תיאור כללי/ סיפור הקהילה:

ב-1675 מקבלים היהודים בראשונה זכות להתיישב בז'בנו ולסחור בה. היהודים עסקו בייצור בירה ויי"ש, אפיה ומסחר בבשר. היהודים הורשו לבנות בתים, ותחילת המאה ה-18 נבנו בית כנסת, מגורים לרב הקהילה ונוסד בית עלמין. 

הישוב היהודי הלך וגדל וב-1745 מנו כ-600 נפש שהיו רוב בעיירה. הוקם בי"ס מייסודו של ה’ הומברג אך הוא פסק לפעול בגלל התנגדותם של החרדים. 

ברבנות העיירה כיהנו: ר' ראובן הכהן, ר' עקיבא שטיגר. ר' ישראל זלמן אלימלך ובניו אחריו הקימו את חצר האדמו"רות לבית אונגר. האחרון בהם ר' אליעזר ב"ר שלום-דוד אונגר נספה בשואה. 

במלחמת העולם הראשונה נפגעה הקהילה קשות 50% מבתי יהודים נהרסו, עם נסיגת הגרמנים וחזרת השלטון האוסטרי פרצו התפרעויות נגד היהודים שהיו מלוות בשוד של רכוש יהודי. האוכלוסיה היהודית פחתה באופן ניכר ל30% (לפני המלחמה כ-50%)

החל מתחילת המאה ה-20 קמו ארגונים ציוניים בז'בנו: "המזרחי", "ביתר", "הציונים הכללים", הוקמו בתי ספר וספריה עברית, חלק גדול מהקהילה השתייך לזרם החרדי. 

ז'בנו נכבשה ע"י הגרמנים במחצית הראשונה של ספטמבר 1939. הוקם יודנראט ב-1940 שטיפל ביהודי העיירה בעיקר באספקת מזון עד מאי 1942. היהודים בעיקר צעירים נלקחו לעבודות כפיה באחוזות הפולניות הסמוכות לז'בנו. 

במאי 1942 הוקם גטו וביולי גורשו אליו גם יהודים מישובי הסביבה. מספר יהודי הגטו הגיע ל-700 נפש. בין 10 ל-18 לספטמבר 1942 חוסל הגטו והיהודים שולחו למחנה המוות בלז'ץ. 

40 איש חברי היודנראט והמשטרה היהודית שנותרו אירגנו בריחה משותפת, וב-27/9/1942 הם נמלטו לעיירות הסמוכות. 

 

תיעוד אתרי/ שרידי הקהילה:

בית עלמין ז'בנו מוקף בגדר מתכת ושער ברזל. בית העלמין נוסד בסוף המאה ה-17 ומכיל עשרות מצבות מפוזרות, במרכז ניצבת מצבת זיכרון לזכר יהודי הכפר שנרצחו בשואה (מתחת לעץ). 

בית העלמין נעול, אך מטופל ע"י העיריה (מפתח מצוי אצלם). 

בכניסה משמאל נמצא אוהל קברו של רב הקהילה ר' ישראל אלימלך ושם קבורים גם בנו יעקב יצחק ונכדו שלמה דוד. לצד האוהל מצויים 2 מצבות של מאיר סלפטר ובנו שנרצח בשואה, דוד סלפטר הי"ד. (המצבות חודשו לאחרונה). 

בבית העלמין יש מצבת זכרון לצוענים שנרצחו במלחמה. 

אין שילוט הכוונה לבית העלמין, אך יש שלט המתאר את קורות הקהילה שנעשה בשיתוף העיריה והאיחוד האירופי.