תיאור כללי/ סיפור הקהילה:

בסוף המאה ה-16 התיישבו יהודים ראשונים בקרוסנו. במשך שנים היתה הקהילה בקרוסנו מסונפת לקהילה ברימנוב ולקהילה בקורצ'ינה, ושם קברו את מתיהם עד המאה ה-20.

בתחילת המאה ה-20 התארגנה הקהילה, והרב שמואל פירר התמנה לרבה של קרוסנו וכיכהן עד לשואה.

בתחילת המאה קמו ארגונים ציוניים: אגודת חובבי ציון, המזרחי, פועלי ציון וארגון נוער ציוני. האוכלוסיה היהודית מנתה כ-1500 נפש.

בסתיו 1914 כבש הצבא הרוסי את קרוסנו. החיילים הרוסיים פרעו ביהודי העיירה, רבים נספו במגיפות, או עזבו את העיר. כשחזרו מצאו שרכושם נשדד ובתיהם נהרסו.

בין המלחמות השתקמה הקהילה: קמו ארגוני חסד וסיוע, הוקמו בתי ספר מסורתיים, חדרים, בית יעקב ובית ספר תרבות.

הצבא הגרמני נכנס לקרוסנו ב-9 בספטמבר 1939. רבים מיהודי קרוסנו עזבו לפני כניסת הגרמנים, אך חלקם חזרו בתחילת 1940. הוקם יודנראט בראשו מונו יהודה אנגל וסגנו משה קליינר. יהודי קרוסנו נשלחו לעבודות כפיה בשדה תעופה סמוך, וב-1941 שולחו היהודים למחנה עבודה בפרישטאק. פליטים נוספים הגיעו לקרוסנו והתגוררו בבית הכנסת. בפברואר 1941 נערך רישום של היהודים בקרוסנו, והם מנו 2,072 נפש.

באוגוסט 1942 נדרשו היהודים להתייצב בכיכר שוק הסוסים עם מטען של 10 ק"ג לאיש. התקיימה סלקציה, הגברים הכשירים רוכזו במקום אחד בעיר, הזקנים והחולים הובלו במשאיות ליער סמוך ושם נרצחו. יותר מ-1000 איש, ביניהם אמהות וילדים קטנים, שולחו ברכבת המוות לבלז'ץ.

לאחר האקציה תפסו הגרמנים יהודים שהסתתרו ורצחו אותם במקום. באותו יום הוקם גטו באיזור שוק הביצים, והיו בו בין 300 ל-600 יהודים. ב-4 לדצמבר 1942 שולחו רוב היהודים לז'שוב. מי שהסתתר נרצח מיד ע"י הגרמנים, ביניהם הרב שמואל פירר, רבה של קרוסנו. ר' משה טברסקי, האדמו"ר מקרוסנו, נפטר בגטו ז'שוב.

שאר 125 היהודים נשארו לעבוד במחנה עבודה שחוסל ב-27 בינואר 1944. הם הועברו למחנה שבניה. חלקם נותרו בחיים לאחר המלחמה וחזרו לבתיהם, וחלקם נשלחו למחנה עבודה בפוסטקוב.

 

תיעוד אתרי/ שרידי הקהילה:

בית העלמין בקרוסנו סגור ואין איש קשר. במקום ישנן כ-200 מצבות. 

בית העלמין ממוקם בחלקה הצפוני של העיירה.אין סימון שמאפשר להגיע למקום,

ואין לוח זיכרון לתיאור קורות הקהילה.

בית הכנסת נהרס במלחמה ולא נותר ממנו שריד.