תיאור כללי/ סיפור הקהילה:

פשבורסק, עיירה עתיקה (1280), הייתה מקום תעשייה של קדרות, בורסקאות, סנדלרות, אריגה ותעשיית סוכר. 

משפחות בודדות של יהודים החלו להתיישב בפשבורסק בראשית המאה ה–16. רק במאה ה-18 החלה הקהילה לגדול, היהודים עסקו בסחר בהמות ותבואה, תבלינים ומוצרי אריגה וכן חכירה, מכס והלוואות בריבית.

ב-1610 הוקם בית כנסת. רבנים של הקהילה היו  ר' יצחק ב"ר אהרון, ר' אליעזר חיות, ר' נח ב"ר יחיאל מיכל שחתם על הכרוז של ועד ארבע הארצות. ר' ישראל סירקיס, ר' דוד פשבורסקר ור' אליהו פרנקל תאומים שנספה בשואה.

במאה ה-19 נפוצה בפשבורסק התנועה החסידית לכל גווניה, ובתחילת המאה ה-20 החלה הקמת גופים וחוגים ציוניים בעיירה.

בין המלחמות היתה פעילות אנטישמית, פרעו ביהודים ושדדו חנויות. ב-1930 פרצה שריפה שכילתה יותר מ-50 בתי יהודים ובכללם חנויות, הקלויז וביתו של ראש הקהילה, ובית הדפוס היהודי. 

בתקופה זו קמו ארגוני חסד וסיוע לנזקקים, וגברו פעילות תנועות הנוער הציוניות ופעילות תרבותית. הוקם בנק קואופרטיבי יהודי לעזרה הדדית.

בראש השנה ת"ש (14 בספטמבר 1939) נכנס הצבא הגרמני לפשבורסק והצית את בית הכנסת העתיק.

למחרת יום כיפור נצטוו יהודי פשבורסק מגיל 13 להתייצב בגן המנזר המקומי. התעללו בהם ולקחו מהם את כלי הכסף ודברי הערך.

ערב חג סוכות ת"ש ובימי החג גורשו כל יהודי פשבורסק מעבר לנהר הסאן לאזור הכיבוש הסובייטי. כ-53 יהודים שנותרו עד אוגוסט 1942 שולחו למחנה פלקיניה ומשם לבלז'ץ. 

 

תיעוד אתרי/ שרידי הקהילה:

על שטח בית העלמין של פשבורסק נבנתה תחנת האוטובוסים המרכזית של העיירה. כל מה שנותר הוא מצבת זיכרון בצד המזרחי של התחנה המציינת שזה מקום זיכרון לקורבנות של העיירה פשוורסק.

אין ציון או שלט לסיפור קורות הקהילה. אין במקום ציון להכוונה למצבת זיכרון זו, אפילו לא בכניסה לתחנה.