 1939 התגוררו באולפיני כ-40 משפחות יהודיות. בימים הראשונים למלחמת העולם השנייה עזבו כ-20-30 יהודים תושבי המקום את העיירה בדרכם לז'שוב.

לפי השמועות נרצחו כולם בידי הגרמנים כבר בפרק-זמן זה. עם כניסתם לאו' פתחו הגרמנים בהתעללויות ביהודים: גזזו זקנים ופיאות, אסרו את התפילה בבית-המדרש וחטפו אנשים לעבודות-כפייה. בסתיו של שנת 1939 ישבו כל הגברים בבתיהם, מחשש להיתפס בידי הגרמנים, וכל הקשר עם העולם החיצוני היה בידי הנשים. השלטונות הגרמניים הגבילו את חופש התנועה של היהודים; מותר היה לעזוב את העיירה רק לכפר הקרוב ביותר בסביבה. כך נפסק מקור פרנסתם של יהודי המקום, שהיה מבוסס כאמור, על הרוכלות.

בקרב יהודי או' השתררו העוני והמצוקה, ואף-על-פי-כן, כשהגיעו למקום באביב של שנת 1940 כ-30 משפחות פליטים מלודז', קיבלה כמעט כל משפחה יהודית לביתה משפחת פליטים. ב-1940 או ב-1941 נצטוו היהודים לשאת על זרועם סרט לבן ובו מגן דוד. גיטו לא הוקם באו', אך נתמנה יודנראט ובראשו בנימין ורובל. תפקידו העיקרי של היודנראט היה לספק יהודים לעבודות-כפייה שונות. ואמנם יום-יום עבדו אצל הגרמנים כ-30 יהודים. לעשירים ניתנה אפשרות להתחמק מן העבודה תמורת תשלום. היודנראט נצטווה לאסוף אצל היהודים ולמסור לשלטונות כספים וחפצי-ערך. גזירות דומות הלכו ותכפו באביב ובקיץ 1942, עם הפצת השמועות על גזירת הגירושים, שאמנם פקדה אז את היישובים הסמוכים.

ביוני או יולי 1942 אספו הגרמנים כ-40 גברים בגיל 16-35 ושילחום למחנה פלאשוב. לאחר כמה שבועות גורשו חלק מיהודי או' לבייץ', אך רובם -כ-120 גברים, נשים וטף -הועברו ב-9 באוגוסט 1942 ליער דומברי שליד ז'פייניק ביסקופי, ושם נרצחו ביריות בידי אנשי המשטרה הגרמנית שבאו מיאסלו ומגורליצה. כל אחד מן המובלים למוות נצטווה לעבור על קרש שהונח על-פי קבר-אחים, ובעברו את הקרש נורה ונפל אל תוך הבור. אחדים נפלו אל הבור, המלא סיד לא-כבוי, בעודם. יחד עם אנשי אולפיני נרצחו באותו יום יהודי ז'פייניק, סבושובה, אולשיני ועוד. קציר-הדמים הסתכם ב-364 נפש. לאחר השחרור הוקמה במקום מצבה להנצחת זכרם של הקורבנות. מיהודי אולפיני נותרו בחיים רק 4; 3 מהם שהסתתרו אצל נוצרים ואחד ניצול מחנות-הריכוז.

תיעוד אתר/שרידי הקהילה:
בית הכנסת של אולפיני נבנה במרכז הכפר, מעבר לכביש המוביל לבית הקברות היהודי. הבניין נבנה כנראה בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. זה היה בניין חד קומתי, בנוי מלבנים מכוסה גג גמלוני.בית הכנסת נהרס על ידי הגרמנים במהלך מלחמת העולם השנייה. לאחר המלחמה החל משנת 1945 שופץ בית הכנסת הנטוש כולל חידוש הפתחים והחלונות. במקום שכנה סדנת תיקון מכונות חקלאיות. מאז תחילת המאה 21 הבניין לא היה בשימוש. בשנת 2011 הבניין נהרס.

בית העלמין הצבאי מס' 34 נבנה ע"י הצבא האוסטרי לחיילים שנפלו במלחמת העולם הראשונה , ביניהם 6 חיילים יהודיים ואחד ששמו מופיע בשם אברהם קלינגהופר.
בית העלמין של יהודי אולפיני ממוקם כ – 500 מ' מדרום לבית העלמין הצבאי בסמוך לחורשת עצים יש חשש שהוא נחרש יחד עם החלקות החקלאיות בסביבה. בית העלמין היהודי נבנה במחצית השנייה של המאה התשע-עשרה, במרחק של כ -1.5 ק"מ ממרכז הכפר, על שטח של 0.2 דונם, חלקת הקבר הראשונה נוסדה בשנים 1847 – 1848. כתוצאה מההרס של מלחמת העולם השנייה ובתקופה לאחר השחרור, במשך שנים רבות בבית הקברות לא נותרו מצבות. רבים מהם כבר בשימוש על ידי אנשים מקומיים כדי לריבוד דרכים ועבודות הבנייה. בסתיו 2007. הסטוריון מקומי בשם מיכאל פיוטרובסקי נמצאו כמה מצבות. כמה חודשים לאחר מכן הם נלקחו לבית הקברות
אין סימון ותיאור קורות הקהילה