תיאור כללי/ סיפור הקהילה:
יהודים ראשונים הגיעו לדינוב ב-1552. ר' שמואל בעל התוספות היה בין המתיישבים הראשונים. בין שתי מלחמות העולם הציבו זקני העיר מצבה על קברו בבית העלמין הישן.
במאה ה-17 עסקו יהודי המקום בחכירה, במסחר ובהלוואות בריבית. בסוף המאה ה-18 נודע סוחר עשיר שכינויו "דער רייכער וולוויש", שניהל עסקים ברחבי פולין.
במאה ה-19 התפרסמו ישראל טאג', נחמיה ווינרב ושמואל גרינס כסוחרי תבואה, יערות ועצים ואף השיטו דוברות עד לנמל גדאנסק. רוב היהודים התפרנסו ממסחר זעיר, מלאכה ורוכלות.
החל מהמאה ה-19 יצא שם לחצרו של רבי צבי אלימלך שפירא כמייסד שושלת אדמו"רים, וחסידים נהרו אליו בהמוניהם.
במאה ה18- היתה קהילה מאורגנת ומגובשת. ב-1782 נבנה בית כנסת גדול, בית העלמין הישן נבנה במאה ה17- ואילו החדש קודש במאה ה19-.
רבנים חשובים שכיהנו בקהילה: ר' יהושע השיל, ר' שמואל שטרויס, ר' יעקב צבי יאליש "יעקלי פרמיסלר", בעל "חינוך בית יהודה" ו"בית ועד לחכמים". אחריו החל את כהונתו רבי צבי אלימלך שפירא, בעל מחבר ספר "בני יששכר" ומתלמידיהם של החוזה מלובלין, המגיד מקוזניץ ור' מנדל מרימנוב. לאחר פטירתו (1841) ירש את כסאו בנו הצעיר ר' דוד בעל "צמח דוד". עם פטירתו (1874) קיבל את כהונת הרב בנו, ר' נפתלי הרץ שפירא, ואחריו ר' יוסף שפירא. בעשור האחרון לקיומה של הקהילה כיהן ר' מנחם מנדל שפירא בנו של רבי דוד שנרצח בידי הנאצים בט"ו בשבט תש"ב.
בין שתי מלחמות העולם היו פוגרומים ופעילות אנטישמית בדינוב שפגעו קשות בקהילה. ב-1919 כיהן אליעזר פרנקל כראש ועד הקהילה. הוא שיפץ את בית המדרש ובתי התפילה ודאג לפעילות חברות "ביקור חולים" ו"לינת צדק".
החל משנות העשרים של המאה פעלו ארגונים יהודיים ציוניים מכל הזרמים, וכן הוקמו תנועות נוער: "המזרחי", "הציונים הכלליים", "התאחדות", "רויזיוניסטים", "השומר הצעיר", "החלוץ", "אגודת ישראל", קומוניסטים ועוד.
ערב המלחמה התקיימו מוסדות חינוך רבים: תלמוד תורה, ישיבת עץ חיים, בית יעקב לבנות, שלושה בתי מדרש, ארבעה קלויזים ובית כנסת גדול. בדינוב נולד יעקב אדלר שנודע לימים מראשוני הכתבים של "פראווערטס" בניו יורק, כמשורר והומוריסט.
ב-15 ספטמבר 1939ׂ הגיעו לדינוב המוני פליטים יהודיים מהסביבה.
באותו היום, שהיה היום השני של ראש השנה ת"ש, הגיעה פלוגת ס.ס. לבית הכנסת. אנשיה הוציאו את המתפללים ביריות, אספו כ-300 יהודים, הריצו אותם ליער ז'וראבייץ ורצחו אותם שם. בערב הרצח שרפו הגרמנים את בית הכנסת הגדול. בין 27 ל-29 בספטמבר 1939 גירשו הגרמנים את כל יהודי דינוב מעבר לנהר הסאן לתחום הכיבוש הסובייטי. במאי 1940 הובאו קורבנות הרצח בראש השנה לקבר ישראל בבתי העלמין בסביבה.
ב 24 לאוגוסט 1940 הוכרזה העיר "יודנריין". יהודים בודדים שחזרו לעיירה גורשו לגטו בז'ז'וב ונרצחו שם עם תושביו. אלו שנשארו בשטח הסובייטי מצאו את מותם בלבוב ובפשמישל, יתרם נשלח לסיביר ורק מיעוטם שרד. מקהילת דינוב שרדו את המלחמה בברית המועצות בין 200 ל-250 יהודים.

תיעוד אתרי/ שרידי הקהילה:

בית העלמין הישן נמצא בסמוך לכביש הראשי בו מצויים שני אוהלים בלבד. אין במקום מצבות אחרות. באוהל העליון נמצא קברו של אב בית דין דקהילת דינוב הרב יהושע בן אריה לייב (הרב הראשון של דינוב). באוהל התחתון נמצא קברו של רבי צבי אלימלך שפירא, בעל מחבר ספר "בני יששכר", ובצמוד אליו שלושה מבני המשפחה. האוהלים והגדר נבנו ע"י הרב מנדל רייכנברג ובסיוע ה-Fodz.
המרכז החסידי נבנה על שלד מבנה תעשיה גדול בתרומתו הנדיבה של תורם יהודי מירושלים. המבנה החדש נמצא מדרום לבית העלמין הישן בסמוך לנהר הסאן. במקום בית כנסת, חדר אוכל וחדרי אירוח. בית העלמין החדש מצוי על הדרך למרכז החסידי (רח' קרולובקה) ללא מצבות, מגודר בגדר בטון ושער ברזל עם מגן דוד.
אין שלטי הכוונה לציון האתרים ואין שלט לתיאור קורות הקהילה. בית העלמין הישן אינו מטופל דיו.