תיאור כללי/ סיפור הקהילה:

יהודים התיישבו בפשמישל כבר ב-0301. זו ההתיישבות הראשונה של יהודים בפולין. 

האזכור הראשון של בית הכנסת הוא ב-1518. ב-1521 היו חמישה בתי יהודים, מקווה ראשון הוקם ב-1538.

ב-1542 היו 18 משפחות יהודיות בעיר. יש תיעוד של בית הכנסת מעץ שנבנה ב-1550. ב-1559 המלך זיגמונט השני אוגוסט העניק זכויות לקהילה היהודית, שאפשרו להם, בין היתר, לבצע פעילות עסקית בעיר. הסכסוך הראשון עם היהודים התרחש ביום 28 במרס 1561, כאשר פורעים פרצו לבית הכנסת, הציתו אותו באש ושדדו דירות של יהודים.

ב-1568 הוקם בית קברות מחוץ לחומות העיר. 

בשנים 1590-1594, באישורו של הבישוף Wawrzyniec Gostyński, נבנה בית כנסת מלבנים.

ב-1638 המלך ולדיסלב הרביעי העניק זכויות לקהילת פשמישל אשר חייב את הקהילות היהודיות מסביב לה "להכיר את העיר כעתיקה ביותר, לקבור את המתים שם, לבצע טקסים בבית הכנסת פשמישל, לשלם מיסים לעיירה".

בתחילת המאה 17 הבכיר בקהילת פשמישל היה שמואל שמלקה, ששימש גם הרקטור של הישיבה; הוא מת ב-1628. הבא אחריו היה משה יעקובוביץ Stryjski.

ב-1746 במהלך עימות עם היהודים, פשטו הסטודנטים של מכללת ישועי על הרובע היהודי. הם שדדו בתים רבים, ביניהם ביתו של הרב משה שמואלוביץ, הרסו את בית הכנסת וחיללו 22 מגילות קלף עם ספר התורה. אגודת ישו שילמה פיצוי לקהילה היהודית בסך 15,000 גולדן פולני. בשנים שלאחר מכן נבנו בסמוך לבית הכנסת ישיבה, חדר ללימוד תורה, שני חדרי תפילה וקלויז.

כשהשוודים הכובשים הטילו מצור על העיר, לקחו היהודים חלק בהגנה על פשמישל. הם עשו זאת גם בעת הפלישה הטטארית ב-1672.

במחצית השנייה של המאה ה-17, הותר ליהודים להקים אגודות משלהם. יש אזכור של הפרוונים, גילדה מ-1654, והחייטים, גילדה מ-1689. 

ב-1777 היהודים מפשמישל שילמו מס סובלנות של 2418 זלוטי, הסכום הגבוה ביותר מכל הערים הממוקמות במחוז Podkarpackie. 

ב-1785 חיו 1750 יהודים בעיר, שהיוו כ-27% מהאוכלוסייה כולה. במאה ה-18 רבני פשמישל באו ממשפחת טיומין, מאוחר יותר ממשפחת שמואלוביץ. 

לקראת סוף המאה היו בבעלות היהודית 95 מתוך סך של 286 בתים בעיר. לקהילה היהודית היו גם בית מרחץ, בית חולים ובית תמחוי. ב-1869 היו 5962 יהודים בקהילה. היו ארבעה בתי כנסת, שלושה רבנים, שני בתי קברות, בית ספר ושתי אגודות צדקה.

ב-1886 ייסד משה שיינבך בית הכנסת (ברחוב Jagiellońska), שנבנה על פי עיצובו של מרסל פילצקי. בית הכנסת נפתח לשימוש ציבור ב-1890. היו בו חלונות זכוכית צבעונית מדהימים והוא נחשב לאחד היפים ביותר בפולין. שנתיים לאחר מכן, החלה בנייתו של בית כנסת בZasań, בית הכנסת לא נפתח עד 1909. ב-1905 הוקם בית כנסת נוסף ברחוב Słowackiego. הוא נבנה על פי התכנון של סטניסלב מאיירסקי.

ב-1894 הקים אביגדור מרמלשטיין בית ספר לעברית בן חמש כיתות של בנים שנקרא תקוות ישראל (מקווה ישראל).

ב-1875 הוקמה בעיר המפלגה הציונית הראשונה. 

ב-1884 יזמו תומכיו של הצדיק מבעלז את הקמתה של עמותת מחזיקי הדת. 

לקראת סוף המאה ה-19 הוקמו ארגונים יהודיים כמו הבונד, אגודת ישראל, פועלי ציון,  וארגונים יהודיים קומוניסטים שהיו פעילים בעיר. 

ב-1910 הוקם המועדון הדרמטי היהודי, ואילו ב-1928 הוקמה האגודה למוזיקה יהודית.

לקראת סוף המאה ה-19 היו שלושה בנקים יהודים בעיר: בנק האיגוד, אשר הוקם בשנת 1882 ושנשיאו היה יוליוס רינגר; חברת אשראי, שהוקמה בשנת 1890 והיתה בראשות מאוריצי קרוג; חברת תשלום מסחר מתקדם, שנוסדה בשנת 1895 והיו"ר שלה היה סיימון ברנשטיין.

ב-1890 השתייכו 110 עיירות לקהילה היהודית בפשמישל. ב-1900 חיו 17321 יהודים בקהילה. זו היתה הקהילה היהודית הגדולה ביותר במחוז Podkarpackie. מיקומה דורג במקום החמישי בגליציה. היו שם שלושה בתי ספר דתיים, בית ספר חילוני, ארבע קרנות, קרן לביטוח בריאות, בית חולים, מטבח אזורי ובית מדרש יסודי התורה. ב-1902 הוקמה בעיר אוניברסיטה עממית יהודית. 

החל מהמאה ה-19 הקהילה החסידית תופסת חלק חשוב בחיי הקהילה ביוזמת הצדיק מנדל מפשמישל מגיע הרב משה טייטלבאום (1754-1841) מאויהל בהונגריה ומייסד את שושלת סאטמר. אחריו מכהן הרב מאיר פרנקל ולאחר מכן בנו, צבי הירש. הם היו המנהיגים של הקהילה החסידית. רבנים נוספים שכיהנו: הרב יחזקאל שרגא הלברשטאם משינאווה, הרב אברהם יהושע והרב הרצל כורך.

ב-1884 יזמו תומכיו של האדמו”ר מבעלז את הקמתה של עמותת מחזיקי דת.

ב-1919 התיישב כאן הרב יהושע שפירא מריבוצ'ה, בנו של צבי אלימלך מבלוז'וב. הוא הקים בית תפילה ברחוב קופרניקה. בתקופה שבין המלחמות הקהילה החסידית מסאדיגורה הונהגה על ידי האדמו"ר מרדכי שלום יוסף פרידמן (1969-1897). 

בתקופה שבין המלחמות מכהן גם האדמו"ר מבעלז, הרב אהרון רוקח (1880-1957),  אשר תמך כלכלית באגודת בית תלמוד, בית הספר היהודי בפשמישל.

בתחילת נובמבר 1918 נבחרה מועצה עירונית יהודית אשר החליפה את סמכותה של הקהילה היהודית לשעבר. במהלך הקרבות בין פולין לאוקראינה על העיר היהודים נשארו ניטראליים. עם זאת, שני הצדדים חשדו בהם בתמיכה ביריב. דבר זה הביא למהומות נגד היהודים שהחלו ביום 11 בנובמבר 1918 ונמשכו כמה ימים. במהלך מהומות אלה יהודי אחד נהרג, עשרה נפצעו ו-140 דירות וחנויות של יהודים נשדדו. באותו זמן היהודים הצהירו בפומבי על נאמנותם לפולין. בשנים 1920-1918 נהרגו רבים מהם בהגנה על גבול פולין.

ב-1921 מספר היהודים בעיר היה 18,360, כלומר 38.3% מהאוכלוסייה של העיר, ואילו בכל המחוז היו 22,427 יהודים. ב-10 השנים הבאות מספר היהודים בעיר ירד ב-1000 אנשים, בין השאר בשל הגירתם לארץ ישראל. ב-1928 נבחר ד"ר הנריק רייכמן לסגן ראש העיר, דבר שגרם למחאות מצד המפלגה הלאומית הדמוקרטית במקום. ב-1939 חיו 20,000 יהודים בפשמישל, שהיוו 34.1% מהאוכלוסייה כולה. ב-1932 על פי הערכה, היו בבעלות היהודים 30.1% מבנייני העיר ו-68.4% מהבניינים במרכז העיר. ב-1926 90% מחנויות בעיר היו בבעלות יהודית, אך עד לתום התקופה שבין מלחמות העולם מספרן ירד ב-10% בערך. עם זאת, ב-1930 איבדו 40 בעלי דוכנים את האישורים שלהם כיוון שלא עמדו בתקני ההיגיינה.

לקהילה הדתית והאגודות היהודיות היו שמונה בתי כנסת. אחד מהם היה בית הכנסת הישן שנבנה ב-1590 במרכז העיר ברחוב Zydowska, שהיו בו קישוטים צבעוניים מ-1810 וששופץ בשנים 1914-1910. בתי כנסת אחרים בעיר: בית הכנסת ב-Zasań; בית הכנסת Templ, שהיה ברשותו של האיגוד של בית המקדש של Postępcy; בית הכנסת של שיינבך ברחוב של סלובצקי ובית הכנסת ברחוב בז'סקה אוניה, אשר היו בשימוש על ידי האיגוד היהודי “בית המקדש החדש“; בית הכנסת ברחוב Serbińska, שהיה בידיו של קלאוס; בית הכנסת ברחוב Wałowa, שהיה שייך לאגודת בית המדרש הגדול; ובית כנסת ברחוב Serbińska, שהיה ברשות הקרן של הברון משה הירש.

בפשמישל היו שני בתי קברות: ישן מהמאה ה-16 וחדש יותר מ-1822. בית הקברות הישן נהרס. היו בו 27 בו מצבות מהמאה ה-17. המצבה העתיקה ביותר היא מ-1574 מצבה עתיקה אחרת היא של שמואל שמלקה מ-1628, שהיה ראש קהילת פשמישל והפטרון של היהודים במקום. בבעלות הקהילה והעמותות היו גם מבנים נוספים, ששימשו כמתקני דת וחינוך: בתי מקווה, בתי מטבחיים כשרים, בתי עניים, יתומים לילדים יהודים ואולם התעמלות. בית הספר הדתי שנוהל על ידי האגודה לבית הספר היהודי בפשמישל נקרא בית תלמוד, והוא נתמך כלכלית על ידי האדמו"ר אהרון רוקח מבעלז. היו ארבע קרנות עזרה לעניים: קרן משה שיפר, קרן פישלר גולדמן, קרן פרלה טומבך והבסיס לנוער היהודי העני.

ביום 15 בספטמבר 1939 עם כיבוש פשמישל עצרו הנאצים והרגו 600 יהודים, רובם הנציגים המשכילים. הם רצחו כ-500 יהודים ב-Medyka, וארבעה ימים לאחר מכן הם הוציאו להורג 102 אנשים על ידי כיתת יורים, בהם שני רבנים: הרש גלזר ושפרין. הקורבנות נקברו במקום ההוצאה להורג. ב-1944 הוצאו שרידיהם ונשרפו. במקביל, בספטמבר 1939 שרפו הגרמנים את בית הכנסת הישן ובית הכנסת Templ. בין 26 ל-27 בספטמבר גורשו לאזור הכיבוש הסובייטי כמעט כל היהודים מ-Zasań, שהיו אמורים להישאר תחת כיבוש גרמני. קו הגבול בין גרמניה לברית המועצות עבר בלב העיר. 66 אנשים שנשארו קיבלו שני בניינים ב-Kuńkowce מוקפים גדר תיל, שם הם נרצחו בסופו של דבר ביוני 1942.

מאז סוף ספטמבר 1939 גרשו הנאצים 20,000 יהודים ממחוז פשמישל ומהמחוזות השכנים. היהודים בפשמישל הועברו לאזור הכיבוש הסובייטי. שם הולאמו מוסדות הקהילה ונאסרה כל פעילות של החברות והמפלגות היהודיות. בתי הכנסת הפכו למרכזי בריאות לעניים. בתי היתומים, בתי האבות ובתי החולים היהודים הולאמו. בחודשים אפריל ומאי 1940, גירשו השלטונות הסובייטיים כ-7,000 יהודים לתוך רוסיה. אורלנקו, יהודי ששמו האמיתי היה אלתר, היה קומיסר בחלק זה של העיר.

ביוני 1941 לאחר כיבוש החלק הסובייטי של העיר, הוציאו הנאצים להורג 45 יהודים על ידי כיתת יורים. באותו זמן נרצחה הלנה לנדאו, פסנתרנית יוצאת דופן ומוסיקולוגית, שלימדה שיעורי פסנתר באגודה למוזיקה היהודית בקרקוב לפני המלחמה. 

ביום 16 במאי 1942 הועברו 1,050 יהודים מפשמישל למחנה ב-Janów ליד לבוב. ב-3 ביוני 1942 הוצאו להורג 70 יהודים על ידי כיתת יורים במבצר Łętownia.

ביום 20 ביוני נשלחו ברכבת כ-1,000 יהודים (גברים) למחנה Janów בלבוב. ביום 16 ביולי 1942 הוקם גטו בפשמישל. היו בו בערך 22,000 יהודים מכל מחוז פשמישל. הנאצים הקימו את היודנראט. בראשו מינו את הרמן גולדמן, ואחריו את ד"ר איגנצי דולדיג.

לאחר שהגטו נסגר, גורשו יותר מ-10,000 יהודים. הם נלקחו לבלז’ץ בשלשה ימים- ב-27 וב-31 ביולי, וב-3 באוגוסט. במהלך מבצע זה, כמה מאות נשים, ילדים וזקנים הוצאו להורג על ידי כיתת יורים ביער ב-Grochowice. ביום 17 בנובמבר 1942 נלקחו עוד 3,500 יהודים למחנה בלז'ץ. ביום 18 בנובמבר 1942 נצטוו כל היהודים ממחוז פשמישל שחיו מחוץ לגטו לעבור לגטו שבעיר. בתחילת ספטמבר 1943 נלקחו יותר מ- 3,000 יהודים לאושוויץ וכמה מאות למחנה בשבניה. ביום 11 בספטמבר הוצאו להורג 1,580 יהודים מפשמישל על ידי כיתת יורים בחצר בית הספר ברחוב קופרניקה.

חיסולו הסופי של הגטו התקיים באוקטובר 1943 ובפברואר 1944. היהודים נלקחו למחנות בשבניה, סטלובה וולה, ז'שוב ופלאשוב. הקצין הגרמני שפיקד על גטו פשמישל, יוסף שוומברגר, היה ידוע באכזריותו המיוחדת; הוא ירה באופן אישי לפחות ב-110 יהודים. 

ביום 20 במאי 1944 רצחה המשטרה האוקראינית בפשמישל 23 יהודים שנמצאו ב-Liegenschaft Mylnów. 

ביום 27 ביולי 1944 רצח הגסטפו 27 יהודים, שהסתתרו ביער ליד Krasiczyn. בני המשפחה הפולנית Kurpiel, שהסתירה אותם, נרצחו גם הם.

500 יהודים בפשמישל ובערים שכנות שרדו את השואה. האחיות של פודגוז'ה נתנו מחסה ל-13 יהודים. אניילה Szarkiewicz הצילה שני ילדים יהודים.

לאחר שהנאצים כבשו את בעלז, האדמו"ר האחרון מבעלז, אהרון רוקח (1957-1880), ברח לצד הסובייטי של פשמישל. הוא נשאר כאן עד שהעיר נכבשה על ידי הנאצים, שרצחו 33 מבני משפחתו. האדמו"ר מבעלז שרד, וב-1944 הגיע לארץ ישראל. הרוסים כבשו את העיר לקראת סוף יולי 1944. ב-1945 נותרו 28,144 תושבים בפשמישל. 415 מהם היו ממוצא יהודי, מתוכם 60 ילדים יתומים. 

ב-18 ו-21 יוני 1946 רצחו פולנים מקומיים חמישה יהודים. 

בחודש אפריל 1947 חיו 593 יהודים בפשמישל, אך רבים עזבו את העיר. 

 

תיעוד אתרי/ שרידי הקהילה:

בית הכנסת ע“ש משה שיינבך שהוקם במרכז העיר בשנת 1910, משמש כיום כספריה עירונית.בית העלמין החדש נמצא על הרחוב הראשי היוצא דרומה מפשמישל ומכיל מצבות רבות ושני קברי אחים גדולים. בית העלמין פעיל עד היום.

בבית העלמין הישן אין מצבות אלא שער עם גדר ברזל על גבעה בתוך העיר.

בתי יהודים עם מזוזות נמצאו ברח' בשטובה 4 ו-8. 

אין שלטי הכוונה לציון בתי העלמין ובית הכנסת ואין שלט לתיאור קורות הקהילה.