תיאור כללי/ סיפור הקהילה:
היהודים הראשונים מתיישבים ברימנוב במחצית השניה של המאה ה-16. הם עסקו בייבוא יין מהונגריה. רבה של קרקוב באותם ימים היה ר' מאיר ב"ר גדליה, המהר"ם מלובלין. הוא דרש להפסיק פעילות זו מחשש יין נסך אך הסוחרים לא נענו והרבנים הניחו להם להמשיך בעיסוקם. ב-1593 נבנה בית כנסת ונוסד בית עלמין. 
עם הסיפוח לאוסטריה הותרו היהודים לעסוק בחקלאות וקיבלו הקצאות קרקע בכפרים בסביבה.
בסוף המאה ה-18 הוקם מרכז חסידי עם השתקעותו של ר' מנחם מנדל מרימנוב, מייסד שושלת אדמו"רים. מרכז זה פיתח את כלכלת העיר. בתקופה זו מנתה הקהילה היהודית 1400 נפש, כ-40% מאוכלוסית העיר. הרב צבי הירש המשיך בכהונת הרבנות מ-1827. אחריו ר' אשר ישעיהו הורוביץ, צעיר בניו של ר' מאיר מדז'יקוב. הוא הצטיין בנעימותיו החסידיות והיה מן התומכים בתנועת "חובבי ציון" בגאליציה. בנו ר' צבי שימש כאדמו"ר האחרון ברימנוב מ-1905 ונספה בשואה.
ב-1893 פרצה מגיפת כולירה שפגעה קשות ביהודים, ובשנת 1904 פרצה דליקה בעיר שכלתה כ-100 מבתיהם, ובהם בית הכנסת ובית הרב. בית הכנסת שוקם, אולם נחרב שוב בשואה.
בראשית המאה ה-19 הוקמו מרחצאות מרפא בעיר ויהודים החלו לעסוק במתן שירותי אכסניה, פונדקאות, מסעדות ושירותי הסעה למבריאים.
בעת הכיבוש הרוסי במלחמת העולם הראשונה נהרסו בתי יהודים וחלקם נמלטו וחזרו אחרי המלחמה.
החל מתחילת המאה ה-20 נוסדו אירגונים ציונים ברימנוב מכל הזרמים, והוקם סניף גדול ופעיל של אגודת ישראל. הוקמו בית ספר "בית יעקב" לבנות ו"חדרים" לבנים.
הגרמנים נכנסו לרימנוב ב-8 בספטמבר 1939 והחלו להתעלל ביהודים. ב-17 בספטמבר נצטוו כל היהודים לעזוב את העיר מזרחה לצד הסובייטי. 160 יהודים הותרו להישאר. הרכוש היהודי, מפעלים וחנוית הועברו לידי "נאמנים אריים". לאחר זמן לא ארוך חזרו רוב היהודים לעיר ונוספו אליהם פליטים מיישובי הסביבה. מתחילת 1942 נלקחו יהודים למחנות עבודה. ב-3 באוגוסט 1942 נשלחה קבוצת גברים למחנה פלאשוב. 
ב-13 באוגוסט 1942 בוצע הגירוש הסופי של יהודי רימנוב. הכשירים לעבודה הועברו למחנה פלאשוב, ועשרות נרצחו במקום. קבוצה אחת נשלחה לבארווינק, ורוב היהודים הובלו לתחנת הרכבת ומשם להשמדה בבלז'ץ.
ב-1941 הוקם מחנה לשבויי מלחמה סובייטים שהפך למחנה עבודה ולשם הובאו גם יהודים מהסביבה. באפריל הובאו יהודים מטרנוב שעסקו בטעינה ופריקה בתחנת הרכבת, וביולי 1943 הועברו למחנה שבניה.
מרימנוב נותרו אחרי המלחמה כ-300 ניצולים יהודים.

תיעוד אתרי/ שרידי הקהילה:
בית הכנסת ברימנוב שופץ בעשור השנים האחרונות והוכשר לשימוש כבית כנסת ובית מדרש.
בית הכנסת באחריותו וטיפולו של ה-FODZ. ניתן לבקר ולהתפלל במקום בתיאום טלפוני עם וויטק ביאלס, שאחראי גם על בית העלמין.
בית העלמין נמצא ברחוב קלוואריה ליד האנטנה הגבוהה, שם מצויים שני אוהלים:
של ר' מנחם מנדל מרימנוב ושל ר' צבי הירש מרימנוב.
בבית העלמין מצויים קברים של חיילים יהודים מאוסטריה שנפלו במלחמת העולם הראשונה (108 מצבות).

אין שילוט הכוונה לבית הכנסת ולבית העלמין ואין לוח זיכרון לתיאור קורות הקהילה.