תיאור כללי/ סיפור הקהילה:

בסוף המאה ה-17 החלו יהודים להתיישב בשינאווה בזכות בעליה, משפחת האצולה שינייאבסקי, שנטתה חסד ליהודים. היהודים עסקו במסחר, במלאכה, בחכירה ובפונדקאות. 

קהילת שינאווה היתה אחת משש הקהילות החשובות בגליל פשמישל, והיא מנתה מעל 2000 נפש.

הרב הראשון שכיהן ברבנות שינאווה היה ר' בנימין זאב ב"ר אריה לייב, בעל "אור יקרות" (1740). בשנת 1766 כיהן ר' שמואל שמלקא מניקלשבורג. בתחילת המאה ה-19 שימש הרב משה טייטלבוים כאב"ד וכאדמו"ר, בעל "ישמח משה" ר' צבי הירש כיהן עד שנת 1849. 

ר' יחזקאל שרגא הלברשטאם, בעל “דברי יחזקאל“, המשיך את שושלת הרבנות וייסד את חסידות צאנז בשינאווה. בשנות ה-80 נבנה בית מדרש גדול לחסידות צאנז מתרומתו של אברהם שמואל יעבץ (חוכר של מפעל לייצור משקאות חריפים ומשווק שלהם).

אדמו"רי שינאווה-צאנז התנגדו לציונות, ולפיכך תנועות ציוניות הוקמו רק מ-1912. 

ב-22 ביוני 1941 נכנסו הגרמנים לשינאווה והטילו גזרות על היהודים. הוקם גיטו אליו הובאו יהודי הסביבה, היהודים גוייסו לעבודות כפייה ורכושם הוחרם. ביולי 1942 החלו אקציות. בגדולה שבהן, ב-20 ביולי, רוכזו היהודים בבית הכנסת, משם הועברו למחנה מעבר בלקיניה. הזקנים והילדים נרצחו ביער סמוך והנשים נשלחו לבלז'ץ. עד סוף 1942 שולחו מרבית יהודי שינאווה להשמדה בבלז'ץ. 600 היהודים האחרונים שנותרו עם חיסול הגיטו במאי 1943 הוצאו להורג בבית הקברות. באביב 1944 הוציאו הגרמנים את הגוויות ושרפו אותן, לצורך טשטוש עקבות.

בית העלמין מצוי בסמיכות לבתי מגורים והכניסה אליו היא דרך שביל צר המשמש גישה לשכנים הגרים שם. שער הכניסה שבקצה השביל נבנה וכן הגדר נבנו על ידי ניסנבאום. אוהל בנוי על קברו של ר' יחזקאל הלברשטאם ומצבות רבות פזורות ברחבי בית העלמין. בסמוך לאוהל קברו של ר' צבי הירש. 

אין שלטי הכוונה לבית העלמין ואין שלט לתיאור סיפור הקהילה.