תיאור כללי. סיפור הקהילה:

אוכלוסיה: בשנת 1941 – 1561 מתוכם 278 יהודים

כפר ואחוזת אצילים במרחק של 24 ק"מ מז'שוב. האוכלוסייה הלא-יהודית התפרנסה מחקלאות, אולם היישוב היהודי במקום (לקראת סוף המאה ה- 19 ובתחילת ה- 20 - כ- 350 נפש) וקיום ימי השוק בכל יום ה' בשבוע שיוו לכפר דמות של עיירה. יהודי ראניז'וב עסקו במסחר ובמלאכה, וכמה משפחות גם בחקלאות. בשנים 1928- 1930 עסקו בחקלאות 8 משפחות של יהודים (38 נפשות), ולהן 215 דונם פלחה, 12 ראשי-בקר וכ- 100 עופות. בעקבות אירועי המלחמה והפרעות שפרעו כפריי הסביבה ביהודי ראניז'וב בנובמבר 1918 ובמאי 1919, פחתה האוכלוסייה היהודית בראניז'וב, וב- 1921 היו בה 278 יהודים מכלל 1,561 תושבי הכפר. הפרעות האלה לא פסחו על שום בית או חנות של יהודי ראניז'וב, אשר הוכו ורכושם נשדד. הז'נדרמריה במקום עמדה מנגד ולא הגיבה כלל.

​

אורח החיים הקהילתיים.של יהודי ראניז'וב היה כשל עיירה ולא של כפר; הוקמו בית-מדרש, מקווה-טהרה, וב- 1897 אף נתמנה רב, ר' משה-אהרון ב"ר יעקב-יצחק הורביץ, שכיהן בקודש עד לפטירתו ב- 1904. את מקומו מילא ר' חיים- מאיר יחיאל ב"ר ישראל הורביץ, קודם היה רב או דומ"ץ במיילץ. בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם כיהן בראניז'וב כמו"ץ ר' מנחם מוניש הלברטל. בגמר מלחמת-העולם הראשונה הוקם בראניז'וב סניף של “הציונים הכלליים" ומ- 1933 ואילך פעל קן של “עקיבא" ולו קיבוץ הכשרה (ב- 1934 מנה הקיבוץ 19 חברים). כן פעל במקום זמן-מה סניף של “ביתר" וארגון-נוער “בני-ציון". על גורלם של יהודי הכפר ראניז'וב בימי מלחמת-העולם השנייה אין בידינו אלא ידיעות מעטות. לפי אחת מהן, נתמכו עניי המקום ב- 1940 על-ידי הג'וינט, וב- 1941 על-ידי י.ס.ס.; הנצרכים קיבלו מטעם המוסדות הללו הקצבות מזון מזמן לזמן. היישוב היהודי חוסל ביולי 1941; תושביו גורשו אז לעיירות הסמוכות - סוקולוב וגלוגוב.

　

תיעוד אתר/שרידי הקהילה:

בית העלמין מצוי ביער מצפון לעיירה בדרך 875 ליד בית אדום, קרוב לתחנת כיבוי אש.

נמצאו 2 בסיסים של מצבות בתוך היער.

אין סימון ואין תיאור של קורות הקהילה .