תיאור כללי/ סיפור הקהילה:

במחצית המאה ה-17 התיישבו היהודים הראשונים ברדימנו. אחד מהם היה בנקו (בנימין), שהיה סוחר סיטונאי. עם הכיבוש האוסטרי וביטול גזירות ישוב יהודים על ידי הכנסיה גבר זרם המהגרים היהודים לעיירה, ששימשה מרכז מסחרי על נתיב תחבורה מרכזי על נהר הסאן.

במחצית המאה ה-19 היוו היהודים 50% מאוכלוסיית העיירה וכל המסחר היה נתון בידם, בעיקר תעשיית חוטים, אריגים וחבלים. בתקופה זו נוסד בית עלמין.

במלחמת העולם הראשונה התנפלו על היהודים חיילי הצבא הרוסי ושדדו את חנויותיהם, ויהודים רבים היגרו לערים הגדולות שהיו בשליטת האוסטרים. בתחילת המאה ה-20 הוקם בית כנסת.

ברדימנו היתה פעילות של כל הזרמים, ציונים וחרדים. כיהנו בה כרבנים ר' נפתלי נתן נטע, ר' חיים יעקב ור' שמואל שפירא מצאצאי ר' צבי אלימלך מדינוב. בין שתי המלחמות הלכה וגברה השפעת הציונים והוקמו סניפים של כל תנועות הנוער העבריות: בני עקיבא, ביתר, המזרחי ופועלי ציון.

בין ה-10 ל-12 בספטמבר 1939 נכנסו הגרמנים, אספו את כל הגברים היהודים והפולנים בבית הכנסת וגירשו אותם ללנצוט. כעבור יומיים הם שוחררו. בערב יום כיפור נדרשו כל יהודי רדימנו לעזוב את העיירה תוך שעתיים ולעבור לצד השני של נהר הסאן. רדימנו התרוקנה מיהודיה למעט בודדים שנשארו בה.

בית הכנסת הפך לאורווה בשירות הגרמנים. בית העלמין נהרס כליל ע"י הגרמנים ובאבני המצבות נסללו מדרכות ונבנה גשר. יהודים שהתחבאו בעיר נרצחו בחורף 1944. בין סתיו 1942 עד מארס 1943 פעל מחנה עבודה ברדימנו בו נכלאו יהודים מהסביבה לעבודות פרך. במארס 1943 חוסל המחנה ו-150 אסיריו הנותרים נורו בבית העלמין ונקברו בקבר אחים.

 

תיעוד אתרי/ שרידי הקהילה:

בית הכנסת נבנה בשנת 1918, והיום משמש כחנות גדולה. הכניסה מימין למבנה אשר ממוקם במרכז ה"רינק" לעיתים משמש כדיסקוטק.

בית העלמין לא אותר ואין כל שילוט על בית הכנסת ולא תיאור קורות הקהילה.