תיאור כללי/ סיפור הקהילה:

נוכחות יהודית ראשונה החלה בלסקו ב-1542. בשנת 1655 היו בידי היהודים 38 בתים.

היהודים עסקו במסחר ביינות שיובאו מהונגריה, בקר, סוסים, עורות, בדים, דגים מלוחים, תבלינים, חכירת פונדקים ומעיינות מלח. בסוף המאה ה-16 נמצאו יהודים שעסקו בייצור דונג, זגגות וקצבות.

עם פלישת השוודים ב-1704 נהרסה העיר, התושבים נשדדו ונספו 303 יהודים. במהלך המאה ה-18 ועד מחצית המאה ה19- התאוששה והשתקמה הקהילה היהודית.

בשנת 1886 פרצה שריפה גדולה שכילתה כמעט את כל העיירה. הקהילה השתקמה מחדש.

בית העלמין ובית הכנסת נשתמרו עד מלחמת העולם השניה.

בתחילת המאה ה-18 ישב על כס הרבנות ר' יעקב יהושע הכהן בעל מחבר ספר "פני יהושע". אחריו כיהנו ר' צבי הירש ב"ר חיים ר' מנחם מנדל הורוביץ רובין בעל מחבר ספר "ליקוטי מהר"ם".

מספר חצרות חסידות הוקמו בלסקו: צאנז, דינוב, בעלז ורוז'ין. הוקמו סניפים של כל התנועות הציוניות ובית ספר לבנות "בית יעקב".

עם פרוץ המלחמה נכנסו הגרמנים לעיירה לימים בודדים, רצחו שלשה יהודים באשמת השתייכות לקומוניזם ונסוגו. הצבא האדום שנכנס במקומם החרים את המפעלים והמחסנים ופירק את המוסדות היהודים. לאחר זמן קצר שבו הגרמנים וכבשו את לסקו. הפעם החלו הגרמנים בהתעללויות וגזרות קשות: עבודות כפיה, ענידת טלאי מגן דוד, החרמת סחורות, חפצי כסף וזהב ודברי ערך. האוקראינים הצטרפו למסע ההתעללות ביהודים ולהשפלתם: הם חטפו מתפללים, וגזזו בפומבי את זקנם. הגרמנים החרימו דירות של היהודים, הכריזו על שעות עוצר ומנעו יציאה לשוק לרכישת מזון מידי האיכרים. הוקמו יודנראט ומשטרה יהודית, שבראשה מונה עו"ד ליאון טייך. תפקידו היה לספק כוח אדם לעבודות כפיה לגרמנים.

באוגוסט 1941 נרצחו 100 זקנים, קומוניסטים, חולי נפש ונכים בבית העלמין.

באביב 1942 גבר המחסור במזון ויהודים גוועו למוות מרעב.

1 ביולי 1942–אקציה שניה: 70 יהודים נחטפו ונרצחו בבית העלמין. הם נקברו שם בקבר אחים.

בסוף אוגוסט הגיעו ללסקו שרידי קהילות הכפרים השכנים, ובתחילת ספטמבר החל הגירוש הגדול של היהודים מהעיירה. ב-9 בספטמבר 1942 הגיעו היהודים מלסקו למחנה העבודה זאסלאוויה, ומשם לעבודות ביערות ובמנסרות שבסביבה. משלוחים גדולים של יהודים יצאו במהלך התקופה להשמדה בבלז'ץ, עד חיסול מחנה זאסלאוויה ב-15 בינואר 1943.

היו מספר משפחות נוצריות שהצילו יהודים, כמו ד"ר מירון לישיקייביץ ואשתו אירנה, זופיה לירו וצציליה דומאראדצקה. במהלך המלחמה שרדו 4 יהודים בלסקו במחבוא ועוד 26 יהודים שחזרו מברית המועצות. הם עברו לערים הגדולות מחשש לחייהם מצד האוקראינים הלאומניים. 

 

תיעוד אתרי/ שרידי הקהילה:

בית הכנסת שנבנה בין 1654 ל-1626 משמש היום כגלריה, נמצא על הרחוב הראשי ומסומן היטב.

הכניסה לבית העלמין נמצאת במורד הרחוב של בית הכנסת עם שער מתכת וגדר. בית העלמין נוסד בשנת 1548, ויש בו 2000 מצבות. מצבה מפורסמת במעלה הגבעה היא של ר' מנחם מנדל הורוביץ מרוז'וודוב, אביו של ר' נפתלי מרופשיץ.

בכניסה לבית העלמין ישנה מצבת זכרון לקורבנות השואה מקרב יהודי לסקו.