תיאור כללי/ סיפור הקהילה:

הקהילה היהודית בלנצוט נוסדה בסוף המאה ה-16. הוקמו בית כנסת ובית עלמין. בית הכנסת שהיה בנוי עץ נחרב ברבות השנים ובמקומו נבנה בשנת 1761 בית כנסת מפואר, שעמד על תילו עד פרוץ מלחמת העולם ה-2. רבנים רבים כיהנו בקהילת לנצוט וביניהם ר' משה צבי הירש מייזלס (1767-1758), ר' משה ליפשיץ ובנו ר' צבי הירש ליפשיץ, ר' אריה לייבוש בעל "גבורות אריה", ר' אלעזר ב"ר צבי אלימלך שפירא מדינוב (עד 1865). המפורסם ברבנים שכיהנו בלנצוט הוא ר' יעקב יצחק הורוביץ, החוזה מלובלין. בלאנצוט מצוי קברו של ר' נפתלי מרופשיץ שמאז פטירתו ב-י"א באייר תקפ"ז (1827) באים חסידיו ליום ההילולא. אופייה החסידי של לנצוט התחזק עם התיישבותו של ר' אלימלך בליזנסק והפיכתה למרכז חסידי. בלנצוט מצוי ארמונו של הגרף פוטוצקי, שעמד לימינם של היהודים בעיירה ותמך בהם. לימים צאצאיו המשיכו בסיוע ומתן חסות ליהודים. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה החלו הגרמנים בגירוש היהודים מלנצוט: ב-3 לאוגוסט 1942 נשלחו להשמדה בבלז'ץ וב-17 לספטמבר 1942 גורשו כל יהודי לנצוט לגיטו שינאווה. מתוך 2750 יהודי לנצוט שנותרו ערב המלחמה נותרו כ-900 ניצולים.

 

תיעוד אתרי/ שרידי הקהילה:

במרכז העיר מצוי בית הכנסת המפואר ע"ש החוזה מלובלין ששוקם מספר פעמים, בניהול ה-FODZ.

ברחוב מניושקי (Moniushki) מצוי בית העלמין הישן ללא מצבות. שרידיהן נמצאים במבואת בית הכנסת. נותרו שני אוהלים: האחד של רבי נפתלי מרופשיץ, אשר נפטר מכולרה בשנת 1827; האחר של בניו של רבי אלעזר בנו של רבי צבי אלימלך מדינוב.

בית העלמין החדש שנוסד ב–1960 ברחוב Tragutta מגודר, בשטח מצויות מספר קטן של מצבות וכן קבר אחים עם מגן דוד על הקרקע. אין שילוט הכוונה לבתי העלמין.