תיאור כללי/ סיפור הקהילה:

ראשוני היהודים התיישבו ברופשיץ בסוף המאה ה-17 כאשר המלך יאן קוזימיר נתן זכות ליהודים להשתקע בעיר. הם עסקו במסחר ומלאכה רכשו בתים והקימו תעשיית יי"ש ובתי מזיגה. בסוף המאה ה-18 עסקו 6 משפחות יהודיות בחקלאות בהוראת השלטון האוסטרי. היהודים ניהלו את רוב דוכני השוק העירוני. עסקו בממכר דגים, בחייטות, נגרות ופחחות.

בראשית המאה ה-19 הוקמה חצר אדמו"רות של רופשיץ בראשותו של ר' נפתלי הורוביץ שהיה מתלמידיו של ר' אלימלך מליז'נסק וה"חוזה מלובלין". את מקומו ירש חתנו בשנת 1827 ר' אשר ישעיהו רובין.

בתחילת המאה ה-20 נוסד תלמוד תורה והחלו לקום אירגונים ציוניים :"אהבת ציון", "המזרחי", "רביזיוניסטים" ו"אגודת ישראל".

מלחמת העולם הראשונה פגעה קשות בקהילה היהודית, החיילים הרוסים פרעו ביהודים שדדו את רכושם והתנכלו להם, רבים מיהודי רופשיץ נמלטו מן העיר ולא שבו. אוכלוסית הקהילה ירדה ביותר מ 30%. 

בין המלחמות הוקמו אירגוני סיוע ועזרה הדדית שסייעו בשיקום הקהילה היהודית. 

הגרמנים נכנסו ב- 7 בספטמבר 1939 החלו להתעלל ביהודים, הרגו את הרב יצחק ליברמאן ושמשו והעלו באש את ספרי הקודש שבבית המדרש.

בתחילת 1940 הוקם יודנראט וגטו ברופשיץ, בראשו מונה ד"ר ארנולד מייסטר.באפריל 1940 היו ברופשיץ 773 יהודים שבתוכם 60 פליטים מהסביבה. היודנראט הקים גופי סיוע רבים שדאגו לשירותי בריאות הזנה וחינוך לכל האוכלוסיה היהודית.

ב-ט' באב תש"ב חוסל גטו רופשיץ כל הזקנים והילדים נורו במקום וכל השאר נשלחו למחנה המוות בלז'ץ. יעקב ליימאן הסתתר כשהוא מזויין וחיפש קשר עם פרטיזנים, כיוון שלא עלה בידו, נקם לבדו במלשינים פולניים.

 

תיעוד אתרי/ שרידי הקהילה:

כתובת בית העלמין ברחוב Monte Cassino 32 המפתח אצל המשפחה אשר גרה שם. בית העלמין נמצא בסמוך לגשר של הכביש המהיר זשוב–קרקוב.

בבית העלמין מצוי אוהל קברו של ר' אשר ישעיהו בנו של ר' אליעזר ליפמן, שהיה נכדו של ר' אלימלך מליז'נסק.

ישנם מצבות בודדות אשר מפוזרות בבית העלמין.

אין גדר לבית העלמין ואין תיאור קורות הקהילה.